A Critical Analysis of the Bais Va’ad L’Chachamim: Part 3

אי הרבים מבטלין מחיצות עומד מרובה

בהערה ט"ו הביא האברך בקובץ הנ"ל שהבית אפרים ס"ל דהעומד מרובה על הפרוץ שאין הקרנות מחוברות מודים חכמים דאתו רבים ומבטלי מחיצות, הנה כבר ביארתי בספר "איזהו רשות היחיד" שזה טעות, דהרי הבית אפרים מיירי שם מפרוץ מרובה על העומד, וזה צריך להיות מחובר בקרנות כפסי ביראות, אבל בעומד מרובה על הפרוץ פשיטא דא"צ להיות מחובר בקרנות, והביא ג"כ מהרבה אחרונים שכתבו מפורש דאף שאינו מחובר בקרנות לא אתו רבים ומבטלי מחיצות, ה"ה הביא"פ, הצ"צ, החבצלת השרון, התפארת צבי, האבנ"ז, החזו"א, המשכנ"י והמים רבים עיי"ש.

ומה שכתב לדחות דברי החזו"א, מחמת שידוע דהביא"פ הוא "הפוסק המקובל" בענינים אלו כדחזינן מכל האחרונים שדנו בענין מחיצות לשבת, עכת"ד, הנה דבריו מביאים לידי גיחוך, דהנה בהערה י"ג מקשה על הבית אפרים ודחה דבריו והלך נגד הקבלה וכן עשה בכמה מקומות בקובץ הנ"ל, ואילו כאן מכריע מדעת עצמו כהביא"פ מחמת שהוא הפוסק המקובל, אבל באמת ליכא שום קבלה בזה ומה שכל האחרונים קיבלו את דבריו בענין מחיצות ובענין ס' רבוא משום שהם דברים ברורים בראיות עצומות, אבל בדבריו בענין הקרנות לא הביא הביא"פ שום ראיה לדבריו כמו שתמה על זה המשכנ"י, והוא יסוד חדש שלא נמצא בשום פוסק קדמון, והאמת הוא כאשר ביררנו בספר "איזהו רשות היחיד" דהביא"פ מיירי רק בפרוץ מרובה כפסי ביראות, אבל בעומד מרובה ביררנו שהוא עצמו כתב להדיא דא"צ שיהיו מחובר בקרנות, [ואי נימא שדעתו דבכל אופן צריך שיהיו מחובר בקרנות, הרי כבר הבאנו שם דהרבה אחרונים לא ס"ל כן וליכא שום קבלה לפסוק כדבריו בזה].

אי צריך ס' רבוא במקום המחיצה כדי לבטלה

בסעיף ו' בקובץ הנ"ל כתב דכמעט כל האחרונים חולקים על דברי המג"א דס"ל דצריך שיבקעו ס' רבוא במקום המחיצות כדי לבטלו. הנה כבר ביארתי בספר "איזהו רשות היחיד" שדבריו אינם נכונים כלל, דהרי מצאנו חמישים אחרונים המסכימים עם דברי המג"א שצריך ס' רבוא לבטלו, וביררנו שם בארוכה דאף להחולקים על המג"א זה רק במחיצה בידי שמים דנתבטל אף בכרמלית, אבל בצוה"פ דאינו נתבטל אלא ברה"ר כו"ע מודים דצריך ס' רבוא לבטלו, ומה שהביא מדברי האו"ז כבר נתבאר דאדרבא מדברי האו"ז ראיה לדברי המג"א דאם צריך רה"ר לבטל המחיצות ודאי צריך ס' רבוא לבטלו, אלא הוא ס"ל דגם בכרמלית אמרינן אתו רבים.

ומה שהביא האברך הנ"ל בהערה י"ז דהכנסת יחזקאל הקשה על המג"א, זה טעות, דהרי הכנסת יחזקאל כתב להדיא דלדעת רש"י הוא מסכים לדברי המג"א, ומה שהקשה הוא רק לדעת הרמב"ם, וכן התו"ש לא חלק על המג"א והקשה רק דלא א"ש לדעת הרמב"ם, וכן מה שהביא מדברי הבית אפרים נתבאר בספרי "איזהו רשות היחיד" דהביא"פ ס"ל בפשיטות דבעי ס"ר לבטל המחיצות. ומה שהביא מהנפש חיה ומהרש"ם ומנחת פתים והבית מאיר, כבר ביארנו בספר "איזהו רשות היחיד" דהם מודים להמג"א בצוה"פ ולא חלקו אלא במחיצה בידי שמים, עיי"ש דברינו בארוכה בזה. ומה שרצה להביא ראיה מהנשמת אדם דלא תירץ כהמג"א, פשוט דהוא רצה לתרץ אף לדעת הרמב"ם, וגם משום דס"ל דאף בכרמלית אמרינן אתו רבים כו' לכן לא היה סובר כהמג"א, משא"כ בצוה"פ דצריך רה"ר דאורייתא לבטלו מודה הנשמת אדם להמג"א. ומה שהביא מדברי הגאון ר' שלמה קלוגר כבר נתבאר בספר "איזהו רשות היחיד" דהגאון ר' שלמה קלוגר הסכים להלכה לדברי המג"א בשני מקומות בתשובותיו.

