או"ק ו
וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:הוצאה בשבת היא מהאיסורים היותר חמורים בכל התורה כולה. הוצאה ברשות הרבים היא איסור סקילה, ואילו איסורים אחרים המקובלים כחמורים שבחמורות הם איסור כרת שהוא יותר קל.
ולכן תיקנו חכמינו ז"ל עירוב:
כי מבלעדיו אי אפשר למנוע ממכשול איסור הוצאה היותר חמור. ומה שבא ללמדינו ד"הוצאה ברה"ר היא איסור סקילה", תמוה מה זה נוגע לענינינו בזמנינו? הרי אנן בתר חכמי אשכנז וצרפת גרירן, וכדפסק הרמ"א דהשתא לית רה"ר דאורייתא, וכל הרשויות שלנו אינם אלא כרמלית.
וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
צא ולמד כמה גזירות וחומרות קבעו לנו חז״ל בענין הוצאה, עד שבאו ובטלו מצות עשה דאורייתא - כלולב ושופר (וכן מגילה) - שמא ואולי יכשל איזה בר-ישראל ויעביר ד׳ אמות ברשות הרבים (ר״ה כט ע״ב; סוכה מב ע״ב; מגילה ד ע״ב ועוד).
צא ולמד:
"מה דקיימא לן שופר ולולב ומגילה דלא דחי שבת משום גזירה דשמא יעבירנה, והאידנא דלית לן ר"ה כדכתבו הפוסקים ואפילו הכי אסורין, והיינו משום כיון דהני שכיח אמרינן בי' אע"ג דבטל הטעם לא בטלה הגזירה" (מחנה ארן, ביצה לו). והובא בשו"ת מהרש"ם (או"ח חלק ח' סימן כה) וז"ל: "בעיקר חשש דשמא יעבירנו... יש לי לדון עוד, דהנה בשו"ת בשמים ראש סי' שמט העיר דלדידן דליכא רה"ר בזה"ז אין לגזור שמא יעבירנו, וצ"ל משום דכבר נגזר במנין" (ועי"ע בחלק ג' סימן קפח). ועיין בענין זה בארוכה בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק סימן קיא).
וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ואף איסור מוקצה הוא לפי רוב הראשונים מחמת הוצאה (עי׳ השגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ שבת פכ״ד הי״ב), והוא מהגמרא בשבת (קכד ע״ב) ש״לא אסרו טלטול אלא משום הוצאה״.
פשיטא, מאי קמ"ל?
ברם יש לזכור, שבאיסור טלטול עדיין השאירו חכמינו ז"ל היתר טלטול על כלים ואוכלים, כדי שלא לבטל עונג שבת, עי' רש"י (ביצה לז ע"א ד"ה אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא), וזהו אחד מהסיבות שחז"ל תיקנו מצות עירוב, כמבואר בפרישה (טור או"ח סימן שצ"ה ס"ק א) ד"ה מצוה לחזר בין אחר עירובי חצרות וכו' וז"ל: "לצורך הנאתו כדי לטייל או להביא צרכי אכילתו, וזה מצוה כמ"ש וקראת לשבת עונג".
ברם יש לזכור, שבאיסור טלטול עדיין השאירו חכמינו ז"ל היתר טלטול על כלים ואוכלים, כדי שלא לבטל עונג שבת, עי' רש"י (ביצה לז ע"א ד"ה אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא), וזהו אחד מהסיבות שחז"ל תיקנו מצות עירוב, כמבואר בפרישה (טור או"ח סימן שצ"ה ס"ק א) ד"ה מצוה לחזר בין אחר עירובי חצרות וכו' וז"ל: "לצורך הנאתו כדי לטייל או להביא צרכי אכילתו, וזה מצוה כמ"ש וקראת לשבת עונג".
וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
כל מה שתיקן שלמה המלך עירוב, הכל היה לסייג ושמירה שלא יעברו על איסור הוצאה, עד שהסכימו עמו מן שמיא, וקרא עליו הפסוק (משלי כג, טו) ״בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני״ (עירובין כא ע״ב).
צא ולמד מהו חכמת שלמה בתיקון עירובין:
וזה לשון מרן החת"ס (שו"ת או"ח סימן צט): "בשעה שתיקן שלמה עירובין ונט"י יצאה בת קול ואמרה אם חכם בני ישמח לבי גם אני. והקשה תוס' הא גם שניות תיקן, וי"ל לפי הנ"ל במה שהוסיף חומרא לאיסור שניות אע"ג שהוא מצוה לעשות סיג לתורה, מ"מ לא שייך ישמח לבי, כי אולי יכשלו בזה בני אדם שאינם הגונים, אבל כשעשה סיג לשמירת שבת וגם עשה תיקון שלא יקלקלו בו, היינו שיערבו עירובין, אז ישמח לבי גם אני... דהאי ברכה על מצות עירוב, היא על מצות התיקון הגדול הלז להשמר מאיסור הוצאה - אשר ממש אי אפשר להזהר ממנו".
וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
אף שידועים דברי חז״ל שבית המקדש הראשון נחרב מפני ע״ז ג״ע וש״ד (יומא ט ע״ב). אבל סיבה נוספת פירש ירמיהו הנביא בלשון היותר ברור והיותר מודגש (ירמיה יז), הנביא הזהיר את העם: ״ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת... והיה אם שמוע תשמעון אלי נאם ה׳ לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת... וישבה העיר הזאת לעולם... ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא, ובא בשערי ירושלם ביום השבת, והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה״. וגם בנחמיה כתוב שבית המקדש הראשון נחרב מפני איסור הוצאה - ״הלוא כה עשו אבותיכם... ומנערי העמדתי על השערים לא יבוא משא ביום השבת״ (עזרא יג, יח - יט).
צא ולמד מה שכתב רבינו הבה"ג:
"ולא מיבעיא דרך רשות הרבים דאורח מלכא הוא דאסיר לאיניש לטלטולי ארבע אמות היכא דליכא עירוב. אלא אפילו בין מבוי למבוי בין ממבוי לחצר, בין מן מחצר לחצר, בין מחצר לבית, בין מן בית לחצר, בכולהו אסור לטלטולי היכא דליכא עירובא. ואפילו במבוי גופו אסור לטלטולי ארבע אמות, אלא אם כן עירבו, שנאמר (ירמיה יז, כב) ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת. וצריכא מאתא למעבד בה עירובא הדר הודרנא בחבלים או בצורת פתח" (הלכות גדולות – בערלין – עירובין עמוד 127), עכ"ל ואין מה להוסיף.
וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
וכמה מדאיבה הפצת השמועה, שכאילו הדבר נתון במחלוקת בין עדות בישראל, וגורם לאנשים לסמוך על העירוב מבלי לברר כלל את עצם הדין, וכביכול מתוך שמירה על ״כבוד עדתם״ (מה שאינו נכון כלל) גורמים לחילול שבת בפרהסיא - והדברים נוראים.
אכן יש להבין ולהכיר את גודל מדאיבתו:
ובפרט לאור העובדא הידועה שכ"ת ומיודעיו היו מציתי אש תבערת המחלוקת "שעוד קודם" מימים ימימה.
ומש"כ "וגורם לאנשים לסמוך על העירוב מבלי לברר כלל את עצם הדין". כבוד בעל שלחן הלוי, את "מי" מאשים שלא בירר כלל את עצם הדין? וכי גדולי הרבנים פוסקי הדור "שעוד קודם"... כמו הגאון הגדול מהר"י שטייף זצ"ל בתשובתו, האם עליו התכוין שלא בירר לנו את עצם הדין? או על הגאון הגדול מהרמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל בתשובותיו? האם גם על הגאון הגדול הגרי"א הענקין זצ"ל אין להתחשב במכתב "זירוזו" לתקן עירוב בברוקלין? וכי תשובת ומכתב הגה"צ בעל "ויחי יוסף" אבד"ק פאפא זצ"ל אינה אמורה לקהילתו הגדולה לסמוך על הוראתו, וה"ה על שאר מכתבי גדולי הרבנים משנות תשל"ג עד תשמ"א שנפרסמו בחייהם? וכי לא בולט מבין שורות שלחן הלוי אלו, להסית ולהדיח את הציבור שלא יצייתו לקול מוריהם ורבותיהם?
ומש"כ "שכאילו הדבר נתון במחלוקת בין עדות בישראל... וכביכול מתוך שמירה על 'כבוד עדתם' (מה שאינו נכון כלל)", כל זה יתבאר היטב לאחר הערת כ"ת בהערתו דלהלן.
וזה לשון הגר"י בעלסקי בהערה ה:
כאן נבוא להבהיר ולהזים מה שנפוץ בזה כאילו הדבר נתון במחלוקת בין עדת החסידים למתנגדים, וכביכול דעת החסידים בעד עשיית העירוב והמתנגדים סוברים שבעיר גדולה הוא פסול. ועל כן על כל אחד לנהוג בזה כמו דעת רבותיו, והעושה להפך הרי הוא מוציא לעז ופוגע בכבודם. ברם כל הענין הזה הוא בדוי מתחילה ועד סוף - מעולם לא היתה בזה מחלוקת בין החסידים והמתנגדים, והדבר מאומת בלי שום ספק.
