A Critical Analysis of the Bais Va’ad L’Chachamim: Part 9

האם עיירות הגדולות שבזמנינו הם רה"ר דאורייתא

ומה שכתב האברך הנ"ל בהערה ל' דלא מצינו לשום פוסק שהחליט להקל אפי' כשיש בעיר ס"ר, אם אין ברחוב אחד ס"ר, והדברי מלכיאל מסתפק בזה וכתב שחלילה להקל בדאורייתא עכת"ד ופלא איך לא בוש להעלים שהדברי מלכיאל חזר בו בח"ד סימן ג' וכתב להקל מאחר דאין ס"ר ברחוב אחד, וכתב דכן המנהג פשוט לערב בעיירות גדולות של ס"ר בימינו מטעם זה משום דלא נמצא ס"ר ברחוב אחד.

בהערה ל"א כתב דמה שאנו נוהגין בעיירות גדולות בכמה קולות שמותר רק בכרמלית כגון לצאת בתכשיטין ואמירה לעכו"ם וכיו"ב, מצא ע"ז אופני קולא שיש להקל אף ברה"ר דאורייתא, וכתב דע"ז נתיסד מנהגינו. וכל דבריו אין להם שחר כלל דהרי כבר אנו נוהגין זה ששים שנה באלו הקולות, וכל הרבנים הזקנים יודעים שאנו מקילין מאז ומקדם מטעם שאין לנו רה"ר דאורייתא, א"כ מה יועילו במה שימציאו עתה אחרי ששים שנים אופני קולות מה שמותר גם ברה"ר, הלא זה אינו יכול לסתור המנהג הקדום שנתייסד רק על סמך שאין לנו רה"ר דאורייתא כמו שהעידו כמה רבנים זקנים ע"ז, ואפי' רבנים המתנגדים לעירוב הודו דמה שאנו נוהגין לצאת בתכשיטין ואמירה לעכו"ם הוא על סמך שאין לנו רה"ר דאורייתא, רק הם טוענים שמ"מ הוי ספק רה"ר וכשנוגע לדרבנן הם תופסים שאינו רה"ר, אבל לא כשנוגע לדאורייתא, והם לא ידעו עדיין מההמצאות של אברכי זמנינו, וא"כ איך יחליפו עתה טענותיהם בטענות חדשות לבאר מנהג הקדום בהמצאות שלא עלה על דעתם כזאת.

ובעיקר הדבר מה שאומרים שהם תופסים שהוא ספק רה"ר, ועל דאורייתא הם מחמירים. כבר הושבנו ע"ז הרבה פעמים שכאן ליכא ספק אחד בלבד, אלא הרבה ספיקות, וממילא כשאיכא ספק ספיקא אזדא לה חששא דאורייתא.

ומה שכתב האברך בקובץ הנ"ל בענין התכשיטין דאנו סומכים בעיקר על מוטב שיהיו שוגגים לא א"ש דזה מהני רק שלא למחות אבל המנהג הוא שאנו מתירים להדיא לצאת בתכשיטין, גם מה שכתב דמותר לצאת בתכשיטין מטעם שאנו סומכים על הרמ"א דכיון דמצויין תכשיטין גם בחול ליכא למיחש לשלפי ומחוויא. דבריו לא א"ש דהנה עיין בביא"פ דף מט ע"ב בסוף התשובה וז"ל, ואם אתה מחמיר עליהם להטעינם עיבור צורת הפתח המכשלה הזאת תחת ידך ואתו לידי תקלה לטלטל בלא זה, וגם מהאי חששא אנו צריכין לאסור לנשים תכשיטין אשר לא ישמעו. ואף לדעת הרא"ם יש דברים האסורים עכ"ל. הרי דאין אנו סומכים על הרמ"א שהביא רק בשם י"א ולא פסק כן, וגם הרי כתב בש"ע הרב שאין זה מועיל אלא לתכשיטים שאסרו מחשש שמא תשלפם אבל תכשיטים שאסרו מחשש שמא יפלו או מחשש טבילה או שמא ישחקו עליה אין לנו לומר אלא שסומכים על דברי המקילים עכ"ל. והרי אנו נוהגים לצאת בכל התכשיטין, וע"כ שהוא מטעם שאין לנו רה"ר דאורייתא.

כתב בקובץ הנ"ל דמה שאנו נוהגים בשבת שבחג הסוכות לעשות צוה"פ לטלטל מהבית להסוכה הוא משום שמוקפת רק רחוב אחד, ואם יש ב' מחיצות שלימות יש מגדולי הפוסקים דלא אתו רבים ומבטלי לה כהגהות אשרי, וכן כתבו לעיל בסעיף ג' דבשעה"ד יש להקל כשיטה זו, ודבריו אין להם שחר דהרי הוא הלכה פסוקה בש"ע דבשני מחיצות עדיין הוי רה"ר דאורייתא וכן דעת רוב הראשונים נגד ההג"א, ולעיל לא רצה האברך ראה"כ הנ"ל לסמוך על החזו"א דעיירות שלנו אינו רה"ר, מחמת דלפי דעתם המשובשת הוא נגד הביא"פ שצריך להיות מחובר בקרנות, [וכבר ביארנו לעיל דהביא"פ לא כתב דבר זה כלל] וכתב דהביא"פ הוא הפוסק המקובל בענין זה, וא"כ איך יסמוך הוא על השיטה בהגהות אשרי והרי השו"ע הוא הפוסק המקובל שנתקבל בכל ישראל לנהוג כמותו והוא פוסק דבשתי מחיצות עדיין הוי רה"ר ולא מהני צוה"פ, ואם בשעת הדחק אפשר לנטות מהקבלה נגד השו"ע, א"כ כ"ש שיש לנטות מקבלה שלו שבדה מלבו לפסוק דצריך מחובר בקרנות, ובפרט שאין לו שום שורש בהפוסקים הקדמונים, ויש לפסוק כהחזו"א ועוד הרבה אחרונים שהבאנו שאי"צ להיות מחובר בקרנות ועומד מרובה על הפרוץ, אף שאינו מחובר בקרנות חשוב כשם ד' מחיצות ומהני לרוב ראשונים ואחרונים, כמו שכבר ביארנו בספר "איזהו רשות היחיד" הנ"ל, וזה עדיף הרבה משתי מחיצות מעלייתא דלא מהני אלא למספר קטן של ראשונים, וממילא אפי' לשיטתם של אברכי בית ועד לחכמים המקילים בשתי מחיצות בשעת הדחק, כ"ש וק"ו שעליהם להקל לערב בעיירות שלנו שיש להם ג' או ד' מחיצות עומד מרובה על הפרוץ.

ובעצם הדבר שרצה לומר דבחג הסוכות סומכים על השיטה דשתי מחיצות דאורייתא משום שעת הדחק, כמה תשובות בדבר א) הלא אין לו שחר ליתן טעם חדש להמנהג שכבר נוהגים עשרות בשנים לערב בחג הסוכות ושום רב לא ידע מהיתר זה של שתי מחיצות דאורייתא שמצא עתה בספר עמק הלכה, וא"כ ע"כ המנהג אינו מטעם זה, אלא משום שהחזיקו ערים שלנו לכרמלית. ב) הרי נוהגים לעשות צוה"פ בכל אופן אף במקום שליכא שתי מחיצות. ג) אם מותר רק בשעת הדחק צרכין להחמיר בחג הסוכות שלא לטלטל דברים שאינן מחיוב בסוכה, כגון פירות יאכלו בבית ולא יביאום לתוך הסוכה, ואיך יכולים להקל בהוצאה דאורייתא משום החומרא לאכול פירות בהסוכה, והרי הכל יודעים שמטלטלים כל הדברים לתוך הסוכה, וא"כ ע"כ אין ההיתר משום שעת הדחק, ועוד הרי גם לשמיני עצרת הם נוהגים להשתמש בהצוה"פ אף שיש צדדים גדולים שלא לאכול בסוכה אפ"ה הם מקילים על הוצאה דאורייתא, וע"כ דכל דבריו הם בדותא בעלמא.

ועוד והוא העיקר דכבר ביארנו לעיל בספר "איזהו רשות היחיד" הנ"ל בהא דכתב הגהות אשרי בשם האור זרוע דפסקינן שני מחיצות דאורייתא, דזה שייך בכל מקום בעיירות שלנו אף במקום שנפרצה בהצד לרחוב אחר, מ"מ גם שם מותר כיון דנפרצה רק למקום שיש בו ג"כ שני מחיצות דאורייתא, וא"כ הרי נפרצה לרה"י אחר, וכה"ג לא מזיק הפירצה כלל. וכן ביאר החזו"א דבכה"ג דנפרצה לרה"י לא חשוב פירצה, וא"כ ליכא רה"ר בשום מקום דבכל מקום איכא שני מחיצות דאורייתא, וביררנו בראיה ברורה מדברי האור זרוע עצמו שמבואר כן, [וגם הבאנו מדברי האבני נזר דבאמצע הפילוש לא חשוב מפולש משער לשער כיון דלהלאה הוי רה"י הוי כמאן דמליא.] וא"כ אם נאמר להקל ברחוב אחד מחמת שני מחיצות דאורייתא, ה"ה שיש להקל לערב כל העיר יחד דבכל מקום ומקום שבעיר איכא שני מחיצות דאורייתא.

עוד כתב האברך הנ"ל בהערה ל"ז דהרגיל בהלכות שבת ימצא הרבה פעמים בנו"כ הש"ע במקום שיש נפק"מ להלכה בין כרמלית לרה"ר כתבו דעיירות שבזמנינו לא הוי רה"ר מחמת דעת רש"י דצריך ס"ר והשתא אם נאמר דכל שאינו מכוון עד חוץ לעיר לא הוי רה"ר, הלא לכו"ע אין העיירות רה"ר משום כיון שאין הדרכים מכוונות עד חוץ לעיר, ולדברי המתירים לחנם טרח הביא"פ להוכיח דנקטינן כדעת רש"י הא יש היתר פשוט. הנה כבר כתבנו דמפורש יוצא מהדברי מלכיאל ומדברי הגאון רש"ד כהנא ראב"ד דווארשא דרק העיירות הגדולות לא היו מכוונות בזמניהם, אבל העיירות הבינונות והקטנות היו מכוונות, וא"כ אלו הוי רה"ר להפוסקים שאין מצריכים ס"ר, וכן שמענו מהרבה אנשים נאמנים שביקרו באירופא שעוד היום ישנם הרבה עיירות כמו במדינות פולין וכיו"ב שהן מכוונות ממש משער לשער ורק בערים הגדולות מאד אינם מכוונות, ומה שכתב האברך הנ"ל דהפוסקים עד זמנינו כתבו דלהמחמירים שא"צ ס"ר יש רה"ר דאורייתא בעיירות גדולות, לא ידענו מה הוא סח, הרי להמחמירים שא"צ ס"ר הלא גם עיירות הקטנות הוי רה"ר וא"כ הלא לא דיבר כלל מעיירות הגדולות שאינם מכוונים.

עוד כתב האברך ראה"כ הנ"ל דמה שטוענים דאין מצרפים קאר'ס כבר מפורסם דהביא"פ מיירי רק מביטול מחיצות דהנוסעים למעלה מי' אין מבטלים מחיצה עכת"ד. הנה כבר ביררנו בארוכה בספר "איזהו רשות היחיד" שזה אינו אמת דהרי הביא"פ כתב שלש היתרים, שנים קאי על רוכב על הסוס א' מחמת שהוא למעלה מי', והב' מחמת שאינו בוקע ברגל דומיא דדגלי מדבר, וכתב אח"כ כ"ש היושב בקרון דכיון שהוא יושב ברה"י פשיטא דאינו מבטל המחיצה. וטעם זה הוא טעם בפנ"ע אף שהוא בתוך עשרה, וכ"כ מהרש"ם בשם הביא"פ דאין מצרפים היושב בקרון לס' רבוא, ומה שהקשה האברך הנ"ל מדברי המג"א בקושייתו למה ים לא הוי רה"ר מחמת הספינות, ותירץ מחמת דלא ניחא תשמישתיה. כבר הבאנו בספר "איזהו רשות היחיד" הנ"ל מדברי הכנסת יחזקאל שמפרש את קושיית המג"א דלמה לא הוי הים רה"ר מחמת ההולכים ברגל וע"ז תירץ דלא ניחא תשמישתיה ולא מיירי שם כלל מענין הספינות שדיבר לעיל עי"ש. ואפי' אי נימא שמדבר שם מהספינות הרי ישנם הרבה ספינות שאינם רה"י וממילא הוקשה לו למה לא הוי רה"ר מחמת אלו הספינות. והבאנו שם שבעה עשר גדולי אחרונים שסוברים שאין מצרפים לס' רבוא הנוסעים בקאר'ס. וכן הבאנו דברי גדולי ראשונים שמוכח מדבריהם דאין מצרפים הנוסעים בעגלות לעשות רה"ר עי"ש.