עוד הביא בקובץ הנ"ל מהחת"ס סימן פ"ט שהקשה על המג"א מה יענה לשיטת הרמב"ם, אבל מוכח מדברי החת"ס שנקט להלכה כדברי המג"א דלדעת רש"י צריך ס' רבוא וז"ל, והנה במג"א הקשה איך הוי מחיצה וכ' עמ"ש סוס"ז רצונו דשם כ' דבעי ס' רבוא לבטל המחיצה, וא"כ לפי"ז מכ"ש בנידון דידן אמנם להרמב"ם וסיעתו וכו' נשארה קושיית המג"א עי"ש. מבואר מלשון זה דלא סתר כלל את דברי המג"א אלא שכתב דלהרמב"ם נשאר הקושיא, וצריך לחפש תירוץ אחר לשיטת הרמב"ם, וכ"כ שם מפורש (בד"ה וא"נ בסופו) וז"ל, ואין לומר דהספינה יפסיד מחיצה בידי שמים ג"ז אינו אפי' מאן דלא בעי ס' רבוא מ"מ השמש מיקרי לא ניחא תשמישתיה עכ"ל. הרי פשוט דלדעת רש"י הסכים להמג"א.

עוד כתב האברך הנ"ל דלהיעב"ץ ושו"ע הרב והחת"ס דס"ל דהרבים שבתוך המחיצה מבטלי המחיצה בידי שמים וס"ל דצריך לס' רבוא שיבטלו המחיצה, אין להביא ראיה ע"ז לשאר המחיצות דשאני במחיצה בידי שמים שאין המחיצה נתבטלה לגמרי, לכן צריך שיהא בתוכו רה"ר של ס' רבוא, והביא מ"ש הקרן אורה שזהו דין מיוחד דלא מהני מחיצות בידי שמים אם יש בתוכו רה"ר, אבל בשאר מחיצות אין לנו ראיה דלענין אתו רבים יהא צריך ס' רבוא.

הנה כל דבריו אין להם שחר, דהרי גם לשו"ע הרב הוא מחמת אתו רבים ומבטלי מחיצות כמ"ש בשו"ע הרב וז"ל, אלא אדרבה בקיעת הרבים שם מבטלת שם המחיצה. ולא ס"ל כהבנת הקרן אורה שהביא הוא, וכיון דצריך בקיעת ס' רבוא בתוך המחיצות כדי לבטלו ה"ה בשאר מחיצות שמתבטלים ע"י שבוקעים במקום המחיצה לא מיקרי רבים פחות מס' רבוא, וכ"כ בשו"ע הרב להדיא בסימן שנ"ו בקונטרס אחרון דצריך ס' רבוא לבטל אף מחיצה בידי אדם, אלא שכתב שם דלענין גוד אחית א"צ רבים כלל, משמע דאם היה צריך רבים היה צריך ס' רבוא, וכן מבואר להדיא בדברי היעב"ץ במור וקציעה סימן שס"ו דחצר שהרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו דלא אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצות אלא אם בוקעין לתוך החצר ס' רבוא עי"ש. הרי דאף במחיצות בנ"א ס"ל כן, וכן החת"ס בתשובתו אף קודם שהעלה תירוצו על קושית המג"א כתב בפשיטות דהספינה שנוסע שם אינו מבטל המחיצה כיון דליכא ס' רבוא.

בהערה י"ח כתב האברך ראה"כ הנ"ל שאף להמג"א דס"ל דבפחות מס"ר לא אמרינן אתרומ"מ זהו רק במחיצה בידי שמים אבל בצוה"פ יודו, דהא חז"ל סתמו ואמרו דאין מערבין רה"ר אלא בדלתות, עכת"ד שאינם נכונים, דהנה כתב השער הזקנים (להגאון בעל שמלת בנימין מהאמבורג, ח"ב דף קי"ג ע"א) וז"ל, ועוד אפי' תימא דמיקרי רה"ר מ"מ כיון דבעי ס' רבוא בוקעין בו דאל"ה לא מיקרי בקעי בה רבים כמ"ש המג"א בסימן שס"ג ס"ק מ' בשם הפוסקים, וזה לא הוי אצלינו עכ"ל. עוד שם בדף קט"ז וז"ל, אך העיקר כמו שכתב המג"א שם [סימן שס"ג ס"ק ל'] עיין מה שכתבתי סוף סימן זה אפי' לדברי התוס' דמחיצה בידי שמים רבים מבטלי מחיצה לא מיקרי רבים פחותים מס' רבוא, וכן משמע דעת הפוסקים שסתמו בזה וכו'. ותדע דהלא נוהגין במקומינו בהרבה ערי ישראל בצוה"פ והרי הרחוב יותר מששה עשר אמה ודרך המלך והשרים עוברות בדרך הזה בכל העיר ומפולש וכו', ואין מערבין רה"ר בכך וכו', א"ו דסמכינן ארוב פוסקים וכהמג"א הנ"ל דלרבנן לא מהני דרבים מבטלים המחיצה רק בס' רבוא בוקעים, ואע"ג דרבים עוברים דרך שם לא מבטלי מחיצתא עכ"ל השמלת בנימין. הרי דאף בצוה"פ ס"ל כן דצריך ס' רבוא כדי לבטלו.

