Tuesday, March 31, 2009

History of City Eruvin − Part 8: The Eruv in St. Louis

Continued from part VII


Rav Jaffe began his rebuttal, Teshuvah KaHalachah, which he said was an addendum to his Sho’el Ka’inyan and was written in response to a kuntres called Tikvas Zecharia, which advocated the carrying on Shabbos in St. Louis by relying on the telegraph lines.

What follows is, in Rav Jaffe’s words, a conclusive rebuttal of the Tikvas Zecharia:
1) Rav Jaffe derided Rav Rosenfeld in the harshest terms, asserting that from Rav Rosenfeld’s preface[156] we saw that he demeaned the Gedolei HaRabbanim of America. He proclaimed that anyone with Jewish blood coursing through his arteries would not be able to restrain himself because Rav Rosenfeld disparaged the current rabbanim who were not comfortable with his heter. He posited that it was discernable from Rav Rosenfeld’s preface that his only intention was to rule leniently in order to find favor in the eyes of the public.

2) Contrary to Rav Rosenfeld’s stance,[157] Rav Jaffe argued that the inhabitants of the mavoi could compel one to contribute regarding mechitzos but compelling one to join in the eruvei chatzeiros could only be enforced through Bais Din.

3) Rav Jaffe declared that Rav Rosenfeld, in his introduction, cited the Rosh[158] without realizing that it actually pertained to him. Rav Jaffe stated that in the era of the Rosh someone argued on the Talmud and the gedolim, without bringing supporting evidence, and did not allow tzuras hapesachim to be erected so the Rosh commanded that he establish an eruv. In our times, Rav Rosenfeld wanted to sanction a reshus harabbim, also without supporting evidence, arguing on the Talmud and the gedolim. Moreover, Rav Jaffe exclaimed, why didn’t Rav Rosenfeld read a little further on in the Rosh, where he stated that once one mavoi opens into a reshus harabbim, every mavoi that is mefulash into it requires a tzuras hapesach at every opening? This teshuvah from the Rosh, Rav Jaffe stated, would have superseded all of Rav Rosenfeld’s arguments.

4) Arguing that Tosfos does not accept shishim ribo as a criterion, Rav Jaffe cited support for the Masa'as Binyamin against Rav Rosenfeld’s opinion.[159]

5) He then asserted that Rav Rosenfeld’s citing of Rashi ― that the reason why Machane Levi'ah was a reshus harabbim was because that is where Klall Yisroel assembled to hear Torah from Moshe Rabbainu[160] ― is actually proof to the contrary. It was impossible, said Rav Jaffe, for shishim ribo to have congregated daily near Moshe Rabbainu. Consequently, Rashi could not have required that the shishim ribo mass in one area; thus it is sufficient to include the entire city’s population toward the tally of shishim ribo.

6) Rav Jaffe derided Rav Rosenfeld’s elucidation of various Gemaras.[161]

7) Additionally, Rav Jaffe brought evidence contrary to Rav Rosenfeld’s claim that a reshus harabbim bisected by a karmelis divided the area’s population from a unified total.[162] Rav Jaffe argued that we see from the Gemara[163] that even though the area beneath the kerashim of the Mishkan ― which intersected the roads of the diglei hamidbar ― were classified as a karmelis, the diglei hamidbar were nevertheless considered a reshus harabbim.

8) Furthermore, Rav Jaffe declared that Rav Rosenfeld[164] was inaccurate in his description of the construction of the telegraph lines in St. Louis and all cities in America. Rav Jaffe claimed that the telegraph poles, particularly in St. Louis, had a metal crossarm, approximately an amah wide, affixed to their tops upon which wires were fastened on both ends. The crossarms below the upper one were attached to the side of the telegraph poles and were wider than an amah. The telegraph wires, Rav Jaffe asserted, could not be utilized through the principle of lavud since, at the most, only two wires affixed to each end of the crossarm were close enough to each other. On the additional crossarms, the wires were much more than three tefachim apart, and the pair of wires on the opposite side of the crossarm were more than six tefachim apart from those flanking them.

Since this issue was so important, Rav Jaffe included a diagram of the telegraph poles to prove his point ― that the telegraph lines were min hatzad. Additionally, he asserted that the gaps between the telegraph poles and the houses were meant to be traversed by the masses.

9) Rav Jaffe argued that Rav Rosenfeld[165] was incorrect since the streets of St. Louis and most cities in America were open from all sides, they were unquestionably considered mefulash. Furthermore, Rav Jaffe declared that, contrary to Rav Rosenfeld’s opinion, the mechitzos are negated when the river freezes over and even more so, in St. Louis since these mechitzos are needed me’d’Oraysa. In any case, Rav Jaffe stated that the Mississippi River is more than 10 amos away from the nearest house in the city.

10) In contrast to Rav Rosenfeld’s opinion,[166] Rav Jaffe asserted that water did not halachically negate the riverbanks.[167] The riverbanks in other cities could possibly be used as mechitzos, but Rav Jaffe declared that the banks of the Mississippi River were not sufficient. Rav Jaffe argued that very few of the streets were bounded by the Mississippi River, and most of them were several parsos away. Not even a fifth of the streets of the city were encompassed by the river, and even those that were enclosed were more than 20 amos away from its banks. Moreover, he maintained that there was the concern that the river would freeze. Additionally, Rav Jaffe claimed that even if the river was close enough to the city, the banks of the Mississippi River tended to be eroded by the tremendous flow of the river and therefore were halachically insufficient.

11) Rav Jaffe declared that the telegraph lines, contrary to Rav Rosenfeld’s opinion,[168] cannot be used as a tzuras hapesach. In St. Louis, the construct of the telegraph lines and the fact that there are gaps between the telegraph poles and the houses that were made to be traversed by the masses made them halachically inferior to all others. Additionally, Rav Jaffe claimed that Rav Rosenfeld misrepresented the Shoel U’Maishiv’s position regarding the telegraph lines. He cited the glosses[169] that his friend Rav Grayewsky wrote on his sefer Sho’el Ka’inyan where he mentioned that even the Shoel U’Maishiv in Lvov did not solely rely on telegraph poles; he required that they affix small posts between the telegraph poles and the houses in order to prevent the masses from traversing between them. Rav Jaffe affirmed that since the poskim, particularly the Toras Chesed, maintained that the telegraph lines could not serve as a halachic tzuras hapesach, we could not make use of them. He added that, contrary to Rav Rosenfeld’s claim, the telegraph poles were purposefully placed in middle of the street, and those poles that were placed at the corners were at least six amos away from the houses in order to allow the rabbim to traverse between them. Moreover, he argued, since the telegraph poles had many wires running at different levels, they did not resemble a doorway, and he included a diagram of the poles to illustrate this point. Rav Jaffe mentioned that his friend Rav Grayewsky made a similar argument in his glosses on his sefer Sho’el Ka’inyan.[170]

12) In contrast to Rav Rosenfeld’s application of the principle of lavud and pi tikra yored v’sosem to the telegraph wires,[171] Rav Jaffe declared that the wires were not sufficiently close to each other to employ the principle of lavud; consequently, we could not make use of the principle of pi tikra.

13) Rav Jaffe continued that he had written further on[172] to the Av Bais Din of Yafa that most Yidden, rich and poor alike [in St. Louis], are mechalel Shabbos in public even regarding matters of d’Oraysa and do not acknowledge the principle of Shabbos. Therefore, Rav Jaffe claimed that the contracting of their reshus is problematic for any shared dwelling and even more so for the entire city. Moreover, he argued that Rav Rosenfeld[173] was incorrect and that no government official had the power to evict anyone even for the benefit of the public unless the occupant was compensated according to his demands. Additionally, Rav Jaffe declared that Rav Rosenfeld was mistaken, and a detective could only forcibly enter a house if there were grounds for suspicion of theft but not regarding other issues. Furthermore, we could not contract the reshus from the police officers since they were reassigned on a constant basis. In addition, each street had its own representative [so we would have needed to contract the reshus from each one of them]. All of this, Rav Jaffe argued, would only have been apparent to those who resided in America. In any case, he declared that there is no reshus to rent since we were dealing with an issue of reshus harabbim d’Oraysa in which case no renting would suffice.

Rav Jaffe then dissected Rav Rosenfeld’s heter to carry in St. Louis:
14) Even though Rav Rosenfeld wrote[174] an exact population figure for St. Louis, Rav Jaffe asserted it was not that Rav Rosenfeld was proficient in the statistics but only that he had seen it in some Yiddish book.[175] In fact, Rav Jaffe claimed he was informed by a lawyer and from some English books that the present population of St. Louis, including its suburbs, was greater than 700,000.[176] In any case, he argued that between the residents and the visitors and those passing through the city ― which has the largest train system in the region ― there was no doubt that the population was greater than shishim ribo. Moreover, Rav Jaffe alleged that when the World’s Fair[177] was in operation, all the newspapers stated that the population reached close to one million.