ומה שהביא האברך ראה"כ הנ"ל את דברי הפרמ"ג סימן שס"ג ס"ק ל', הלא לא מיירי הפרמ"ג כלל מלעשות רה"ר אלא קאי על דברי המג"א דנימא אתו רבים ומבטלי מחיצות כיון שהוא בידי שמים, וע"ז איכא חשש אף שאינו דומה לדגלי מדבר ואף שאינו רה"ר, כמבואר בסימן שס"ה דאף במבוי מזיק בקעי בה רבים וממילא איכא חששא אף בבקיעה ע"י עגלה, וכן החת"ס סוף סימן פ"ט לא מיירי כלל מחשש רה"ר דאורייתא אלא דיבר מענין בקיעת רבים דמזיק אף בכרמלית, שהרי כתב שם דכיון דאיכא צורת הפתח אינו מפסיד שום בקיעה והרי ברה"ר לא מהני צוה"פ, אלא כונתו דאיכא חששא דבקיעת רבים אף בכרמלית, וכיון דא"צ דומיא דדגלי מדבר ממילא מזיק אף רוכבי הרכש ועוברי מעברה במרכבה, וע"ז תירץ דכיון דאיכא צוה"פ לא מזיק הבקיעה אבל לא מיירי החת"ס כלל מענין רה"ר דאורייתא, והאברך הנ"ל טועה בדברים פשוטים כאלו, ותמיה רבתא האיך כותב דברי ברור טרם יחקור דבר לאמיתו.

וגם מה שכתב בקובץ הנ"ל דמהרש"ם גופיה בח"ג כתב לענין מרכבת הברזל שאינו רה"ר כיון שאין שם ס"ר, משמע דאם היה שם ס"ר הוי רה"ר כבר כתבנו בספר "איזהו רשות היחיד" שזה טעות דשם קאי מהרש"ם לאפוקי מדברי השואל שכתב דבזמנינו יש רה"ר דאורייתא משום דא"צ להיות ס"ר בפועל רק ראוי לס' רבוא, וכיון שיש מרכבת הברזל שראוי לבוא שם ס' רבוא ממילא יהיה רה"ר, ואין כוונתו דמקום מסילת הברזל יהיה רה"ר אלא כונתו דהעיר עצמו יהיה רה"ר מחמת שראוי לבוא שם ס' רבוא ע"י מסילת הברזל, וא"כ לא שייך כאן הנידון אי מצרפים הנוסעים בעגלות, שהרי כיון שהוא רה"ר רק מחמת שראוי לבוא שם ס' רבוא והרי הם ראוין לצאת מהמסילת הברזל ולבקוע ברגליהם לתוך העיר, וע"ז הוצרך מהרש"ם להשיב לו דלא סגי במה שראוי לס' רבוא אלא צריכין לבוקע בפועל ממש.

גם מה שכתב האברך ראה"כ הנ"ל דבלא"ה אין לנו נפק"מ מזה כיון דמצרפים כל העיר לס' רבוא א"כ אפילו הנוסעים בקאר'ס הולכים ברגליהם בכניסה וביציאה מן הקאר. הנה הדבר לפלא דלעיל בהערה כ"ט האריך דיש לנו ברחוב בעדפאר"ד עצמו שהוא ארוך תשעה מייל ויש שם ס' רבוא, הרי היה לו נפק"מ גדולה לבאר זאת, וא"כ לפי מה שכתבו גדולי הפוסקים דאין מצרפים הנוסעים בקאר'ס א"כ בטל כל בניינו, ולמה אין נפק"מ. ובעיקר דבריו כבר כתבנו לעיל בספר "איזהו רשות היחיד" הנ"ל דאף להמצרפים כל העיר לס' רבוא מ"מ אין מצרפים מה שהולכים מביתם עד הקאר ברגליהם, שהרי מבואר בראשונים, בספר השלמה ובספר המאורות ובמאירי, דמה שבוקעים במבוי שלהם שהם דרים שם אינו עושה רה"ר, ורק מה שהוא מקום דריסה לכל בני העיר ולא מבני מבוי ההוא, רק דריסה כזו עושה רה"ר, וא"כ מה שבוקעים ברגליהם במבוי שלהם שהם דרים שם עד הקאר אינו עושה רה"ר כלל, ואח"כ הרי נוסעים רק בקאר.

עוד הביא האברך הנ"ל דברי מהר"י שטייף סימן ס"ח במה שהביא דברי הרמב"ם דהמדבר בזמן שישראל היה שרויין שם לא היה רה"ר, וכתב הכסף משנה בשם ר' אברהם בן הרמב"ם מחמת שהיה שם אוהלים סדורות להם לא היה רה"ר, ותמה עליו שכבר כתבו בהערה כ"ח שדעת הרמב"ם שכל מחנה ישראל היה רה"ר, וכתב דכל המפרשים עשו ט"ס בדברי הרמב"ם בהא דמדבר. ודבריו מרפסין איגרא איך אברכי זמנינו מרהיבין בנפשם לחלוק על רבינו אברהם בן הרמב"ם כאילו היה אחד מחברי הכולל שלהם, והוא כתב להדיא דהמדבר לא היה רה"ר מחמת שהיה שם אוהלים סדורות, ומה שכתב בקובץ בית ועד לחכמים שזה טעות סופר בדברי הרמב"ם תמוה מאד, דהרי שום מפורש לא עשה ט"ס בדברי הרמב"ם, והדבר ידוע בפי כל הפוסקים דלהרמב"ם היה המדבר כרמלית בזמן שהיה ישראל שרויין שם. ומה שהקשה מענין תחומין כבר כתבנו לעיל דרק בהרחוב שלא היה שם אוהלים היה שם רה"ר י"ב מיל ולא בתוך המחנות.

ועוד עיין בספר יד דוד דף נ"ה שמבאר דברי הרמב"ם בהא דלומדים תחומין י"ב מיל ממחנה ישראל דא"א לומר כונתו דהיה אסור לצאת מן מחנה ישראל כיון דאורך המחנה היה ארוך י"ב מיל, דהרי מפורש בגמ' עירבין נ"ה דכל מחנה ישראל היה נחשב כד' אמות, א"כ בודאי היו מותרים ללכת חוץ להמחנה, וז"ל ואחר המחילה רבה אגב שיטפיה כתב כן שלא כתב כן הרמב"ם וז"ל היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת לוקה שנאמר אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, מקום זה הוא תחום העיר ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה אבל חכמים העתיקו שתחום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל, וכך אמר להם משה רבינו לא תצאו חוץ למחנה עכ"ל. הבין הרב זכרון יוסף שכך אמר משה הוא ענין בפנ"ע ופירשו שמשה צוה לישראל שלא ילכו חוץ למחנה, והוא דבר תימא אלא כונת הרמב"ם הוא שחכמים אמרו השיעור של תחום תורה הוא י"ב מיל והוא פירש ממקומו שהוא כשיעור המקום שחנו בו, וכן כתב הריטב"א להדיא בספ"ק דעירובין שפירוש כך, אבל תוך המחנה היו יכולין להלוך כל המחנה ורק חוץ להמחנה לא היו יכולין להלוך י"ב מיל עכ"ל. הנה לפי"ז לא קשה כלום מה שהקשה האברך על ר' אברהם בן הרמב"ם דמחנה ישראל לא היה רשות הרבים א"כ איך היה שם איסור תחומין, דהרי באמת בלא"ה לא היה שם כלל איסור תחומין בתוך המחנה דהרי נחשב כד' אמות.

והנה כתב הבית יצחק סימן מ"ב דלפי"ד היד דוד דכל איסור התחומין היה מחוץ להמחנה א"א לומר כהפוסקים דאינו נוהג איסור תחומין דאורייתא אלא במקום שיש ס' רבוא דהרי מחוץ להמחנה בודאי לא היה שם ס' רבוא, והרמב"ם לשיטתו דס"ל דהוי רה"ר אף בלא ס' רבוא ממילא י"ל דהיה רה"ר מחוץ להמחנה, אבל לתפוס דברי הרמב"ם דאינו נוהג תחומין אלא ברה"ר דאורייתא, ולתפוס שיטת רש"י דצריך ס' רבוא הוי כאוחז החבל בתרי ראשין.

אמנם בדברי הבית אפרים סימן כ"ו דף מ"ו מבואר דשפיר אפשר להיות דשאר המדבר שהיה מחוץ למחנה היה רה"ר דאורייתא של ס' רבוא וז"ל, ואין להאריך שאין נ"מ בזה שאפי' נאמר שכל המדבר היה רה"ר בזמן שהיה ישראל שרויין שם מ"מ ע"כ לומר שהיה שם הרבה עוברים ושבים יום יום והיה מצוי ס"ר בכל דרכים שבמדבר. ולפי"ז שפיר יש לתרץ את דברי הפוסקים שכתבו דאינו נוהג תחומין דאורייתא במקום דליכא ס' רבוא. דגם רש"י וסיעתו יכולין לסבור כהרמב"ם דתחומין י"ב מיל נוהג דוקא במקום דאיכא ס' רבוא, וכן היה חוץ למחנה ישראל. אבל בתוך מחנה ישראל י"ל דלא היה רה"ר כלל.

עוד כתב האברך הראה"כ בקובץ הנ"ל דמהר"י שטייף כתב להתיר דכשמערבין שכונות שכונות הרי הם מובדלין מהרחובות שס' רבוא בוקעין בהם והביא ראיה מעיר של רבים שיכולין לערב מבוי מבוי ולחלק זה מזה ע"י צוה"פ. ותמה עליו האברך הנ"ל דמפורש בדברי הפוסקים דבעיר של רבים שיש בה רה"ר צריך דלתות עכת"ד. הנה מחמת שרצונו להשיג עליו טשטש וערבב את דבריו בזדון או בשגגה. דהנה מה שהביא מהר"י שטייף ראיה מעיר של רבים הוא רק שאפשר לערב מבוי ממבוי בפנ"ע דלא תימא דצריך להכשיר כל העיר יחד, ואם מקצת העיר אינו נכשר אינם יכולין להכשיר מקצת האחרת של העיר, לזה הביא ראיה מעיר של רבים דיכולין לחלק העיר לחצאין, ומה שכתב מהר"י שטייף וז"ל ולפי"ז בקל יש לתקן העיר מאנהעטן וכ"ש העיר ברוקלין שאין כאן ס"ר בוקעים וע"י תיקון זה יהיו אותן השווקים מובדלות מיתר השווקים שיש בהם דריסת הרגל של ס"ר שלא יהוי פרוצים להם עכ"ל. כונתו להתיר אותן השווקים שאינן רה"ר דאורייתא, דהנה בתחילה רצה לערב כל העיר יחד אף אותן השווקים שיש בהם ס' רבוא מטעם דאינן רה"ר מחמת שמסובב בבתים, וע"ז כתב דכמדומה דהפוסקים לא סמכו על זה מטעם דאין ניכר המחיצות, לזה כתב עצה לתקן רק אותן השווקים שאין בו ס' רבוא וזה אינו רה"ר כלל, וע"י הצוה"פ יהיו מובדלות מאותן השווקים שהם רה"ר, כי מהר"י שטייף ס"ל בפשיטות כדעת כל גדולי ישראל שאין מצרפין כל העיר לס' רבוא, ולהכי אותן השווקים אינן כלל רה"ר דאורייתא. וא"כ אין שחר כלל מה שהקשה הראה"כ הנ"ל דבעיר של רבים אם יש בה רה"ר צריך דלתות, דשם מיירי מאותן הרחובות שהם רה"ר דאורייתא, אבל מהר"י שטייף דיבר בקדשו להכשיר אותן הרחובות שאין בהם דריסת ס' רבוא ואינו רה"ר דאורייתא.

שוב כתב מהר"י שטייף דכשמערבין רק שכונות שכונות יש היתר גם מצד הבתים, דאף שכתב לעיל דכמדומה לא סמכו האחרונים על זה, היינו כשמערבין כל העיר יחד ואינו ניכר מחיצות הבתים שהם מחיצות, אבל כשמושכין צוה"פ מרחוב לרחוב כהמשך מן הבתים יש כאן ד' מחיצות הנראים לעומדים בתוכן, דע"י הצוה"פ ניכר דהבתים הם המחיצות, והביא את דברי הביא"פ דלא אתו רבים ומבטלי המחיצות הנראית לעומדים בתוכן והוי רה"י.

ומה שהקשה עליו האברך שהבית אפרים מיירי רק כשיש מחיצה בקרנות, הנה כבר נתברר לעיל שזה טעות והביא"פ לא מיירי כלל דוקא בקרנות, ועומד מרובה עדיף הרבה ממחיצה בקרנות, והאברך הלא יכול לראות מדברי הגאון מהר"י שטייף מה שכבר מוכח מדברי החזו"א שכל מה שהעלה הם טעותים וסברות כרסיות בלי שום יסוד, ותחת זה הוא בא בחוצפתו להשיג על החזו"א והמהר"י שטייף כאילו הם לא זכו להבין היטיב את דברי הביא"פ כפי שהבין האברך הראה"כ בקובץ בית ועד לחכמים.

