Monday, February 22, 2010

Eruvin in the News: Kiryat Yovel, Jerusalem 3

Jerusalem - Activists: Police Waging War Against Secular Protesting Charedi Eruv

Jerusalem - The police have declared war on secular protest in the city, secular activists claimed after being questioned on suspicion of damaging an eruv in Kiryat Yovel, a neighborhood that has become a flashpoint of the capital's culture wars.

An eruv is a set of poles and wires marking the bounds within which religious Jews may carry objects outside their homes on Shabbat. While Jerusalem already has one maintained by the municipality, Haredi (ultra-Orthodox) Jews have set up their own eruvs in several neighborhoods, deeming the municipal eruv insufficient. Read on...

Eruvin in the News: Kiryat Yovel, Jerusalem 2

Arrest Made in Kiryat Yovel Eruv Sabotage Attack

With shabbos on the horizon, things are heating up in Jerusalem’s Kiryat Yovel neighborhood. A resident was arrested on Thursday after he was apprehended sabotaging the Jerusalem Religious Council eruv.

The suspect, 25-year-old engineering student Ilan Englis was apprehended, seen as he was tearing the eruv in the neighborhood where secularist are championing their battle to prevent their neighborhood from becoming chareidi. Englis was also present last week during an anti-chareidi rally at Mt. Herzl. Read on...

Eruvin in the News: Borehamwood, London 8

Borehamwood Eruv Imminent

By Jay Grenby

There was mixed news this week for the Orthodox community in Borehamwood over the establishment of a local eruv, enabling observant Jews to carry or push items on Shabbat.

Although the eruv poles have now been ordered, local campaign leaders warned that "a few hurdles" had still to be overcome, three months after the project was given the green light by Hertsmere Council. Read on...

Monday, February 15, 2010

HaRav Dovid Feinstein Shlita and the Flatbush Eruv Controversy

At the outset of the Flatbush eruv controversy, the anti-eruv group disseminated a letter from Rav Dovid Feinstein shlita as proof that those supporting the eruv are misconstruing his father zt”l’s words (see Our Gedolei Yisroel Oppose the Eruv in Flatbush, p. 6-7). In the following post I would like to revisit Rav Dovid’s words in order to clarify some important points.

The following is Rav Dovid’s letter:

לאחינו בני ישראל הדרים בפלאטבוש שליט"א

הנני בזה לפרסם דבר שידוע לרבני השכונה ואין צריך פירסום הנה יותר מעשרים שנה באו רבנים מפלאטבוש ושאלו לאאמו"ר זצ"ל אם אפשרית לעשות עירוב בפלאטבוש ולאחר שנתברר שיש דרים בפלאטבוש וסביבותיה יותר משנים וחצי מילליאן אמר שאי אפשר, וזה היה ידוע כל השנים הללו ועכשיו אחר שכבר הלך לבית מנוחתו רוצים איזה אנשים לזייף הדבר ואומרים שהוא מסכים לעשות עירוב בפלאטבוש וזהו שקר מוחלט כי שמעתי מפי קדשו שאסור ולא עד מפי עד ומבקש אני מאנשים אלו שלמען האמת לא יוסיפו לשתפו לשיטתם.

ועל זה באתי על החתום ביום ג' לפ' שבתותי תשמורו שנת תשס"ה
נאום דוד פיינשטיין

From the above, it is clear that Rav Dovid is referring to his father’s position on the 1978-9 Flatbush eruv and not to his father theoretical position on the current eruv. The question is why would Rav Dovid feel a need to clarify his father’s view on the past eruv if the issue is about the current eruv? The only explanation is that Rav Dovid must have been informed that some had argued that his father would even have allowed an eruv in 1978-9.

However, no one could have claimed that Rav Moshe zt”l would have allowed a Flatbush eruv in 1978-9 — given his understanding of the facts on the ground at that point — since he stated clearly that he was of the opinion that an eruv should not be erected then (Igros Moshe, O.C. 4:87-88, 5:28-29; see more below). In truth, the main argument that has been expressed by those supporting the current eruv is that if Rav Moshe would have known the facts on the ground today, he would have allowed an eruv to be established.

Following this, there is no doubt that just as Rav Moshe zt”l was misled regarding the facts on the ground in 1978-9 Brooklyn (see below), so, too, his son Rav Dovid was misled regarding the actual arguments of those supporting the current Flatbush eruv.

Now let us further explore Rav Dovid’s statement regarding his father zt"l’s reason for objecting to the 1978-9 Flatbush eruv. As detailed previously (see Part 2: The Permissibility of a Brooklyn Eruv According to Rav Moshe Feinstein zt”l), Rav Moshe concurred that if Brooklyn’s population is less than three million, the prohibition against the establishment of an eruv there is only because of his personal gezeirah and not because the matter is a d’Oraysa (ibid., O.C. 5:29; see also 4:88). Consequently, when Rav Dovid stated in his letter that he heard from his father zt”l that since, “there are over 2.5 million people living in Flatbush and its environs … it is impossible to build this Eruv,” Rav Dovid must have been alluding to his father zt”l’s gezeirah and not that his father maintained that the matter is a d’Oraysa. In fact, Rav Dovid stated himself that his father zt”l would allow an eruv if the population of a city is less than three million (West Rogers Park Eruv, 1993 page 23); therefore, according to Rav Dovid, the issue in Flatbush is definitely no longer a matter of a d’Oraysa (since Chicago’s population is similar to Brooklyn, the question is why, according to Rav Dovid, could an eruv have been established there; just like the situation in Brooklyn, his father would have been opposed in Chicago because of his gezeirah). [Furthermore, it’s not clear what Rav Dovid intended with this statement that, “there are over 2.5 million people living in Flatbush and its environs.” According to his father zt”l, the boundaries of a city are not measured as one unit but rather in blocks of twelve mil by twelve mil. Moreover, since Brooklyn encompasses an area of more than twelve mil by twelve mil (Igros Moshe, O.C. 4:87-88), the entire population of Brooklyn would not even be included in the calculation to evaluate if it’s a reshus harabbim.]

It’s important to note, Rav Dovid’s argument that his father zt"l’s objection was regarding the size of the population of Flatbush and its environs addresses only one of the three independently suggested reasons that would make an eruv in Brooklyn permissible even according to his father zt”l. However, Rav Moshe in his teshuvos provided two additional reasons why he personally objected to the 1978-9 Flatbush eruv which was based on information that had been related to him at that time (see this post Hagaon Rav Moshe Feinstein Zt”l’s Reluctance to Pasken Against the Establishment of an Eruv for the reason why I stress the word personally). Rav Moshe argued that the population of Boro Park and Flatbush independently is greater than shishim ribo (ibid., 5:28:5 and Addendum to O.C. 4:89) and that Brooklyn is not encompassed by mechitzos (ibid.). Since the facts on the ground have been otherwise confirmed ― the population of Boro Park and Flatbush is less than shishim ribo (see Part 3: The Permissibility of a Brooklyn Eruv According to Rav Moshe Feinstein zt”l) and the presence of mechitzos encompassing Brooklyn has been verified (see Part 4a: The Permissibility of a Brooklyn Eruv According to Rav Moshe Feinstein zt”l) ― one can extrapolate from Rav Moshe’s teshuvos how he would pasken regarding an eruv today. In light of the current situation, there is no reason to argue that Rav Moshe would object to the present eruv. In fact, Rav Tuvia Goldstein zt”l Rosh Yeshiva of Emek Halacha and a Talmid/Chaver of Rav Moshe Feinstein zt”l, said on numerous occasions that based on the current situation Rav Moshe himself would have allowed an eruv. [Furthermore it must be stressed that since Rav Moshe’s shitos in eruvin are admittedly chiddushim (ibid., 1:139:5) it is unreasonable to create additional stringencies and extend his chiddushim further because one believes that Rav Moshe would always have prohibited an eruv.]