15) Rav Jaffe then lashed into Rav Rosenfeld[178] citing proof that beneath the electric or steam trolleys was a karmelis and not a reshus hayachid. Additionally, he claimed, many of these trolleys were more than four tefachim high so the ground beneath them was definitely not a reshus hayachid. Rav Jaffe exclaimed that no one would have thought to argue that we do not include the occupants of the trolleys in the tally when calculating the shishim ribo in order to determine if the street is classified as a reshus harabbim. Furthermore, he stated, the hundreds of thousands of people traveling in these trolleys came from the streets, so they would, in any case, had been included in the tally. Additionally, Rav Jaffe declared that Rav Rosenfeld was incorrect for not having included the sidewalks with the roads to comprise an area 16 amos wide since they were all connected as one. He then added that besides for the space that the trolley cars occupied, the remainder of the street where people traversed was wider than 16 amos. Rav Jaffe then asserted that there really was no need for proof because the occupants of the trolleys were included in the tally just like pedestrians were. Nevertheless, he cited some poskim, including the Magen Avraham,[179] who maintained that we include the occupants of the ships ― which are classified as a reshus hayachid ― in the tally; consequentially, the trolley passengers should have been included as well. Rav Jaffe continued that Rav Rosenfeld’s claim that the trolleys make it dangerous for pedestrians to traverse the street was totally false. The fact is that thousands of pedestrians traversed the streets before and after the trolleys passed and traversed on the sides of the streets when the trolleys chimed to warn of their presence. Moreover, Rav Jaffe deflected Rav Rosenfeld’s argument that the trolleys made it dangerous for pedestrians to traverse the street, thus the street cannot sustain the rabbim. There was no difference, he claimed, if the rabbim consisted of pedestrians or of the trolley passengers, and it is irrelevant that the pedestrians had to wait a few seconds until the trolleys passed.

16) He then declared that Rav Rosenfeld[180] was incorrect when he set forth how he was enclosing the section of the city of St. Louis where the Jews resided, and that he was using the Mississippi River for the eastern mechitzah. Rav Jaffe claimed that there was no exclusive section where the Jews resided; they lived together with the non-Jews.[181] He added that, unlike what Rav Rosenfeld claimed, the Mississippi River[182] did not bound the entire east side of the city since the river did not run in a straight line. Even the few streets that did run near the river were more than 20 amos away from the incline of the riverbanks. Rav Jaffe argued that since all the streets opened into each other, even if some of the streets were circumscribed by the river the next street which was not enclosed had a rabbim traversing it.

17) Rav Jaffe asserted that the River Des Peres that Rav Rosenfeld made use of on the south side of the city[183] was currently not like Rav Rosenfeld described it. It was nothing more than a crevice that usually was dry and had a few small bridges spanning it. Additionally, the river was several parsos away from the houses of the city. Rav Jaffe added that Rav Rosenfeld was inaccurate when he claimed that both rivers had banks which were more than 10 tefachim high above their respective waterlines. He argued that there were no riverbanks that were built up ten-tefachim over a four-amos area above the waterline and they were definitely not next to any of the houses of the city.

18) According to Rav Jaffe there were difficulties with Rav Rosenfeld’s mechitzos on the north side of the city, the Mississippi River; and closer to the city, the artificial embankments that the railroads ran along; and also one longer embankment that covered the pipelines that brought water into the city.[184] He asked what bearing the Mississippi River had on St. Louis if the artificial embankments separated it from the city. Moreover, Rav Jaffe queried, where was there in this city such an artificial embankment? On the contrary, in this country the approach was to level out all embankments. In St. Louis, Rav Jaffe pointed out, no ramparts were built. Furthermore, he questioned Rav Rosenfeld’s objective when he listed the longer artificial embankment as a mechitzah. Either it was long enough to enclose the entire north side of the city, which was fifteen or seventeen miles long, or if not, we would not have had a need to utilize the smaller embankments. Additionally, what pipes were these embankments covering? All the pipes ran from one source, where the water was collected and processed[185] from the Mississippi River, and these pipes were all underground. All of this was secondary, Rav Jaffe argued, since the river on the north side was a few miles from any point in the city and only bounded a small section of the city. Therefore, he claimed, Rav Rosenfeld had to rely on these very small embankments which were closer to the city. These small embankments on the outskirts of the city were quite some distance from any of the houses of the city and did not pertain to the city at all. Rav Jaffe added that all of the above was confirmed by his friend Rav Grayewsky who was in St. Louis.

19) Rav Jaffe then questioned Rav Rosenfeld’s mechitzos on the west side of the city, the artificial trench which had some bridges spanning it; the walls consisting of fences surrounding the cemeteries; and the numerous hills in the vicinity.[186] What function did this artificial trench serve? Rav Jaffe then exclaimed that it seemed that even Rav Rosenfeld did not know what their use was for. While there were some natural furrows over which they had constructed bridges in order to make them easy to cross, it would have been illogical, he proclaimed, to have dug an artificial trench for no reason other than to build some bridges over it. In any case, Rav Jaffe continued, these furrows were remote from the houses of the city. Additionally, Rav Jaffe claimed that the fences surrounding the cemeteries would not have been of much help since the cemeteries were not more than one block themselves, and they too were approximately eight miles from the city. Moreover, the break between the cemeteries and the hills that Rav Rosenfeld had mentioned were not just 10 amos wide as he claimed, but were as large as a few thousand amos.

20) Contrary to Rav Rosenfeld’s account,[187] Rav Jaffe declared that there was no exclusively Jewish section in St. Louis where only Jews resided, and there were no telegraph lines that partitioned the areas where the Jews resided from the areas inhabited by non-Jews.[188]

21-22) Rav Jaffe inserted his previously published Rishfei Eish into these numbers.[189]

In conclusion, Rav Jaffe wrote that the above was an accurate description of the telegraph lines which were all min hatzad, and that the gaps between the telegraph poles and the houses were meant to be traversed by the masses.[190] Therefore, he asked, would it be correct to place such obstacles before the masses for generations to come, relying solely on one rav’s hypothesis? He then signed this rebuttal as the Av Bais Din of St. Louis.

In the second part of Rav Jaffe’s kuntres, Divrei Shalom, he wrote[191] that after Sho’el Ka’inyan was published, he realized that some of the haskamos included comments on Sho’el Ka’inyan.[192] Rav Jaffe then responded to an argument in Rav Vaidenboim’s haskamah on his Sho’el Ka’inyan. Rav Vaidenboim declared that the mayor was an employee of the inhabitants of the city and renting from him was just as valid as renting the reshus through sechiro v’lekito of sechiro v’lekito. Rav Jaffe argued the situation in America was different since the mayor did not possess the power to evict anyone without his consent. Moreover, the mayor did not have the right to place an object inside of, to make use of, or enter anyone’s house without his consent. These rights, Rav Jaffe argued, were not superior to a situation of renting the reshus through sechiro v’lekito where they are only allowed the rights to a particular location on the renter’s property, in which case sechiras reshus was not sufficient. Rav Jaffe cited support that the power vested in the mayor in America would not even be sufficient for contracting the rights for the streets. He then brought proof that even in a situation where the contracting of the reshus from the mayor would be sufficient, it would not be adequate for a Tsdoki or a Yisroel Mummer who is not modeh b’eruv. This, Rav Jaffe declared, proved his point that sechiras reshus would not be sufficient in America.[193] Rav Jaffe then included additional letters of defense in Divrei Shalom that did not pertain to eruvin.

Rav Jaffe received haskamos on Teshuvah KaHalachah from:
Rav Shmuel Salant, Rav, Ravad of Yerushalayim and Rav Schneur Zalman Fradkin (1830-1902)[194] of Yerushalayim[195] dated June 28, 1896. Both of them declared that they do not permit carrying through the use of the telegraph lines since they are not halachically considered tzuras hapesachim.
Rav Naphtali Hertz HaLevi Vaidenboim, Ravad of Yafa. Rav Vaidenboim wrote that he had examined kuntres Divrei Shalom[196] where Rav Jaffe argued on his haskamah to Sho’el Ka’inyan. Rav Vaidenboim declared that, nevertheless, he still disagreed with Rav Jaffe, and that in America, it was definitely possible to contract the reshus from the city government since they were agents of the national government who could enact war. However, he affirmed that the eruv could not be relied on since it made use of telegraph lines. Rav Vaidenboim continued by defending his approbation against another halachic argument made by Rav Jaffe, this one, however, not relevant to eruvin.
Rav Shaul Chaim Hurowitz, of Yerushalayim. He wrote that Rav Eliezer Zalman Grayewsky showed him Rav Jaffe’s kuntres Divrei Shalom.[197] Rav Hurowitz then refuted halachic arguments made by Rav Jaffe, which were not relevant to eruvin. He continued that Rav Grayewsky had asked his opinion regarding the use of telegraph lines as a tzuras hapesach. Rav Hurowitz answered unequivocally that telegraph lines were classified as min hatzad. He then pointed out that even if the wires were attached to insulators affixed to the top of the poles and were not considered min hatzad, nevertheless, since the telegraph poles had finials that projected above the poles, the poles were classified as min hatzad. He then added that, regarding the issues of the distance between the telegraph poles and the houses and that only a structure meant to resemble a doorway could serve as a tzuras hapesach, he was uncertain that they were problematic.[198] However, because of the matter of tzuras hapesach min hatzad, there is no doubt that that we cannot rely on the telegraph lines. Therefore, the telegraph lines cannot be utilized to permit carrying and an alternative should be found.
Rav Eliezer Zalman Grayewsky of Yerushalayim dated Tammuz 5656 [June/July, 1896].[199] Rav Grayewsky stated that he could also testify that everything that Rav Jaffe wrote regarding the telegraph lines and the trolleys was accurate. He continued that he did not understand why Rav Rosenfeld would have introduced such a weak loophole to allow an issur skilah. Was Rav Rosenfeld doing so because of those who were mechalel Shabbos? Did these people require a heter? Or was it for the exceptional individuals who were Shomer Shabbos? For them, Rav Grayewsky declared it was an absolute offense to allow them to carry by relying on such weak arguments. To allow such a precedent could be detrimental for all of American Jewry. Everyone would then argue that surely it was permitted to carry all over the world since the world was encompassed by the sea. Furthermore, according to Rav Rosenfeld’s assumptions, carrying would be permitted from New York until San Francisco since the entire route was encompassed by the telegraph lines. Therefore, Rav Grayewsky asked that, for the sake of truth it would be fitting that Rav Rosenfeld recant his heter and acknowledge his error.