עוד הביא מהר"י שטייף כסניף את דברי האו"ז דיכולין להתיר אף רה"ר דאורייתא בצוה"פ אם יש לו שני מחיצות, והשיג עליו האברך הנ"ל דזה מהני רק בשני מחיצות שלימות בלי שום פירצה. הנה כבר ביררנו לעיל בראיות עצומות מדברי האו"ז עצמו דאם נפרץ רק למקום אחר שיש לו ג"כ שני מחיצות דאורייתא א"כ הרי נפרצה לרה"י של שני מחיצות ובכה"ג לא חשוב פירצה כלל, וכל העיר ניתר מחמת שני מחיצות דאורייתא והבאנו הרבה אחרונים שכתבו לסמוך על האו"ז בעיירות שלנו אף שיש לו פירצות מטעם שכתבנו.

ונחזור בקיצור על יסודות ההיתר של הגאון מהר"י שטייף א) מה שמסובב בבתים מבטל ממנה דין רה"ר וכדברי הביא"פ להכשיר הפירצות בין הבתים בצוה"פ. ב) הרחובות הללו שאין בהן דריסת ס' רבוא אינם רה"ר, אף שיש בעיר ההיא רחובות אחרים שיש בהם ס' רבוא, מ"מ שאר חלקי העיר אינו רה"ר דאורייתא. ג) שיטת האו"ז דאף רה"ר דאורייתא ניתר בצוה"פ ע"י שני מחיצות מעלייתא. ד) דברי שו"ע הרב דמדאורייתא מהני צוה"פ להכשיר רה"ר, ורק מדרבנן צריך דלתות. ה) שיטת הפוסקים דאין מצרפים לס' רבוא הבוקעים ע"י קאר.

עוד כתב האברך בקובץ הנ"ל דבדעת רבינו הק' אינו ידוע דבר ברור, וכתב בהערה ל"ח דבעשיית עירוב להתיר הוצאה דאורייתא לא רצה להקל בשום אופן. הנה הוא כותב משמם של איזה מו"צ שהיו צעירים מאד בשעה שבאו לכאן מייסדי הישוב, והיו אז ילדים קטנים בזמן שדנו בענין זה. ומאידך גיסא הרי לנו מה שנדפס בקונטרס שמח תשמח מהרה"ג ר' שמעלקא פר"מ שליט"א מו"צ התאחדות הרבנים וז"ל (בדף פ"ט) והנה שאלתי פא"פ מהגאון ר' נתן יוסף מייזעלס שליט"א שיאמר לי דברים כהוויתן, והשיב לי שאינו זוכר מה היה הנידון, אבל זה יכול להעיד מה שזוכר בודאות לשון קדשו של רבינו הק' שאמר לו בפה מלא וויליאמסבורג איז זיכער נישט קיין רשות הרבים דאורייתא וחזר וכפל רבינו דבריו אלו עו"פ.

A Critical Analysis of the Bais Va’ad L’Chachamim: Part 8

כיצד מצרפין שיעור ס' רבוא

בהערה כ"ח העלה האברך בקובץ הנ"ל שמצרפים כל העיר לס' רבוא, וראייתו מדברי רש"י שכתב עיר שמצויים בה ס' רבוא. הנה לפלא שכבר חולקים על תיבה זו ברש"י זה חמשים שנה אם כוונת רש"י להיכי תמצי או לדינא, והאברך הנ"ל לא הוסיף שום ראיה או הוכחה וחזר על הנושנות. והנה כבר הארכנו בספר "איזהו רשות היחיד" לבאר כל הדיעות ורק נזכיר כאן בקצרה מה שכבר ביררנו שם, דבזמן הש"ס הי' כל בני העיר משתשמים ברחוב המרכזי הגדול, ע"כ נקט רש"י עיר היינו שהעיר היא גדולה ויש בה אוכלסין רבים עד שיהי' ס' רבוא עוברין ברה"ר האמצעי שבה, היינו הרחוב הראשי שכולם היו משתמשים בה. וזה מבואר להדיא בדברי רש"י דף נ"ט ע"ב ובעוד כמה ראשונים. ומה שהביא האברך הנ"ל מהאחיעזר, כבר כתבנו שם דכוונתו דא"צ ס"ר יחד בכל רחוב בפ"ע, אלא סגי דהס"ר הם בכללות העיר וממילא שייך דבמשך היום יהי' ס' רבוא ברחוב אחד עי"ש. ומה שהביא מהחכמת שלמה כבר כתבנו שם דלא מיירי החכמת שלמה כלל מרה"ר דאורייתא אלא מיירי מדין אתו רבים ומבטלי מחיצות, דעל זה סגי ביש ס' רבוא בהעיר אף דהוי רק כרמלית מתבטל המחיצה בידי שמים. והסקנו שם דלא נמצא אף אחד מרבותינו הקודמים דס"ל דמצרפים כל העיר לס' רבוא.

עוד כתבו האברך הראה"כ הנ"ל דאין להביא ראיה מהא דכתבו המפרשים דרק מחנה לויה היה רה"ר ע"ז כתב דאנן נקטינן דאף מחנה ישראל היה רה"ר דאורייתא דהרי נקטינן דליכא תחומין דאורייתא אלא בי"ב מיל כמחנה ישראל. וכתב התניא דלפי"ז צריך ס"ר במשך הי"ב מיל אלמא דמחנה ישראל היה רה"ר דאורייתא עכת"ד. וזה טעות גדול דכבר ביארנו בספר "איזהו רשות היחיד" מדברי התוס' והאחרונים דהיה שם בדגלי מדבר שני מיני רה"ר, א' היה דרך המפולש מקצה המחנה עד קצהו והיה חוצץ את כל המחנות אף מחנה ישראל, ובזה היה ס"ר בכל יום באותו הדרך, ועוד היה שם רה"ר השני במחנה לויה שהלכו בכל יום אצל משה וזה היה בפנים בתוך המחנה. נמצא דבתוך המחנה בפנים לא היה רה"ר אלא מחנה לויה ולא מחנה ישראל כיון שלא היה שם ס' רבוא בוקעין בפנים, וזהו דעת הרשב"ם אבל בהדרך המפולש שהיה חוצץ את כל המחנות ודאי היה רה"ר גם במחנה ישראל שהיה שם ס"ר בכל יום וזה היה באורך י"ב מיל, ומשם לומדים איסור תחומין. ועוד הבאנו לקמן דברי היד דוד דף נ"ה דבלא"ה צ"ל דתחום י"ב מיל אין מחנה ישראל נחשב לחשבון הי"ב מיל דהרי כל המחנה היה נחשב כד' אמות, אלא צ"ל דחשבון הי"ב מיל מתחיל חוץ למחנה ישראל ומשם והלאה מתחילה השיעור די"ב מיל עי"ש ממילא אין הכרח כלל לומר דמחנה ישראל היה רה"ר.

עוד כתב האברך בקובץ הנ"ל ראיה מהמשנה דף נ"ט עיר של יחיד ועיר של רבים צריך שיור, משמע דתלוי בהעיר. הנה הדבר פשוט דאם יש בעיר רחוב שיש בה ס' רבוא כל העיר צריך שיור, דהרי כשמערבין כל העיר יחד הרי גם הרה"ר בכלל העירוב, ע"כ כתב המשנה דא"א לערב את כל העיר אלא ע"י שיור, לפיכך כתב המשנה "עיר" של יחיד, אבל ודאי מיירי שנכנסים ס' רבוא בדרך האמצעי של העיר, דבימים ההם היו הכל משתמשים ברחוב אחד כמבואר בגמ' שם ע"ב.

עוד הביא האברך הנ"ל ראיות מדברי הפוסקים דאפשר להיות בזמה"ז רה"ר של ס"ר בעיירות גדולות. הנה כבר ביררנו בספר "איזהו רשות היחיד" שכן כתבו כמה פוסקים דבעיירות גדולות ישנם רחובות גדולים כמו בראדוויי במאנהעטן שיש ס"ר ברחוב אחד. וז"ל שו"ת תירוש ויצהר סימן ע"ג אות ה' לנוי יארק, ובענין שטענו הרבנים שברחוב בראדוויי יש ס' רבוא דהוי רה"ר, והשיבו המתירין הא אין לו דין מפולש עי"ש. וכן בתשובת תפארת נפתלי סימן כ"ה אות ד' וז"ל ועכ"פ בבראדוויי ששים רבוא בוקעין בו בכל יום עי"ש. וכן בתשובת ויען יוסף סימן קצ"ה וז"ל ולפי"ז עלה הספק אולי בעיר גדולה כנוא יארק איכא רחובות גדולות שס' רבוא עוברין בו, אבל יפה העירו דבעי שיהא השערים מכונים זה כנגד זה עכ"ל. וכ"כ בסימן קנ"ה גם בעיר גדולה כנוא יארק אין רשות הרבים גמורה מן התורה אף דאומרים דששים רבוא עוברים בכל יום בשווקים גדולים וכו'. וכן מבואר בתשובת אגרות משה ח"א סימן ק"ט טרם שבא לחדש (דבר חדש) שמצרפים כל העיר כתב וז"ל וגם הא בנוא יארק וברוקלין יש אולי מקומות שהם רה"ר דאורייתא שהולכים שם ששים רבוא, ואם בנוא יארק אפשר שאינו דאורייתא מצד היקף מחיצה וכו' מ"מ בברוקלין אפשר יש מקומות שהם רה"ר עכ"ל. אבל באמת ליכא מציאות כזו בשכונות שלנו. והאברך הראה"כ טענו בחיטין והודה בשעורים ולא הביא שום ראיה דמצרפין כל העיר לס' רבוא.

עוד הביא האברך את דברי הבית אפרים דבלונדון ופאריז ישנו ס' רבוא אלא שאין הרחובות רחבים ט"ז אמה, ומזה שפט דמצרפים כל העיר לס' רבוא, ודבריו הבל דהרי אם הרחוב רחב ט"ז אמה יכול להיות ס"ר ברחוב אחד, וכי משום שרחב רק ט"ו אמה א"א להיות ס"ר בהרחוב.

ומה שהביא מהמנחת אלעזר דעיירות גדולות בפאריז ולונדון יש רחובות גדולות שיש בהם ס' רבוא, הרי להדיא דצריך להיות ס"ר ברחוב אחד, וכתב הוא דכונתו דרק הרחובות הגדולות הם רחבים ט"ז אמה, הנה כבר ביררנו המציאות ולהד"מ, רחובות פאריז היה רובם ככולם רחבים ט"ז אמה, ומה שהביא מדברי הביא"פ שלא היה רחבים ט"ז אמה, הנה יש מרחק רב בין ימי הביא"פ לימי המנח"א כמו מאה שנים ויותר, וגם הביא"פ לא כתב כן על זמנו אלא על זמן הראשונים, ומסתמא גם בימי הביא"פ כבר היו רחבים ט"ז אמה. ובגוף הדבר שרצו להעמיס בדברי המנח"א דכוונתו דרק הרחובות גדולות יש בהם רחב ט"ז אמה, הנה המנח"א כתב דהרחובות הגדולות יש בהם ס"ר, הרי מפרש את דבריו דמשו"ה נקט רחובות גדולות כדי שיהיה בהם ס"ר, ומענין רחב ט"ז לא הזכיר כלל ואין לו שחר כלל להעמיד דברים זרים בכוונתו.

ומה שהביא מהרב אלחנן יפה דעיירות גדולות הוי רה"ר. הנה לא שמענו אודות רב זה שהיה ראביי באמעריקא ומי יודע תכונתו, וכי יש לנו פסקים ממנו בשאר חלקי השו"ע שאנו סומכים עליו דנימא שנסתמך עליו בזה.

כלל הדברים כל מה שהביא מדברי הפוסקים שיש רה"ר דאורייתא בעיירות גדולות, כונתם להרחובות הגדולות שיש בהם ס' רבוא, ולא הביא האברך שום הוכחה דכונתם לכללות העיר.

גם מה שכתב שהדברי מלכיאל כתב להקל בזה מ"מ לא מצינו בשום מקום שעשו עירוב בעיר שיש בה ס' רבוא עכת"ד. הנה הדברי מלכיאל ח"ד סימן ג' העיד דהמנהג לערב כרכים גדולים של ס' רבוא וז"ל, ולזה נהגו לערב בכרכים גדולים מאד ולא חששו שיש שם ס' רבוא כיון שאין שם רה"ר מפולש, וגם כי הס"ר מפוזרים בכל הרחובות וכו' עכ"ל. הרי לנו עדות דהמנהג היה לערב בכרכים גדולים של ס' רבוא, ואילו האפרוחים שלא נפתחו עיניהם כותבים שלא מצינו כן.

בהערה כ"ט האריך לבאר שבברוקלין יש כמה רחובות שיש ס"ר ברחוב גופיה, והביא את דברי הא"א מבוטשאטש דכל הדרכים המתפצלים מרחוב המלך כל שאין מתעקם כד' נחשבים כאחד, ועפי"ז החליט הראה"כ האברך הנ"ל דעד 90 דעגר"י או פחות מזה נחשב כרחוב אחד, ע"כ כתב שברחוב בעדפאר"ד שהוא ארוך תשעה מייל ויש בו מאה אינטערסעקשן'ס וחמש רחובות גדולות חוצצים את הרחוב לרחבו ובצירף כלם שיער האברך שיש ס' רבוא בבעדפאר"ד ול"י עכת"ד.