מכלול דברי כ"ת אלו מבולבלים ומבוהלים:
ראשית יש להבהיר ולהזים כאן ומיד את ההשוואה, כאילו אין שום חילוק בין ב' החוגים בעיר גדולה שהוא פסול. הרי שלאחר מלחמת העולם נתיישבו בניו יארק אדמורי"ם ורבנים מחוגי חסידים ומחוגי החת"ס ותלמידיו, ולא ויתרו על המנהגים שנהגו באירופא וביקשו לשותלם בארץ החדשה, ובראשם היה תיקון עירובין ("שמבלעדה א"א להשמר מאיסור הוצאה החמורה") אף בעיירות הגדולות. וכמה וכמה השתדלויות טרחו ועשו במכתביהם ותשובותיהם למען תיקון עירובין בניו יארק רבתי, ה"ה כ"ק האדמורי"ם מאמשינוב, קופשניץ, בויאן, נאוואמינסק, ראדזין, שאץ, זצ"ל. וה"ה הרבנים הגאונים מחוגי החסידים או מחוגי תלמידי החת"ס: רבי יונתן שטייף, רבי מיכאל דוב ווייסמאנדל, רבי מנחם צבי אייזנשטאט, רבי מנחם סג"ל פולאק, רבי נפתלי הערצקא העניג, רבי יוסף גרינוואלד, רבי יוסף הירש, רבי מנחם מ. כשר, זצ"ל.
ומאידך, רוב ראשי הישיבות ורבני ליטא, התנגדו לתיקון עירובין, וחלקם לא רק בניו יארק רבתי, אלא אפילו בעיירות הקטנות מחמת דסגי להו רוחב ט"ז אמה דליהוי רה"ר, ולא סמכו כלל על שיטת הי"א של ס' רבוא.
הרי דלדעת רבני החסידים והרבנים מחוגי החת"ס, השתדלו וזירזו לתקן אף בעיר גדולה, ומאידך רבני ליטא ובמיוחד יוצאי וואלוז'ין החמירו אף בעיירות קטנות כדעת המשכנות יעקב נגד הבית אפרים. ולאור מציאות זו דברי כ"ת ש"מעולם לא היתה בזה מחלוקת בין החסידים והמתנגדים" הם בדויים מתחילתם ועד סופם.
ואם בהבהרה והזמה עסקינן, נחוץ להעתיק ב' עדויות מוסמכות ביותר:
א) מה שסיפר הגאון רבי טוביה גולדשטיין זצ"ל אב"ד ור"מ דישיבת "עמק הלכה", באסיפת שלושים רבנים ומורי צדק (בבארא פארק ביום ד' ויגש תש"ס), וזה תורף דבריו: שלאחר ששלח הגה"צ ר' יוסף דוד מאסקאוויטש זצ"ל מכתב לכל רבני ניו יארק, שהיות וזכה בחסדי ה' להיות מהשרידים שניצולו מכבשן האש באירופא, עליו להשיב לה' על כל תגמולוהי, לזכות את הרבים ע"י תיקון עירוב בעיר. ולאור זאת נתקיימה אסיפה באגודת הרבנים. והואיל והגאון ר' טוביה לא היה יכול להשתתף באסיפה, שאל למחרת את הגר"מ פיינשטיין זצ"ל מה נתחדש באסיפה ההיא? והשיב לו, שהוא הי' מאד נסער ונרגז. ולשאלתו מדוע, השיב הגרמ"פ שהגר"א קוטלר זצ"ל בנאומו, פתח ספר משכנות יעקב והקריא מתוכו את מנין הראשונים החולקים על שיטת רש"י שהם הרוב, ולפי זה אסור לעשות עירוב. ועל זה כבר לא הי' הגרמ"פ יכול להתאפק והשיב לרבי אהרן, "מה אתם מביאים פה משכנות יעקב, הלוא המג"א והטו"ז ידעו את שיטות הראשונים הללו ועכ"ז לא הכריעו להלכה כדעתם. והרי כולנו יודעים שפסק המשכנות יעקב לא נתקבל להלכה בקרב ישראל".
וכהשלמה לעובדה הנ"ל ראוי להעתיק פה מה שסיפר הרה"ג מו"ה יחזקאל בעסער ז"ל מראשי המדברים באגודת ישראל דארה"ב, שהוא הי' נוכח באסיפה הרבנים הנ"ל, וז"ל: "מיד לאחר האסיפה נגשתי לרבי אהרן (הגר"א קוטלער זצ"ל) ושאלתי: הרי בפולין הבית-אפרים הי' הפוסק, ומי פסק במקומינו כהמשכנות יעקב? והשיב לי רבי אהרן בארשת חיוך על שפתיו: "הרי אנחנו נכדי ה'קרן אורה' (אחיו של המשכנות יעקב) ...". והשבתי לרבי אהרן בתמיה: הרי רוב כלל ישראל אינם צאצאיו, והאיך יכולים לכופם לנהוג עפ"י פסקו. ולא ענני על זה דבר ".