Rav Jaffe included the following letter of praise[200] from Rav Refael Yaakov Dovid Willovsky (1845-1913)[201] Av Bais Din of Slutzk dated September 20 1894. Rav Willovsky declared that one was not allowed to carry in St. Louis, and he added that the Toras Chesed [on the subject of relying on telegraph lines] would also have prohibited it.[202]

Additionally, Rav Jaffe included letters of praise from the following rabbanim in America:
Rav Yehoshua Seigel (1846-1910)[203] Rav HaKollel D'Kehilas Yisroel in New York [204] dated October 29, 1895.[205] Rav Seigel stated that Rav Jaffe was the first rav to publish teshuvos regarding issues applicable to America. He continued that if the rationale [of Rav Rosenfeld] to allow an eruv was as Rav Jaffe stated in his teshuvos, it was incumbent on all upright people to take a stand against this heter.[206] In a footnote to Rav Seigel’s letter, Rav Jaffe stated that from the newly published kuntres Tikvas Zecharia, Rav Seigel would see that he, Rav Jaffe, had in fact listed all of Rav Rosenfeld’s heterim.
Avraham Yaakov Gershon Lesser (1834-1924)[207] of Chicago dated November 27, 1895. Rav Lesser thanked Rav Jaffe for fighting the war against the individual who was mekil regarding carrying on Shabbos.
Rav Chaim Yaakov Widerevits (1836-1911) of New York.[208] In his first letter dated October 1, 1895, he stated that he hoped to analyze Rav Jaffe’s sefer after Yom Tov. In the second letter dated November 7, 1895, he declared that the halachah in all instances was entirely like Rav Jaffe.
Rav Dov Ber Abramowitz (1860-1926)[209] Rav of Mishkan Yisroel Anshei Suvalk in New York dated November 14, 1895.[210] Rav Abramowitz lamented that he discerned from Rav Jaffe’s letters that this violator of our tenets [Rav Rosenfeld] had the impudence to do so even regarding issues that were an issur skilah. He added that he saw that the violator unfortunately was relying on the Chief Rabbi [Rav Yaakov Yosef Josef] who, as was well known, was unwell and was incapable of analyzing the situation properly. Rav Abramowitz continued that when he would meet Rav [Hillel] Klein he would consult with him as it would be fitting to do something to counter this violator of our faith.[211]

At a later date, Rav Jaffe inserted the letters from Rav Seigel and Rav Willovsky into some editions of his Sho’el Ka’inyan. Additionally, he inserted a letter that he received after the publication of his Teshuvah KaHalachah VeDivrei Shalom. This letter, dated October 28, 1896, was from Shalom Meir Mazal, Mendel Ministir, Yaakov Blumenthun, the manager and directors of the shelter for orphans that was under the auspices of Rav Moshe Yehoshua Yehudah Leib Diskin (1816–1898)[212] Ravad in Yerushalayim.[213] Rav Jaffe introduced the letter stating that the following was a letter from Rav Diskin regarding the issur of carrying in St. Louis in opposition to the well-known mechalel Shabbos, Rav Rosenfeld. The managers wrote that Rav Diskin agreed that according to the way Rav Jaffe had described that situation, there was no heter whatsoever to carry in St. Louis, and that Rav Diskin had total confidence in Rav Jaffe’s account. They continued that Rav Diskin suggested that Rav Jaffe not quarrel with these mechalelei Shabbos any more since he had done more than his share with his admonishment.[214]

_____________________________
[156] Tikvas Zecharia, preface p. {4}.
[157] Ibid., introduction, p. 2.
[158] Ibid., p. 5.
[159] Ibid., chapter 1, p. 7.
[160] Ibid., p. 8.
[161] Ibid., section 1, p. 10.
[162] Ibid.
[163] Shabbos, 98a and Eruvin, 6b.
[164] Tikvas Zecharia, chapter 1, section 2, page 10.
[165] Ibid., chapters 2-3, page 12-14.
[166] Ibid., chapters 3-4.
[167] While it does not seem that, when Rav Rosenfeld reworked chapter 3 of Tikvas Zecharia, vol. 2, (see note 101) he was addressing Rav Jaffe directly, nevertheless, the reworking of the chapter did answer some of Rav Jaffe’s arguments against him in Teshuvah KaHalachah VeDivrei Shalom.
[168] Tikvas Zecharia, chapter 5, page 25.
[169] Ois 5, 8.
[170] Ois 4.
[171] Tikvas Zecharia, chapter 5, page 36.
[172] Divrei Shalom, p. 31 {17}. See also the Av Bais Din of Yafa’s haskamah and note 193.
[173] Tikvas Zecharia, chapters 6-7.
[174] Ibid., page 40.
[175] While it is possible that Rav Rosenfeld saw these numbers in some Yiddish book, no doubt these numbers were gleaned from no less an authoritative source than the US Census (see note 57, 135).
[176] At this point, Rav Jaffe clearly states that he is including the suburbs in the tally. In Sho’el Ka’inyan (p. 2) he mentioned that the population of St. Louis was greater than shishim ribo, and as I noted there (see notes 64-65), he must have been including some of the suburbs in the tally, as well. Consequentially, I have no idea how three years later (1894-1896), even factoring in the population growth, Rav Jaffe came up with a population figure for the same area of even greater than 700,000. Therefore, it is possible that, at this point, Rav Jaffe included additional suburbs in order to push up the tally to eliminate any doubt that there was shishim ribo traversing therein daily, since previously (Sho’el Ka’inyan, p. 2, 6) Rav Jaffe had been unsure if this was the case (see also note 64).
[177] The St. Louis World Fair was first held in 1904, so I am not sure what Rav Jaffe is referring to. There was the long running St. Louis Fair, but that was on a much smaller scale and was, by this time, even on the decline.
[178] Tikvas Zecharia, page 40.
[179] Siman, 363:30. The Magen Avraham in 345:14 and 363:30 has been used many times as proof against those who argue that we do not included the occupants of the cars in the tally of the shishim ribo (see Mishnah Halachos, 7:61 for a response why the Magen Avraham in 345:14 is not applicable). I believe, though, that Rav Jaffe was the first to cite this Magen Avraham.
[180] Tikvas Zecharia, page 42.
[181] See note 118.
[182] This is where Rav Jaffe ridiculed the way Rav Rosenfeld spelled the Mississippi River in Hebrew; see note 55.
[183] Tikvas Zecharia, page 42.
[184] Ibid.
[185] Rav Jaffe is referring to Bissell’s Point Waterworks; see note 114.
[186] Tikvas Zecharia, page 42.
[187] Ibid.
[188] See note 118.
[189] See beginning of this chapter and note 52.
[190] It is noticeable from this conclusion that Rav Jaffe recognize that the most viable argument that he had with Rav Rosenfeld was regarding the telegraph poles (see further Analysis of the Halachic Debate).
[191] Page, 31 {17}; see also Rav Jaffe’s rebuttal, number 13.
[192] Since Rav Jaffe’s friend Rav Grayewsky collected the haskamos and published Sho’el Ka’inyan in Yerushalayim (ibid., p. {23} 45) it is probable that Rav Jaffe did not see the haskamos prior to their publication in his Sho’el Ka’inyan.
[193] I should note that Rav Vaidenboim answered Rav Jaffe in his haskamah on Teshuvah KaHalachah VeDivrei Shalom (p. 4; see below).
[194] Author of Toras Chesed, vol. 1 (Warsaw, 1883), vol. 2 (Yerushalayim, 1909).
[195] Formally Av Bais Din of Lublin.
[196] It’s important to note that Rav Vaidenboim only referred to Rav Jaffe’s Divrei Shalom but did not mention Teshuvah KaHalachah. There is a possibility that Rav Grayewsky did not present Rav Vaidenboim with the rest of Rav Jaffe’s kuntres Teshuvah KaHalachah.
[197] It is also possible that Rav Grayewsky did not show Rav Hurowitz the section called Teshuvah KaHalachah; see preceding note.
[198] Rav Jaffe added a note that he had already discussed these issues in his Sho’el Ka’inyan.
[199] Teshuvah KaHalachah, p. 30.
[200] As can be discerned from the subsequent haskamos they were all issued for Sho’el Ka’inyan and not for Teshuvah KaHalachah VeDivrei Shalom (see also note 238).
[201] Author of Migdal David (Vilna, 1874); Chana David (Vilna, 1876); Teshuvos Ridvaz (Vilna, 1880); Chiddushi Ridvaz al HaYerushalmi (Pietrokov, 1898-1900); Nimukei Ridvaz (Chicago, 1904); Bais Ridvaz (Yerushalayim, 1908); Peas HaShulchan (Yerushalayim, 1912), and Kerem Ridvaz (Yerushalayim, 1995).
[202] Rav Willovsky also wrote in this letter that he agreed with Rav Jaffe regarding the Hebrew spelling for St. Louis and the Mississippi River; see note 55.
[203] Author of Eruv V’Hotzaah (New York, 1907) and Oznai Yehoshua (Yerushalayim, 1914).
[204] Formerly Rav of Sherps.
[205] It is fascinating that Rav Seigel gave a haskamah (of which he issued very few) on Rav Jaffe’s sefer considering the fact that Rav Seigel was the one who established the 1905 New York eruv (see also note 231).
[206] Rav Seigel added that he agreed that Rav Jaffe’s mikveh was kosher.
[207] Author of B’Achris HaYmim (Chicago, 1897) and Ohel Moed (Chicago, 1897).
[208] Formerly Rav of Moscow.
[209] Author of Daas Yisroel, 3 vols. (New York, 1899-1905); Ksav HaDas (New York, 1900), and Sefer Keshuba (New York, 1901).
[210] It is interesting to note that by 1906, Rav Abramowitz had become a rav in St. Louis (see also note 230).
[211] At a later date, I will write about where Rav Abramowitz could possibly have seen Rav Josef’s haskamah on Rav Rosenfeld’s kuntres, Tikvas Zecharia vol. 2, which was published after Rav Abramowitz’s penned his approbation on Rav Jaffe’s kuntres Teshuvah KaHalachah VeDivrei Shalom (Rav Rosenfeld’s kuntres was published at the earliest February 24, 1896; see the preface to Tikvas Zecharia, vol. 2, p. {6}).
[212] Author of Toras Ohel Moshe (Yerushalayim, 1902); Teshuvos Maharil Diskin (Yerushalayim, 1911), and Likut Amarim (Yerushalayim, 1922-1935).
[213] Formerly Rav of Brisk.
[214] See note 260.