הנה כל דבריו הם הבל וחידש כאן תורה חדשה מכריסו בענין דעגר"י, וכי מה ענין דעגר"י לכאן, הלא הא"א כתב וז"ל ויש מקומות שהדרכים מפוצלים ממקום שס"ר בוקעים בו ואינם מתעקמים הרבה כעין ד' ושיהיה נסתר מקום העקום של כאן ממקום העקום של כאן ע"י בנינים שבצד הדרך רק הולך בשוה קצת ונראה כאחד עכ"ל. הרי דכל הטעם שלא יתעקם הוא כדי שיהיו יכולין לראות מזה לזה ולא יהא נסתר זה מזה, וא"כ הרי אין שום חילוק במדת הדעגר"י, והרי כיון דהרחוב במשך התשעה מייל מתעקם הרבה פעמים וא"כ הרי אין יכולין לראות מזה לזה במשך התשעה מייל, ופשיטא דע"י הבנינים נסתר הרחוב זה מזה במשך התשעה מייל, ואף אם לא נסתר הראיה באותו שטח הקטן במקום המתעקם אבל במשך אורך הדרך הרי נסתר לגמרי זה מזה, והא"א מיירי שיש במקום א' ס' רבוא ממילא גם במקום המתעקם קצת אינו נסתר מהמקום של ס' רבוא, אבל לצרף ס' רבוא מהרבה מקומות מזה לא דיבר הא"א ופשיטא דבזה מזיק אף עיקום קצת כיון שבמשך כל האורך הרי נסתר מקום העקום זה מזה.

ועוד טעה טעות גדול דהרי הא"א לא דיבר כלל לצרף ס"ר, דבזה לא סגי אם נחשב רחוב אחד דהרי אף ברחוב אחד צריך שהס"ר ילכו בשטח אחד ולא מצרפינן כלל אורך הרחוב זה לזה כמו שכבר ביארנו לעיל בספר "איזהו רשות היחיד" הנ"ל מדברי האחרונים, והא"א מיירי רק כשיש ס"ר במקום אחד בהרחוב אזי כל הרחוב שאינו מתעקם כעין ד' נעשה כהמשך אל הרחוב והוי רה"ר אף שאין שם ס"ר, אבל לא דן כלל לצרף ס"ר בהרבה מקומות שברחוב וז"ל הא"א וא"כ גם הדרכים המתפצלים בשוה מדרך שס"ר בוקעים בו בכל יום והם ג"כ רחבים ט"ז אמה יש עליהם דין רה"ר עי"ש. והיינו כשיש ס"ר במקום אחד אז כל הרחוב המפולש בשוה לאותו הרחבו הוי רה"ר, וכ"כ שם וז"ל ויש מקומות שהדרכים מפוצלים ממקום שס"ר בוקעים בו. היינו שיש ס"ר במקום אחד ברחוב אז שאר הרחוב ג"כ רה"ר, אבל לא יעלה על הדעת לצרף מכמה מקומות לס"ר בתשעה מייל. וכבר הבאנו בספר "איזהו רשות היחיד" מהאג"מ דזה טעות גדול, וכן הבאנו מהבית שערים דאין מצרפים אורך הרחוב לס' רבוא דא"כ הרי אפשר לצרף בהדרכים שמפולש מסוף העולם ועד סופו לס' רבוא, ומבואר בדברי הרמב"ן להדיא דאף בדרכים אלו ליכא ס' רבוא, וכ"ש לצרף כמה אינטערסעקשנ'ס זה לזה בשעה שחצוצצים את רחוב בעדפאר"ד לא יעלה על הדעת, שהרי יש הפסק ביניהם ברחוב בעדפארד גופיה שמשמש לדרך בכיוון אחרת לגמרי, ולדבריהם אם יש שני דרכים רחוק זה מזה אלף מיל ויש הפסק מדבר שמם ביניהם בלא בנינים מצרפים זה לזה לס' רבוא, אבל באמת זה אינו עולה על הדעת ודבר פשוט הוא דבעי תשמיש להרבים של ס' רבוא לעבור שם ובזה הרי כל דרך הוא השתמשות בפנ"ע לילך למקום אחר, ובכל דרך בפנ"ע ליכא ס' רבוא ואינו רה"ר, וע"כ מילתא דפשיטא הוא לכל בר בי רב דחד יומא דכל האינטערסעקשאן הוי התשמשות בפנ"ע. ונעתיק לשון המשכנ"י בזה וז"ל בדף קכ"ו ונפלאתי מאד אם כונת מעכ"ת שבצירוף כל השיירות שבכל המדבר וכו' יצטרפו כלן לס"ר אף שרחוקין הרבה זה מזה ואין רואין ואין יודעין אלו את אלו הזה נקרא צירוף, וכו' אלא ודאי כיון שאין דרך לאלו עם אלו ואין הולכין ובאין בדרך אחד אין כאן צירוף, וכו' עכ"ל וכבר ביארנו במק"א דאף הביא"פ ס"ל כן.

ע"כ דבר פשוט הוא דכלהאינטערסעקשאנ"ס כיון דהוי דרך בפנ"ע ואין להם דרך לאלו עם אלו אין מצרפין אותם לס' רבוא, והאשל אברהם מיירי רק כשיש ס' רבוא במקום אחד ומשם מתפצלים באותו האורך נמצא דהוי כתשמיש אחד כיון שהולכים באותו האורך, והרי הדברים ק"ו דהרי כל הסברא של הא"א דבמתעקם כעין ד' חשוב כשני רחובות הוא כיון שזה הולך למזרח וזה לדרום הוי תשמיש אחר, כיון שהולך לכוון אחר, וא"כ כ"ש בשני אינטערסעקשנ'ס כשרחוקים זה מזה וכל א' הולך למקום אחר נמצא דאין שום קשר בין אלו לאלו פשיטא דאין מצרפים שום אינטערסעקשן זה לזה.

עוד כתב האברך שם דכל הסטריט'ס שבין בעדפאר"ד ול"י כיון שהם רחבים ט"ז אמה הוי רה"ר דאורייתא כי פתוח משני צדדים לרה"ר אע"פ שבאותן הסטריט'ס לא בקעי ס' רבוא וכמ"ש הביא"פ סימן כ"ו בשם הג"א עכת"ד. ופלא והפלא איך לא בוש מלזייף את דבריהם, הרי מבואר דברים מפורשים בהג"א שזה דוקא כשהולך לאורך רה"ר דאז הוי כרה"ר המתקצר, והביא"פ האריך דכוונת הגהות אשרי דכמו שא"צ להיות ט"ז אמה כשהולך לאורך רה"ר מטעם שבטל לרה"ר דהוי כרה"ר המתקצר ה"ה לענין ס"ר, וז"ל הביא"פ דף מ"ז ע"ב וכמ"ש הרשב"א לענין מתקצר באמצע הטעם לפי שא"א לרה"ר שתלקט במלקט כמו כן יש לומר טעם זה לענין ס"ר אף שבאמצעיתו אין ס"ר שא"א לרה"ר שיהיה בכל פינות שאתה פונה ס"ר עי"ש. וא"כ בהסטריט'ס שהולך לרחבו של בעדפאר"ד ול"י א"כ אינו בטל להרה"ר שבצידו אף שהוא רחב ט"ז אמה וצריך להיות שם ס' רבוא כדי שיהיה רה"ר דכמו שצריך להיות רחב ט"ז אמה מפני שאינו בטל להרהר שבצידו כמו"כ צ"ל ס"ר שם ולא סגי במה שפתוח לרה"ר.

A Critical Analysis of the Bais Va’ad L’Chachamim: Part 7

בהערה כ"ז תמה האברך ראה"כ על הביא"פ שכתב דכיון דמתעקם דמיא לבין העמודים דלא הוי רה"ר מחמת דלא ניחא תשמישתיה וכתב דצ"ע דהמג"א סימן שמ"ה פוסק דבין העמודים הוי רה"ר וכ"פ בשו"ע הרב, וא"כ אדרבה הדבר ק"ו מה אם בין העמודים הוי רה"ר כ"ש לרה"ר המתעקם דהדבר ידוע דניחא יותר ההילוך מבין העמודים, עכת"ד.

הנה זייף האברך בקובץ הנ"ל את דברי הביא"פ בזדון או בשגגה כדי לסתור את דבריו, דהנה ז"ל הביא"פ דף מ"ה, ולכן אם אינו מפולש משער לשער לא הוי רה"ר דהא לא מסתגי להדיא וצריכין להקיף הילוכם הולך וסובב אל פתח השני המפולש למסילה וכההיא דבין העמודים ואיצטבא עכ"ל. הרי דלא דימה אותו הביא"פ רק לבין העמודים אלא דימה אותו גם לאיצטבא, ונהי דבין העמודים איכא מחלוקת הראשונים דלדעת הרשב"א גם בין העמודים הוי כרמלית, ולדעת הרמב"ם הוי רה"ר, אבל באיצטבא לכו"ע הוי רק כרמלית ולהכי דייק הביא"פ בלישנא וכתב דדמיא לבין העמודים "ואיצטבא" להסביר הדבר לפי כל השיטות, ומבואר מדברי הביא"פ דרה"ר המתעקם גרע הרבה מדין בין העמודים והטעם הוא משום דבין העמודים אין צריכין להקיף הילוכם רק משהו כפי רוחב העמוד, אבל ברה"ר המתעקם צריך להקיף הילוכם בשטח יותר גדול כפי אורך הרחוב הצדדי עד שמגיע אל המסילה, ע"כ דימה אותה הביא"פ לאצטבא. ועיין בלח"מ פי"ד הלכה ו' שביאר דאיצטבא הוא אסתוונית שבברייתא שם שהמקומות שבין האיצטבא לאיצטבא אינו רה"ר משום שאינו עשוי להילוך הרבים משום דלא ניחא תשמישתיה כלל, דהאיצטבא דהוא רחב יותר מעמודים צריך להקיף הרבה ללכת בין איצטבא לאיצטבא, וא"כ ודאי רה"ר המתעקם שצריך להתעקם הרבה, פשיטא דדמי לאיצטבא, דכיון דלא מסתגי להדיא אינו רה"ר ודברי הביא"פ נהירין. וכבר הארכנו בספר "איזהו רשות היחיד" מהו הגדר דלא ניחא תשמישתיה.

ומה שכתב שם האברך הנ"ל דקשה לסמוך על הביא"פ דלא כתבו אלא דרך אגב, אין לדבריו שחר, דהרי כתב שם דצ"ע אמאי מתירים פלטיא בצוה"פ הלא פלטיא א"צ מכוון, משמע דעל שאר המבואות שאינם פלטיא ניחא ליה כיון דצריך מכוון, ולא מיירי שם מעיר מוקף חומה אלא מיירי שם ממנהג העולם שמתקנין העיר בצוה"פ. הרי דלא כתבו כלל דרך אגב.

עוד כתב בהקובץ הנ"ל דגם הצ"צ לא הקיל למעשה כיון שבשו"ת מים רבים סימן ל"ז מחמיר עי"ש. הנה להד"מ, כי הצ"צ לא כתב כלל שא"א להקל למעשה ולא נזכר דברים אלו בצ"צ, והרי מבואר להדיא בצ"צ עירובין פ"ה מ"ו דכתב דא"א לסמוך על הא דאין השערים מכוונים כיון דיש להם פלטיא, משמע דבליכא פלטיא אפשר לסמוך למעשה על הא דאין השערים מכוונים אף כשליכא חומה כמו העיירות בימיו.

עוד העלה שם האברך הראה"כ דגם הביא"פ והצ"צ לא מיירי אלא במבוי אחד שמתעקם, אבל אם הרחוב מצורף מהרבה רחובות וכל רחוב בפנ"ע הוא מכוון לגמרי גם לדידהו מיקרי מפולש ומכוון, דכיון דיש לו יציאה מרחוב זה לימינו או לשמאלו זהו השער של הרחוב ולא איכפת לן כלל אם מתעקם להלאה כמו דלא איכפת לן כשמתעקם הדרך חוץ לשער המדינה כיון דיש לו דרך יציאה, זה תוכן דבריו.

