Part 6: Sechiras Reshus According to the Rivash

ו

עיר שיש אנשים שמחמירים על איזה שיטות אם המקילים יכולים לערב עמם

בחכמת הלב פרק ז' אות י"ג הביא ירושלמי עירובין דף ד' עמוד א' דנחלקו ר"ל ור"י, במבוי עקום אם תורתו כמפולש או כסתום, ואיתא שם דר"ל טלטל שם ר"י לא טלטל שם, ומקשה שם אין תימר לא טלטל יואסר לבני המבוי, ר' יוחנן ביטל רשותו. והקשה החכמת הלב מ"ט הוצרך לבטל למה לא רצה לערב, ואף שהוא החמיר על עצמו מ"מ היה יכול לערב לצרכם. והעלה החכמת הלב דכיון דלר' יוחנן היה אסור לטלטל שם מחמת איסור כרמלית, ממילא א"א לטלטל את העירוב לביתו, ומשו"ה בטל העירוב, וע"כ הוצרך לבטל, ועפי"ז העלה דמקום שדרים ספרדים ואשכנזים, ויש שם עירוב שהוא פלוגתא בין הב"י והרמ"א, א"כ כיון דהספרדים אסורין לטלטל והם אסורין לטלטל הפת לרשותם בטל העירוב אף להאשכנזים זת"ד.

ודבריו אלו בטלים ומבוטלים, דהרי קי"ל דלא גזרו על שבות בביהשמ"ש, א"כ בביהשמ"ש הרי היו יכולין לטלטל העירוב כמ"ש האבעו"ז סימן שס"ה. ואף שכתב שם דבדבר שהוא איסור מחמת עירוב אסור בביהשמ"ש, כבר דחה דבריו הבית מאיר. ובאמת אף במקום שיש מחמירין מחמת דין דאורייתא ליכא שום חששא, שהרי הנודע ביהודה מהדו"ת סימן מ' חלק על האבן העוזר, וכתב דמה שצריך פתח בין חצר לחצר ושלא יפסיק כרמלית אינו כדי שיוכלו להוליך הפת, אלא משום דצריך לחשוב כאילו כל החצירות מיוחדים לאותו בית, וכיון שכרמלית מפסיק לא חשוב כרשות אחד. וכן כתב הט"ז סימן שס"ו ס"ק ג', וכן כתב החזו"א סימן ל"ב ס"ק ל"ה דליכא דין כזה שיהא צריך להוליך עירובו, אלא העיקר שלא יהא מפסיק רשות האיסור, ותימא על החכמת הלב שלמד מדברי החזו"א היפך מדבריו, וכ"כ הב"מ דא"צ להביא את העירוב דרך הפתח וסגי במה שמוליכן את העירוב למעלה מעשרה או דרך חורין. [מה שכתב רש"י סוף פרק הדר דלא קנו עירוב משום שא"א להביא עירובן, היינו משום דשם צריך שיעשה בית שער ע"י הולכת העירוב, וכיון שא"א להוליך העירוב לא נעשה בית שער, וממילא מפסיק מקום האסור בין מקום העירוב לשאר הבתים] א"כ ודאי אף במקום שיש מחמירין ואין מטלטלין, שפיר מהני העירוב להמתירין, כיון דלדעת המתירין הוא רשות אחד ואין מפסיק ביניהם שום רשות איסור, שפיר הוי עירוב טוב אף שאין המחמירין יכולין להוליך את העירוב.

ומה שהוכיח את דינו מן הירושלמי למה לא עירב ר' יוחנן והוצרך לבטל, אין בזה ריח קושיא, דהלא כל צורך העירוב הוא כדי שיוכלו שניהם לטלטל, אבל שם כיון דר' יוחנן החזיקו לכרמלית, ולא היה לו שום צורך לטלטל שם, א"כ למה לו לעשות עירוב וליתן פת בחנם, כיון דסגי בביטול כדי שאחרים יוכלו לטלטל, והוא אינו מפסיד מידי בביטולו, כיון דבלא"ה לא היה מטלטל שם.

ז

בענין השכירות בזמנינו

בספר חכמת הלב בעמק החכמה סימן י"ג העלה כמה חששות על השכירות בזמנינו, ואף שכבוד המחבר יקר בעיני, וניכר בו גודל יגיעתו, מ"מ למען המצוה היקרה של עירובין שמבואר בדברי הפוסקים גודל החיוב להשתדל בזה, וגם כדי שלא תהא האמת נעדרת, מוכרח אני לבאר שכל דבריו אין בהם ממש, הבנויים על יסודות שכתב בשאר סימנים בספרו, אבל אחרי שכל דבריו שם אין בהם ממש, א"כ בנפול יסודותיו נתמוטטו כל בנייניו.