History of City Eruvin − Part 7: The Eruv in St. Louis

Continued from part VI


The Rebuttal

Sometime after Rav Rosenfeld published his Tikvas Zecharia, Rav Jaffe penned a rebuttal titled, Rishfei Eish, that he inserted into some editions of his Sho’el Ka’inyan.[138]

Rav Jaffe mentioned Rav Rosenfeld’s argument[139] that, contrary to Rav Akivah Eiger’s opinion, the renting of the reshus through sechiro v’lekito was effective for an observant Jew. Rav Jaffe proceeded to bring support for Rav Akivah Eiger that the renting of the reshus through sechiro v’lekito is not sufficient for an observant Jew. He then cited the Atzei Almogim[140] that renting the reshus through sechiro v’lekito was not effective for a Tsdoki or a Yisroel Mummer [Jewish sinner]. Rav Jaffe then went on to argue that most of those who grew up in America are uneducated and are mechalel Shabbos so they should not be halachically different than a Tsdoki, in which case bitul and sechiras reshus would not suffice.

Additionally, he defended the Toras Chesed against Rav Rosenfeld’s disputation[141] that wires affixed to the top of the crossarms are not considered tzuras hapesach min hatzad. Rav Jaffe brought proof that wires fastened as such are considered min hatzad.

Rav Jaffe stated that he had decimated the remainder of Rav Rosenfeld’s arguments in his kuntres, Orva Parach, which he was in the process of publishing in Yerushalayim. In 1896, Rav Jaffe published the kuntres but titled it Teshuvah KaHalachah VeDivrei Shalom instead.[142]

In the preface to Teshuvah KaHalachah VeDivrei Shalom, he wrote a short preamble for publishing the kuntres. He stated that after the gedolim of Eretz Yisroel,[143] saw both his kuntres and the opposing kuntres Tikvas Zecharia, they agreed with him that it was prohibited to rely on the St. Louis eruv. He added that the rabbanim of Yafa, Dubrovno,[144] and the additional Gedolei HaDor that he cites in his introduction[145] agree that it was prohibited to rely on the St. Louis eruv. Rav Jaffe mentioned that his friend Rav Eliezer Zalman Grayewsky wrote to him that he heard from the Dayan, Rav Chaim Yaakov Spira of Yerushalayim, that when Rav Spira was a Dayan in Kovno, he assisted Rav Yitzchok Elchonon Spektor who had been requested by the community leaders to establish an eruv through the use of the telegraph lines. Rav Spektor then sent Rav Spira to examine the construct of the telegraph lines. After Rav Spektor was made aware that Rav Spira’s grandfather, Rav Aryeh Leib Spira, the previous rav of Kovno, was opposed to utilizing the telegraph lines, he ceased his inquiry into the matter. Rav Spektor declared that once the Gaon Rav Spira prohibited the telegraph lines, who could argue? Therefore, Rav Jaffe stated that if Rav Rosenfeld refused to follow these gedolim, the Bais Din Hagadol of Yerushalayim, he would be considered a zaken mamre. Hopefully, he added, Rav Rosenfeld would listen to these words emanating from Yerushalayim.

In Rav Jaffe’s introduction,[146] he stated that he had previously demonstrated the severity of carrying on Shabbos in St. Louis and all similarly planned cities, and that in his sefer Sho’el Ka’inyan, he outlined how, according to most Rishonim and Achronim and even those who accept shishim ribo as a criterion, carrying in St. Louis is an issur skilah. He argued that, as is apparent from the preface of the Tikvas Zecharia, Rav Rosenfeld allowed the carrying on Shabbos in order to make a name for himself, and by doing so, he undermined the main kedushah of Shabbos. Rav Jaffe continued that this is the path of the earlier mechalelei Shabbos of this land, to be lenient in kedushas haShabbos through the fabrication of all kinds of heterim. He then listed the rabbanim who agreed with him and gave him haskamos: Rav Yaakov Dovid Willovsky, Av Bais Din of Slutzk; Rav Shmuel Salant, Ravad of Yerushalayim; Rav Shaul Chaim Hurowitz, Reish Mesivta in Yerushalayim; Rav Naphtali Herz HaLevi Vaidenboim, Ravad of Yafa, and Rav Eliezer Zalman Grayewsky. Additionally, Rav Jaffe stated that rabbanim in America agreed with him, as well, such as: Rav Yaakov Chaim Widerevits, of New York; Rav Yehoshua Seigel, Rav HaKollel D'Kehilas Yisroel in New York;[147] his relative Rav Dov Ber Abramowitz, Rav of Mishkan Yisroel Anshei Suvalk in New York; Rav Dov Aryeh Levinthal, Av Bais Din of Philadelphia;[148] Rav Yaakov Ibn-Frommer, Av Bais Din of Cleveland;[149] Avraham Yaakov Gershon Lesser, Av Bais Din of Chicago, and Rav Moshe Shimon Sivitz, Av Bais Din of Pittsburg.[150]

He then declared that with his thwarting [in his sefer Sho’el Ka’inyan] of Rav Rosenfeld’s public suppositions,[151] he almost succeeded in ensuring that the few G-d fearing Jews would desist from using the eruv. However, he stated, Rav Rosenfeld now claimed that he had additional grounds[152] on which he built his heter for an eruv in St. Louis and for all cities in America.[153] Now, Rav Jaffe exclaimed, Rav Rosenfeld even published his heter calling it Tikvas Zecharia, in the “hope” [tikva] that all would follow him, Rav “Zecharia” Rosenfeld.

Rav Jaffe proclaimed that if Rav Rosenfeld’s heterim had been disseminated in Europe they would not have found a receptive audience, and he would not have felt a need to publish this rebuttal. However, here in America, the populace awaited a rav who was mekil. The masses were not learned and were busy with the ways of the world. Rav Jaffe continued that Rav Rosenfeld was a mekil who argued on those whom we receive nourishment from ― the Rishonim, Achronim, and also on the Gaonim, such as the Toras Chesed. Rav Jaffe then stated that Rav Rosenfeld himself carried on Shabbos, and he had even directed one of the shochtim to deliberately carry in order to accustom the masses to carrying.

In defense of kedushas haShabbos and the honor of the Rishonim and the Achronim, Rav Jaffe claimed that he had reviewed all of Rav Rosenfeld’s writings and realized that it was not worthwhile to rebuff any of the words of Rabboseinu HaGedolim and it was with great displeasure that he fought this moral war. However, for kavod haTorah and kedushas haShabbos, he would leave his confines and tear down all of Rav Rosenfeld’s arguments. He stated that he called the kuntres Teshuvah KaHalachah because it is an halachic answer to the words of the person who allowed an eruv by being lenient in the issur of carrying in a reshus harabbim.