ודבריו מרפסין איגרא, ואין הבנה כלל למה שכתב דכיון דיכולין לצאת לימינו או לשמאלו למה צריכין שיוכלו לצאת אל הצד לימינו או לשמאלו, הלא אם יכולין ללכת להלאה רק ישר ג"כ יכולין לומר דזהו הסיום של אותו הרחוב אם נסתיים שם הכתלים, והרי מחוץ לעיר סגי אף שיכולין ללכת רק ישר, למה צריכין כאן שילכו לימין או לשמאל, ותו הלא אף במבוי עקום שאין לו הפסק הרי נחשב כשני מבואות כמו שכתב רש"י דף ו' שמפולש לחבירו כמפולש לרה"ר מבואר דזה נחשב כשני מבואות המפולש אחד לחבירו, א"כ הרי בכל מבוי עקום הרי כשמתעקם ללכת מאחד להשני הרי יוצא מאותו הרחוב ונכנס להשני לימינו או לשמאלו, א"כ הרי יש לו מקום יציאה מאותו הרחוב, וא"כ הרי לא משכחת לה כלל רה"ר המתעקם דהרי בכל מקום שמתעקם נימא דנחשב כשני רחובות, וא"כ הרי יש לו יציאה מאותו הרחוב ביושר[3] ועוד הרי מודה האברך הראה"כ הנ"ל דבעיר מוקף חומה צריך שהדרך יהי' ישר כדי לצאת מכל העיר כולה, כמו שמבואר בדברי רש"י דשערי העיר מכוונים זה כנגד זה, והרי הביא"פ והצ"צ מבארים הלכה זו לא מטעם מוקף מחיצות אלא כדי שיסתגי להדיא ולא בעקמימות, וא"כ כמו דבמוקף חומה ס"ל להביא"פ שצריך שילכו ישר עד חוץ לעיר ולא סגי במה שהולך ישר עד סוף אותו הרחוב כמ"ש בביא"פ להדיא וז"ל, וצריכים להקיף הילוכם סובב והולך אל פתח השני המפולש למסילה עכ"ל, הרי דלא סגי במה שהולך ישר עד מקום היציאה לרחוב השני שבתוך אותו העיר, א"כ ה"ה בלא חומה צריכין שילכו ישר עד חוץ לעיר, דהרי כל חילוק בין מוקף חומה לאינו מוקף חומה הוא רק מטעם מחיצות, כמו שכתב האברך שם בעצמו, א"כ להביא"פ דאף בחומה לא מטעם מחיצות אתי עלה, א"כ חומה לא מעלה ולא מוריד לדידיה, וכמו במוקף חומה צריך שילכו ישר עד חוץ לעיר ולא סגי בסיום אותו הרחוב, ה"ה בלא חומה, דמאי שנא וא"כ כל דברי האברך הנ"ל מבית ועד לחכמים המה בלי חכמה ובלי דעת ובנויים על הבל.

עוד כתב שם האברך בהקובץ הנ"ל דהביא"פ גופיה מודה דלדעת הסוברים דא"צ ס"ר א"א להתיר אלא ע"י דלתות ושכן כתב גם הצ"צ, ולמה, הא אין דרך רה"ר מפולש ומכוון עד סוף העיר כמו כל העיירות שבזמנינו, וע"כ דלא כתבו להקל במתעקם אלא במבוי עצמו שמתעקם עכת"ד.

הנה עצם דבריו בנויים על אדני הבל בהקשותו על הביא"פ דהרי לא הי' בזמנו דרך מכוון, וכמו העיירות שבזמנינו, מנא לי' להאברך הנ"ל שצורת העיירות בזמן הביא"פ היו כצורת העיירות שבזמנינו, הלא לא הביא שום הוכחה לכך, ואולי חלם כן בחזיון הלילה, אבל לא בהקיץ, דהרי כבר העיד הפרמ"ג (בסימן שס"ד א"א ב') וז"ל ועיירות שלנו המתוקנין בצוה"פ יש לעיין במכוונין ממש השערים ורחבים הרבה עכ"ל. וכידוע הביא"פ הי' דור אחד אחר הפרמ"ג. וכן כתב הגאון רש"ד כהנא מהבד"ץ דווארשא בתשובתו וז"ל, לדעתי בעיירות קטנות שדרך המלך עובר בה ומפולש מעבר לעבר יש יותר חשש מעיירות גדולות, וההיתר של אינו מפולש מוסכם ונתקבל ועי' בב"י שפירשו דמפולשים היינו שהשערים מכוונים זה כנגד זה וכו' ובעיירות גדולות לא נמצא מפולש כלל עכ"ל. הרי לנו ברור דהמציאות היה דרחובות העיירות הקטנות והבינוניות היו מכוונים מתחילת העיר ועד סופו, וכן הוא עד היום בעיירות הקטנות באירופא, ואדרבה רק בעיירות הגדולות לא הי' מצוי שיהיו מפולשין. וכן כתב הדברי מלכיאל (ח"ד סימן ג') וז"ל, מה שכתבתי בחיבורי (ח"ג בהשמטה לסי' י"ח) שאם יש מבוי מפולש רחב ט"ז אמה, היינו שיהא מפולש מקצה אל הקצה אשר באמת אינו מצוי כלל "בעיירות גדולות" ולזה נהגו לערב בכרכים גדולים מאד ולא חששו למה שיש ס' רבוא, כיון שאין שם ר"ה מפולש כנ"ל עכ"ל. הרי דהדגיש זאת הגאון הגדול מלומזא דלא מצוי בעיירות גדולות, אבל בעיירות הקטנות והבינונות ודאי היה מצוי מפולש במדינתו. ועל העיירות הקטנות והבינונות שהיה מפולש ביושר, על זה היה הויכוח בין הביא"פ והמשכנ"י שלא היה שם רק ההיתר דס' רבוא או של שם ד' מחיצות. ובאמת כבר הקדימו בזה הביא"פ (או"ח סימן כ"ו דף מ"ה עמו' ב) בהזכירו "כמה עיירות גדולים במדינות אשכנז וצרפת ואינגלטירא, שהיו בו ס' ריבוא, כגון עיר גדולה פאריז, לונדון", כתב דרחובותיהן אינם מכוונים משער לשער, ודו"ק.

וכן מבואר להדיא בביא"פ דף ל"ז בלשון השאלה וז"ל עיירות שיש בהן דרכים המפולשים שעוברים תוך העיר והוא דרך המלך כו' אם יש היתר לטלטל בעיירות אלו בשבת ע"י תיקון צוה"פ כמנהג כל שאר העיירות במקום שהפירצה רחבה, היינו דעל שאר העיירות דלא היה שם דרך המלך היה ההיתר פשוט משום שלא היה מפולש משער לשער, וע"כ היה הספק רק בעיירות שדרך המלך עובר שם והוא מפולש ומכוון, אם גם זה מותר כמו שאר העיירות שאינו מכוון, וכן מבואר להדיא בדבריו דף מ"ה דשאר כל העיירות התירו בפשיטות משום שאינו מכוון, דמבואר שם לאחר שמבאר דפלטיא א"צ שיהיה מפולש משער לשער רק דרך העוברת צריך שיהיה מפולש כתב וז"ל, ולפי"ז לא מצאנו ידינו ורגלינו בכל מדינה ומדינה ועיר ועיר שרובן וכמעט כלם יש בהם פלטיא למקום שווקים שמתקבצים שם בנ"א ואם מתקנין העיר בצוה"פ מטלטלין בכולה אף פלטיא זו הרחבה ט"ז אמה עי"ש. מבואר בדבריו דברים ברורים דעל כל העיר לא נתקשה כלל אף בלא הדין דס"ר, שהרי צריך מפולש משער לשער ולא היה מציאות מפולש אלא באותן העיירות שדרך המלך עבר ביניהם, אבל שאר העיירות לא היה מפולש ומכוון ממילא ההיתר פשוט, ע"כ נתקשה לו רק בפלטיא איך מותר, הלא פלטיא א"צ מפולש, ואם נימא כדברי האברך בקובץ הנ"ל למה ליה להקשות מחמת דפלטיא א"צ מפולש הלא היה יכול להקשות בפשיטות דדי במה שהוא מפולש עד סוף אותו הרחוב וזה היה מצוי לרוב, אע"כ דז"א דפשיטא דצריך מפולש עד סוף העיר כמו שמפורש בביא"פ דצריך להיות מפולש להמסילה.

עוד כתב האברך ראה"כ הנ"ל שאין להקל אלא בעיר שיש לה חומה דאז כשאין הפתחים מכוונים הרי כל דרך בפנ"ע יש כנגדו חומה עכת”ד. הנה אין דבריו נכונים כלל הלא גם כשאין להעיר חומה אם יש כנגד הפילוש באותו העיר בתים אינו דומה לדגלי מדבר שלא היה בתים נגד הפילוש, ואם נאמר דדי דסיום אותו המבוי לא יהיה שם חומה א"כ גם בעיר מוקף חומה הרי יכול להיות מבואות בתוכו שבסוף אותן המבואות הוא פתוח ומה איכפת לן בהחומה של העיר שלהלאה ממנו, ואי נימא דלא די במה שיש חומה נגד הפילוש גרידא וצריך שיהיה מוקף בכל הצדדים ובבתים אף שיש בתים נגד נגד הפילוש מ"מ יש הפסק מן הצד בין בית לבית, הלא גם בחומה כשאינו מכוון אף שיש חומה נגד הפילוש, הלא יש שערים מפולשים בהצדדים וא"כ לא הוי היקף שלם, לכן הדבר ברור דאף אם נימא דטעם מפולש הוא כדי שלא יהיה נסתם במחיצות אין שום חילוק בין העיר מוקף חומה שיש לה פתחים שאינם מכוונים, לבין שהעיר מוקפת בתים וממילא כיון שיש בתים נגד הפילוש הוי כחומה ואינו דומה לדגלי מדבר שהיה בלי חומה, ומה שיש ריוח בין בית לבית כפירצה הלא אין הפירצות זה כנגד זה, ודומה ממש לחומה שאין השערים זה כנגד זה.

וכן מבואר להדיא בספר שער הזקנים (להגאון בעל שמלת בנימין מהאמבורג דף קט"ו) וז"ל, ומיהו י"ל כדפרש"י בפ"ק דעירובין באין מחיצה ברוחב י"ו אמה הוי רה"ר וביש מחיצה בעי מפולש משער לשער, וכן כתב הטור וש"ע דשווקים ורחובות בעינן מפולש משער לשער ואם אינו מפולשים אע"ג דאינם מתוקנים בצוה"פ אין כאן רה"ר דאורייתא דמכ"מ יש היקף מחיצות [כוונתו דהפירצות אע"פ שאינו מתוקנות בצוה"פ אינו מבטל שם מחיצה מן העומד] "וה"נ איכא מחיצה דבתים משני צדדים" א"כ אפילו הוי רחב י"ו אמה מ"מ בזמנינו ליכא מפולש משער לשער כמו שכתבו הפוסקים ואין לו דין רה"ר עכ"ל. הרי לנו דברים ברורים דאף מחיצה דבתים ויש לו פירצות נחשב כמו חומה שמבטל הפילוש, ומבואר בדבריו דמה שכתב רש"י ואין לו חומה כוונתו דאף שני מחיצות לא יהיה לו ע"י הבתים, ובזה מובן למה לא התנה המחבר גם באין לו חומה שיהא עכ"פ מפולש משום דכיון דאין לו שום חומה אף משני צדדים ממילא הוא מפולש לגמרי. וכן פירש הגר"א את דברי המחבר שכתב ואין לו חומה זהו סרטיא כוונתו דבחוץ לעיר ליכא חומה כלל אף משני צדדים כיון שאין שם בתים, ויש לו חומה פירש הגר"א זהו פלטיא כמו ירושלים והיינו דבתוך העיר בכל ענין יש לו חומה ע"י הבתים שבשני צדדים, ועל אותן הבתים התנה המחבר שיהא מפולש ומכוון א"כ מבואר דאם יש בתים נגד הפילוש מבטל מינה שם מפולש.

עוד כתב האברך בקובץ הנ"ל דמצא בתשובת משנת ר' אהרן אות י"ב שכל זמן שיש דרך לצאת מרה"ר הוי רה"ר אף שיש מחיצה כנגדה עכת"ד. הנה כבר ביררנו בספר "איזהו רשות היחיד" שיטת משנת ר' אהרן, והאברך טעה בדבר משנה ולא הבין את דבריו, דהלא המשנת ר' אהרן כתב להדיא באות ב' וז"ל, ועוד שכאן כיון דהמבוי לא היה מפולש רק בעקמימות כמו בצורת דלת ובכה"ג ודאי אין זה רה"ר גמור מה"ת עכ"ל. הרי דמבוי עקום לא הוי רה"ר לדידיה, ומש"כ באות י"ב דאף שצריך לעקם הדרך הוי רה"ר היינו דמצד ההליכה עדיין הוי רה"ר, אבל מ"מ מודה דאינו רה"ר מחמת שכיון דמתעקם הרי יש מחיצה כנגד הפילוש, ובאות י"ב חידש דפעמים לא מהני מחיצה שכנגדה לבטל הפילוש היינו באופן שרה"ר גמור מפסקת ביניהם וביארנו דבריו בארוכה דרק בהציור שצייר שם ר' אהרן איכא רה"ר מפסקת ביניהם אבל במבוי עקום וכן ברוב המבואות בעיירות שלנו אין רה"ר מפסקת ביניהם לכן שפיר מצטרף מחיצה שכנגד הפילוש לבטל הפילוש בעיירות שלנו. אבל לא כתב ר' אהרן כלל מה שהביא האברך בשמו שכל זמן שיש דרך לצאת הוי רה"ר אף שיש מחיצה כנגדה וזהו היפך האמת, דהרי ודאי במחיצה כנגדה מתבטלת הפילוש ורק ברה"ר מפסקת ס"ל דאין מתבטל הפילוש.