וז"ל התפארת צבי סימן י"ב דודאי דין מבוי המפולש לרה"ר דבעי לחי וקורה ור"ה בעי דלתות כמבואר ריש עירובין ופ' עושין פסין דברה"ר מבטלי מחיצתא אף לרבנן ומ"ט במבוי המפולש לא בעי דלתות, הטעם דאינו רחב י"ו אמה להכי לא מבטלי המחיצה כמבואר בפוסקים עי' ב"י, ומזה למד המג"א דבעי ס"ר דבקעי שיהיה רה"ר ממש, כמו דבעי רוחב י"ו אמה עכ"ל.

הרי דהמג"א למד דצריך ס' רבוא לבטל המחיצות ביד"ש, דהיה לו ראיה מדמהני צוה"פ במבואות שלנו שהוא כרמלית מזה ראיה שצריך ס' רבוא לבטל המחיצות, א"כ אדרבה עיקר המקור הוא בצוה"פ וממנו לומדים במחיצה בידי שמים.

ומה שכתב האברך ראה"כ הנ"ל לראיה דא"כ יכולין להתיר כל רה"ר בעולם ע"י שיעשה צוה"פ במקום רחוק מרה"ר ועי"ז יקיף את כל הרה"ר או שיחלק את הרה"ר לחלקים וכל חלק בפנ"ע יקיף בצוה"פ שאז לא יהיו בוקעין ס"ר בהצוה"פ, הנה כל דבריו הם טעות גדולה, דהוא סובר דמה שא"א לערב רה"ר בצוה"פ הוא קנס שקנסה התורה, משו"ה נתקשה לו דיכולין למצוא היכי תמצי לפטור עצמם מן הקנס, שיתקנו צוה"פ במקום רחוק מרה"ר, אבל באמת אין זה קנס שקנסה התורה אלא כך הוא הדין מהלל"מ דאתרומ"מ ע"כ אמרו דאין מערבין רה"ר בכך, ואם עושין צוה"פ במקום דלא מבטלי מחיצה גם רה"ר ניתר בצוה"פ, ועיין מש"כ הגאון בעל נפש חיה (במכתבו לבעל האבני נזר הנדפס בקונטרס "תיקון עירובין" להרב מברנוב וז"ל בדף ל"ג ע"ב) דמבואות המפולשין שרחבים י"ו אמה אף דהוי רה"ר דאורייתא מ"מ ניתרין בצוה"פ לפי דברי הריטב"א כיון שאינו דרך סלולה וקבועה לרבים, הרי דאשכחן דאף רה"ר ניתר בצוה"פ באופנים דלא מתבטלי מבקיעת רבים, ומה שכתב דחז"ל סתמו וכתבו דאין רה"ר ניתרת אלא בדלתות, ליתא, דחז"ל דיברו בפירוש כשעשה הצוה"פ בראש המבוי וע"ז אמר הגמ' דאם המבוי הזה רה"ר לא מהני הצוה"פ הנזכר לעיל היינו כשהוא בראש המבוי, שהרי בקעי שם ס' רבוא עד שינעלו דלתותיה, וכן כל הפוסקים מיירי להדיא בעושה צוה"פ בראש המבוי ולא סתמו כלל אלא כתבו דברים ברורים, א"כ ודאי כשעושה הצוה"פ במקום רחוק ודאי אף רה"ר ניתר בצוה"פ.

ומה שהקשה בקובץ הנ"ל שיחלקו את הרה"ר לחלקים, ג"כ לא קשה מידי דהרי אתו אווירא דהאי גיסא והאי גיסא ומבטלי להקנה שבאמצע ואיכא רק צוה"פ אחד הרחב ונעשה בקיעה אחת של ס' רבוא, ואף דבצוה"פ כתבו כמה פוסקים דלא אמרינן אתו אוירא זה דוקא בכרמלית וליכא בקיעה של ס' רבוא ששם הוא מחיצה גמורה, אבל היכי דאיכא בקיעה של ס' רבוא בשני צידי הקנה דאז לא מהני צוה"פ, אמרינן אתו אווירא וא"כ איכא רק צוה"פ אחד שבוקעין במקומו ס' רבוא, ועיין חזו"א סימן ע"ט אות ו' מש"כ בזה. ולבד זה המג"א יכול להודות דמצרפין הבקיעה שמחוץ להצוה"פ לס' רבוא לבטל המחיצה כיון שהם בקיבוץ אחד סמוכים זה לזה עם הבקיעה שבמקום הצוה"פ כמו שביארנו בספר "איזהו רשות היחיד" את דברי הביא"פ בזה, אבל היכי דליכא כלל בקיעה של ס' רבוא לא במקום הצוה"פ ולא בסמוך לה באותו הרוחב לא מבטלי הרבים את הצוה"פ, לדעת המג"א וחמישים האחרונים העומדים בשיטתו.