Consequentially, there is no reason at all to argue that Rav Moshe zt”l would object to the current eruvin in Brooklyn.

Friday, February 12, 2010

A Critical Analysis of the London Anti-Eruv Kuntres: Part 7

וזה לשונם: וכן מבואר בשו"ת מנחת יצחק בכמה תשובות דפשיטא ליה להלכה דבלונדון יש רה"ר מה"ת [בח"ב סי' נ', וסי' קי"ב אות ד', וסי' קי"ד אות ט'], וז"ל שם "וביותר יש לחוש וכו' כמו בעירו לונדון דבודאי הוי רה"ר לכל השיטות, ובתשו' בית אפרים חשב הרבה כרכים גדולים שיש בהם רה"ר בזמן הזה ועיר לונדון אחת מהם, וע"ע בתשו' חכ"צ סי' ל"ז ותשו' מהר"י אסאד סי' ל"ז, ותשו' מהר"י אסאד סי' פ"ז" עכ"ל, יעו"ש. וע"ע שם בח"ג סי' כ"ו אות ח'.


תגובתינו:

א) הנידון בשו"ת מנח"י אינו על תיקון עירובין, אלא על הוצאה במקום שאינו מתוקן בעירוב, ומכיון שכן, הואיל ויש רחוב אחד בעיר גדולה שהוא רה"ר, כמו בלונדון, שיש לחוש שיוציאו לרה"ר הנ"ל, לכן כל העיר נאסרת להוציא, וכדהזכנו לעיל. דאל"כ מה ראייתו מתשו' החכ"צ הנזכר לעיל שהיא "ארץ רחבת ידים ויש עליה כמה סרטיות ופלטיות בתוכה דדרסי בה רבים ואולי ס' רבוא". ועל כרחך כדאמרן דתליא ברחוב. וכדאמרן לעיל דלא שייך שהביא"פ ס"ל דתליא בעיר. ועוד, דהמנח"י עצמו סליק להדיא (ח"ח סימן ל"ב סוף או"ק א' בביאור דעת הביא"פ אי צריך שהס"ר יעברו ברחוב בכל יום ממש) וז"ל, "הרי מפורש יוצא מדבריו [של הביא"פ] דתלוי רק באם ס"ר מצויין שם בקירוב מקום כו', ואף דהלשון 'בכל יום' משמע בכל יום דוקא, מ"מ ס"ל לדבריו דלא הוי דוקא, א"כ בודאי אין לעשות קולא ממש שיש יום א' שאין עוברין בו ס' רבוא", עכ"ל המנח"י.

ומכיון שכל תשובותיו של המנח"י שבהם הזכיר את לונדון כרה"ר, בנויים על הביא"פ, והרי המנח"י עצמו הבין דס"ל להביא"פ דהס"ר תלוי ברחוב, א"כ פשוט דהמנח"י כשהזכיר את לונדון כרה"ר על כרחך כוונתו שיש בלונדון עכ"פ רחוב מרכזי אחד שהוא הרה"ר.

ב) דלענין תיקון צוה"פ מאן יימר דלא ס"ל להמנח"י כהפמ"ג והשו"ע הרב והגר"ח מוואלוזין ורוה"פ דקיימ"ל דצוה"פ מועיל מה"ת, וזה מלבד דהרחובות אינם מפולשים ומכוונים, וכדפסק הביא"פ דמטעם זה לבד שפיר לתקן צוה"פ, וכ"ש וק"ו באותם המקומות שיש מחיצות (בין מחיצות הבתים ובין מחיצות ממש).


וזה לשונם: וכן ידוע שמרן הגאב"ד זצ"ל בעל שו"ת חשב האפוד, הי' דעתו להלכה דבלונדון יש רה"ר דאורייתא,


תגובתינו:

איך לא יבושו להכחיש את החי ע"י שקרים וזיופים? הרי מכתבו של הגאון מוהרח"ד פדווא זצ"ל אב"ד לונדון (שהעתקנוהו לכאן מסוף הקונטרס) מתאריך כ"ח אדר תשמ"ח לפ"ק, עומד לפנינו, ואין בו שום זכר ל"רשות הרבים דאורייתא", שזה היה צ"ל הסיבה העיקרית במכתבו.

וז"ל, "שמעתי אשר ישנם פה לונדון משתדלים אשר רוצים לסדר עירוב שיהיו יכולים לטלטל בשבת קודש, הנני מגלה את דעתי בזה אשר אני רואה בזה פגיעה בקדושת השבת, כי אין לדמות כלל לונדון לאותן הקהלות הקדושות שיסדו בהן רבותינו בדור שלפנינו עירובין".

והרי פשוט, דאילו היתה כוונתו מצד דין רה"ר דאורייתא, היה צריך לכתוב זאת מפורש, ומדוע הולך סחור סחור? ומהו הפגיעה בקדושת השבת? והיעלה על הדעת לומר על תיקון חז"ל דהוא פגיעה בקדושת השבת?

ועל כרחך דכוונתו לפגיעה בכבוד השבת, הוא על דרך שכבר האריך בזה הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל (בשנת תש"ך) במכתבו, החתום גם ע"י הגאון רבי יוסף ברייער זצ"ל אב"ד קהל עדת ישורון בניו יארק, וז"ל, "הנה הכל מודים שמצוה גדולה לתקן עירובין למנוע את העם מחלול ש"ק, וזכות גדולה להמנות לדבר מצוה חשובה כזאת. ואדרבה כל מי שמעכב, קולר האחריות תלוי על צוארו ולית מאן דפליג. אולם בעת ובעונה הזאת ובפרט במדינה זו המשובשת בגסות ובבורות, כו' בודאי יש להתחשב עם המצב העגום כו' ותחת אשר יתמעט חלול השבת יתרבה ח"ו בסיבת תנאי החיים בעת כזאת".

לכן: "אני מציע שישתקע הדבר לעת כזאת, ולא יזכר ענין העירובין במנהטן עד אשר איכשר דרא, ויערה רוח של תשובה עלינו, ואז תתקנו תקון שלם בעזרת הצור ועל ישראל שלום."

ובמכתבו השני (תשכ"ב) כתב הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל וז"ל, "ועלינו לקוות להחזקת התורה בדור הצעיר וכל בנינו יהיו למודי ה' ויד גדולי התורה תהי' תקיפה, ואז כל אחד ישמח להשתתף בזכות הרבים ולתת יד לתקון עירובין בכל עיר ועיר עפ"י הלכה ועפ"י הסברא גם יחד, ושלום על ישראל", עכ"ל.

לאור ביאורנו זה שאכן זהו כוונתו הברורה של הגאון אב"ד לונדון ז"ל, נשאלת השאלה: עד מתי? עד מתי?