מה שכתב האברך הראה"כ הנ"ל דיש לנו פלטיא כבר ביררנו הדק היטב דאין לנו פלטיא כלל.

שוב כתב האברך בקובץ הנ"ל דצ"ע על הדברי מלכיאל ועל הויען יוסף שכתבו שאין לנו רה"ר בימינו מפולש משער לשער. הנה כבר נתבאר דדבריהם נהירין היטב וזהו דעת כל הפוסקים, וכן כתבו הרבה פוסקים להדיא דבימינו אין לנו מפולש משער לשער בעייירות גדולות אף שאין להם חומה הלא המה א) הגאון רשכבה"ג מהרש"ם כתב בח"ג סימן קפ"ח בסופו וז"ל, ולכן נלנע"ד אין שום הכרח לדחות את דברי הביא"פ וכו' וגם בעינן שיהיה הדרך מפולש משער לשער וליכא עכ"ל. ב) הצמח צדק עירובין פ"ה מ"ו כתב וז"ל עפי"ז נראה לתרץ מה שמתקנין עירוב ע"י צוה"פ ולפעמים רוחב המבואות י"ו אמה, ואם משום שאין השערים מכוונין זה כנגד זה מ"מ מצוי שראש א' מפולש לסרטיא וראש הב' מפולש להרחוב שהוא הפלטיא וכו' עכ"ל. מבואר דבאופן דליכא פלטיא אין לנו כלל מפולש משער לשער אף בעיירות שלהם שהיה בלא חומה. ג) שער הזקנים דף קט"ו וז"ל, בזמנינו ליכא מפולש משער לשער כמו שכתבו הפוסקין ואין לו דין רה"ר, וביאר שם מחמת שיש בתים בשני צדי הרחוב אף שאין לו חומה. ד) הגאון רש"ד כהנא ראב"ד דווארשא וז"ל, ובעיירות גדולות לא נמצא מפולש כלל עכ"ל. ה) תירוש ויצהר (סימן ע"ג אות ה') לנוי יארק, ובענין שטענו הרבנים שברחוב בראדוויי יש ס' רבוא דהוי רה"ר והשיבו המתירין הא אין לו דין מפולש עי"ש. ו) שו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סימן ג'). ז) מהר"י אסאד (סימן נ"ד) וז"ל, אבל כל שאין הפתחים מכוונים זה כנגד זה מפולש משער לשער, הוי רה"י גמורה אעפ"י שאין דלתותיה נעולות בלילה כמ"ש הב"י בארוכה בסימן שמ"ה ומג"א סק"ו שם ובמדינתנו רוב עיירות אין פתחי שערי העיר מכוונים זה כנגד זה, ולכן סגי לדידן בדלתות ראיות לנעול וכו' אלא סגי בצוה"פ עי"ש. ובמדינתו היו העיירות בלא חומה כמ"ש החת"ס סימן צ' וז"ל ומכ"ש אם העיר אינה מוקפת חומה עי"ש. ח) וז"ל המנחת אלעזר (ח"ג סימן נ"ד) אבל בעיירות השכיחות גם הגדולים שאין ס' רבוא בוקעים בו וגם אין השערים מכוונים וכו' אז נ"ל להקל עכ"ל. ופשיטא דעיירות השכיחות בימיו היה מכוונים עכ"פ רחוב אחד אלא שלא היה מקצה העיר ועד לקצהו האחר. ט) שו"ת ויען יוסף (סימן קצ"ה). י) שו"ת נשמת חיים להגאון ר' חיים ברלין זצ"ל (סימן פ"ו) במכתבו להישועות מלכו וז"ל, ונשארה עיר פרוצה ומפולשה מכל צדדיה ופילושיה זה כנגד זה עי"ש. הרי דזה היה דעת כל גדולי ישראל.

ומה שכתב האברך מכמה מחברי זמנינו שכתבו דבעירות גדולות בזמנינו איכא רה"ר דאורייתא, ולא סמכו על הא דאין מכוונים זה כנגד זה, הנה הדבר פשוט דבימיהם היו נמצאות פלטיאות בהעיירות שמקום המסחר היה בחוץ בהשוק וע"ז היו מחמירים דפלטיא א"צ מכוונות, [אבל כבר ביררנו דלדעת רוב הראשונים והאחרונים גם פלטיא צריך מכוונות] לא כן בזמנינו שאינו בנמצא פלטיא בשכונותינו.

עוד הביא האברך בקובץ הנ"ל ראיה חזקה בשם רב א' דא"צ מכוונות מדברי הריטב"א עירובין דף ו' בהא דר' יוחנן שכתב דירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה היה כל ירושלים רה"ר מדאורייתא ולא רק מקצתה, ולכאורה הלא לא היה מפולש עד חוץ לעיר דהא היה מוקף חומה אע"כ שהרחובות גופיהו היה מפולש ולא היה מגיעות עד החומה ממש ומשו"ה מיקרי מפולש ומכוון כיון שהחומה היה לו פירצות ולא היה לה דין חומה עכת"ד. הנה ניכר מדברי הרב א' הנ"ל שלא למד מעולם מס' עירובין, דהלא מבואר להדיא בגמ' דף ק"א שדברי ר' יוחנן קאי קודם שנפרצה בה פירצות והיה החומה שלימה בלי שום פירצות כלל, והיה דינו כחצר שאינו מעורבת כמבואר שם בראשונים, וא"כ בכה"ג גם לדידיה צריך מכוונות, ולפי"ז פירושו של הרב א' הנ"ל בכוונת הריטב"א בדותא היא. אך הפירוש הפשוט בדברי הריטב"א הוא דר' יוחנן מיירי רק מהמבואות המפולשות שהיה לה דלתות אצל שערי העיר, אבל שאר המבואות הסתומות ברוח הג' ע"י החומה לא היה להם דלתות כלל, וזה כוונת ר' יוחנן שאותן המבואות שהיה להם דלתות חייבין עליה משום רה"ר אם אינן נעולות, וזהו כוונת הריטב"א דבכל ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות היינו בכל מקום בירושלים שהיה שם דלתות צריך שינעלו דלתותיה, וא"כ אותם המבואות שהיה חומה כנגדם הלא לא היה להם דלתות כלל אצל שערי העיר, ולא מיירי ר' יוחנן מהם, אבל המבואות שהיה להם דלתות אצל שערי העיר כלם היו מכוונות, וע"כ היה צריך שכלם ינעלו דלתותיה בלילה.

____________________________

[3]

A Critical Analysis of the Bais Va’ad L’Chachamim: Part 6

גדר "מכוונות" שכתבו הפוסקים בתנאי רה"ר

בסעיף ט' העלה האברך בקובץ הנ"ל דמבואר בפוסקים דהא דבעי רה"ר שיהא מכוון ביושר זה דוקא במוקף חומה דאם אינו מכוונים יש כנגדו מחיצות ואינו דומה לדגלי מדבר שלא היה שם מחיצות, ודייק שם בהערה כ"ו כן מלשון כמה ראשונים ובהערה כ"ז כתב דהצ"צ והבית אפרים והא"א נוטים לומר דגם במבוי שאינו מוקף יש לו היתר מחמת שמתעקם, ובביא"פ מבואר הטעם כדי שיהא נוח להילוך, דאל"כ דומה לבין העמודים דלא הוי רה"ר, וע"ז כתב בקובץ הנ"ל דקשה לסמוך על זה, דדברי רבותינו הנ"ל הם נגד משמעות רש"י וטוש"ע וש"פ. ומבהיל הרעיון חוצפתו הנוראה, לאחר שבדה מלבו דיוק בלשון רש"י והראשונים, בא אח"כ לכתוב על הביא"פ והצ"צ והא"א דקשה לסמוך עליהם מחמת שדבריהם נגד הראשונים והשו"ע [וכאן שכח האברך מה שהוא עצמו כתב לעיל דהביא"פ הוא הפוסק המקובל בענינים אלו] וכי לא ראו היטב הצ"צ והביא"פ והא"א את דברי רש"י והשו"ע, ובודאי סברו שדיוק זה הוא הבל, ומה שכתב האברך לדייק מדכתב רש"י "או" וכן השו"ע שכתב ואין להם חומה ואפי' יש להם חומה אם הם מפולשין משער לשער הוי רה"ר, מהיכן קבע לומר דמה שסיים המחבר דמפולשין משער לשער דלא קאי על ב' האופנים בין יש להם חומה ובין אין להם חומה, מבלי להביא שום הוכחה על זה, ובפשטות משמעות רהיטת לשון המחבר הוא דקאי על שניהם דבין שיש להם חומה ובין שאין להם חומה צריך שיהיו מפולש משער לשער, וכן הוא משמעות שאר ראשונים. ומה שחילק המחבר לשני ענינים הוא בדרך "לא זו אף זו" דאף אם יש להם חומה יכולים להיות רה"ר אם הם מפולשין, אבל ודאי דסיום דברי המחבר קאי גם אם אין בהם חומה.

ומה שכתב האברך ראה"כ בהערה כ"ו בדברי שלוש גדולי עולם שכתבו כן בכוונת רש"י, והביא את דברי המים רבים והשביתת יו"ט והיד דוד, הנה דבריו אינם נכונים כלל, ולא הבין את דברי הגדולים כלל ועיקר, וכבר הבאנו בספר "איזהו רשות היחיד" את דברי המים רבים (סימן ל"ח דף ל"ט טור ב') שכתב וז"ל הנה כל המעיין ישפוט בצדק שהבאתי לשון הרמב"ם וכו' ואפ"ה לדידיה צריך שיהיה מפולש משער לשער ויהיה דרך פתוח כל שעה, שהיינו תרי מילי שיהיה פתחיהם מכוונים זה כנגד זה, ולא יהיה לה דלתות הראיות לנעול וכו' ולפיכך הבאתי את לשונו שכתב בפרק י"ד מהלכות שבת דמהתם שמעינן תרווייהו שיהי' פתחיהם מכוונים זה כנגד זה, שכן כתב דרכים המפולשין דהיינו כפי מה שפירשו המפרשים שמכוונים זה כנגד זה כדגלי מדבר כמ"ש הרשב"א בעבודת הקודש, עכ"ל המים רבים. והרי הרמב"ם לא מיירי כלל ממוקף חומה אפ"ה כיון שכתב דבעי מפולש זהו רק כשהוא מכוון. ומה שהביא האברך את דבריו (דף ל"ח ד"ה היוצא וד"ה והנה) הלא העתיק רק את דברי רש"י וז"ל דין ר"ה הוא היכא שאין לה חומה או אם יש לה חומה היכא שר"ה שלה מכוון משער לשער ומפולש כלומר וכו' ר"ה הוא בתרי גווני או כשאין לה חומה או כשר"ה שלה מכוון משער לשער, ובד"ה היוצא מפרש המים רבים את כוונתו וז"ל אין לשום אחת מהן דין רה"ר עד שיהיו רחבים ט"ז אמה ומבלי היקף ואם יהיה להם חומה שלפחות יהיו מפולשין, כי הר"ה צריך להיות דומה לדגלי מדבר הרחב ט"ז אמה שהוא מקום הילוך רבים ומבלי חומה, וכשהוא מפולש משער לשער אין בה חומה קרינן בי' כי שני מחיצות לאו כלום הוא עכ"ל. מבואר מזה דמה שכתב המחבר מפולש משער לשער על יש לה חומה משום דבאין לה חומה הוא מפולש לגמרי ואף שתי מחיצות אין לה, וכתב המחבר בדרך "לא זו אף זו" לא מיבעיא כשאין לה חומה הוי רה"ר אלא אפי' אם יש לה חומה אם הוא מפולש ומכוון הוי כמו אין בה חומה, א"כ מובן ממילא דגם באין לה חומה שצריך שיהא מפולש ומכוון, אלא דביש לה חומה איכא עכ"פ שני מחיצות, הוצרך לומר דרק שני מחיצות מותר להיות לה ולא שלש, אבל באין לה חומה הרי אין לה אפי' שני מחיצות א"כ ודאי שהוא מפולש ומכוון, דהרי אין לה שום הפסק בשום צד, ונמצא דאין חילוק לדידיה בין יש לה חומה לאין לה חומה דשניהם צריך שיהיה מפולש ומכוון.