Rav Jaffe then signed this introduction as the former Av Bais Din of various kehilos in Zamut[154] and presently a rav in St. Louis.[155]

Continued here.
_____________________________
[138] See note 52.
[139] Tikvas Zecharia, chapter 6, p. 37.
[140] Siman, 391.
[141] Tikvas Zecharia, chapter 5, p. 26.
[142] There is a mistake in the chronogram on the title page, which adds up to the year [5]756. No doubt it should have been [5]656. The kuntres must have been published after June 28, 1896, since that is the latest haskamah Rav Jaffe received (Teshuvah KaHalachah VeDivrei Shalom {2} 3; alternately, see Rav Grayewsky’s haskamah which could have been written sometime in July 1896). However, it was probably published prior to the haskamah from Rav Diskin, which was dated October 28, 1896 since it did not make it into the kuntres.
[143] Rav Jaffe is referring to the haskamah on page 2 {2} from Rav Shmuel Salant and Rav Schneur Zalman Fradkin; see below.
[144] See pp. 4-8, and below.
[145] See below.
[146] Page 9 {5}. Rav Jaffe called this section of his kuntres Teshuvah KaHalachah and the second section, which contained correspondence, Divrei Shalom.
[147] See note 205.
[148] As we shall see, Rav Jaffe did not include a haskamah from Rav Levinthal. Moreover, Rav Rosenfeld received a letter of praise from Rav Levinthal; see above, The First St. Louis Eruv.
[149] As we shall see, Rav Jaffe did not include a haskamah from Rav Frommer.
[150] As we shall see, Rav Jaffe did not include a haskamah from Rav Sivitz. Moreover, in his letter of praise to Rav Rosenfeld, Rav Sivitz clearly stated that he did not want to be involved in an ongoing machlokas between gedolim in halachah; see above, The First St. Louis Eruv.
[151] See above, The First City Eruv in North America – St. Louis 1894 and note 60.
[152] Since Rav Jaffe was only acquainted with what Rav Rosenfeld publicly suggested were his heterim for an eruv, Rav Jaffe only had a general idea of Rav Rosenfeld’s eruv boundaries. Clearly, Rav Jaffe did not know many of the particulars that Rav Rosenfeld suggested in Tikvas Zechariah, vol. 2 (see also note 60). These include Rav Rosenfeld’s: 1) Specific heterim for using telegraph lines as tzuras hapesachim. 2) Employment of the telegraph lines through the principle of lavud and pi tikra. 3) Argument that the riverbanks are 10 tefachim above the waterline. 4) Usage of the River Des Peres, the artificial embankments, and trench as mechitzos. 5) Arguments regarding the trolleys. Consequentially, Rav Jaffe published his Teshuvah KaHalachah VeDivrei Shalom to refute all of Rav Rosenfeld’s arguments which were finally committed to paper with the publication of Tikvas Zechariah, vol. 2.
[153] Actually, Rav Rosenfeld never mentioned in Tikvas Zechariah that his heter was for all cities in America. He only stated that he hoped his heter would energize other communities to follow suit (ibid., preface p. {5}; see also Rav Ticktin’s haskamah).
[154] Yiddish name for territory in northwestern region of modern Lithuania.
[155] In some editions, Rav Jaffe inserted a new introduction changing only the place of his rabbanus to New York. Apparently, Rav Jaffe added this page after he became a rav in Brooklyn in 1897 (see note 22). This can be discerned from the fact that this edition included a Mahadurah Achron with a teshuvah that Rav Jaffe had written from Brooklyn in 1898. Alternately, Rav Jaffe added this introduction when he became rav in Beth Hamedrosh Hagodol in New York City, which would explain why he signed as Av Bais Din in New York.
_________________________________________________

Title page of Rav Jaffe’s kuntres where he rebuts Rav Rosenfeld hetterim for an eruv in St. Louis.

Sunday, March 29, 2009

Part 8: Sechiras Reshus According to the Rivash

ט

ונחזור להעיר על דברי העמק חכמה בסימן י"ג אות ד' בו העלה דמה שיכולים לסלק מן הדרך לצורך סלילת כבישים לא מהני, דאינם יכולים לסלק מן הבתים אלא ממגרשים שאינם משמשים למגורים, הנה לפי הידוע במדינתנו החק אינו כן, ואפילו שם מ"מ הדרכים עכ"פ שלהם הוא, ומה שכתב שגם לא מהני להתיר עכ"פ הרחובות דשם שהכח לסלק לא מהני כשאינם בעלים, כבר נתבאר לעיל שזה ליתא, והכח לסלק מהני בכל ענין אף שאינו שלהם. גם מה שכתב שאינם יכולים ליצור בכל שעה את הצורך להפקיע, כבר נתבאר לעיל מדברי אבקת רוכל שאפי' בכה"ג מהני מטעם יכול לסלקו, והטעם יתבאר לקמן בביאור דברי הח"צ, ומה שכתב דזכותם להפקיע כרוך תמיד בתשלום פיצויים כבר נתבאר לעיל מראשונים ואחרונים דלדידן אף שאינו יכול לסלקו אלא בנתינת דמים מיקרי יכול לסלקו.

באות ה' כתב דמה שהממשלה יכול להפקיע שטח ציבורי לשימוש פרטי זה רק בשטחים מסויימים מאד, וכיון שמדין מצי לסלוקי אתינן עלה ולא משום שו"ל לא מהני זת"ד. והנה כבר נתבאר לעיל שז"א דדעת הריטב"א דמצי לסלקוי מהני מטעם תפיסת יד, וכבר נתבאר לעיל מדברי השו"מ דאף בסילוק מן הדרכים מהני מטעם תפיסת יד. ואפי' להראשונים דיכול לסלקו מהני מטעם בעלות, כבר נתבאר לעיל דלדעת רוב הפוסקים אם מקצת הרשות שלו יכול להשכיר גם שאר חלקי הרשות מדין דשני שותפים דאחד משכיר בשביל כולם.

באות ו' כתב דמה שהממשלה יכולה להעמיד ברחובות ספסלים דוכנים רמזורים תחנות אוטובוס אינו נחשבים לשכו"ל, כיון שזה שטח ציבורי עבור אותו ציבור וכו' וזה לא מיקרי שו"ל, דאין כאן אדם אחר שיש לו זכות להשתמש ברשות בעה"ב, ולא דמי למושל שיש לו זכות להשכין חיילים בבתי הגוים דשם מיירי כשמטרת המלחמה הוא תועלתו האישית של המושל, וכו' וגם בלא"ה שם זה זכות שימוש לצורך הציבור בביתו של היחיד, משא"כ כאן זה זכות של הציבור ברשות עצמם זת"ד.

ולא ידעתי מי גילה לו רז זה דלא מיקרי שו"ל אלא כשהוא זכות של עצמו, והרי מוכח מדברי הפוסקים להיפך, דהרי כתב הריב"ש הובא בב"י סימן שצ"א וז"ל והממונה שלו כמוהו שהרי גם הממונה יכול מטעמו להניח כלי האדון בביתם, וא"כ חזר האדון הוא להיות בעד האדון ומטעמו כשכירו של כל אחד ואחד עכ"ל. ובביאור דברי הריב"ש יש שני מהלכים מדברי הב"י שם שהביא משם דודו, משמע דאין הממונה נחשב כשכירו של הבעה"ב, אלא שהמלך נחשב כבעה"ב והממונה נחשב רק כשו"ל של המלך, א"כ מוכח להדיא דנחשב כשו"ל אף שאינו יכול להניח כלי של עצמו אלא כליו של הבעה"ב, שהרי שם אין הממונה יכול להניח שם כליו אלא כליו של אדונו, ולא לצורך עצמו אלא לצורך אדונו, ואפ"ה יכול להשכיר רשותו של אדונו מטעם שו"ל, מאחר שהוא הנותן שם הכלים בפועל, א"כ ה"נ מי שיכול להניח חפצים ברחובות, אף שהוא לצורך הציבור מ"מ נחשב כשו"ל.

ויש מהלך ב' בביאור דברי הריב"ש שכתב בספר יהושע סימן ז' דהממונה לא נחשב כשו"ל של המלך אלא כשכירו ולקיטו של הבעה"ב בעצמו, דאף שאינו יכול להעמיד החפצים אלא מטעמו של המלך, מ"מ מאחר שסו"ס הוא מניח הכלים בבית הבעה"ב נחשב כשו"ל של הבעה"ב, וכן מבואר מדברי החזו"א סימן י"ח ס"ק ט' דמה שנהגו לשכור משום דחשוב כשו"ל שיש לו רשות בכל חצר לצורך הממשלה, וליכנס שם ברשות, נמצא דהוא עצמו הוי כשאיל דוכתא בחצר ושוכרין ממנו, ורחוב העיר ג"כ שוכרין וכו' כיון דיש לו יד לשמש בעצמו ולעכב כל העוברין לצורך עי"ש. הרי דאף שאין לו בעלות וזכות של עצמו חשוב כשאיל דוכתא, מאחר שבפועל הוא משתמש שם אף שהוא שלא לצרכו, וא"כ ה"ה כשהוא משתמש לצורך הבעה"ב, אפ"ה הוי כשאיל דוכתא דלא תלוי למי הזכות, אלא במי שהוא משתמש שם בפועל. והסבר הדבר נראה פשוט, דמאחר שהטילו עליו התפקיד להניח כליו של אדונו ורצונו למלאות את תפקידו, נמצא דמה שיכול להשתמש בהבתים להניח כלי האדון הוא שאיל לצרכו, ומשתמש בו למלאות את תפקידו ורצונו, וסגי בזכות כל דהוא כזה, שיהא נחשב כשו"ל.