הרי מלפנים גם שכונת בארא פארק בעיר ברוקלין ניו יארק הגדולה, היתה משובשת בגסות ובבורות, ומי לא זוכר שעוד בשנות תש"ל עדיין היו חנויות של יהודים, אפילו חנויות "בשר כשר" פתוחים בעצם יום שבת קודש, וב"ה שכבר נשכח ונשתקע הדבר ונשתנה המצב לטובה, ואכן בשנים האחרונות תיקנו בה הרבנים צוה"פ, וב"ה אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו", וכך זכתה בארא פארק להמנות בין שאר הערים המתוקנות בעולם כעיה"ק ירושלים ובני ברק יצ"ו.

ויש לציין דהתנגדותו של הגאון אב"ד לונדון הרי היתה אמורה בשעתו על שכונת גאלדעס גרין, כי אז התחילו לעשות תוכניות להקמת עירוב דשם, וא"כ כ"ש וק"ו דעתה כבר הגיע הזמן לזעוק עד מתי על השכונה החרדית סטאנפארד הילל המעטירה, עד מתי יהיה זה לנו למוקש?


וזה לשונם: וכן הי' דעת הגאון מוה"ר בצלאל ראקאוו זצ"ל אב"ד גייטסהעד כמבואר במכתבו הנדפס להלן.


תגובתינו:

הואיל ועורכי הקונטרס הלונדוני השמיטו את כל תורף מכתבו, והעתיקו רק את שלהי דבריו שמביא דברי האחיעזר אשר מביא את הביא"פ, ע"כ אין צורך לחזור עוה"פ על מה שביררנו לעיל בדברי הביא"פ והאחיעזר הנ"ל.


וזה לשונם: ועי' בספר שמחת ישראל סי' ד' אות י"א, שהביא הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, ובשם הגרי"ש אלישיב שליט"א, דבעיירות גדולות שגרים בה ס' רבוא, אע"פ שאין ברחוב א' ס"ר עוברים בו, הוי חשש דאורייתא. וכן כתב הגרי"ש אלישיב שליט"א במכתבו המובא בסוף הקונטרס ע"ד העירוב בירושלים כהיום וז"ל "עוד יש לדון בעצם הדבר אם יש בירושלים ששים רבוא דאז אף לשיטת רש"י אי אפשר להקל ולטלטל על סמך עירוב צוה"פ עכ"ל,


תגובתינו:

תמוה מאד האיך באים לבנות יסוד על עדות של אחד ממחברי זמנינו מה שהבין מפי גדול, בזמן שאותו גדול הדור עצמו (ה"ה הגרש"ז אויערבאך זצ"ל) כבר גילה דעתו בספריו המפורסמים וז"ל בספר "מנחת שלמה" (ח"א סימן ס' או"ק ל"ב) "הואיל והמקום הזה מיועד לרבים לעבור בו ברכב, אפשר דחשיב שפיר ברה"ר (אם יש ס' רבוא) אולם ברחוב אחד כו'" (ועיי"ע בספר "שלחן שלמה" נידון נשיאת תכשיטין בסימן ש"ג סעיף י"ח או"ק י"ג בד"ה והשתא דלית לן רה"ר גמור), הרי ברור דהס"ר תלוי ברחוב ולא באוכלסי העיר.

וע"ד מה שהביאו בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א וממשמעות מכתבו, י"ל דאפילו אי נימא דס"ל שלא כפשטות השו"ע והפוסקים דהס"ר תלוי ברחוב, אלא בעיר, מ"מ החמיר רק על עירוב של צוה"פ לבד, ולא על עירוב של מחיצות. וכידוע שבעיר הגדולה טורונטו קנדה, שיש בה כפלי כפליים מס"ר אוכלוסין, ואעפ"כ הסכים הגרי"ש אלישיב שליט"א לתקן בה עירוב של מחיצות עומד מרובה על הפרוץ (המודפס בקונטרס 'העירוב הקהילתי בטאראנטא' עמוד 15, תשנ"ח לפ"ק).

אשר על כן ברור, שאף בצוה"פ לבד, ללא מחיצות עומד מרובה, מעולם לא כפו על הציבור להחמיר ע"פ דעת יחיד נגד המנהג שתיקנו עירובין בעיירות הגדולות אף שיש בהם ס"ר אוכלוסין, כדהעיד הגאון מלומזא בעל דברי מלכיאל (ח"ד סוף סימן ג') וז"ל, "ולזה נהגו לערב בכרכים גדולים מאד ולא חששו שיש שם ס' רבוא כו' כי הס"ר מפוזרים בכל הרחובות", וכן העיד הגאון בעל אגרו"מ (או"ח ח"א סימן פ"ז) דאף בכרכים הגדולים תיקנו עירובין וז"ל, "ואף שנסתפקתי שם דאולי סגי ביש בעיר ס' ריבוא ביחד עם הנמצאים בבתים, יותר מסתבר דאין להחשיב בכלל הס' רבוא אלא אלו הנמצאים בחוצות, דהרי במדבר היו שם בהמחנה יחד עם אלו שבבתים פי ארבע או חמש מס' רבוא, שלכן מכיון שנמצאו כרכים גדולים דתיקנו בהן עירובין, משמע שהקלו בזה".


וזה לשונם: וכן כתב הגר"נ קרליץ שליט"א במכתבו הנדפס בסוף הקונטרס וז"ל "ובעיר שיש בה ס' רבוא בזה נמנעו מלעולם מלתקן עירוב" עכ"ל.


תגובתינו:

הנה דברי הגר"ן קרליץ שליט"א אכן צ"ע, דהרי עדות הגאונים הגדולים הנ"ל מכחישים דברים אלו, כי במציאות הרי נהגו לערב בכרכים גדולים מאד ולא חששו שיש שם ס' רבוא. (ואולי סבר דבכרכים גדולים שייך שימצא בהם רחוב מרכזי שהוא רה"ר). וכן מש"כ שנמנעו מלעולם מלתקן עירוב בעיר שיש בה ס' רבוא, הוא סתירה גמורה למה שבעצמו הביא בספרו "חוט שני" (ח"ב עמוד ר"פ) בשם רבו החזו"א וז"ל, "ולפי זה בצורה הזאת (שצייר שם) לא תמצא רה"ר אף בחוצות רחבות ט"ז אמה וס' רבוא בוקעים בהם כו' ויצא לנו מזה דבזמן הזה כל השוקים והרחובות שבכרכים היותר גדולים הן רשות היחיד גמורה מן התורה". ומה עוד שכידוע ומפורסם שהחזו"א השתדל בפועל ממש יחד עם האחיעזר (כמובא בשו"ת אחיעזר ח"ד סימן ח') להקים עירוב של מחיצות בעיר הגדולה פאריז, שהיו בה אז (תרצ"ח לפ"ק) קרוב לג' מיליון אוכלוסיןן.


וזה לשונם: הנה נתברר [שאף דמפשטות לשון השו"ע לכאורה לא משמע כן] דעת רבותינו האחרונים ז"ל להלכה למעשה דהא דרה"ר לא הויא אלא אם יש ששים רבוא הכוונה היא שבעיר יש ס"ר ולא שיהא צריך שיעברו בתוך הרחוב ששים רבוא ומינה לא תזוע.