ומה שכתב המים רבים שיהיה בלי היקף אין יכולים לדייק מדבריו דאם אין לה היקף חומה א"צ שיהיה מפולש ומכוון, דפשוט דכוונתו לומר שיהיה בלי היקף כדי שיהיה מפולש ומכוון, ואם בתים מפסיקים הפילוש ג"כ אינו רה"ר דנמצא דיש לה היקף בצד השלישי, דמה לי אם ההיקף הוא ע"י חומה או ע"י בתים, ואי נימא דבתים לא נקרא היקף משום שיש פירצות בין בית לבית, הרי אף בחומה יש פירצות ומקום הילוך אצל כל פתחי החומה ואפ"ה צריך להיות מכוון, דהפירצה תהיה דוקא מכוון נגד הפילוש שבין שני המחיצות, ואל"כ אינו דומה לדגלי מדבר שלא היה מחיצה בצד השלישי, ולא מהני מה שיש פירצה בצידה, ובכל ענין שאינו מפולש ומכוון נקרא מוקף בשלש רוחות ואינו דומה לדגלי מדבר שהיה רק מוקף בשני רוחות.

ומה שהביא הראה"כ בקובץ הנ"ל את דברי השביתת יו"ט סימן ז' (ד"ה ומרן) לא הבין כלל את דבריו. ונעתיק את דבריו וז"ל ומרן בשו"ע בתחלה הביא בסתמא דר"ה הוי דוקא ברוחב י"ו אמה ואין להם חומה ואפילו יש להם חומה דלא חשוב רה"ר עכ"ז אם הוא מפולש משער לשער, דביש להם חומה הוא דבעינן מיהא מפולש משער לשער [שיהא] מרשות הרבים דומה לדגלי מדבר דהוי רה"ר עכ"ל. כוונתו להוכיח כשיטתו לחלוק על רש"י והרמב"ם שכתבו דצריך שיהא מפולש משני ראשיו לסרטיא, והוא טוען דלדעת המחבר וכמה פוסקים אף דס"ל דצריך שיהא מפולש מסוף העיר עד סופו מ"מ סגי במה שמגיע הפילוש לכרמלית שבסוף העיר, וראייתו מדהדגיש המחבר רק במוקף חומה שיהא מפולש משער לשער היינו כמ"ש המים רבים משום דבלא חומה פירושו שאין לו מחיצות כלל אף בשני צדדים, ממילא הוא מפולש לגמרי וא"צ להתנות שיהא מפולש, וביש לו חומה והוא מפולש ומכוון הוא כמו שאין לו חומה, והשתא אי נימא כשיטת רש"י דצריך שיגיע הפילוש להסרטיא שבסוף העיר, א"כ גם באין לו חומה היה צריך לאשמעינן זאת דלא סגי במה הוא מפולש לכרמלית שבסוף העיר אלא צריך שיגיע הפילוש להסרטיא, ומזה ראיה דכל ענין הפילוש הוא רק שלא יהא מופסק בחומה בהצד השלישי וה"ה ע"י בתים, אבל א"צ שיהא מפולש להסרטיא דוקא, זהו תוכן כוונת השביתת יו"ט. אבל לא דן שם כלל אם צריך שיהא ישר או סגי במעוקם, דהרי הוא דן על עצם ענין הפילוש ולא הזכיר בכל דבריו מלה אחת מענין מכוון, וא"כ פשיטא דגם באין לו חומה צריך מפולש, אלא כוונתו דביש לו חומה יכולין ללמוד כוונת המחבר על אין לו חומה עד היכן צריך שיגיע הפילוש.

ומה שהביא את דברי היד דוד, הנה כבר ביארנו בספר "איזהו רשות היחיד" דמבואר בדבריו דברים ברורים אף באין לה חומה וז"ל היד דוד, וראיתי בספר חדש שביתת יו"ט שכתב דנראה דכל הפוסקים חולקים, וליתא והרי גם שו"ע סימן שמ"ה פסק דצריך שיהא מפולש משער לשער וזה לא שייך במבואות המפולשין לכרמלית עכ"ל. הרי אדרבה הוא לומד מדברי המחבר שכתב מפולש משער לשער ולמד מזה על כל המבואות אף שאין לו חומה שצריך להיות כן, הרי דלומדים מיש לה חומה הדין על אין לה חומה. עוד כתב שם היד דוד וז"ל הרי שאין נקרא רה"ר לרש"י בעיר שיש בה חומה אלא דוקא במפולש, וטעמא כיון דמפולש הוי מעבר לרבים הא כל שאינו מפולש משער לשער לא הוי רה"ר, וא"כ במבואות של עיר איך יהיה רה"ר אם אין מפולש משני צידיהן לרה"ר אחר, ואם אינו מפולש הרי אין מעבר לרבים עכ"ל. וכבר כתבנו בספר "איזהו רשות היחיד" דמביא ראיה ממוקף חומה דמשם יכולין ללמוד כוונת המחבר מה שצריך להיות כמו"כ באין לו חומה כיון דשם כתב משער לשער וסתם שער הוא רה"ר, מזה למד דה"ה בכל המבואות צריך להיות הפילוש לרה"ר, ולא דן היד דוד כלל מענין עקום וישר ולא הזכיר היד דוד מלה אחת מענין מכוון, ולא דן אלא על ענין מפולש, ואיך יעלה על על הדעת דבלא חומה שלא יצטרך להיות מפולש, אלא הדבר פשוט כמ"ש דממוקף חומה לומדין כוונת המחבר גם על אינו מוקף חומה.

עוד הביא האברך ראה"כ בקובץ הנ"ל את דברי ה"חסד לאלפים". ודבריו מרפסין איגרא, דהרי החסד לאלפים העתיק אות באות את לשון המחבר א"כ כמו שאנו לומדים בדברי המחבר כמו"כ נלמד בהחסד לאלפים וז"ל, רה"ר דהיינו רחובות ושווקים הרחבים י"ו אמה ואינם מקורים ואין להם חומה ואפילו יש להם חומה אם השערים מכוונים זה כנגד זה ואין דלתותיו נעולות בלילה יש לאותו דרך המכוון משער לשער כל דין רה"ר עכ"ל. הרי דכתב ממש לשון המחבר בצירוף דברי המג"א, וא"כ כמו דאנו לומדים בדברי המחבר כמו"כ יתפרש דברי החסד לאלפים ואין כל חדש בדבריו, וראיה גדולה דהרי לשון זה ממש כתב בשלחן עצי שיטים וז"ל איזהו רה"ר וכו' ורחובות ושווקים שבעיר שאינו מוקפות חומה או אפי' מוקפות חומה אם הם מפולשים משער לשער והשערים מכוונים זה כנגד זה עכ"ל. והרי השלחן עצי שיטים בספרו מרכבת המשנה הקשה על הב"י מנ"ל דבעי מכוונים והרי נקטינן דמבוי עקום תורתו כמפולש עי"ש. ואם היה מפרש את דברי המחבר דוקא במוקף חומה לא היה מקשה כלום ממבוי עקום שאין לו חומה, אע"כ דדיוק זה הוא הבל הבלים, דהרי כיון דכתב המחבר בדרך "לא זו אף זו" מובן ממילא דכל מה שכתב על יש לה חומה צריך להיות באין לה חומה, אלא אשמעינן רבותא דגם ביש לה חומה הוי רה"ר אם יש לו התנאים הצריכין להיות רה"ר.

סוף דבר, יש לנו מצד אחד את רבותינו הביא"פ והצ"צ והא"א והיד דוד והמים רבים והמרכבת המשנה שמפרשים את דברי המחבר דאף בלא חומה צריך להיות מפולש ומכוון, ומצד אחר יש לנו אברך ראש כולל שדחה דבריהם בקובץ הנ"ל מבלי שום ראיה ובלי טעם ודעת.

עוד כתב שם האברך בקובץ הנ"ל דמש"כ מהר"י אסאד בסימן נ"ד דאין לנו ר"ה מחמת שבעיירות שלנו הרחובות אינם מכוונים ע"כ קאי רק על מוקף חומה. זה דבר שא"א להיאמר, דהרי היו הרבה עיירות בזמנו בלא חומה ואם נימא דרק מוקף חומה צריך להיות מכוון, א"כ הרי יש לנו הרבה רה"ר בעיירות שאין לו חומה, אע"כ דזה ליתא. ומה שכתב לדייק מדבריו שכתב הלשון "שער" וזה לא שייך אלא במוקף חומה, כבר סתרנו בספר "איזהו רשות היחיד" את הדיוק הזה והוכחנו דגם בלא חומה היה רגיל להיות שערים בראשי המבואות. גם מה שהביא האברך ראיה מדבריו בסימן פ"ז שכתב דיש הרבה עיירות בזמה"ז דהוי רה"ר דאורייתא. הנה האברך הנ"ל לא התחיל להבין את דברי מהר"י אסאד, כי המעיין בדברי מהר"י אסאד יראה דלא כתב כלל דהעיירות גדולות בזמה"ז הם רה"ר דאורייתא, ולא נמצא בדבריו כלל דבר זה, ומה שכתב הוא דיש עיירות גדולות אף בזמן הזה דיש בהן ס' רבוא, ולא כתב שהם רה"ר דאורייתא, וכוונתו לתרץ שם מה שהקשה השואל שם דכיון דאין בזמה"ז דבר כזה שיהיה רה"ר דאורייתא, א"כ למה גזרו כל הגזירות שמא יעבירנו וכן איסור תכשיטין וכיו"ב הלא הוא דבר שאינו במציאות כלל בזמן הזה, וע"ז השיב לו מהר"י אסאד דגם בזמנינו יש מציאות כזה שיעברו ס' רבוא בכל יום בעיירות גדולות, א"כ שפיר שייך כל הגזירות דאין לומר דמ"מ אינו רה"ר מחמת שאינם מכוונים, דהרי אפשר דבזמן מן הזמנים יבנו שם דרכים מיושרים ויהיה מכוונים משער לשער ויבואו לידי איסור, וממילא שפיר שייך כל הגזירות גם בזמן הזה. וכל קושיית השואל היה רק שזהו דבר שא"א במציאות שיהי' ס' רבוא, לכן השיב לו מהרי"א דזה אפשר במציאות בעיירות גדולות אם יבנו דרכים ישרים ופשוט.

אבל אין לומר דכוונת מהרי"א דבלא חומה א"צ להיות מכוונים דמנ"ל למהרי"א דעיירות הללו לונדון ופאריז ופפד"מ היה בלי חומה, והרי כל דברי המהרי"א נובע מדברי הביא"פ, והרי הביא"פ כתב שהעייירות אלו אף שהיה בהם ס' רבוא אינו רה"ר מחמת שאינו מכוונת, וא"כ נצטרך לומר שהיה בהם חומה ומנ"ל למהרי"א דבזמנו כבר לא היה בהם חומה, וע"כ דאין שום חילוק בין יש להן חומה לאין בו חומה, ומעולם לא כתב מהרי"א שהעיירות הללו הם רה"ר. ומש"כ מהרי"א בסימן נ"ד דאין לנו רה"ר בזמה"ז מחמת שאין השערים מכוונים כולל כל העיירות אף שאין להם חומה, דהרי א"א לומר דכל העיירות בזמנו הי' להם חומה.

A Critical Analysis of the Bais Va’ad L’Chachamim: Part 5

צורת עיירות של זמנינו, אי נחשבין הרחובות כמוקפת מחיצות

וכבר הבאנו בספר "איזהו רשות היחיד" דהבית שלמה כתב להדיא דאין רה"ר בזהמ"ז ברוב העיירות מחמת שהבתים מקיפים אותם, וכ"כ הנפש חיה דברוב העיירות ליכא חשש רה"ר מחמת שבתים מקיפים אותם, ולא אתו רבים ומבטלי מחיצות, ומש"כ בהערה כ' בקובץ הנ"ל דכוונת הבית שלמה (סוף סי' נ"א) הוא מחמת דהעיירות בימיו היו מוקפות חומה, זהו בדותא, דהרי כבר כתב הפרמ"ג בימיו דעיירות שלהם לא היו מוקפות חומה, וז"ל במ"ז סימן שס"ג ס"ק י"ח, והנה עיירות שלנו שאינו מוקפות חומה עי"ש. ודברי הבית שלמה ברורים שהוא מחמת מחיצות הבתים וז"ל, ובשלמא בכל העיירות שדרך המלך הולך באמצע כיון שיש עכ"פ בתים גם בהצדדים שדרך המלך ביניהם א"כ עכ"פ יש שם ד' מחיצות ובכה"ג לרבנן דקי"ל כוותיהו לא אתו רבים ומבטלי מחיצות, אבל בניד"ד שאין בתים וכו' עי"ש. וכונתו שיש בתים כזה[2] ומ"ש האברך הנ"ל דהבתים לא נחשבו כפסים משום דלא אמרינן חוקקין, הנה א"צ כלל לחוקקין דהרי ציין הבית שלמה לדברי הביא"פ שכתב להדיא דע"י היקף הבתים יש שם ד' מחיצות, ואף שאין מחובר בקרנות כיון שיש עומד מרובה א"צ להיות מחובר בקרנות וחשוב כשם ד' מחיצות.