ב) וכן הצהיר הרי"ד סולובייצ'יק ז"ל מבוסטון: "אני מתנגד לתיקון עירובין, ועירוב באמריקה - משמעותו: ביטול איסור ההוצאה בשבת. מלבד סיבות שונות יש לי גם טעמים שבהלכה שבגללם אינני יכול לתת הסכמתי לתיקון עירובין" ("הפרדס" חוברת ד שנה נג, "מפניני הרב" עמוד פ). ו"לא הי' ניחא לי' מענין עשיית עירובין לעיירות, כי אמר, שבשעה שנחלקו הגאון בעל משכנות יעקב עם הגאון בעל בית אפרים אם נכון הדבר לסמוך על דעת הסוברים דבעינן ס' רבוא לשוויא רשות הרבים דאורייתא, היתה דעת הגר"ח מוואלוז'ין ז"ל נוטה לדעת המשכנות יעקב שאינו מן הנכון לסמוך על זה" ("נפש הרב" להרה"ג צבי שכטר עמוד ק"ע; ועתה שנדפס תשובת הגר"ח מוואלוז'ין בריש שו"ת "נשמת חיים" ברלין, כתב הגר"ח להמשכנ"י וז"ל: "אשר כתב שגם לדעת רש"י ז"ל דמצריך ס' ריבוא למהוי רה"ר, היינו בפלטיא דוקא, אבל סרטיא הוי רה"ר לעולם, יפה כיון והוא פשוט וברור בדברי רש"י ז"ל, ובזה נסתלקו רוב הראיות שהביא מעלתו נגד המצריכים בקיעת ס' רבוא", הרי דמדבריו אלו כלל לא פשוט מה היתה דעת הגר"ח מוואלוז'ין ז"ל).
והדרן דשוב חזינן להדיא נהרא נהרא ופשטיה, דרבני החסידים ורבני חוגי חת"ס, השתדלו וזירזו לתקן אף בעיר גדולה, ומאידך רבני יוצאי וואלוז'ין החמירו אף בעיירות קטנות כדעת המשכנות יעקב נגד הבית אפרים.
ואגב, אף האדמורי"ם של דור האחרון, ששמותיהם נדפסו על הכרוז נגד תיקון עירובין בשנת תשל"ט, פשיטא דלאו משום "רשות הרבים דאורייתא" קא חתמו, אלא משום "סיבות מסויימות" הידועות.
עד כאן בהנוגע לתיקון עירובין, ומעתה נוכיח עוד הבדל מהותי ב"ענין הטלטול בעירוב", אשר הגאונים הקדושים כמו מוהרצ"א מדינוב זצוק"ל בעל בני יששכר ודרך פיקודיך, ובעל חידושי הרי"ם זצוק"ל ועוד צדיקים, הקפידו לטלטל בעיר המתוקן בעירוב כהלכה, כדי שלא יהיו בכלל מי "שאינו מודה בעירוב" (נימוקי או"ח סימן שצ"ד ס"ק א, סידור תפלה "ליקוטי יהודה" עמוד קפו). הרי לפנינו שוב חילוק בין מנהגי חסידים ומתנגדים, והדבר מאומת בלי שום ספק.
וזה לשון הגר"י בעלסקי בהערה ה:
כבר היה מעשה בוורשה בשנות התר״צ כשנהיתה לעיר המלוכה של מדינת פולין החדשה, שאז היו בה ס׳ רבוא בצירוף שני עברי הנהר החוצה את העיר. אלא שבימות החורף כשהנהר קפא ושני עברי הנהר נתחברו, היה מקום להסתפק אולי עכשיו יש ששים רבוא, ושוב לא יהיה העירוב כשר. וועד הרבנים של וורשה ובראשו הג״ר שלמה דוד כהנא זצ״ל - שהיה גאון עצום שבא מליטא ונמנה על עדת המתנגדים - פסק מפני סיבות מסויימות שהעירוב עדיין כשר.