וכן מבואר בשו"ת נפש חיה סימן ל' דאף מה שמשתמש לצורך הממשלה נחשב כשו"ל, וז"ל וזאת בודאי יש רשות הבארגער מייסטער בעצמו להניח כלים הנצרכים להארזאנד ולהממשלה בתוך המבואות והשווקים, כמו כלים המוכנים לכבות אש ושאר כלים, וכן עצים לתקן גשרים, אשר זאת יוכל הבארגער מייסטער בעצמו להניח בתוך הרחובות, וכו' עי"ש, והנה כלים הללו של כיבוי האש וגם הגשרים הם לצורך בני העיר, ואפ"ה נקרא הבארגער מייסטער שו"ל מטעם שהוא יש לו הרשות להניח הכלים.

ואפי' לפי דברי העמק חכמה שתלוי למי הוא הזכות וכאן הוא זכות הציבור ברשות של עצמם, מ"מ הרי נמצא דמי שמניח הכלים הללו הרי הוא שליח של כל הציבור שיש להם הזכות להניח הכלים הנ"ל בהרחובות, והוי ממש כגזבר המלך שמניח הכלים של המלך ויכול להשכיר את הרשות בשליחותו של המלך, ה"נ הממשלה הם שליחם של כל הציבור להעמיד הדברים בהרחובות, ואיזה הסבר שנאמר גבי גזבר המלך שייך גם בנידון דידן, וכבר הבאתי לעיל משו"ת זרע אמת דבמקום שהשר מתעסק לצרכי בני העיר חשוב כשו"ל של כל בני העיר, ויכול להשכיר מטעמם את כל הרחובות, ומה שכתב העמק החכמה דבלא"ה לא מהני כשהוא שו"ל רק בהדרכים, כבר הבאתי לעיל מדברי השו"מ ושו"ת ובחרת בחיים דמהני תפיסת יד בהדרכים בלבד להיות שו"ל, ולא מיבעיא דיכולים לשכור הדרכים אלא אף הבתים יכולים לשכור אף אם יש לו רק תפיסה בהחצר, כמבואר להדיא בדברי החזו"א סימן י"ח ס"ק ט' ושו"ע הרב סימן שצ"א סעיף ב' דסגי ביש לו רשות בבית או בחצר.

י

באות ז' כתב העמק חכמה וז"ל הסמכויות של המשטרה מצומצמים ומוגבלים מאד, במצב רגיל ובאדם רגיל אין להם זכות כניסה לבתים, ורק במקרה שיש חשדות לכאורה שמצדיקות בדיקה או חיפוש וכדומה יכולים להעמיד בבתים מכשירים וכלים, אך לשם זה יש צורך לצו בית המשפט ובנימוקים מוצדקים, וא"כ יש כאן גם החסרון שזכות ההשמשות מוגבלת לתנאים מסויימים דלא מהני וכו' [והביא מה שכתב בחכמת הלב מדברי הח"צ] וגם שצריכים אישור מגורם נוסף דלא מהני, וכו' [והביא מה שכתב בחכמת הלב בשם הגינת ורדים] עכ"ל.

הנה באמת לפי מה שיתבאר דברי הח"צ והגינת ורדים שייך רק בתנאים מסויימים מאד, ולא שייך בגונא דידן, דהנה כתב הב"י סימן שפ"ב על הא דכתב הטור שישאיל לו מקום ברשותו וז"ל, וע"כ צ"ל דמקום לאו דוקא כלומר שאינו מייחד לו מקום, דא"כ לא מהני וכו' אלא שמשאיל לו מקום להניח בו כליו ולא אמר לו בפירוש זה המקום אני משאיל לך ולא שאר הבית, דכל שלא פירש לו כך אע"פ שלא השאיל לו אלא זוית אחד כיון שאפשר שלמחר יצטרך לזוית זו ויפנה כליו לזוית אחרת, הו"ל כאילו השאילו כל הרשות, ובהכי ניחא לי מ"ש וישאיל לו מקום בחצרו, דאפילו ברשות בחצר סגי כל שלא פירש לו ואמר איני משאיל לך רשות ביתי, כיון שאם למחר יצטרך מקום בחצרו יפנה לתוך ביתו, ה"ל כאילו השאיל לו כל הבית, וכן כפל דבריו גבי יש לכותי ה' שכירים בתוך ביתו וז"ל, ומשמע לי שאע"פ שכ"א שרוי בחצרו יש לכל אחד דין שו"ל לענין עירוב, דכל כה"ג לא מיקרי יחוד מקום, דכיון שאפשר שלמחר יעלה על דעת בעה"ב להחליף חדריהם או לתת להן מקום בבית עצמו הו"ל כאילו יש להן רשות בכל הבית עכ"ל. [ואף שהב"ח וכמה אחרונים פליגי על הב"י, היינו שס"ל שאינו מוכרח שיפנה הכלים לתוך ביתו, דאפשר שאם יצטרך לזוית זו יזרוק כלי של השו"ל לחוץ, או שימנע עצמו להשתמש בזוית זו מחמת שכבר השאילו להשו"ל, ואינו מוכרח שברצונו עתה להשאיל לו כל הבית. אבל על עצם דינו של הב"י אינם חולקים. ]

ונמצינו למידין מדברי הב"י שני דברים א' דאף שמה שיכול להניח כלים הוא רק אם יסכים בעה"ב ואין תלוי כלל בזכותו וכוחו של השו"ל, דהרי רק אם יצטרך הבעה"ב לזוית זו יפנה כליו לתוך הבית, אבל אם אינו רוצה לפנות כליו משם או שאינו רוצה להניחו בבית, א"א להשו"ל לשום כלל כליו בבית שלא ברשות הבעה"ב, נמצא דעדיין תלוי ברצונו של בעה"ב, נמצינו למידין דשו"ל שעדיין צריך לאישור נוסף מבעה"ב להשים כליו שם הוי שו"ל, דלא כמו שרצה העמק חכמה לומר, דבאופן שצריך צו מבית המשפט לא הוי שו"ל.

ב' למידין מדברי הב"י דאף אם יארע הדבר פעם אחד בזמן מרובה, ואפשר שלא יארע כלל שיהיה לו רשות בתוך ביתו, אפ"ה הוי שו"ל שהרי הב"י איירי שמשים כלי קטן בזוית החצר, אף אם הוא קטן כמחט ובודאי לפי הרגילות אין אדם ממלא חצרו כ"כ שיצטרך לפנות כל זוית ממש, ומשכחת לה רק באופן היוצא מן הכלל, והב"י כתב רק אפשר שיצטרך, והרי אפשר שלא יצטרך כלל, נמצא דהזכות שיש לו בביתו של הבעה"ב, הוא רק באיזה היכי תמצי רחוקה מאד, ואינו בכל עת, ואפי' אם יארע פעם מ"מ בשבת זו ממש רחוק שיארע דבר זה, והב"י כתב דאפשר דלמחר יצטרך משום שצריך שיהיה שו"ל בשבת זו, והרי מיירי אף שלפי ידיעת הבעה"ב אינו צריך למלאות מחר את חצרו, ואפ"ה הוי כשו"ל דלענין עירובין הקילו דסגי בזכות כל דהוא מאד.

ובאמת גם מדברי הריב"ש יש ללמוד כן, שכתב דממונה שלו כמוהו דיכול להעמיד כלי מלחמה של אדונו, ומבואר בדברי הב"י סימן שצ"א דזה מהני דהוי כשו"ל של המלך, והרי הממונה של המלך אין בידו לערוך מלחמה, אלא להשים כלי אדונו בשעת מלחמה, וגם הרי הדבר תלוי ברצונו של המלך שיצוה לו שישים כלי המלחמה בבתים אף שעדיין לא צוהו, כמו שהבאתי לעיל מדברי האחרונים נמצא דרשותו בהבתים עדיין צריך לאישור נוסף מהמלך.

וכדי שלא יקשה מדברי הח"צ סימן ו' שכתב דדברי הרשב"א אינו אלא כשיש לו רשות להניח כליו בכל זמן לאפוקי כשאין לו רשות אלא בשעת מלחמה, אכן כשאין שם שעת מלחמה מאיזה טעם יועיל שכירות באותו זמן, הרי אין לו רשות באותו שבת, וכו' דאף דאין למלחמה זמן קבוע, מ"מ הרי מחוסר מעשה מלחמה וכל שהוא מחוסר מעשה לאו כעשוי דמי, ואף דהמשכיר כשיש לו רשות לסלק להשוכר יכול להשכיר ואף שעדיין לא סילקו, דכ"מ דבידו לאו כמחוסר מעשה דמי, וכדאמרינן במנחות דף נ"ט א"ר אשי כל שבידו לאו דחוי, ואף דבפ' הריבית איפלגו רב ושמואל בענין פסיקה על השער, דלרב לא שאני ליה בין בידו לבידי שמים וכו', ובנד"ד אף רב מודה דטעמא משום רשות והרי אין לו רשות עתה, ואף גם אין ביד השר לעורר מדנים ולהעריך מלחמה שלא ברצון בני העיר, וכל שאין הדבר תלוי בידו אין כוחו יפה כלל בבתי בני העיר עכ"ל. ולכאורה זה נגד היסוד שמבואר בדברי הב"י דאף שעדיין צריך לרשותו של בעה"ב וגם עדיין מחוסר מעשה שיפנה כליו להחצר, אפ"ה הוי כשו"ל.