A Critical Analysis of the Bais Va’ad L’Chachamim: Part 2

אי הרבים מבטלין פסי ביראות

בהערה י"ג הקשה על הבית אפרים והסכמות כמה אחרונים לעשות פסים של אמה בהקרנות ועי"ז יש לה שם ד' מחיצות, והקשה מהא דכתב בשו"ע סימן שמה דכשיש לה חומה ומפולש משער לשער הוי רה"ר דאורייתא, אע"ג דכל חומה יש לה פסים, ואין לומר שהיה מחיצה בשני צידי רה"ר לכל אורך העיר וא"כ ליכא פסים כמ"ש הבית אפרים, דהא בסימן שס"ד מסיים ואין מבואותיה צריכין תיקון, וא"כ מיירי שהכשר המבואות תלוין בהכשר רה"ר שבאמצעו וזהו רק באופן שיש מבואות פתוחין לו מימינו ומשמאלו, וכ"כ הבית מאיר סימן שס"ד להוכיח מלשון זה דמיירי בכה"ג עי"ש, ע"כ תוכן דבריו בהקובץ הנ"ל. וכל דבריו הם טעיות גסים, וכי יעלה על הדעת דלדעת הבית אפרים ליכא מבואות פתוחין לו מימינו ומשמאלו, הרי מיירי מעיר גדולה שהיא רה"ר ופשיטא דיש לה הרבה מבואות פתוחין, ועיין בבית אפרים דף מג ע"ב שכתב דרבינו יונתן מפרש כן בירושלים שהיה לה רק שני מחיצות מחמת דכותלי רה"ר היו חוצצין את העיר לשנים, ופשיטא דהיה בירושלים הרבה מבואות פתוחות, אבל מ"מ אצל שערי החומה שם לא היה שום מבוי פתוח והיה שם סילוק מחיצות, וכ"כ בשו"ע הרב סימן שמה סעיף יא, ואין להקשות דנהי דמחיצות החומה מסתלקים עדיין יש באמצעו מחיצות מחמת המבואות, דכבר כתב החזו"א סימן ק"ז אות ח', דמיירי דהמבואות יש להם צוה"פ דחשוב כמחיצה ממילא לא נחשב כעומד מרובה על הרחוב, או שהמבואות ג"כ פרוצים ואינם רה"י עיי"ש.

ומה שכתב שהבית מאיר הוכיח מלשון זה ואין מבואותיה צריכין תיקון, דמיירי דליכא סילוק מחיצה, זה אינו, דלא התחילו להבין את דבריו, דהבית מאיר כתב רק להוכיח דמיירי דיש להעיר חומה, דאם היה מיירי דאין להם חומה והדלתות נעשין על ראשי המבואות, לא שייך לומר דאין מבואותיה צריכין תיקון שהרי עשו השתא תיקון הדלתות להמבואות, וע"כ דמיירי שיש לה חומה ועשו הדלתות להחומה ולא להמבואות, אבל לא דן הבית מאיר כלל מענין סילוק מחיצות, והוא נקט כריהטא דמילתא דכיון שיש לה חומה מסתמא יש לה ד' מחיצות, אבל לא נחית כלל לסתור הסברא של סילוק מחיצות, ובודאי יכול להיות אף במוקף חומה שמסתלקין המחיצות ע"י אורך של מחיצות הרה"ר כמ"ש הביא"פ, והב"מ לא סתר את זה כלל, וע"כ שפיר משכחת לה שעשו דלתות להחומה ואין המבואות צריכין תיקון ואפ"ה מיירי דאין לה שם ד' מחיצות.

ובעיקר דברי הבית מאיר דע"כ מיירי במוקף חומה מדכתב ואין מבואותיה צריכין תיקון צ"ע, דהרי כתב רש"י בדף נ"ט גם על עיר שאין לה חומה ואין מבואותיה צריכין תיקון, וכ"כ מהרי"ט סימן צ"ד על דברי רש"י דף נ"ט דמיירי בלא חומה ואפ"ה אין צריכן תיקון. ובאמת הבית מאיר עצמו בסימן שצ"ב כתב דרש"י מיירי בלא חומה וכתב לפרש כונת רש"י דאין צריכין תיקון היינו דיכולין לערב עירוב אחד עיי"ש. וא"כ לפי דברי הבית מאיר עצמו בסימן שצ"ב נסתר הוכחתו בסימן שס"ד, ובודאי בסימן שצ"ב חזר מדבריו בסימן שס"ד. ממילא אינו מוכרח כלל דהשו"ע סימן שס"ד מיירי דיש לה חומה.