שוב יש להבין את גודל מדאיבתו:
כי עיר המלוכה ווארשה, היו בה יותר מס' ריבוא תושבים, והאיך שייך שוועד הרבנים תיקנו בה עירוב? ומכח קושיא אלימתא זו נאלץ כ"ת להמציא דמיונות שוא שלא היו ולא נבראו, כי:
א) דהיתר העירוב של העיר ווארשה, מעולם לא היה מבוסס על הא דשני עברי דנהרי, דהרי ווארשה היתה החלק הגדול של העיר, ובשנת ה'תר"ס כבר הגיעו מספר אוכלוסיה ליותר מס' ריבוא, מבלי צירוף מספר הקטן של האוכלוסין (10%) שהתגוררו מעבר לנהר הנקרא "פראגה" (Rocznik Statystyczny Warszawy 1921 i 1922, 1924 p. 14). ובמשך שנות התר"ץ שהזכיר, מספר אוכלוסיה של ווארשה (מבלי פראגה) כבר היו יותר מק' רבוא, דהיינו למעלה ממיליון אוכלוסין. הרי דלמדאיבתו, לא רק שהי' בשנות ה'תר"צ הרבה יותר מס' רבוא בווארשה בלבד, אלא אפילו 30 שנה קודם (בשנת ה'תר"ס לפ"ק) כבר היתה ווארשה (לבד) עיר של ס' רבוא. טעות היסטורית זו הוכרזה במוצאי שבת שובה שנת תשמ"א (בראדיא סטעישן WEVD), ואע"פ שכ"ת חוזר ושונה עליה כ"פ בשיעוריו ובתשובתו זו, לא ישתנה עי"ז המציאות, כי סו"ס שקר אין לה רגליים. [ואגב, מהו ה"מעשה בוורשה בשנות ה'תר"צ כשנהייתה לעיר המלוכה של מדינת פולין החדשה", הרי בתקופה הנ"ל לא נשתנו המלכויות בפולין כלל.]
ב) הג"ר רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל - שהזכיר כ"ת - שהיה גאון עצום שבא מליטא, הוא היה הרב היחיד שדיבר מענין ס' רבוא בווארשה, והוא כתב מפורש (במכתבו להרה"ג ר"מ שוחטמאן מפאריז הנדפס ב"דברי מנחם" ח"ב ס"ח עמ' מב) וז"ל: "כי ההיתר של ס' רבוא אינו ברור והמשכנות יעקב בתשובה ארוכה להגאון רא"ז מרגליות קרא תגר על ההיתר הזה".
הרי דחזינן מדברי הג"ר רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל היפך ממש ממה שכתב כ"ת בשמו, כי דבריו ברורים שההיתר של תיקון עירובין בווארשה כלל לא היה מבוסס על התנאי של ס' רבוא, דהרי נקט כהמשכנ"י (כדכתב כ"ת שהוא "בא מליטא ונמנה על עדת המתנגדים"). וכל דברי כ"ת על העובדא של "תרי עברי דנהרא" אינו אלא המצאתו הדמיונית בשמו של אותו גאון עצום, כי היתר העירוב של ווארשה לדעת הג"ר רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל היה מבוסס על חסרון של תנאי אחר מתנאי רה"ר, אשר כ"ת מתעלם הימנה מסיבות מסויימות, וכדלהלן.
ג) "סיבות מסויימות"?? האם הסיבות המסויימות המה מסתרי תורת הנסתר?, או הם ענינים שאינם מגלים אלא לצנועים? או שהם מהדברים שבע"פ ואינם רשאים לאומרם בכתב, שכ"ת חושש להעלותם על שלחן הלוי?
ולפלא, הרי הג"ר רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל עצמו, לא הסתיר את טעם ההיתר של תיקון העירוב בעיר ווארשה הבירה (שאינו מבוסס כלל על חסרון התנאי של ס' רבוא, כנזכר לעיל). ועל כרחך נראה ש"הטעם הכמוס" של בעל שלחן הלוי, הוא מחמת חששתו שמא יתגלה יסוד ההיתר של ווארשה, ואז כולם יתלוננו העם ויקשו בצדק: מאי שנא היתר עיר הגדולה ווארשה, מעיר ברוקלין. ולכן הקדים רפואה למכה, דשאני ווארשה דהתם הוה עובדא ד"תרי עברי דנהרא" וכו' וכו'...
וכדי שהקוראים הנכבדים יבינו היטב את ה"סיבות המסויימות" הרינו להעתיק את היסוד האמיתי של היתר תיקון עירובין של העיר הגדולה ווארשה יצ"ו, וז"ל הגרש"ד כהנא זצ"ל מראשי וועד הרבנים דווארשה: "לדעתי בעיירות קטנות שדרך המלך עוברת בה, ומפולש מעבר אל עבר, יש יותר חשש מעיירות גדולות, כי ההיתר של ס' רבוא אינו ברור והמשכנות יעקב בתשובה ארוכה להגאון רא"ז מרגליות קרא תגר על ההיתר הזה ומחמיר להצריך דלתות, וההיתר של אינו מפולש מוסכם ונתקבל, ולא ראינו מי שחולק על זה, ועי' בב"י סימן שמ"ה ומג"א ס"ק ה' שפירש דמפולשין היינו שהשערים מכוונים זה כנגד זה, וכסף משנה הל' שבת פרק י"ד ה"א. ובעיירות גדולות לא נמצא מפולש כלל. וכן בעירנו [ווארשא] נוהגין מן דורות שלפנינו בתיקון עירובין ובל לחוש לרה"ר דאורייתא", עכ"ל.