אך הח"צ עצמו ביסודותיו האיר לנו הנתיב לילך בה, שתלה הדבר במה שמחוסר מעשה לאו כעשוי דמי, וכתב דאם הוא בידו מהני מטעם שכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי, נמצא דמה שנקרא אינו מחוסר מעשה לענין דבר שלב"ל מהני נמי להקרא שו"ל. והנה מצינו להרשב"א והריטב"א והנ"י והמאירי יבמות דף פ"ח דהקשו על הא דאמר שם דעד א' נאמן על ההקדש אי קדושת הגוף אי דידיה משום דבידו לאתשולי עליה. והקשו הרי צריך ב"ד של ג' להפרת נדרים, ובקידושין דף ס"ב איתא דגר לא הוי בידו להתגייר כיון דגר צריך שלשה מי יימר דמזדקקו הני תלתא, ותירצו הראשונים דדוקא גר שצריך שלשה מומחים לא שכיח כ"כ אמרינן מי יימר דמזדקקי ליה, אבל הפרת נדרים דסגי בשלשה הדיוטות לא אמרינן מי יימר דודאי שכיח דמזדקקי ליה, והכי אמרינן בהדיא בשבת שלהי פרק כירה זת"ד. וכן כתב המשנה למלך פ"ד מהלכות בכורות. עכ"פ מבואר מזה דבצריך רק שלשה הדיוטות מיקרי בידו, אף דאין הדבר תלוי בידו, דהרי אם לא ירצו להזדקק לו אינו יכול להפר הנדר, והדבר תלוי ברצון שלשה אנשים, אפ"ה מיקרי בידו כיון דאין שום סיבה שלא יזדקקו לו שלשה אנשים, והם מפירין הנדר ע"פ בקשתו מיקרי בידו, וכן מוכח בדברי רש"י בקידושין דף ס"ב נהי דבידו לגרשו בידו לקדשו, פרש"י בתמיה וכי בידו לקדשו אם יגרשנו שמא לא תתרצה בקידושין עכ"ל. משמע דוקא משום דאיכא חששא שלא תתרצה, אבל אם היה ברור לנו שתתרצה מיקרי בידו לקדשה אף שהדבר אינו תלוי בו לגמרי, דהרי צריכין לריצוי שלה, אפ"ה אם לא היה ספק לנו שתתרצה מיקרי בידו.

ועפי"ז נתיישב היטב דברי הח"צ, ואינו סתירה כלל לדברי הב"י, דדוקא בעובדא דח"צ דלא היה ביד השר לערוך מלחמה שלא ברצון בני העיר לא הוי בידו, דהרי איכא חששא שלא יתרצו אנשי העיר לערוך מלחמה, משו"ה לא הוי בידו, ואפי' אם יתהוה צורך שיכרחו בני העיר להתרצות לערוך מלחמה, מ"מ לא יהיה המלחמה מחמת בקשתו של השר אלא מחמת עצמם, נמצא דאינו בידו של השר, אבל בגוונא דהב"י דברור הדבר שאם יצטרך הבעה"ב לזוית זו שבחצר, ודאי יתרצה הבעה"ב ליתן הכלי בזוית אחרת מיקרי בידו של השו"ל, ויש לו כח בכל זויות וגם בהבית, ואף שעדיין תלוי ברצונו של בעה"ב מ"מ כיון שברור לנו שיתרצה, ומה שמשים הכלי בזוית האחרת הוא מחמת בקשתו של השו"ל בתחילה, הוי בידו.

ומה שכתב הח"צ דצריך שיהיה לו רשות בכל עת, ובעובדא דהב"י אינו בכל עת לא קשה, דדוקא שם משום דלא הוי בידו והוי מחוסר מעשה, ע"כ צריך שיהיה שעת מלחמה ממש כדי שיהא בידו, אבל באופן דמיקרי בידו כמ"ש, א"צ שיהיה בכל עת דכיון דמיקרי בידו לענין קנין בדבר שלב"ל אף שאינו בידו בכל עת, דהרי בקידושין דאמר הגמ' נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה דילמא לא תתרצה, משמע דאם ברור שתתרצה הוי בידו אף שאין בידו עתה לקדשה, דהרי מקודם צריך שיכתוב לה גט ויגרשנה, ורק אח"כ הוי בידו לקדשה, אפ"ה לא מיקרי דבר שלב"ל כיון שכבר יש לו הזכות אלא שאינו יכול לקדשה בפועל אלא לאחר מכן הוי בידו. וזה מוכח מדברי הח"צ עצמו שכתב דלכאורה לרב בפרק הריבית דף ע"ד בענין פסיקה על השער לא שאני ליה בידו לבידי שמים, בנד"ד אף רב מודה, דטעמא משום רשות והרי אין לו רשות עתה. משמע דבאופן שיש לו רשות באופן שביארנו כשברור הדבר שיתרצה, מהני כמו שמהני גבי פסיקה על השער לרב, והרי שם דף ע"ד אמרינן ולשמואל דאמר בידי שמים לא והרי מחוסר מידרא פרש"י דבידי שמים היא שצריך רוח שאינה מצויה, משמע דלרב מהני בזה אף שאינו מצויה בכל עת, מיקרי שיש לו עתה, ואף שאינו ודאי שיהיה לו כמ"ש רש"י שם (ד"ה פוסק) דמי יימר דאתיא ויהא בידו להשלים עי"ש. וכיון שהח"צ דימה דין שו"ל לשם, אלא שכתב דהכא שאני שאין לו רשות, משמע דבאופן שיש לו רשות מהני כמו שם אף שאינו מצויה. כללא דמילתא כל מה שמקילין לענין ריבית יש להקל לענין שכירות אלא שצריך שיהיה לו רשות.

ומעתה דברי הח"צ לא די שאינו סותר לדברי הב"י, אלא אדרבה מסייעו, ומדבריו למידין אנו היסודות שמקילין לענין שו"ל על מה הוטבעו, והשתא כל מה שכתב העמק חכמה על המשטרה בזמננו שלא מהני ודימה אותה לגוונא דהח"צ אינו עולה יפה, דמה שכתב דרק במקרה שיש חשדות לכאורה ובנימוקים מוצדקים יכולים ליכנס לבתים ולהעמיד שם כלים ורק בצירוף צו מבית המשפט יכולים ליכנס, א"כ לא הוי תפיסה כיון שצריך אישור מגורם נוסף, ז"א לפי מה שביררנו כיון שברור הדבר שיתרצו הבית משפט לבקשתו של המשטרה, אם יהיה חשדות גדולות, א"כ מיקרי בידו של המשטרה, ואף שאינה מצויה בכל עת הצורך לזה, כבר ביררנו דא"צ שיהיה מצוי בכל עת, ואף שאפשר שלא יארע כלל אפ"ה הוי תפיסת יד.

יא

שוב כתב העמק חכמה מה שביכולתם לסגור כבישים לצורך אירועים הפגנות עצרות הכנסות ס"ת לוויות וכדומה, אין זה זכות הפקעה אלא שימוש בשטח ציבורי עבור אותו הציבור בצורה ובסדר מסויים. הנה זה אינו נכון כלל מכמה טעמים, א' הרי ביכולתם לסגור כבישים אף כשאינו לצורך הציבור, כגון שבא שר גדול ממדינה אחרת וכדומה סוגרים את הכביש מחמת שמירה יתירה לצורך השר ואינו כלל לצורך הציבור. ב' הרי אף כשיחיד עושה הכנסת ס"ת או לוויה ומשתתפים בה ציבור מצומצם מאותו החוג, יכולים לסגור הכביש בע"כ של שאר התושבים, הרי דמסלקים בע"כ חלק א' מן הציבור ונותנים אותו לחלק אחר של הציבור, נמצא דלצורך כל חלק מן הציבור יכול לסלקם בע"כ, וא"כ זה דומה ממש למש"כ המאירי דף מ"ב גבי ספינה דאם יש רשות לבעל הספינה להחליף מקום השוכרים מזה לזה, דודאי שוכר מבעל הספינה מטעם יכול לסלקם. והרי שם אינו יכול לסלקם ליטלו לעצמו אלא לתתנו לשוכר אחר, אפ"ה מיקרי יכול לסלקו א"כ ה"נ בניד"ד.

ג' כיון דלצורך מקצת הציבור יכול לסלק שאר הציבור, א"כ ודאי מספיק בבעלות זה להשכיר רשות לענין עירוב, דהרי השכירות הוא לצורך חלק מן הציבור, וכמו שיכול לסלק הגוים והמומרים אותם שצריך לשכור רשותם, ולתתן לחלק הציבור שמערבין לאיזה צורך שיהיה, א"כ ה"ה לענין הצורך לשכור להם רשות לענין שבת, דמ"ש צורך זה מצורך אחר, דבאותו מדה של בעלות שיכול לסלק מאחרים לצורך אותו הציבור, מספיק שישכיר להם הרשות, וזה ברור ופשוט. ומש"כ העמק החכמה דזה מוגבל למקרים מסוימים ולמקומות מסוימים, כבר ביררנו לעיל דאף שהוא רק למקרים מסויימים מהני, כיון דאפשר שיארע בשבת דבר זה אפי' על צד הרחוק, וגם מש"כ דזה רק במקומות מסויימים, כבר ביררנו לעיל בארוכה דכיון דיכול לסלק ממקצת הרשות, יכול להשכיר כל הרשות.