באות ב' כתב דמה שמהני לסלק מן הבתים בשעת מלחמה לא מהני, משום דדין יכול לסלקו לא מהני, אלא אם הבית הוא שלו אלא שהשכירו לאחר, אבל בנידון דידן הבתים הוא של התושבים, ומה שאפשר לסלקם מחמת דינא דמלכותא לא מהני, וכתב שכבר ביאר כן בחכמת הלב פ"ו סעיף כ"ח. ובמחילת כבודו נעלם ממנו שבתשובת אבקת רוכל למרן הב"י סימן מ"ז מבואר להיפך, דאף אם הבתים הם של התושבים, מ"מ אם המלך יכול לסלקם מחמת דינא דמלכותא מהני השכירות ממנו. ואעתיק לשונו, ועוד אומר לך טענה חזקה לכשנקנה רשות מן המלך, אילו הונח שלא לקחם המלך או שלקחם ונתנם במתנה גמורה [להתושבים] וגם אילו הונח שלא יועיל רשות להשתמש, אלא צריך שיהיה למלך רשות לסלקם, אפ"ה יוכל לקנות רשות מן המלך, והטעם שהמלך יוכל לקחת הבתים בשעת מלחמה ולסלק לבעלי הבתים ולהשאיל להם בתים בצד אחר מן העיר, וכמו שבעינינו ראינו שכל מלך סותר הבתים שאצל החומה וכו' וזהו דינא דמלכותא ואינו גזל, וכתב שם אח"כ דבודאי שלא בשעת מלחמה הוי גזל אם יוציאם מבתיהם שלא לצורך המלחמה, אבל להציל את העיר מן הצרים אותם עד שילכו הצוררים דין גמור הוא לקחת הבתים ולסלקם מהם, עכ"ל.

וכן מבואר בתשובת מהרי"ט סימן צ"ד וז"ל, שידוע שהמלך יש לו רשות וממשלה בכל הדרכים, וכן בדין ששנינו ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחה בידו, ודרך המלך אין לו שיעור אפי' במלכי ישראל. וכן מבואר בתשובת שו"מ מהדורה ב' חלק ב' סימן ס"ב עי"ש.

מבואר מזה סתירת דברי העמק החכמה, ומהני יכול לסלקם אף שהבתים אינו שלו, אלא שמסלקם מצד דינא דמלכותא, וכן בדרכים ופשוט. וכל הסבריו בפרק ו' שביאר בדרכי שלום אות ק"ו יש לדחות בקל ואין להאריך בזה אחר שדבריו בדויים ונסתרים.

ומה שדייק בספרו פרק ו' מהא דכתב הב"י סימן שצ"א על דברי הר"מ, שלא מיירי משר שהבתים שלו ויכול לסלקם. משמע מזה דלא מהני יכול לסלקם אלא כשהבתים שלו, ז"א דהרי מיירי הב"י שלא בשעת מלחמה ואז באמת הוי גזל ואינו יכול לסלק, אלא אם הבתים שלו. ומצד שעת מלחמה הרי כתב אח"כ דמהני מטעם הנחת כלים לבד, וכן הרמ"א שהביא דברי הריב"ש, דהדרכים הוא של האדון ויכול לסלקם, הוא משום דאם אינו של האדון מאין יהיה לו הכח לסלקם והוי גזל, ואף שכתב מהרי"ט שמלך פורץ גדר מ"מ הרמ"א לא מיירי מהמלך של המדינה, אלא מאדון העיר, והוא אין לו הכח לסלק אלא כשהדרך שלו ופשוט. אבל במלך דאיכא דינא דמלכותא, ודאי מהני יכול לסלקו אף שאינו שלו.