הרי דשמעינן ממכתבו של הגאון העצום הג״ר שלמה דוד כהנא זצ״ל, ג' ענינים מסויימים:
א) היתר שאינו "מפולש מעבר אל עבר, מוסכם ונתקבל, ולא ראינו מי שחולק על זה". (יש לציין: שהגאון העצום הנ"ל כתב זאת הרבה שנים לאחר שנפרצו החומות בשנת תרל"ז.)
ב) "בעיירות הגדולות לא נמצא מפולש כלל"
ג) "בעיירות הקטנות שדרך המלך עוברת בה, ומפולש מעבר אל עבר, יש יותר חשש מעיירות גדולות.
ומעתה מובן לכל קוראי שלחן הלוי מדוע הסתיר תוכן ג' סעיפים אלו תחת מעטה של "סיבות מסויימות", דבאמת אין שום חילוק למעשה בין ווארשה לשאר העיירות הגדולות, כמו ברוקלין יצ"ו, כי לא נמצא בהם התנאי דמפולש כלל וכלל.
ואל יחשוב הקורא שהגרש"ד כהנא היה הגאון היחיד שסמך על ה"סיבה המסויימת" של התנאי דמפולש ומכוון, כי כבר הקדימוהו שני גאוני עולם פוסקי הדור, ה"ה המהר"י אסאד זצ"ל וז"ל (בתשובת מהרי"א - יהודה יעלה - סימן נד): "ולכ"ע נמי בלא תנאי דס' רבוא, הא מיהת מפולש משער לשער שהפתחים מכוונים זה כנגד זה דוקא בעינן לתנאי רה"ר, אבל כל שאין הפתחים מכוונים זה כנגד זה מפולש משער לשער, הוי רה"י גמורה אע"פ שאין דלתותיה נעולות בלילה כמ"ש הב"י בארוכה בסי' שמ"ה ובמג"א סק"ו שם, ובמדינתינו רוב עיירות אין פתחי שערי העיר מכוונים ממש זה כנגד זה". וכן פסק הגאון מלומזא בעל דברי מלכיאל זצ"ל וז"ל (ח"ד סוס"י ג'): "נהגו לערב בכרכים גדולים מאד, ולא חששו למה שיש שם ס' ריבוא, כיון שאין שם רה"ר מפולש (וגם כי הס"ר מפוזרין בכל הרחובות, ולא יזדמן כלל שילכו כולם ברה"ר אחד)".
אכן "סיבות מסויימות" הן, וד"ל...
וזה לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ה:
אולם בני העיר שרובם ככולם נמנו על עדת החסידים נמנעו מלטלטל באותו עירוב. הרי לך מקרה הפוך לגמרי!
כבר הוכח "נאמנותו הגדולה" של בעל "הסיבות המסויימות":
עדיין חיים עמנו לאוי"ט שרידי זקני ת"ח ילידי ווארשה המכחישים את זממת עדותו זו, כי כאמור שההיתר בווארשה "מוסכם ונתקבל ולא ראינו מי שחולק על זה".
וזה לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ה:
גם הבית אפרים שהקל שלא להחשיב רה״ר רחב ט״ז אמות אם אין שם ס׳ רבוא, אף שהיה בגליציה שהיתה מרכז של החסידים, מ״מ הוא עצמו היה נמנה על המתנגדים היותר גדולים במקומו,
גוזמאותיו "היותר גדולים" בכאן, מתאימים עם דמיונותיו הפורחים באויר:
והדברים פלאיים, כי מעולם לא שמענו שאף אחד מחוגי המתנגדים, ובפרט "המתנגדים היותר גדולים" נתנו הסכמות על ספרי החסידות של תלמידי הבעש"ט והמגיד, ואילו הגאון רשכבה"ג מוהרא"ז מרגליות בעל "בית אפרים" נתן הסכמות על ספרי החסידות כמו: אור פני משה, אור החכמה, אורח לחיים, באר מים חיים, ברית אברם, ליקוטי מוהר"ן, נועם מגדים, צמח ה' לצבי. וכן לא שמענו מעולם שאף אחד מחוגי המתנגדים, ובפרט "המתנגדים היותר גדולים" שכתב "הספד" על תלמידי הבעש"ט והמגיד, ואילו הגאון רשכבה"ג מוהרא"ז מרגליות בעל "בית אפרים" חיבר קונטרס מיוחד בשם "דמעת אפרים" – הספד על הרה"ק בעל "מאור עינים" מטשערנוביל זי"ע, ומביא ד"ת ששמע מפי קדשו, וכמו"כ הזכיר הגאון ביא"פ בספרו "מספד רב" (דף ח' טור ד) וז"ל "והארכתי בזה בהספד הגאון החסיד האב"ד דק"ק בארדיטשוב".