עוד כתב בקובץ הנ"ל לחדש ע"פ דבריו נגד האחרונים, והעמיד יסוד דברחב ט"ז אמה מודים חכמים דאתו רבים ומבטלי מחיצות, והביא ראיה מדברי האבן העוזר שכתב דר' יוחנן אתי כחכמים והא דירושלים חייבין עליה משום רה"ר משום דדלת שאינה ננעלת ליכא שם מחיצה עלה ולא חשובה כשם ד' מחיצות, ובא לפרש דטעמו משום דברחב ט"ז מודים חכמים דאתו רבים כו', ודבריו מבהילי הרעיון הם, כי מה מצא באבן העוזר יותר מהשו"ע, אם הביא"פ מפרש את דברי השו"ע דהמחיצות של אורך רה"ר מסלקים את מחיצות החומה, וכן מפרש רבינו יהונתן הא דירושלים, וכן מפרש בשו"ע הרב (סימן שמה סעיף יא) את דברי השו"ע, א"כ מדוע לא יתפרש כן גם בדברי האבן העוזר דאיירי שאין רק שני מחיצות, מחמת דמחיצות החומה מסתלקת ואין לו אלא שני מחיצות, וברוח השלישי אין לו אלא דלת א"כ לפי מה שחידש האבן העוזר שם דדלתות לא חשוב כשם ד' מחיצות ממילא מודים חכמים דאתו רבים ומבטלי הדלתות, אבל לפרש כוונת האבן העוזר דמודים חכמים ברחב ט"ז דאתו רבים כו' הוא רחוק מאד להעמיס כן בדבריו, דהרי בתוס' מבואר שם להדיא בתירוץ השני דאין שום חילוק בין רחב י"ו לרחב י"ג ובשניהם אין המחיצה מתבטלת לחכמים, ואם היה בדעת האבן העוזר לחלוק על התוס' היה מזכיר בפירוש שהוא חולק על התוס' והרי לא הזכיר שום רמז מענין זה שיהא חילוק בין רחב ט"ז או פחות, ש"מ דהוא מסכים לדברי התוס' בדבר זה.

ובאמת יש להוכיח מדברי האבן העוזר עצמו דאין שום חילוק בין רחב ט"ז לפחות, שהרי כתב הטעם משום דדלתות שאינו נעולות לא חשוב כשם ד' מחיצות, משמע דאם היה חשוב כשם ד' מחיצות לא היו חייבין על ירושלים משום רה"ר לחכמים אף שהיו בוקעין ברוחב ט"ז אמה, וע"כ דס"ל להאבן העוזר כתירוץ השני בתוס' שם. ועוד לדברי האברך בקובץ הנ"ל מפני מה הוצרך האבן העוזר לחדש דדלת שאינו ננעלת לא חשוב כשם ד' מחיצות, הו"ל לומר בפשיטות משום דברוחב ט"ז מבטלי מחיצות אף לחכמים, וע"כ משום דמוכח מקושית הגמ' דאין חילוק, דהרי מקשה על ר' יוחנן אדר' יוחנן דמתני' דפסי ביראות, לכן מפרש האבן העוזר דבההו"א היה ס"ל דאין צריך שם ד' מחיצות משו"ה היה ס"ל דלחכמים אין חייבין על ירושלים אף דלא היה שם שם ד' מחיצות, ובמסקנא ס"ל דצריך לחכמים שם ד' מחיצות ודלתות אינו כשם ד' מחיצות, אבל לא חזר כלל ממה דס"ל בההו"א דאף ברחב ט"ז אמה לא אתו רבים ומבטלי מחיצות, דהרי כל החילוק בין ההו"א להמסקנא אינו אלא דלחכמים צריך שם ד' מחיצות חשובות, ואי איתא כדברי האברך הראה"כ הנ"ל, מה נתחדש להגמ' במסקנא מה שלא הי' ידוע בהו"א, הלא בההו"א כבר ידעו דירושלים היה רחב ט"ז אמה ואפ"ה מהני לחכמים. ועוד אי נימא דבמסקנא חידש הגמ' דחכמים מודים ברחב ט"ז, הלא עיקר זה חסר מן הספר ולא נזכר דברים אלו כלל באבן העוזר, וע"כ דבדותא היא.

גם מה שרצה להעמיס בדברי שו"ע הרב (סימן שסד בהגליון) דלמסקנא מיירי הגמ' דלא היה לירושלים שם ד' מחיצות מחמת דמודים חכמים ברחב ט"ז, הוא הבל הבלים. מי סני לפרש את דברי הרב כמו שכתב הרב עצמו (בסימן שמה סעיף יא) דמיירי דליכא כלל ד' מחיצות מחמת סילוק מחיצות החומה, וכבר האריכו כל האחרונים מדברי התוס' שם בתירוץ השני דאין חילוק בין רחב י"ג לרחב ט"ז, והבית אפרים האריך בהרבה דפין שזה דבר שא"א להיאמר דחכמים מודים ברחב ט"ז אמה דנתבטל, וכדברי התוס' דאין חילוק בין רחב ט"ז לפחות, מדפריך מירושלים על פסי ביראות. והחזו"א (סימן ק"ז אות ח') כתב על המשכנ"י דרצה לחלק בזה וז"ל, זה תימא דא"כ לא מקשה הגמ' מידי, וכבר הקשה התוס' וכו' וכ' בסוף דבריהם דלמאי דפירשו דרה"ר המתקצר במק"א הוי רה"ר אף במקום הקצר ניחא, הרי דפשוט להם דאין לחלק בין ט"ז לפחות, וקושייתם רק אם נימא דמקום הקצר אינו רה"ר, ואנן קי"ל בשו"ע דאף מקום הקצר הוי רה"ר וא"כ אף בט"ז נמי.