תגובתינו:

הנה פתחו דבריהם כ"מודים במקצת" דפשטות השו"ע אינו כדבריהם (כי בשו"ע לא נזכר כלל על ס"ר "אוכלוסין בעיר", ולא "דיירין בעיר", אלא ס"ר "בוקעין בו" דהיינו ברחוב. ובודאי לא נעלם מהם שמטעם זה עצמו הוכרח האגרו"מ לפרש דבעינן ג' מיליון אוכלוסין, כדי שיהיו ס"ר בוקעין ברחובות יחד). ולמרות ידיעתם זו, באים בעלי הקונטרס הלונדוני לעקם ולעקור "דעת רבותינו האחרונים ז"ל להלכה למעשה" דהס"ר לא תליא בבקיעה על הרחוב, אלא על האוכלסין הדיירין בעיר, וכל זאת רק כדי להשיג מטרתם, למנוע מנהג ותיקין שרבותינו השתדלו במשך כל הדורות לתקן עירובין אפילו בכרכים היותר גדולים.

והנה לא די במה שכבר דחינו לעיל את כל ראיותיהם מדברי האחרונים שהביאו, שאינם חולקים כלל על פשטות השו"ע (ה"ה רבותינו: המג"א, החכ"צ, הביא"פ, הגר"ש קלוגער, תפארת ישראל, ערוך השלחן, מנחת יצחק, הגרש"ז אויערבאך), אלא דיש להוסיף עליהם עוד רשימה ארוכה של גדולי הפוסקים דנקטו כפשטות השו"ע (ועכ"פ ס"ל דבעינן ס"ר בוקעין בצוה"פ), הלא הם: שו"ת מים רבים (סימן ל"ד), פני יהושע (שבת ה ע"ב בסוף ד"ה אמנם), בית מאיר (שבת ה' ע"ב ד"ה בשלמא), הגר"א (כדהוכיח במנחה עריבה סימן ז או"ק ע"ז:ו) שו"ע הרב (סימן שס"ג סעיף מד) יד דוד (עירובין נ"ה ע"ב), בית יעקב (עירובין ו ע"א), נחלת יעקב להחוו"ד (עירובין ו ע"ב), שו"ת משכנות יעקב בדעת המחבר (סימן קכ"א דף קכו ד"ה ומה שפירש וד"ה וכבר), אשל אברהם (סימן שמ"ה ד"ה שהוא מקורה), שו"ת בית שלמה (סימן מ"ג), שו"ת חידושי הרי"ם (סימן ד), שו"ת ישועות מלכו (סימן כ"ז), שו"ת מהרש"ם (ח"ג סימן קפ"ה), שו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סימן ג), שו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סימן ד ד"ה עוד ראיתי), משנה ברורה (בשער הציון סימן שמ"ה או"ק כה בדין דס' רבוא עוברין בכל יום) שכתב, דבעינן "שיעברו דרך המבוי המפולש"), שו"ת מהרש"ג (ח"ב סוף סימן כו), שו"ת תירוש ויצהר (סימן ע"ג או"ק ה), שו"ת אזני יהושע (סוף סימן יח ד"ה ועכ"פ), שו"ת בית אב (ח"ב סימן ה או"ק ב), שו"ת מהר"י שטייף (סימן סח ד"ה ואחשוב), שו"ת אבן ישראל (או"ח ח"ח סימן ל"ו, שו"ת קנין תורה (ח"ד סימן מ אות ה), שו"ת ויען יוסף (סימן קלא אות א וסימן קנה אות א וסימן קצה אות ב), שו"ת שבט הלוי (ח"ו סוף סימן מא) ד"אם אין ס"ר בוקעים כאשר אמר כ"ת אם כן אין מה לדבר", ועוד ועוד.

לאור רשימה "קצרה" זו (דעות יחידאיות...), יש להזדעזע מן העזות והחוצפה, של עורכי הקונטרס הלונדוני, הבאים להחליט ולקבוע, מי הם הפוסקים הנחשבים אצלם ל"רבותינו האחרונים" ז"ל, ומינייהו לא תזוע, ומי ומי דעתם אינה נחשבת ל"הלכה למעשה" וכלשונם: "[אף דמפשטות לשון השו"ע לכאורה לא משמע כן] דעת רבותינו האחרונים ז"ל להלכה למעשה דרה"ר לא הויא אלא אם יש ששים רבוא הכוונה היא שבעיר יש ס"ר ולא שיהא צריך שיעברו בתוך הרחוב ששים רבוא, ומינה לא תזוע". אכן "הנה נתברר" דב"אינם מודים בעירוב" עסקינן, וכל מה שטרחנו לדחות בדויות דבריהם אינם אלא לחזק ולקיים מנהג ותיקין, בבחינת ודע מה שתשיב...


וזה לשונם: חומרא נוספת בזה לדעת החזו"א

ט) וע"ע במכתבו של הגר"נ קרליץ שליט"א הנדפס בסוף הקונטרס, שכותב בשם החזו"א וז"ל "מה ששמעתי בשעתו מפי מרן דודי בעל החזו"א זצלה"ה, על הכביש שעובר בבני ברק שנקרא בשעתו הכביש השחור, הואיל והכביש הזה משמש כדרך להביא סחורות וכו' יש לחשוש שדינו כרה"ר, מאחר שמשמש לס' רבוא, ואין להכניסו בעירוב של העיר" עכ"ל.

הנה החזו"א החמיר עוד יותר דאף אם אין עוברין כלל הס"ר ברה"ר, כל שמשמש לצורכם, שהרי מביאים דרך רה"ר זו סחורות וכדו' לכל העיר שבה יש ס"ר, גם זה מספיק שיהא רה"ר, ועפי"ז פשוט יותר שיש בלונדון רה"ר דאורייתא בהרחובות הגדולים משמשים לכל העיר בדרך זה, אף אם אין עוברים שם כלל ששים רבוא.


תגובתינו:

א) צריך להבין איך שייך שהכביש (השחור) תיחשב לרה"ר, הלא לכאורה היו יכולים לסמוך על שיטת החזו"א שהתיר לכתחילה בעומד מרובה על הפרוץ ע"י הבתים לאורך הכביש. וכשבאו משלחת רבנים ועסקנים הממונים על תיקון עירובין אל הגר"ן קרליץ שליט"א העלו בפניו קושיא זו, והשיב בפשטות, שבזמן החזו"א עדיין הבתים שהיו לאורך הכביש הי' פרוץ מרובה על העומד, ואילו היה המצב אז כמו בזמנינו היום שהעומד מרובה, פשוט דאין לו דין רה"ר (נדפס בבני ברק בעיתון "ארבע כנפות" כ"ה אדר ב' תשס"ח, עמוד 21).

ב) מש"כ דהואיל והכביש הזה משמש כדרך להביא סחורות וכו' יש לחשוש שדינו כרה"ר, היא פליאה עצומה, דהרי כתב החזו"א מפורש (בסימן ק"ז או"ק ו) דבעינן דהס"ר עוברין בתוך הרחוב דליהוי רה"ר, וז"ל, "והני מילי בשתיהן רחבות ט"ז אמה ורה"ר עוברת בתוכן, ואז לא מהני להו צוה"פ ובעינן דלתות, אבל אם אחת מהן אינה רחבה ט"ז אמה, או שאין שיעור רה"ר עוברין בתוכה, מתקן אותה בצוה"פ וניתרת גם שני', שהיא רחבה ט"ז אמה וס' רבוא בוקעין בה, בצוה"פ, שהיא רשות היחיד גמורה מה"ת בלי שום תיקון".