ומעתה דבר שפתיים אך למותר להבהיר ולהזים גוזמאותיו היותר גדולים.
וזה לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ה:
ומכל מקום הקל בעירוב.
שוב שגג בעל "שלחן הלוי" בפליטת קולמוסו:
כי לדעת הגאון ביא"פ אין הנידון כאן בין קולא או חומרא. הנידון הוא בין שיטת הגאון משכנ"י שכתב ד"לא ישר בעיני מאד המנהג הלזה... דלא שפיר עבדי וחוששני להם מחטאת". לבין שיטת הגאון ביא"פ ש"אין כח ביד שום אדם לערער על המנהג אשר נתייסד עפ"י גדולי עולם חכמי צרפת ואשכנז אשר אנו מבני בניהם וממיהם אנו שותים, וכל מה שטרחתי, לא טרחתי אלא בשביל ידידי החכם השלם החריף ובקי בחדרי תורה מו' יעקב נ"י מק"ק האראדק, הנה זה בא קונטרסו והאריך למעניתו וקרא ערעור על מה שכתב הט"ז והמג"א שיש לסמוך וכו'. ולבבו לא כן ידמה, וערך מערכת הפוסקים החולקים. ולזאת הוכרחתי להיות מונה והולך גדולי עולם הסוברים כן. וגם אשר חשב ידידי החריף הנ"ל לחזי לאצטרופי איזה גדולים לדעת האוסרים, טעי במנינא, ולכבודו אמרתי לבוא קצת על סדר קונטרס וכו'. - בהמשך דבריו מעיר שמלבד זאת - עי' באורים ותומים בקונטרס התפיסות, שאין להעמיד יסוד על מה שנראה לעינינו כי אלו הפוסקים הם רבים וכו', כי מי יודע כמה חולקים וכמה מהפוסקים אשר המה עודם בכתובים כו', וקיימו וקבלו עליהם חכמי הדור לשמור ולעשות כהכרעת המחבר והרמ"א".
הרי דלדעת הביא"פ חומרתו של המשכנ"י אינה אלא עירעור נגד המנהג אשר נתייסד עפ"י גדולי עולם חכמי צרפת ואשכנז, אשר אנו מבני בניהם וממיהם אנו שותים", ואינו ענין של קולא או חומרא בדיני רשויות.
לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ה:
זאת מלבד כל אותם גדולי ומנהיגי עדות החסידים שהזכרנום לעיל, שאסרו בתוקף את העירוב. ודי בהערה זו, ואין להאריך בזה יותר.
הנה שוב מערב ערובין במין שאינו מינו:
גדולי ומנהיגי עדות החסידים שהוזכרו לעיל, מעולם לא שינו מסורת ההוראה ד"השתא לית לן רה"ר דאורייתא" אף בעיירות גדולות. ואף אם היו איזה רבנים מעדות חסידים ששמותיהם הופיעו בהכרוזים של "סרסורי החתימות" נגד ת"ע, הנה דאם חתמו (ברצונם הטוב) ודאי דלאו מטעמי סברות "סרק והבל" הנזכרים לעיל, אלא מחמת ה"סיבות מסויימות" שהיו בשעתם, והדברים ידועים.
וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
במשך תקופה של עשרים שנה מתשי״ח עד תשל״ח כל הרבנים, אדמו״רים, ראשי ישיבות, פוסקים, בלי שום יוצא מהכלל, קבעו שאסור לבנות עירוב בבורו פארק ובפלטבוש ובכל מקום בברוקלין, ואין מי שיכול לחלוק עליהם.