ובאמת המשכנ"י הודה בזה להבית אפרים דאין לחלק בין ט"ז לפחות, וכתב שלא הבינו את דבריו ומעולם לא עלה על דעתו לחלק בכך, וכן דעת כל האחרונים דלתירוץ הב' אין לחלק וזהו העיקר, ה"ה התפארת צבי (סימן י"א) והזרע אמת, הנפש חיה, והתורת חסד, והאבני נזר, והביא"פ, והמשכנ"י, והחזו"א (והעתקתי דבריהם בספר "איזהו רשות היחיד"[1]), ואיך ירהיבו אברכי זמנינו לסתור את דברי גדולי האחרונים ולילך נגד התוס' ונגד סוגית הש"ס. ומה שרצה לומר דהשו"ע הרב היה סובר כך, דבריו מרפסין איגרא היכן מצא בשוע"ה שכתב דבר זה, ואי משום שכתב בגליון דלמסקנא מודים חכמים דירושלים היה צריך דלתות, הלא לא כתב שם שום טעם, ושפיר דבריו מתפרשים ע"פ מה שכתב בעצמו בסימן שמ"ה סעיף י"א דמיירי דמחיצות של אורך רה"ר אינו רחוקות אמה ברוחב רה"ר מכנגד חלל השער, [ואם שנתקשה להם דהרי יש מבואות פתוחין לו, הרי קושיא זו יש להם גם על הבית אפרים, וא"כ מהיכי תיתי דנימא משום קושיא זה דהשוע"ה סובר יסוד חדש היפך סוגית הש"ס, ומה עוד שהרי קושיא זו יש להקשות גם על דבריו בסימן שמ"ה, וכבר כתבנו לעיל דאף שיש מבואות פתוחין לו משכחת לה שלא יהיה לו שם ד' מחיצות] וזה דבר שאין לו שחר לחלוק על כל גדולי האחרונים ולתלות עצמם באילן גדול רבינו בעל שוע"ה להעמיס בכוונתו, מה שלא כתב ולא עלה על דעתו.

ומה שכתב בקובץ הנ"ל דכ"כ הצמח צדק בפ"ה מ"ו להדיא דחכמים מודים ברחב ט"ז דרבים מבטלים המחיצה. לא עיין בדברי הצ"צ מראשו לסופו רק הציצו על איזה שורות, דהרי ז"ל הצ"צ, אבל אם הפירצות רחבים ט"ז אמה י"ל דהוי רה"ר, כדמחלקים התוס' שם וכו' דדוקא פסי ביראות לא אתו רבים וכו' כיון שאין הפירצה רק י"ג, אבל הכא דהפתח רחב י"ו אמה אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצות וכו' ומה שתירץ וי"ל הואיל והיה לירושלים צוה"פ וכיון שכן י"ל בצוה"פ אפילו רחב י"ו אמה מהני מדאורייתא, מה גם לפמ"ש התוס' פ"ק דף ו' י"ל י"ג אמה דפסי ביראות הם חשובים רה"ר דאורייתא, אם דרך רה"ר מהלך ביניהם וכו' ואפ"ה מהני פסי ביראות, א"כ ה"ה ברה"ר רוחב י"ו אמה מהני צוה"פ משתי רוחות עכ"ל. הרי דברים ברורים דזה היה רק ההו"א של הצ"צ דהיה סובר דבפסי ביראות אינו רה"ר דאורייתא מחמת שאינו רחב ט"ז, אבל למסקנא מסיק הצ"צ כדברי החזו"א דכיון דגם ברחב י"ג אמה הוי רה"ר דאורייתא תו אין לחלק בין רחב י"ג לט"ז, וממילא לא מיבעיא מחיצות ממש מהני לט"ז, אלא אף צוה"פ מהני לרוחב ט"ז, והרי זה התירוץ של התוס' נפסק בשו"ע דרה"ר המתקצר הוי רה"ר ממילא אין לחלק.

ומה שרצה לפרש דברי שו"ע הרב סימן שמה סעיף יא דמשו"ה מהני שם מדין פסין אם מחיצות אלו אינן רחוקות אמה מכנגד חלל השער, משום דנמצא דרוחב הפתח הוא רק י"ד אמה וכיון שהוא פחות מט"ז אמה לא אתו רבים ומבטלי מחיצות משא"כ ברוחב ט"ז, זה אינו ודבריו מרפסין איגרא, דהרי כל החילוק בין ט"ז לפחות, הוא רק להשיטות דפחות מט"ז אמה לא הוי רה"ר דאורייתא, אבל כאן דמיירי דרחב הפתח הוא י"ד אמה ואפ"ה ס"ל להרב דהוי רה"ר ע"כ מוכח מדברי הרב דאזיל כאן הרב מטעם רה"ר המתקצר, וא"כ הרי אין שום חילוק בין ט"ז לי"ד, וע"כ כל דבריו בטלים ומבוטלים.