וכן מוכח נמי דתליא ברחוב ממש"כ (שם או"ק ז) לגבי רחובות ושווקים שאלמלא היו מוקפים בד' מחיצות ודאי הי' רה"ר מחמת רוחבם ט"ז אמה וס"ר בוקעין בתוכם, וז"ל, "ויצא לנו מזה דבזה"ז כל השוקים והרחובות שבכרכים היותר גדולים הן רשות היחיד גמורה מה"ת, דכלן תמצא בהן אחת מוקפת ג' מחיצות והיא רשות היחיד".

[והנה שוב ושוב מוכיחים עורכי הקונטרס הלונדוני על זילות השתמשותם בדברי החזו"א, רק כשנוח להם "משתמשים" בשיטתו, וכשדבריו אינם תואמים למטרתם, אזי ישוו שיטתו לדעת יחידאי וד"ל.]

ג) אפילו את"ל דס"ל להחזו"א דסגי במשמש לס"ר לרחוב, מבלי דריסת ס"ר בפועל ממש, אין שום נפק"מ לגבי תיקון צוה"פ, כי הרי ס"ל להחזו"א (או"ח סי' ק"ח או"ק יב) כדעת המג"א (ועמו יותר מחמישים פוסקים דנקטו כוותיה), שכדי שיתבטל צוה"פ צריך שיהיו רבים (ס"ר) בוקעין בצוה"פ בפועל ממש.

ולאור זאת פשוט, דאפילו מבלי שיטת החזו"א (דסגי עומד מרובה ע"י מחיצות הבתים) עדיין יכולים לתקן צוה"פ בלונדון גם לדעת החזו"א, כיון דאין בה רחוב כזה שס"ר בוקעין בה בפועל ממש שיבטל את צוה"פ.


וזה לשונם: דברי האגרו"מ ביישוב לשון המחבר דמשמע שצריך ס"ר בוקעים בכל יום

י) ועי' בשו"ת אגרות משה או"ח סי' קל"ט ענף ה', שכתב ליישב הא דקשה דהרי לכאו' מפשטות לשון המחבר משמע דצריך שיעברו ס"ר בכל יום בהרחוב, וכתב לתרץ דכל רחובות העיר שרחבים ט"ז אמה מצטרפים, ונחשבים לרה"ר אחד גדול,


תגובתינו:

א) מה שכתבו דהאגרו"מ תירץ דדבריו אינם נגד פשטות השו"ע, אינו נכון כלל, דהרי האגרו"מ עצמו כתב בהמשך דבריו שם, ששיטתו החדשה הלזו היא "דוחק", וא"כ אינו פשטות השו"ע, וז"ל "ומה שנקט הש"ע לשון כזה שיותר משמע שיהיו עוברין בו באותו מקום לבדו כל הס' רבוא, הוא בשביל דרכים שמחוץ לעיר ששם צריך שיהיו עוברין בו באותו הדרך, לכן לא חש למינקט לשון זה, כיון שיש לפרש לשון זה ברחובות העיר על העיר, אף שהוא בדוחק, כיון שהוא לשון מרווח על הדרכים".

ובוא וראה עד היכן זייפנותם מגעת, דלא די דתולים עצמם באילן גדול לומר דזהו פשטות השו"ע, אף שהגדול עצמו מכחישם דפירושו הוא דוחק ואינו פשטות השו"ע, באים הם וכופים וכופפים ומעקמים את כל שאר דברי הפוסקים, בסברותיהם הכרסיות השטוחים עלי הקונטרס הלונדוני, לעקור את דברי השו"ע וכל הפוסקים מפשטותם ואמיתות קדושתם.

ב) ולא עוד, דלדבריהם תימה גדולה על הגאון בעל אגרו"מ שכתב (שם) דפירושו הוא "דבר חדש", וז"ל "בענין הס' רבוא נראה לענ"ד דבר חדש... ולכן אני אומר שודאי סגי בזה שישנם בעיר", הרי לדברי הקונטרס הלונדוני כבר הקדימוהו כל הפוסקים הקודמים בדבר החדש הלזה דס"ל שהס"ר תלוי בעיר.

ג) אך באמת מוכח דהאגרו"מ ידע דדעת הפוסקים הקודמים לא סברו כוותיה, דהא כתב מפורש (או"ח ח"ד סימן פז) שחידושו זה דהס"ר אינו תלוי ברחוב אחד, הוא נגד פשטות הפוסקים, וז"ל "לא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית לזה".


וזה לשונם: וא"כ בעיר שמצויים בה ששים רבוא, ממילא בוקעים ברה"ר שלה ס"ר בכל יום, דהרי בכל יום בדרך כלל נמצאים כולם ברחובות, וכיון שמצטרפים כל הרחובות, הרי ששים רבוא בוקעים בהרה"ר כל יום, ובשביל זה הוי רה"ר, ואתי שפיר לשון הראשונים והמחבר, שכתבו גם בשיטת רש"י שס"ר בוקעים בו בכל יום,


תגובתינו:

דברים אלו שכתבו משמו של האגרו"מ אינם נכונים כלל, כי המעיין בתשובתו הנ"ל - שהיה התשובה הראשונה בה התחיל לחדש שיטתו בענין ס"ר - יראה דמספקא ליה אי סגי שימצאו ס"ר בבתים וברחובות יחדיו, או דבעינן הרבה יותר מס"ר בכללות העיר כדי שימצאו ברחובותיה ס"ר בבת אחת. אבל במסקנתו (בח"ה סי' כ"ח או"ק ה' וסי' כ"ט) כתב להדיא דבעינן ג' מיליון אוכלוסין כדי שימצאו ס"ר ברחובות בבת אחת. ולא כדכתבו בשמו ד"בעיר שמצויים בה ששים רבוא, ממילא בוקעים ברה"ר שלה ס"ר בכל יום, דהרי בכל יום בדרך כלל נמצאים כולם ברחובות", שבזה שיבשו וסירסו את דברי האגרו"מ הן מש"כ בהשקפתו הראשונה וכ"ש מש"כ במסקנת שיטתו.


וזה לשונם: ולפי שיטתו כל רחובותי' של לונדון דינם כרה"ר. וע"ע בח"ד סי' פ"ז ופ"ח שכתב, דרק אז הויא רה"ר אם הס"ר כולם נמצאים בשטח של י"ב מיל על י"ב מיל דומיא דמדבר, ובלונדון כן הוא המצב [עפ"י המדידות שעשינו] שסטמפורד היל וגולדערס גרין עם West End וגם City of London הכל נכלל בתוך י"ב מיל על י"ב מיל, ופשוט שיש בכל שטח זה ביחד בקיעת ס"ר בכל יום.


תגובתינו:

הנה שוב הוכיחו בדבריהם שאינם בקיאים במכלול תשובותיו של האגרו"מ המפוזרים בכמה מכרכיו, כי העלימו לגמרי מן הקוראים, את אחד מעיקרי היסודות של מסקנת שיטתו, אשר חידש בדין ס' רבוא לרה"ר, והוא דכדי שימצאו ס"ר ברחובות, צריך שיהי' ג' מיליון אוכלוסין על שטח של י"ב מיל על י"ב מיל, ואם לאו, אינו רה"ר מדינא (אגרו"מ או"ח ח"ד סי' פ"ז). אלא דבכרך גדול אף שאין בה ג' מיליון, אלא קרוב למספר זה, הגם דמצד הדין אינה רה"ר לשיטתו, "דהוא שייך רק כשיהיו תושבי העיר עם העוברים ושבים ממקומות אחרים לכה"פ חמשה פעמים ס' רבוא, דהוא ערך שלושה מיליון, מ"מ אין לתקן שם עירוב מאחר דיש הרבה שיאמרו באומדנא שלהם שהיא גדולה עד שוודאי איכא ס' רבוא" (שם ח"ה סי' כ"ט).