ומה שכתב דמהאי טעמא לא מועיל מה שבסמכותם לסגור כבישים במצבי חירום כגון במרדף אחר גנב כיון שזה תלוי במצבים מסויימים, כבר ביררנו לעיל דז"א דאף בכה"ג מיקרי תפיסת יד.

באות ח' העלה כיון דבהרבה מקומות שיש נציגים של מדינת זרות וכו' שאין לשלטון של המדינה סמכות בשטח זה, ובמקרים רבים החצרות שלהם נפרץ לרחובות בפירצה יותר מעשר, והם אוסרים כל העיר. ליתא, דכבר ביארנו לעיל באריכות דכיון דיכולים להשכיר את הרחובות, יכולים להשכיר כל השטחים הפרוצים להרחובות, כשני שותפים בחצר אחר שאחד משכיר גם רשות שותפו.

באות ט' כתב שכיון שהשלטון מחוייבים לנמק מעשיהם לשביעת רצון שופטי הבג"ץ מדוע כל החלטה וביצוע נחוץ ומוצדק לטובת הציבור, ואסור להם לפעול שום דבר באופן שרירותי, כל כה"ג לא מיקרי זכות של המושל להשתמש בבתי הגוים, ולא יכולת של המושל לסלק מחמת בעלותו זת"ד. ולא ידעתי מי גילה לו רז זה שצריך להיות באופן שרירותי, סו"ס כיון שמצוי תמיד נימוקים מוצדקים לסלק מן הכבישים, נמצא דיש להם כח לסלק ויכול להיות שיארע בשבת נימוק מוצדק, נמצא דגם באותו שבת יש לו כח, וכבר ביארתי לעיל דאף באופן שאינו מצוי מהני לענין שכירות.

שוב כתב דאין לומר דכל גורמי השלטון הם כשלוחים של כל התושבים, א"כ הם שליחם גם להשכיר את רשותם, דמכל מקום הם שלוחים רק על מה שהחוק העמיד בסמכותם, וכיון שאין חוק שמסמיך איזה אדם להשכיר לישראלים וכו' לא מהני זת"ד. ולא ידעתי איך הרהיב בנפשו לחלוק על המבואר להדיא בריב"ש ותשובת הרשב"א ונפסק בשו"ע דיכולים לשכור מגזבר המלך ומהממונה של המלך להעמיד כלים בבתי הגוים, ומשו"ל של המלך אף שלא מינהו המלך כלל להשכיר רשות לישראל, מ"מ מהני לשכרו בשליחותו כמ"ש להדיא בתשובת הרשב"א, ומהני מדין שו"ל או מאיזה טעם שיהיה. ה"נ השלטון יכול להתחשב כשו"ל של כל התושבים. וכן מבואר בשו"ת זרע אמת ח"ג כמו שכבר הבאתי לעיל, דבאופן דשר העיר מתעסק בצרכי העיר אף שאין לו בעלות בעצמו מיקרי שו"ל של כל בני העיר, אף שלא מינהו הגוים להשכיר את רשותם.

באות י' הביא בשם הקהלות יעקב בקריינא דאיגרתא, שהסמכות שיש להשלטון בזמנינו אין זה בתורת שליטה וקנין על הבית רק בתורת שליטה על הגברא, וכו' כל המעיין יבין דאם היה בעל הקהלות יעקב רואה את תשובת אבקת רוכל ותשובת מהרי"ט ושו"ת שו"מ שהבאתי לא היה כותב כן.

יב

באות י"א הביא משו"ת מנחת יצחק ח"ט סימן ק"י בסופו שלפי המקובל בשם מרן החזו"א, שדינו של השלטון בארץ ישראל הוא כמוכס העומד מאליו, שאין בו דינא דמלכותא דינא, א"כ לא מועיל לשכור את רשות הגוים והמומרים לענין עירוב, וכו' שהרי כל הסמכות והזכויות הללו אין להם תוקף, דדיניהם לאו דינא אלא גזלנותא זת"ד.

הנה הבליע את דברי עצמו בתוך דברי המנחת יצחק, והרואה את דבריו סובר שהמנחת יצחק כתב כן לענין עירוב, אבל המעיין בפנים דברי המנחת יצחק יראה להדיא דלא כתב דברים הללו לענין עירוב, אלא לענין לעשר פירות של השלטון וז"ל, והנה מבלי להכנס לע"ע בדין בעלות של השלטון וכו' והוסיף כ"ת לומר דאף אין להם דין גזבר וכו' יש להעיר ע"ז מדין שכירו ולקיטו וגזבר המלך לענין נידון שכירות רשות בשבת המובא בש"ע (סימן שפב סעי יד וסימן שצא סעיף יא), וממה דאיתא בב"ק דף קי"ג שליחתא דמלכא מלכא, אמנם שם איתא לגבי דינא דמלכותא דינא, וכבר אמרו בשם הגאון חזו"א דמדינה זו דינו כמוכס העומד מאליו, אבל כמובן בדבר הנעשה מרצון של בעלי השדות וטובתן שאני ואמ"ל עכ"ל. הנה כל המעיין יראה דמה שהביא בשם החזו"א דהמדינה דינו כמוכס העומד מאליו, קאי רק לגבי מה שהביא את הגמ' שליחתא דמלכא מלכא, שזה מדין דינא דמלכותא, ע"ז כתב דלא שייך בשלטון זה, אבל לא קאי על דין שו"ל לענין שבת, ולא על זה הביא את דברי החזו"א, דשם הרי לא נזכר דמהני מטעם דינא דמלכותא דינא, והמנחת יצחק מעולם לא פקפק על העירוב הנעשה ע"י הבד"ץ, וגם לא שייך לענין זה מה שכתב החזו"א, דהרי בהסכמת כולם לא שייך דברי החזו"א, כמו שסיים המנחת יצחק שם דבדבר הנעשה ברצון של בעלי השדות שאני.

והרי אנו רואים שכל החרדים משתמשים בהמשטרה לכל צרכיהם לסגור כבישים לצורך אירועים כגון הכנסת ס"ת וכו', או לרדוף אחר הגנב, ואין חוששים כלל לאיסור גזל דאורייתא, וע"כ משום שזהו בהסכמת כולם, ואני תמה עליו איה חכמתו, אם לענין גזל דאורייתא אין חוששים, איך יחששו לענין שכירות דרבנן, וקורא אני ע"ז מה דאיתא בגמ' סנהדרין ס"ח כשחלה ר' אליעזר וכו' גער בו ויצא בנזיפה וכו' האיך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות עי"ש. ובפרט דמה שצריך לשכור הוא רק רשותם של הגוים והמומרים, והם ודאי מסכימים עם השלטון ונותנין להם הכח והזכויות הללו, א"כ מה שרצה להחמיר מטעם זה אינו אלא מן המתמיהין.

שוב הביא את דברי שבט הלוי ח"ח סימן צ"ז שכתב שיש אחרונים שכתבו שבזמנינו אפשר שא"צ שכירות. וכתב ע"ז עיין מש"כ בכחמה"ל פ"ה דרכ"ש סק"א שאף אחד מן האחרונים לא סמך על סברא זו, רק שיש מי שכתב שיש לצרף סברא זו כסניף שלא להחמיר בדיני שכירות עכ"ד. ולא דיבר נכונה, אדרבה מדברי השבט הלוי מבואר ג"כ שסמך על השכירות, וסברא זו צירף רק לסניף, שכתב ואע"פ שכהיום נשתנו חוקי המלכות ורשות של אלו להכנס לבתים מוגבלת יותר מאז וכו', ובדרך סניף אפשר לצרף גם מש"כ גאון עולם הבית מאיר סוף סימן שפ"ב, דיש מקום לומר דבזה"ז א"צ לשכור וכו' ואע"פ שמרן החת"ס דוחה סברא זו בשתי ידים, מכ"מ כיון שגם הגאון גינת ורדים כ' כזה וכו' ונהי דרוב פוסקים לא ס"ל כוותייהו, מכ"מ לסניף בעלמא כדאים הגאונים האמיתיים האלה עכ"ל. מבואר מדבריו שבאמת סומך על השכירות מהממשלה אף שכוחם מוגבל יותר מאז, מ"מ מיקרי שו"ל, אלא לסניף בעלמא הוא מצרף סברת הגינת ורדים והב"מ, שגם הם צרפוהו לסניף, וא"כ גם בנידונינו נגד הפקפוקים הקלושים שיש על השכירות בזמנינו נסמוך לסניף על סברת הגינת ורדים והב"מ שא"צ שכירות בזמנינו כלל.

The Bais Ephraim Revisited

  As I have written on numerous occasions the argument that the Bais Ephraim maintains that pirtzos esser [breaches of ten amos wide] is ...