שוב כתב העמק חכמה דאף אם הממשלה יכולה להשתמש בבתים לאחר ההפקעה לא מהני, כיון דבשעה שמשתמשים שם הבעה"ב מסולק משם, וע"כ לא הוי שו"ל כיון שאין לו שייכות לדיורי הבעה"ב, ודבריו נסתרים משו"ת נפש חיה סימן ל' שכתב להיפך מדבריו, שכתב דבכל יכול לסלקו מהני גם מטעם הנחת כלים דאחר שמסלקו משם הרי יכול להניח שם כלים עי"ש. ומה שכתב שדומה לשו"ל שיחדו לו מקום והבעה"ב אינו יכול להשתמש שם דלא נחשב כשו"ל, דבריו תמיהין מאד, דדוקא שם שיחדו לו מקום ואין לו תפיסה בכל הבית, בזה צריך שעכ"פ שבעה"ב יוכל להשתמש בחלקו או לסלקו משם, אבל אם יש לו תפיסה בכל הבית ודאי הוי שו"ל אף שבעה"ב אינו יכול להשתמש שם.

שוב כתב באות ג' דאף אם יש בסמכותם לצאת למלחמה בכל עת, מ"מ אין להם היכולת שיתהוה הצורך להזדקק לכל אחד מבתי הגוים או כל אחד מהרחובות. ולדבריו אם יש בעיר אלף בתים ואין בעיר רק מאה אנשי חיל לא יוכלו לשכור מן האדון, כיון שאין לו צורך בכל הבתים. וזה דבר בטל, שכבר ביאר הב"י גבי השאלת מקום, דכיון שיכול ליטול הכלים מן החצר ולהניחו בבית, יש לו תפיסה בכל הרשות, ה"נ הרי יכולים להחליף מקומם מבית לבית, וכן מוכח מדברי המאירי דף מ"ב גבי ספינה דמהני מה שיכול לסלקם מחדר לחדר, אף שאינו מסלקם מכל החדרים.

וכן נסתרים דבריו מדברי האבקת רוכל שהבאתי, שכתב דמהני כיון שלצורך המלחמה להבריח הצוררים יכול לקחת הבתים, וודאי שאין באפשרותו לגרום הצורך לגרש האויב דוקא ע"י בית זה, מ"מ כיון שיש היכי תמצי שיכול לסלקם הוי ברשותו לענין שיכול להשכירו.

שוב כתב שכדי לצאת למלחמה צריך החלטה של כל הקבינט, נמצא שלכל שר בפנ"ע אין הסמכות לצאת למלחמה, א"כ אין שום שר שיש לו סמכות בלעדית זת"ד. וז"א שכל שר שעובד להמדינה הוי כשו"ל של כל הקבינט, וכמו שרשות של שותפים מהני שכירות משו"ל שלהם, אף שאין לשותף אחד בלבד הבעלות מ"מ השו"ל שהוא משניהם ודאי מהני, א"כ הכא כל הקבינט הוי כשותפים בכל הבתים, כיון שבהסכמת כולם יכולים לצאת למלחמה, והשר הוי כשו"ל של כל הקבינט. ומה שכתב הב"י דלא מהני לשכור מהשר כשכל צרכי העיר נעשים ע"פ יועצי המדינה, דוקא שם דהשר לא היה שו"ל לאותם שרי המדינה, אלא היה מקבל מסים ושופט משפטיהם מחמת ששררתו על בני המדינה, אבל בזמנינו שכל השרים הם עובדים להמדינה ומקבלים פרס, א"כ שרי המדינה ויועציו שהם שותפים על הבתים מאחר שיכולים לצאת למלחמה א"כ כל שרי המדינה הם שו"ל שלהם, והוי כגזבר המלך שמבואר בדברי הרמ"א סעיף י"ד שיכולים לשכור ממנו. וכ"כ בתשובת זרע אמת ח"ג לסימן שפ"ב דבאופן דשר העיר ממונה על צרכי בני העיר מהני לשכור מן השר, אף שאין יכול לצאת למלחמה אלא ברשותם של בני העיר מ"מ השר נחשב כשו"ל של כל בני העיר א"כ יכול לשכור בשליחותם עי"ש.

שוב מצאתי שכבר נתעורר חשש כזה בשו"ת שנות חיים להגאון מהר"ש קלוגר ז"ל סימן י"ג דבזמנו שחיל המלך אין יכולין לשכור דירה לנפשם בלתי צירוף דעת הדאמינע, וכן להיפך הדאמינע אין לו כח להעמיד חיל כ"א בדעת שרי המלך וגדוליו ממי לשכור. והשיב דיש ללמוד מתורתו של מהרי"ט וכו' וה"נ כאן הדאמינע רגיל לעשות עבודתו של המלך ופקודת המלך באה אליו, א"כ יכול להעמיד חיל מטעם המלך אם המלך יצוה לו, וכן להיפך יכול לשכור משר החיל, כיון שאם המלך יצוה לו יהיה לו כח להעמיד חיל ואף שאין לו עתה שום כח עי"ש וזה ממש כנידון דידן.