____________________________

[1] שי"ל אי"ה בקרוב, והוא מערכה מול מערכה נגד ספר "איזהו רשות הרבים" ברוקלין תשס"ח. וכאן נלקטו הדברים בתכלית הקיצור, אך בספר "איזהו רשות היחיד" מתבארים הענינים בהרחבה.

A Critical Analysis of the Bais Va’ad L’Chachamim: Part 1

האם אכן יש בזמנינו רה"ר דאורייתא

בתקופה האחרונה נתיימר אברך ראש כולל מדרש להוראה להעלות "דבר ברור" בנידון "אם יש בזמנינו רשות הרבים דאורייתא" והדפיסו בקובץ בשם "בית ועד לחכמים" (גליון א), ובהערתו הראשונה שם מתנצל האברך ראה"כ הנ"ל דהואיל ונידון זה לא נתבאר די הצורך בשו"ע ובפוסקים והיא סוגיא עמוקה שנסתבכו בה (גדולי הפוסקים) ולא עלתה להם דבר ברור, "על כן ראינו לכתוב מה שעלתה בידינו כשלמדנו ענין זה בפלפול חברים". וכל המעיין בדבריו רואה אמיתות דברי הקדמתו הנ"ל, שמה שעלתה בידו לא עלה על דעת גדולי הפוסקים כלל וכלל, כי מראשיתו היתה כל מטרתו להוציא בכח מלשונותיהם שיש לנו עתה רה"ר דאורייתא, ומקרב ומרחק כפי העולה על רוחו, על כמה פוסקים כתב שדבריהם צע"ג, ועל פוסקים אחרים כתב שדבריהם דחוקים, ומחדש חידושים לסתור דברי הפוסקים בלי שום ראיות מן הש"ס ומהפוסקים הקדמונים, וחידושיו העצמיים הם נגד סוגיות הש"ס כדיבואר להלן, עד שניכר מדבריו שלא העמיק כלל בשורשי הדברים מהש"ס והראשונים, וביסס עצמו על דיוקים קלים, ובהם בא לסתור דברי גדולי הפוסקים בסברות כרסיות, ולא יאומן כי יסופר איך מרהיבים עצמם אברכי זמנינו לסתור יסודות איתנים של גדולי פוסקים שכבר הלכו בהם נמושות, ודבריהם נתקבלו במשך מאות שנים בשערים המצוינים בהלכה. וכבר הארכנו במקום אחר להוכיח סתירת דבריו, ועתה נצא ידי חובתינו להעיר על סדר דבריו בקיצור אמרים.

אי הרבים מבטלין צוה"פ

בהערה י' הביא דברי שו"ע הרב (סימן שס"ד סעיף ד') ואם עשה צורת פתח על גבי ד' קונדסין רשות היחיד גמורה היא מן התורה אפילו עשה כן באמצע רה"ר גמורה כמו שנתבאר בסימן שס"ב עכ"ל. וכונת הרב למש"כ בסימן שס"ב סעיף י"ט דצוה"פ מועיל בכל הד' רוחות, הרי דזהו שיטת הרב. ועתה בא בקובץ הנ"ל לערבב ולטשטש את דבריו הק' דלא הקיל אלא כשיש שני מחיצות שלימות, ודייק כן מדברי הצ"צ בשני מקומות א' ממה שכתב בפ"ב אות ב' וז"ל דהא גם צוה"פ חשוב מחיצה דלא אתו רבים ומבטלי מחיצות, ובפרט דגם לריה"ו הדין כן דסגי אפי' בשני לחיים, דהא ס"ל שני מחיצות דאורייתא אלא משום דרבנן פליגי עליה בזה ואמרו לו אין מערבין רה"ר בכך, מ"מ בצוה"פ י"ל דמהני עכ"ל. ומזה בא ראה"כ הנ"ל ללמוד דלא רצה להקל אלא כשיש ב' מחיצות שלימות דבזה מודה ר' יהודה, אבל הוא טועה בדברים פשוטים מאד דהרי הצ"צ לומד את דברי התוס' שם דלחכמים היה מהני צוה"פ לירושלים, והרי התוס' עצמם כתבו דלר' יוחנן חייבין רק באמצע הפילוש דליכא שם שני מחיצות דאורייתא, וע"ז כתבו התוס' דלחכמים אין חייבין שם מחמת הצוה"פ, הרי מבואר להדיא מדברי התוס' דלחכמים מהני צוה"פ ברה"ר אף בד' רוחות כמו האמצע הפילוש דליכא כלל שני מחיצות.