"שקר אין לה רגליים":
חזרת דבריו (המופרכים) הלוך וחזור, למרות רצונו העז, לא יעזרו לכ"ת שייהפכו למציאות היסטורית. כ"ת כופה עלינו לחזור על הדברים שהשבנו לעיל, "שעוד קודם" לשנת תשי"ח כבר הורו ב' גדולי הרבנים (בתשובותיהם) לתקן עירוב בעיר ברוקלין, ה"ה הגאון רבי יהונתן שטייף זצ"ל והגאון מוהרמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל. ואילו לאחר תשי"ח הפעיל הגרי"א הענקין זצ"ל "לזרז רבנים שיעשו מחיצות כדי לעשות עירובי חצרות בהבאראס ברוקלין, בראנקס וקווינס וכו' שאין שם עירוב כללי". וגם לאחר תשי"ח יצאו כמה וכמה רבנים מהתאחה"ר במכתביהם המפורשים לזרז תיקון עירובין בברוקלין. ומאז ועד תשל"ח (ולא עד בכלל) לא הי' אף אחד מ"הרבנים, אדמו״רים, ראשי ישיבות, פוסקים, בלי שום יוצא מהכלל, שקבעו שאסור לבנות עירוב בבורו פארק ובפלטבוש ובכל מקום בברוקלין".
ומש"כ ד"אין מי שיכול לחלוק עליהם", כבר השגנו על דבריו אלו לעיל או"ק ה'. וכדאי לציין מש"כ הגאון הגדול הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בתשובתו (או"ח א' סימן קפ"ו) וז"ל, "פשוט שכיון שהם עושין ע"פ הוראה, ליכא איסור... שהעושה ע"פ הוראה אין לו שום חטא אף אם ההלכה שלא כמותו, כל זמן שלא עמדו למנין בקבוץ כל חכמי הדור... אף שהאמת לדינא שהוא עוד בחיוב סקילה".
וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ואם אין בכוחנו להפסיק את החילול שבת ההמוני הזה, אז לכל הפחות יש לכל אחד לצעוק מעומק לבו נגד העולה.
שאלה אלינו לכ"ת העוסק בהוראת איסור והיתר:
האם יש לכ"ת, עוד דוגמא אחת בעניני איסור והיתר, כמו "רשות הרבים" שיש בה כמה תנאים, שאם חסר אחד מהם, בלבד, נסתלק לגמרי האיסור מן התורה, ויכולים לתקן עירוב ולסמוך עליו לכתחילה.
א) "ס' רבוא", אם חסר תנאי זה ברה"ר, יכולים לתקן עירוב לכתחלה. והרוצה להחמיר כהמשכנ"י, עדיין יכול לסמוך לכתחלה על ההיתר של חסרון התנאי הבא:
ב) "מפולש ומכוון", אם חסר תנאי זה ברה"ר, יכולים לתקן עירוב לכתחלה. והרוצה להחמיר אף בזה, עדיין יכול לסמוך לכתחלה על ההיתר הבא:
ג) "היתר המחוור ומרווח של החזו"א", יכולים לתקן עירוב לכתחלה. והרוצה להחמיר אף בזה, עדיין יכול לסמוך לכתחלה על ההיתר הבא:
ד) "ג' או ד' מחיצות הבתים", יכולים לתקן עירוב לכתחלה. והרוצה להחמיר אף בזה, עדיין יכול לסמוך לכתחלה על ההיתר הבא:
ה) "מחיצות שאצל הים סביב ברוקלין – שנבנו בידי אדם", יכולים לתקן עירוב לכתחלה.
ו) ומה עוד שעדיין ישנם כמה וכמה יסודות וצדדים של היתר לכתחלה.
ולאור כל קיבוץ ההיתרים הנ"ל, כל אחד בפני עצמו, שאין כדוגמתם בהוראות איסור והיתר, עד שכדי להורות "איסור תיקון עירובין" יזדקקו לאסוף ולרכז את כל החומרות ושיטות היחידאות, שהוא דבר שאין לו אח וריע בכל שטחי ההוראה בעולם, עד דלא שבקת חיי לכל בריה, וכעין מש"כ מרן החת"ס (יו"ד סימן לז) וז"ל, "שאם באנו לצרף דעת האוסרים בכל דיני תורה, לא נאכל לחם ולא נשתה מים כידוע, דבעו"ה נשתכחה תורה ורבו הדעות, האסור לזה מותר לזה, ולא נמצא הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד", עכ"ל הזהב.
ואם אין בכוחו של בעל שלחן הלוי, להתגבר ולהודות על האמת שדרגת "כשרות העירוב" עולה הרבה על כשרות "בשר גלאט" שאנו אוכלים, הן בדיני בדיקות הריאה והן בדיני ניקור החלב והדם, דהואיל ולכה"פ הרי אית לן הכא בדיני רה"ר כמה וכמה "ספק ספיקות", שלכו"ע אזלינן (בכל אחד מהם) לקולא אף במידי דאורייתא, אזי "לכל הפחות יש לכל אחד לצעוק מעומק לבו נגד העולה" הנוראה שגורם חילול כבוד התורה, וכבוד הרבנות וההוראה בישראל.
ובהא נחתינן ובהא סלקינן עריכת שלחן הלוי