ואפילו את"ל שיש בשטח י"ב מיל בלונדון ג' מיליון (כי למשל בעיר הגדולה ברוקלין נתברר שאינו כן), או שיש ס' רבוא בוקעין, בבת אחת, ברחובות שטח זה (וכלשון האגרו"מ "דהוא שייך רק כשיהיו תושבי העיר עם העוברים ושבים ממקומות אחרים לכה"פ חמשה פעמים ס' רבוא, דהוא ערך שלושה מיליון"), מ"מ אין עיכוב לשיטת האגרו"מ לתקן עירוב בשכונות היהודים כגון גאלדעס גרין וסטאנפארד הילל, א) כדפסק (שם) להדיא להתיר תיקון עירובין בשכונות היהודים המסופחים לעיר הגדולה דעטרויט, וכן פסק (שם ח"ד סי' פ"ו) להתיר בשכונת קיו גארדנס היללס למרות שהיא חלק בלתי נפרד של העיר הגדולה קווינס (שלשיטתו היה לכאורה צריך לאסור), וטעמו שהתיר כי המדובר הי' על עירוב שהקיף רק שטח קטן שאין בו ס' רבוא, ב) כ"ש שלדעתו מותר לתקן בשכונות היהודים דלונדון, משום שהם מוקפים במחיצות, וכדיתברר להלן אי"ה בענף ג'.

והנה זה ברור דעצם ההשתמשות של עורכי הקונטרס הלונדוני בחידושי יסודותיו של האגרו"מ כדי לעכב ולמנוע תיקון עירובין, במקומות שהאגרו"מ לא דן עליהם בתשובותיו, זהו ודאי נגד דעת קדשו, דהרי הוא עצמו כתב (באו"ח ח"ד סימן פז) וז"ל, "לא רציתי לומר זה לפס"ד ברור, מאחר שלא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית לזה". ושוב חזר על זה בהמשך דבריו שם וז"ל, "לא אמרתי למה שאני סובר, לרבנים חשובים, לפס"ד ברור". והשתא, אם במקומות אשר הוא עצמו דן עליהם, לא רצה לומר דעתו כפס"ד ברור, האיך יבוא כל הרוצה ליטול כתר תורה על ראשו להשתמש בשרביטו של מלך כפס"ד ברור על שכונות היהודים באינגלטירא שמעולם לא דן עליהם, לכפות ולמנוע זכות הציבור ועונג שבת ע"י מצות תיקון עירובין!

ולכבוד צאתנו מן האוהל עם סיום תגובתינו על ענף א', נסיים בכי טוב, ואין טוב אלא תורה, דהנה כבר הוכחנו לעיל בראשית תגובותינו, אודות שיטת רש"י שכתב "ועיר שמצויין בה ס' רבוא", שרש"י עצמו גילה דעתו (בדף נ"ט ע"ב ד"ה אלא לארכה) דאין כוונתו על האוכלוסין הדרים בכללות העיר, אלא על "רחובה של עיר" וכדתיאר רש"י שם כיצד היה דרך העיירות בזמן חז"ל, שדריסת תושבי העיר לצאת ולבוא היה רק דרך הרחוב המרכזי הנ"ל, ולאור זאת המלה "עיר" אינו אלא היכי תימצי שימצא בה ס"ר ברחובה המרכזי הנ"ל, וכן מוכח מהרבה ראשונים שהביאו שיטת רש"י והשמיטו לגמרי מלת "עיר". ועתה לסיום פרק זה שהוא שיטת רש"י (ומקורו מהבה"ג), עלינו להביא פרפרת נפלאה, מאירת עינים, מתוס' מפורש לחיזוק דעת כל הפוסקים שהבינו כן בשיטת רש"י, והוא בעירובין (דף כ"ב ע"א ד"ה חייבין עלייהו משום ר"ה), על הא דא"ר יוחנן ירושלים אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר, דביארו שם התוס' "דירושלים היתה מפולשת מד' צדדין, וחייבין עליה משום רה"ר לעומד באמצע הפילוש דליכא מחיצא", עכ"ל התוס'. הרי דאף דרה"ר היתה רק על מקום קטן באמצע הרחוב המפולש, מ"מ לא נמנעו התוס' מלפרש מאמר ר' יוחנן ד"ירושלים כו' חייבין עליה משום רשות הרבים", ומכאן עוד ראיה ניצחת דמלת "עיר" אין כוונתה על כללות העיר, אלא על רחובה בלבד, ודו"ק.


המשך יבוא בס"ד

Wednesday, February 03, 2010

A Critical Analysis of the London Anti-Eruv Kuntres: Part 6

וזה לשונם: וכן מבואר בחכמת שלמה סוס"י שס"ג


תגובתינו

המעיין בדברי הגרש"ק, יראה דלא היו דברים מעולם, דהרי לא הזכיר כלל דכשיש בגוף העיר ס' רבוא הוי רה"ר, אלא דכשיש בעיר ס' רבוא בטל המחיצה. ולגבי ענין זה כתב לעיל דאף בכרמלית בטל המחיצה (שנעשית בידי שמים) ע"י בקיעה, ולא דוקא בבקיעת ס' רבוא. וזה מש"כ דע"י שיש בעיר ס' רבוא בטל המחיצה, דאף שכתב רש"י דהיכא דליכא ס' רבוא לא הוי רה"ר, ה"ה דלא מיקרי רבים לבטל המחיצה פחות מששים רבוא, מ"מ א"צ שיהא ס' רבוא על התל עצמו כדי לבטלו ממחיצה, ודי מה שיש ס' רבוא בעיר לבטלה, כי התל הוא מחיצה לכללות העיר, וע"כ מהני הס' רבוא שבתוך העיר כדי לבטלה, אף אם התל כרמלית. אך מ"מ קצת רבים בעינן שיבקעו בהתל עצמו כדי שתהיה קפנדריא, דבלא"ה נחשב התל כסתום. ודברי החכמת שלמה הם כשיטת שו"ע הרב והמו"ק והחת"ס דס"ל דבקיעת הרבים בתוך הרשות מבטלת מחיצה בידי שמים, וא"צ שהבקיעה תהיה על המחיצה (ועי' בשו"ת בית שלמה סימן נ"א שהאריך בזה). [אך ראוי לציין שבמחיצה שבידי אדם כגון צוה"פ אינו בטל אלא ברה"ר ולא בכרמלית.] הרי שאין שום רמז בדברי החכמת שלמה הנ"ל דהס"ר תלוי בעיר, כי הרי לא דיבר כלל מרה"ר אלא מביטול מחיצות.

ואדרבה לענין רה"ר כתב הגרש"ק להדיא בספרו ובחרת בחיים (סימן קי"ח) וז"ל, "להיות דין רה"ר בעינן שיהא ס' רבוא ביחד", הרי שדעתו שהס"ר תלוי ברחוב וכדפשטות השו"ע והפוסקים.


וזה לשונם: וכ"ה בתפא"י בפתיחה למס' שבת דכל שיש בעיר ס' רבוא אפי' אין ברחוב עצמו ס' רבוא הוי רה"ר.