אלא כוונת הצ"צ להביא ראיה לדברי התוס', דלחכמים מהני צוה"פ ברה"ר, דהרי כיון דלר' יהודה מהני אף לחי מכאן ומכאן וע"ז אמרו חכמים אין מערבין רה"ר בכך, דייקינן מדבריהם דרק בלחיין אין מערבין אבל בצוה"פ מערבין, כיון דיש לנו כלל אפושי פלוגתא לא מפשינן אמרינן מסתמא כוונתם רק על לחי'ין, אבל צוה"פ מהני, אבל לאחר שידעינן דצוה"פ מהני פשיטא דאין חילוק בין שני רוחות לד' רוחות כמו שמוכח מדברי התוס' עצמן דמהני לחכמים אף בד' רוחות.

עוד הביא האברך ראה"כ הנ"ל את דברי הצ"צ בפ"ה משנה ו' שכתב ומה שתירצו וי"ל הואיל והיה לירושלים צוה"פ לדברי רבינו אאזמו"ר סימן שס"ד אף לדידן הדין כן וכו' ואף להריב"א דלא מהני צוה"פ מארבעה רוחות מ"מ צוה"פ משני רוחות מהני כמו פסי ביראות מד' רוחות, וכו' ומה גם לדעת התוס' וכו' א"כ ה"ה בר"ה רוחב י"ו מהני צוה"פ משני רוחות מדאוריייתא כן נ"ל לבאר דברי אאזמו"ר עכ"ל. ואותו אברך רצה לומר בכוונתו דלא הקיל אלא בשתי רוחות משום דאיכא שני מחיצות דאורייתא, אבל זה שיבוש גדול דהרי כתב הצ"צ כן רק לדעת ריב"א דס"ל אף בכרמלית לא מהני צוה"פ מד' רוחות רק בשני רוחות, ע"כ ה"ה ברה"ר הוא כן, אבל אנן הרי לא קיי"ל כהריב"א בסימן שס"ב א"כ ה"ה ברה"ר מהכ"ת להחמיר כהריב"א, מאין לקח הצ"צ חומרא הזה, וע"כ צ"ל כונת הצ"צ דאף לדעת הריב"א מהני עכ"פ משני רוחות וממילא מתבאר לפי"ז דברי התניא דס"ל דמהני אף בד' רוחות כיון דלא קי"ל כהריב"א.

ובאמת אף לפי טעותו דהצ"צ רצה להחמיר כהריב"א הרי לא החמיר הריב"א אלא כשאיכא רק צוה"פ, אבל כשאיכא עומד מרובה הרי מהני צוה"פ אף בד' רוחות אף להריב"א אף דליכא באמצע הפילוש שני מחיצות דאורייתא דסו"ס איכא עומד מרובה, ותדע דהרי הצ"צ כתב שם להדיא דירושלים היה מהני צוה"פ ולדברי אאזמו"ר אף לדידן הדין כן, הרי דלשו"ע הרב מהני לירושלים צוה"פ להלכה, והרי שם היה אמצע הפילוש דליכא שני מחיצות, הרי דברים ברורים בדעת השוע"ה דמותר אף בד' רוחות אף כשליכא שני מחיצות לעומד באמצע הפילוש, ע"כ כל דבריו מוטעים ומשובשים מכל וכל.

עוד הביא בקובץ הנ"ל סתירה על שו"ע הרב ממה שכתב בסימן שמ"ה סי"א שכתב שעיר מוקף חומה שהוא מפולש משער לשער הוי רה"ר, הרי דאע"ג דודאי יש לה צוה"פ דהא כל חומה גבוה הרבה מפתח הכניסה ויציאה, ודבריו אינם כלום דהרי אשכחן כמה אחרונים שמפרשים את דברי הראשונים בחומה בלא צוה"פ, וכן מפרש בספר ברית אברהם סימן י"ח אות י"א את דברי המרדכי פרק הדר שמצריך דלתות משום דמיירי דליכא צוה"פ להחומה עי"ש. וכן מפרש בשו"ת חסד לאברהם תנינא סימן ל"ה את דברי הרמב"ם שמצריך דלתות נעולות, דמיירי דאין שם רה"ר אלא משום דאין צוה"פ להחומה משו"ה צריך דלתות נעולות עי"ש, א"כ גם דברי השוע"ה שם יתפרש כן דליכא צוה"פ להחומה ומשו"ה הוי רה"ר. ומה שהקשה דהא כל חומה גבוה מפתח הכניסה אין לדבריו שחר, דזה רק אם בונים צוה"פ אבל אם אין בונים שם צוה"פ הרי הכניסה והיציאה גבוה כמו החומה.

Borehamwood, London 9

Building Starts on Borehamwood and Elstree Eruv

By Jay Grenby

The first poles for the Borehamwood and Elstree eruv were installed this week, to the delight and relief of the area's two Orthodox communities.

If all goes to plan, the notional boundary allowing the carrying of certain items and the pushing of prams and wheelchairs on Shabbat and festivals will be operational by mid-summer. Read on...