כל זה היינו אומרים אם האחרונים החולקים היו מדברים מענין עירוב, אבל באמת מה שהביא האברך כמה דברי אחרונים שכתבו דאיכא רה"ר דאורייתא בעיירות גדולות, הם לא דיברו על ענין תיקון צוה"פ, אלא על איסור הוצאה בתכשיטין וכיו"ב, לכן ס"ל כיון דמדרבנן לא מהני עומד מרובה על הפרוץ כשהוא פרוץ יתר מעשר ממילא דינו כרה"ר דאורייתא לענין הגזירות של הוצאה בתכשיטין וכיו"ב דמיחלף ברה"ר, דהרי באמת לכמה שיטות גם בכרמלית אסור מטעם זה, אבל מודים כשמתקנין בצוה"פ דתו מהני שם ד' מחיצות גם מדרבנן דלא אתו רבים ומבטלי מחיצות וע"ז לא גזרו שיהא כרה"ר דאורייתא, משום דע"י צוה"פ איכא הכירא. נמצא דהאחרונים אינם חולקים כלל על החזו"א, דהחזו"א דיבר מענין עירוב והם דיברו מאיסור הוצאה בלא עירוב.

____________________________

[2]

A Critical Analysis of the Bais Va’ad L’Chachamim: Part 4

אי פירצה יותר מעשר אמות מבטל המחיצה מדאורייתא

בהערה י"ט כתב ראה"כ הנ"ל לתמוה על המבי"ט והחזו"א שכתבו דפירצה יותר מעשר אינו דאורייתא, מהמשנה דף צ"ד בחצר שנפרצה לרה"ר ופרש"י במילאוה או יתר מעשר דהוי כרמלית. הנה נעתיק מה שנדפס בזה בקובץ אור ישראל (גליון מ"ו) שהרחיב הדברים בזה דע"כ להשיטות דס"ל שלש מחיצות דאורייתא ע"כ צ"ל כמ"ש הרשב"א שם דהוי כרמלית מחמת דהרבים בוקעים לתוכה והרבים מבטלים המחיצה, וצ"ל דלא נשאר שיעור אמה בהצדדים וגם לא עומד מרובה ולהכי בטלה המחיצה ע"י בקיעת רבים עי"ש. וא"כ אין זכר מזה לומר דפירצה יותר מעשר דאורייתא היכא דאיכא עומד מרובה דלא בטל מבקיעת הרבים.

עוד כתב בקובץ הנ"ל דהחזו"א כתב דהביא"פ ס"ל כוותיה דפירצה יותר מעשר אינו דאורייתא. ותמה דהביא"פ מיירי רק באופן שנשאר אמה בקרנות כעין פסי ביראות דבזה ודאי הוי רק דרבנן דהא מדאורייתא מהני עכ"פ בי"ג ושליש, ובאופן דליכא קרנות לא מצינו בביא"פ שידבר מזה אי דין פירצה הוי דאורייתא או לא, אדרבה לדעתו גרע עומ"ר מקרנות, זה תוכן דבריו. הנה כבר ביארתי בספרי "איזהו רשות היחיד" הנ"ל דלא היו דברים מעולם, דהביא"פ לא ס"ל דעומד מרובה גרע ממחיצה בקרנות, והביא"פ מיירי רק בפרוץ מרובה דשם צריך להיות מחובר בקרנות, ואפי' למי שרצה לומר דהביא"פ ס"ל דבעומד מרובה רבים מבטלים המחיצה כשאין מחובר בקרנות אבל בשיעור פירצה לא מצינו כלל חילוק בביא"פ בין עומד מרובה למחיצה בקרנות, ודברי האברך בקובץ הנ"ל תמוהין מאד שכתב דלא מצינו בביא"פ שידבר מזה, הרי אדרבה הרי לא מצינו בביא"פ שיחלוק חילוק חדש דבעומד מרובה יש שיעור לפירצה מדאורייתא אף שבפסי ביראות אין שיעור לפירצה לשיטתו. ומה שכתב דבקרנות ע"כ הוי דרבנן דהרי מהני עכ"פ בי"ג ושליש אין זה ראיה כלל דיש חילוק בין קרנות לעומד מרובה, דהרי להביא"פ גם השיעור די"ג ושליש גבי פסי ביראות אינו אלא דרבנן, א"כ מה זה ראיה דיש חילוק בין מחיצה בקרנות לעומד מרובה לענין דאורייתא, והרי רק להמשכנ"י דס"ל דשיעור עשר הוא דאורייתא הוא צריך לומר דבפסי ביראות כיון דיש אמה בקרנות גמירי לן דניתר עד י"ג, אבל להביא"פ דס"ל דבפסי ביראות אין שיעור לפירצה מדאורייתא ולא גמירי לן שום שיעור להפירצה, א"כ מהכ"ת לחלק בשיעור פירצה בין יש אמה בקרנות או לא, הרי לא גמירי לן בפסי ביראות שום שיעור דנימא דשיעור זה אינו אלא בקרנות, וזה דבר תמוה מאד על האברך הנ"ל שבדה מלבו יסוד חדש שלא נזכר בביא"פ ואפי' לא הביא שום אחרון שמחלק בזה, רק מדעת עצמו הוא בא לחלוק על המבי"ט והחזו"א.

אבל באמת יש כמה ראיות מהביא"פ דאף בלא אמה בקרנות ס"ל דאין שיעור לפירצה מה"ת, וכ"כ החבצלת השרון דלהביא"פ אפי' יתר מעשר בקרנות הוי רה"י דאורייתא וז"ל סימן יט (דף כ"א ד"ה והנה) מש"ל דבעומד מרובה על הפרוץ ל"ש לומר אתו רבים ומבטלי מחיצות, ראיתי עתה שיש סתירה לזה וכו' ואמנם לפמ"ש הביא"פ בסימן כו דפירצת יותר מעשר האוסר בחצר הוא רק לטלטל אבל לזרוק הוי רה"י מדאורייתא, וא"כ מדאורייתא מהני עומד מרובה יתר מעשר אף דלא הוי פתח עיי"ש עכ"ל.

וכבר דחינו במק"א את מי שרצה לחלק בכך וז"ל שם, ומה שכתב המשיג דכיון דלמד הביא"פ דפירצה אינו דאורייתא מדברי הריטב"א שכתב דכך הוא דין תורה דכל שיש מחיצות שלימות בזויות שלא תפסול בשום פירצה שבעולם. והריטב"א כתב את דבריו רק בפסי ביראות מסתמא ס"ל להביא"פ דאין פוסל פירצה דאורייתא רק בפסי ביראות, וזה דבר בטל דהרי הריטב"א כולל בדבריו גם פירצה שהוא פרוץ מרובה מן העומד משו"ה מיירי רק בפסי ביראות, אבל לענין שיעור רוחב הפירצה במקום שנגמרו מחיצותיה אין שום חילוק בין פסי ביראות לעומד מרובה, דכמו דפסי ביראות אין שיעור פירצה מדאורייתא כמו"כ בעומד מרובה, ומה שרצה המשיג לומר דאין ללמוד עומד מרובה מפסי ביראות שהוא חשובה טפי, זהו סברה שבדה מלבו, דפשוט דשיעור פירצה אין לו שום שייכות למחיצה חשובה או גרועה, דכל החילוק בין מחיצה גרועה למחיצה חשובה לא מצינו אלא לענין בקיעת רבים, אבל לענין שיעור פירצה תלוי אם צריך פתח מדאורייתא או אם שיעור עשר הוא פתח דאורייתא, ואינו תלוי כלל במחיצה חשובה, וכן מבואר בדברי הביא"פ דף נ"ג ע"ב בסוף העמוד וז"ל וכן מבואר מדברי רש"י שכתב מה ליותר מעשר שכן חמור איסורו שלא הותר בשום מקום בשבת אפי' בפסי ביראות לר"מ ואי מדאורייתא מאי אולמא דפסי ביראות משאר מחיצות לענין דאורייתא אך מדרבנן א"ש עכ"ל הביא"פ. ולא רצה לומר דאולמא פסי ביראות משאר מחיצות משום שיש לו אמה בכל צד משום דלענין שיעור פירצה אינו בנותן טעם כלל מה שהוא מחיצה חשובה, וכן מבואר בדברי הביא"פ שהשוה שתי מחיצות לר"י לשם ד' מחיצות לרבנן דכמו דבשתי מחיצות אינו מזיק פירצה יותר מעשר כמו"כ לרבנן דמחיצות דידהו, הרי שאינו תלוי בשיעור אמה שיש לו מן הצד.

וכן מבואר מדברי האבנ"ז סימן רס"ה אות י"א – י"ב דכל היתרון של פסי ביראות על שאר מחיצות הוא רק עד י"ג אמה ושליש משום דעד שיעור זה נידון כסתום, אבל יתר מי"ג אמה אם נימא דשיעור פתח דאורייתא הוא רק בעשר אמות, א"כ גם בפסין לא הוי פתח ולא מהני יותר מי"ג, ואם מהני יותר מי"ג ע"כ דאין שיעור פתח מדאורייתא ה"ה בלחי וקורה מהני אף ברחב י"ו אמה עי"ש. הרי דברים ברורים דבפירצה י"ו אמה אין חילוק אם יש אמה בקרנות או לא, ועיין שם באות כ"ה שמסיק להלכה דשיעור י"ג אינו דאורייתא, וכ"כ שם בסימן רע"ו אות א' עי"ש.

עוד הקשה בקובץ הנ"ל על החזו"א דס"ל דפירצה יותר מעשר אינו דאורייתא והוי רה"י אף בבקיעת רבים ממ"ש המחבר סימן שמ"ה דעיר מוקף חומה ודרך הרבים עוברת בתוכה דהוי רה"ר דאורייתא, אע"ג דנשאר עומד מרובה מכל המבואות, ואין לתרץ דמיירי באופן שהבתים מחוברים להחומה ומשו"ה לא היה אפשר לומר עומד מרובה דהוי סילוק מחיצות ז"א דא"כ בהבתים א"א לומר עומד מרובה דהוי כסילוק מחיצה כי מחיצה המזרחית מסתלקת ע"י מחיצה הצפונית והדרומית עכת"ד. הנה האברך הנ"ל לא עיין בחזו"א כל הצורך, דהחזו"א סימן ק"ז אות ח' כתב וז"ל ותקשה כו' א"כ נהי דהיו הרחובות פרוצות אכתי מבואות הפתוחות לרה"ר לידון בעומ"ר וכל חוצות ירושלים להוי רה"י, וי"ל שהמבואות היו ג"כ פרוצות והיו מפולשות, אי נמי שהיו המבואות לצד רה"ר מתוקנות בצוה"פ וחשוב כמחיצה ולא אמרינן שוב עומד מרובה עכ"ל. והיינו כדבריו בסימן ס"ז אות כ"ד דעומד מרובה אינו מסלק עומד מרובה אחרת אבל צוה"פ שהוא כמחיצה ממש שפיר מסלק את העומד מרובה שבכיון האחרת, וזה כונת החזו"א דירושלים היה לה צוה"פ בכל המבואות שאצל הרה"ר ושוב לא מהני עומד מרובה דחשוב סילוק מחיצה, וכן יפרש את דברי המחבר שכל המבואות שאצל הרה"ר הוא מתוקן בצוה"פ והוי סילוק מחיצה ולא מהני עומד מרובה של המבואות, וגם קושייתו השניה מיושבת דאין לומר דגם בבתים יסלק מחיצה המזרחית את הצפונית דהרי בעומד מרובה לא אמרינן סילוק מחיצות.

אבל באמת כל קושיתו מעיקרא לא קשה כלום, דהמחבר לא כתב כלל דמיירי שהעיר יש לו חומה, דהרי ז"ל, איזהו רה"ר רחובות ושווקים כו' ואין להם חומה ואפי' יש להם חומה אם הם מפולשים משער לשער הוי רה"ר, ואין כוונתו דיש להעיר חומה אלא יש להרחוב חומה אבל שער המבואות הפתוחות לו י"ל שהם פרוצים גם בעבר השני ואינו רה"י, ממילא לא שייך לומר עומ"ר וכמ"ש החזו"א הנ"ל.

עוד כתב האברך הראה"כ הנ"ל דעצם חידושו של החזו"א הוא מנוגד לכל האחרונים שכתבו שיש רה"ר גם בזמה"ז. הנה לפי דבריו נימא ג"כ דהאחרונים שכתבו שיש רה"ר בזהמ"ז הוא מנוגד גם לדברי הבית שלמה והנפש חיה שכתבו דברוב עיירות שלנו ליכא רה"ר דאורייתא מחמת היקף הבתים, והאחרונים שלא כתבו כן לא ראו את דברי הבית שלמה והנפש חיה והחזו"א, ואילו היו רואים את דבריו העמוקים של החזו"א ודאי היו מודים לו, ועיין בתשובת הרדב"ז, ודכוותה אמרינן בעלמא כל פלוגתא דאיכא בין קמאי לבתראי אי בתראי חזו למילתייהו דקמאי ועמייהו ודחוה קיימא לן דהלכה כבתראי ואי לא חזי טעמייהו הלכתא כקמאי דאי חזו בתראי טעמייהו הוי מודי להו וכל זה קבלה בידינו עכ"ל. וזה כלל ידוע בפוסקים דבמקום שלא ראה א' את דברי חבירו י"ל דאילו היה רואה את דבריו היה מודה לו.