תגובתינו

וז"ל התפארת ישראל, "סרטיא, ואם אחד מאלו השנים רחב ט"ז אמה וס' רבוא בני אדם דרין בהעיר לעבור בו בכל יום", עכ"ל. תמיה איך מביאין ראיה לסתור, הרי מדבריו מוכח כדברינו דעיר אינו אלא היכי תימצי שיעברו ברחובה ס' רבוא. וכן מוכח להדיא בתפארת ישראל בפתיחה לעירובין, וז"ל שם ומ"ש המג"א ס"ק מ' דאפי' רבים בוקעים בחריץ כל שאין ס' רבוא בוקעין שם, לא מבטלי מחיצתא, ואייתי ראיה מסימן שמ"ה ס"ק ז', לפענ"ד היינו דלא שוי לר"ה אבל כרמלית מיהו הוה", עכ"ל. הרי דהתפארת ישראל הסכים עם המג"א דאם אין בהחריץ עצמו ס' רבוא לא הוי ר"ה אף אם יש בעיר ס' רבוא.


וזה לשונם: וע"ע בשו"ת אחיעזר ח"ד סי' ח', בתשובתו לעיר פאריז, וז"ל שם "והנה בודאי נראה שפאריז היא רה"ר גמורה מה"ת, שיש בה ששים רבוא בוקעים, אע"פ שאין בה בכל רחוב ס' רבוא בוקעים מ"מ מקרי רה"ר, דגם ירושלים ומחוזא לא היו ס' רבוא בכל רחוב וכו', שו"ר בתשו' בית אפרים סי' כ"ו וכו' ושם חשב לי' פאריז רה"ר מה"ת" עכ"ל.


תגובתינו

ראשית, צריך להבין מש"כ האחיעזר בשם הביא"פ דפאריז נחשבת לרה"ר מה"ת, הרי הביא"פ כתב מפורש להיפך, וז"ל, "לפי שהי' מצוי שם כמה עיירות גדולות כו' שהיו בו ס' רבוא, כגון עיר הגדולה פאריז לונדון ווינא פפד"מ כו' ועי' בתשובות ח"צ סי' ט"ז לענין אינגלטירא שכתב כו' ויש בה כמה סרטיות ופלטיות ודשו בה רבים ואולי ס"ר כו' ואמנם עיירות שבמדינות אלו רחובותיהם קצרים ואין בהם רוחב י"ו אמה, וגם אין מכוונים משער לשער", עכ"ל. הרי להדיא כתב הביא"פ דפאריז אינו רה"ר, ועל כרחך צ"ל דהאחיעזר הבין מדבריו, שאלמלי אין ברחובותי' רוחב ט"ז אמה ואינם מפולשין, עדיין הוה רה"ר מצד שיש בהם ס"ר.

וזה ברור דאין להוציא מדברי הביא"פ דכל העיר נחשבת לרה"ר, דלא מבעיא כל הראיות הברורות שהובאו לעיל שדעתו דהס"ר תלוי ברחוב, אלא אפילו מאותו קטע עצמו שהעתיק האחיעזר מדברי הביא"פ, לא שייך כלל להבין דהס"ר תלוי בעיר. דהרי הביא"פ מביא שם (באותו קטע) את לשון הרב השואל בתשו' חכ"צ על אינגלטירא שהיא "ארץ רחבת ידים ויש עליה כמה סרטיות ופלטיות בתוכה דדרסי בה רבים ואולי ס' רבוא בלא עיכוב כלל". הרי דלא יתכן שהאחיעזר יבין מהביא"פ אחרת ממה שהוא עצמו כתב שהס"ר תלוי בפלטיא/רחוב.

ומה שכתב האחיעזר ד"אע"פ שאין בה בכל רחוב ס' רבוא מ"מ מקרי רה"ר, דהרי גם ירושלים ומחוזא לא היו ס' רבוא בכל רחוב", אין מכאן שום הוכחה כלל לדבריהם דלדעתו תלוי הס"ר בעיר, דכוונתו דבעיר הגדולה פאריז יש בה רחוב אחד שס"ר רבוא בוקעים בה, ועי"ז נעשים כל רחובות העיר המפולשין אליה, רה"ר. וזהו מדויק מלשונו שהדגיש ב' פעמים שאין בה 'בכל רחוב' ששים רבוא (ולא כתב שאין 'בשום' רחוב, או שאין ברחוב אחד), כי די בכך שיש רחוב אחד בלבד שיש בה ס"ר כדי שכל העיר תהוי רה"ר.

ועל כרחך דזהו כוונת האחיעזר, דאל"כ מה ראיה מירושלים וממחוזא, דאי נימא דס"ל להאחיעזר דמצרפים כל הרחובות לס' רבוא, מנ"ל דבירושלים ומחוזא היו כל רחובותיהם רה"ר דילמא רק רחוב אחד. וכמוכח מרש"י (עירובין ו' ע"ב) "ירושלים, רשות הרבים שלה מכוון משער לשער", הרי דמיירי מרחוב אחד שבירושלים. וכן מוכח ממחוזא, דהרי שם בגמ' לא נאמר על כללות העיר מחוזא, אלא על אבילי דמחוזא הוי רה"ר, דהיינו הרחוב הראשי שמפולש לכל אורך העיר משער לשער. וה"ה לעיר פאריז דדי שהיה מצוי שיהיו ס"ר ברחוב מרכזי אחד כדי שכל העיר תהוי רה"ר, וכמ"ש בתשו' מנחת אלעזר (ח"ג סי' ד) וז"ל "שאין לנו רה"ר בזה"ז דאין ס' רבוא רגילין לעבור בו, הנה לפי"ז בעיירות הגדולות כמו לונדון פאריז וויען וברלין וכהנה ברחובות הגדולים מקום המסחר ביותר דבודאי ס' רבוא בוקעין בו ביום". וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב קונטרס אחרון סימן ו') וז"ל, "ופאריז ודאי דאין זה (רה"ר) אלא ברחובות הגדולים מקום המסחר". לאור הנ"ל ברורה כוונת האחיעזר, דבעיר הגדולה פאריז הרי יש בה רחוב שס"ר רבוא בוקעים בה, ועל ידה נעשית כל רחובות העיר המפולשין אליה, רשות הרבים.


וזה לשונם: וע"ע בערוך השלחן סי' שמ"ה סי"ח ע"ש.


תגובתינו

אדרבה, ממה שהדגיש הערוך השלחן שם "דהאידנא אין לנו רה"ר רק בערים ספורות הגדולות בעולם כמו ערי מלוכה שיש בה ס' רבוא", מוכח בעליל דכונתו על הרחוב המרכזי של העיר, דהרי בערי מלוכה היו כמה מליון אנשים, וע"כ שהיה שייך שימצאו ס"ר ברחוב המרכזי, וכדעת שאר הפוסקים.

והראיה לכך ממה שדייק (להלן סעי' כ"ו) מדברי הטור שכתב עוברין דמשמעותו שיעברו ברחוב וז"ל "והטור והשו"ע כתב עוברין והשו"ע הוסיף בכל יום, ולפי"ז גם במסילת הברזל ליכא רה"ר, אבל לא ידעתי, דרש"י לא הזכיר עוברין אלא שבעיר יהיה מצוי ס' רבוא וכו', הרי שלא הוצרך בכל יום וכו', ויראה לי שזה שכתוב בכל יום לאו דוקא", עכ"ל הערוך השלחן. והיינו שהקשה על הטור והשו"ע שכתבו עוברין, דהרי רש"י לא כתב אלא מצויין בעיר ולא עוברין ברחוב, ולכן כתב לתרץ דבכל יום לאו דוקא, כדי ליישב קושייתו דאין סתירה מרש"י להטור והשו"ע, דע"י שמצויין בעיר תמיד ס"ר, הם עוברין ברחוב במשך הזמן, הרי דעת הערוך השלחן מבוארת להדיא דהס"ר צריכים שיעברו ברחוב.


וזה לשונם: וכ"כ הגאון מטשעבין ז"ל שניו יארק, חשוב רה"ר מה"ת,


תגובתינו

דברי הגאון מטשעבין ז"ל שכתב "ובפרט בעיירות גדולות כמקומכם [בברוקלין] דרשות הרבים גמור הוא", עכ"ל. ומה ראיה מצאו בדבריו אלו, הרי פשוט דמש"כ ובפרט בעיירות גדולות קאי על נידון השאלה אי מותר לצאת עם המורה שעות, וע"ז כתב דבעיירות גדולות כ"ש שאסור לצאת עם המורה שעות דכיון דאיכא בעיר רחוב שהוא רה"ר גמורה, א"כ עלול שיעבור בדרך הילוכו באותו הרחוב שהוא רה"ר, וע"כ אסור לצאת אף בשאר הרחובות שאינם רה"ר. וכבר הזכרנו לעיל דאכן סברו כמה וכמה מגדולי הפוסקים האחרונים שבערים הגדולים ישנם רחובות שס"ר בוקעים בהם, וכמה מהם אף כתבו זאת מפורש על עיר ברוקלין שיתכן שיהיה בה רחוב כזה, ה"ה מהר"י שטייף (סי' ס"ח) וז"ל, "בקל יש לתקן כו' בעיר ברוקלין כו' וע"י תיקון זה יהא אותן השווקים מובדלת מיתר השווקים שיש בהם דריסת הרגל של ס"ר שלא יהיה פרוצים להם", וכן סבר האגרות משה וכתב מפורש כן (ח"א סימן ק"ט טרם חידושו שמצרפים כל העיר) וז"ל "וגם הא בנוא יארק וברוקלין יש אולי מקומות שהם רה"ר דאורייתא שהולכים שם ששים רבוא, ואם בנוא יארק אפשר שאינו דאורייתא מצד היקף מחיצה וכו' מ"מ בברוקלין אפשר יש מקומות שהם רה"ר", עכ"ל.

ופשוט שדעת קדשו של הגאון מטשעבין לא היתה אחרת מכל שאר גדולי הפוסקים כפשטות השו"ע דהס"ר תליא ברחוב. והא ראיה דאילו היה ס"ל דבעירות גדולות כמו ניו יארק וברוקלין נחשבים לרה"ר מן התורה, שע"כ אי אפשר לתקן בהם עירובין, מדוע נמנע מלהורות למעשה להחמיר ולאסור (בפשיטות כמו שפסק לגבי איסור הוצאת מורה שעות), כאשר נתבקש מהאדמו"ר מקופישניץ זצ"ל (שנסע במיוחד לכך מארה"ב לארה"ק) לשמוע חוות דעתו ולהכריע במחלוקת הידועה בענין תיקון עירובין בעיר ניו יארק (ראה "שר התורה" עמוד 514). הרי שוב עירבו בעלי הקונטרס מין בשאינו מינו.


וזה לשונם: וכן הי' דעת הגאון מוהר"א קאטלר זצ"ל והגאון מוהר"מ פיינשטיין זצ"ל והגאון מהר"י קאמינעצקי זצ"ל, שמאנהעטען הוי רה"ר מה"ת, וכמו שנעתיק לשונם להלן בסוף הקונטרס, וגם שם לא הי' ששים רבוא בוקעים בהרחוב, כמו שכתב באגרו"מ ח"א סי' קל"ט אות ה', אלא מאחר שיש בהעיר ס' רבוא בזה לחוד ס"ל דהוי רה"ר.


תגובתינו

הנה שוב הם חוזרים על טעותם לערב מין בשאינו מינו, כי הגאון מוהר"א קאטלר נקיט בגלימת דודו-זקינו המשכנות יעקב, דלית ליה לשיטת רש"י, וא"צ לרה"ר שיהיו ס"ר בוקעין בין בעיר ובין ברחוב, וכמבואר ב"משנת רבי אהרן" (סימן ו או"ק י). ואגב יש לציין שעדיין לא ידוע בבירור על איזה יסוד ביסס דעתו דמאנהעטען הוי רה"ר מה"ת, כי הרי תשובתו ב"משנת רבי אהרן" לאו דוקא נכתבה לגבי מאנהעטען, ושחל"ח בטרם הספיק לגמור ולהסיק תשובתו, כדהעיד בנו הגאון רבי שניאור זצ"ל, עי' "דברי מנחם" (או"ח ב תיקון עירובין במנהטן נ"י, עמוד טז).

וכן מסתבר שזהו היה גם דעתו של מהר"י קאמינעצקי זצ"ל, כהמשנה ברורה דנקט כהמשכנ"י דלית ליה שיטת ס' רבוא כלל ועיקר.

ולענין מה שכתבו בשם האגרו"מ דטעם איסורו במאנהעטן דהוא מחמת שיש בהעיר ס' רבוא, זה אינו, כי הרי אי מאנהעטען מוקפת מחיצות, לכן נזקק האגרו"מ לטעמים אחרים כדי לאוסרו. וכן מה שכתבו עוד בשם האגרו"מ דגם שם (במאנהעטען) לא הי' ששים רבוא בוקעים בהרחוב, גם זה אינו אלא עוד טעות נוסף על ששים רבוא טעויותיהם, דהלא מה שכתב שם האגרו"מ קאי על הגשרים שלפי החשבון אין בכל גשר ס"ר עוברים בכל יום, משא"כ לגבי הרחובות שבעיר מאנהעטען כבר הזכרנו לעיל דכתב מפורש (באו"ח ח"א סי' ק"ט) "וגם הא בנוא יארק וברוקלין יש אולי מקומות שהם רה"ר דאורייתא שהולכים שם ששים רבוא, ואם בנוא יארק אפשר שאינו דאורייתא מצד היקף מחיצה", עכ"ל ובזה תואמים דבריו לשאר הפוסקים שהזכרנו לעיל (תירוש ויצהר, מהר"י שטייף, תפארת נפתלי, ויען יוסף).


וזה לשונם: וכ"כ הגרי"ץ דושינסקי זצ"ל בתשובתו [הנדפס בקובץ "המאור" ח"א סי' תק"ב] וז"ל "ולפי"ז בעיר גדולה כמו ניו יארק בודאי הוי רה"ר מן התורה דששים רבוא בוקעים בה" עכ"ל.


תגובתינו

המהרי"ץ דושינסקי דן לגבי נשיאת תכשיטין, וכדהזכרנו לעיל דס"ל "בעיר" הגדולה כניו יורק שייך שיהיה בתוכה רחוב מרכזי, כגון בראדוויי, דס"ר בוקעים בו והוי רה"ר מה"ת, ולכן כל העיר אסורה לישא תכשיטין (כל זמן שלא תיקנו בה עירוב, להבדיל ולסגור ע"י צוה"פ את הרחוב דס"ר בוקעין בו).


המשך יבוא בס"ד