Eruvin in the News: Jerusalem 4

A broadside hanging in Yerushalayim praising the rabbanim who apprehended the vandals destroying the Yerushalayim eruv this past Shabbos; see here.

A Call to End the Double Standard

Dear Readers,

I am sure that after reading about the latest anti-eruv spat in Yerushalayim, most of you are as appalled as I am at the hatred that is rearing its head between the secular and Charedi Jews in Eretz Yisroel; see here. After all, what possible justification could there be to vandalize something as innocuous as a pole and monofilament string? Who could possibly be offended by such an inconspicuous object? Why would anyone sabotage a structure that does not, in itself, impinge on his autonomy? The answer is obvious; it is an overt form of anti-Semitism. Ripping the eruv is being used by the secular Jews as a means to make their neighborhoods inhospitable to the Chareidi element so that they will not dare to venture into their environs.

There is no denying that the ripping of eruvin has become the weapon of choice to control neighborhoods in many cities the world over. However, this time, dear reader, I am not referring to the secular Jews but to the Chareidim. Eruvin have been ripped by frum people in Boro Park, Kensington and Williamsburg, Brooklyn and now in Stamford Hill, London as well.

I trust the irony is not lost on you, my loyal readers. Of course, the anti-eruv cabal tries to keep their struggle distinct from the one waged by the secular Jews and non-Jews; it is a given that it is not beneficial for the Chareidi cause to be under the rubric of the secular Jews’ cause. This is illustrated by the struggle in cities such as Montreal, Quebec and Golders Green, London where the cabal waited to ramp up their campaign against the eruv until after the anti-eruv court cases of the secular Jews.

Rabbosai, don’t you see the parallels? The secular Jews are ripping eruvin to control the Chareidi element and keep them out of their neighborhoods, and the anti-eruv cabal is ripping eruvin to force the population, layman and rabbanim alike, to follow their positions in halachah and hashkafah.

The question I pose to you, dear reader, is why are we outraged when the secular Jew or non-Jew commits this revolting act but we are silent when the same act is carried out by a frum vigilante? Arguably, ripping by frum Jews is an immeasurably greater chillul Hashem than when the secular Jew rips, and so the outrage should be that much greater.

Rabbosai, it is about time that all of us, layman and rabbanim alike, take a stance against this contemptible act of coercion being committed by frum vigilantes just as we are outraged when it is performed by secular Jews. I would venture to say that until the time that this double standard is no longer tolerated, we will continue to have this issue with secular Jews as well. As there have lately been some very public instances of frum Jews ripping eruvin, I have a nagging feeling that the modern day ripping of eruvin by secular Jews and non-Jews has been learnt from the Chareidi vigilantes.

Eruvin in the News: Jerusalem 3

Cops Arrest Rabbonim in Bayit Vegan on Shabbos - Eruv Cut on Friday Night

The latest incident surrounding the ongoing effort by secularists’ to destroy the Yerushalayim eruv has led to the arrest of two rabbonim in Yerushalayim on Shabbos, in Bayit Vegan. The incident will undoubtedly result in a political storm for Jerusalem’s new Mayor, Nir Barkat, as the story is revealed in the chareidi newspapers and electronic media.

According to reports from Bayit Vegan, a large police force responded on Shabbos when non-religious people phoned, apparently after frum yidden involved in a stakeout apprehended secularists as they cut the eruv in the Bayit Vegan area. The culprit apprehended in the act was none other than noted Jerusalem professor, a leading opponent of the eruv and a member of the committee of rabbonim and secularists that have been meeting in the hope of using dialogue as a means to resolve the controversy. Read on ...

The Stamford Hill Eruv Imbroglio Continues: Part 4

בס"ד

לכבוד הרב ליינמאן שליט"א

איני מבין מה המבוכה פה בענין העירוב.

לפי הקונטרס שהוציא הרב פדווה שליט"א יוצא, דלפי שסובר שעירנו יש לו דין רשות הרבים ולא מהני צורת הפתח, לכן אינו רוצה שיעשו עירוב. אבל כידוע הרבה רבנים בעירנו ס"ל כדעת גדולי הפוסקים שסוברים שדינו ככרמלית ומהני צוה"פ.

ואם כן, כמו בשאר הוראות איסור והיתר וכדומה שאין כל הרבנים בעירנו בדיעה אחת, שיש מחמירים ויש מקילים, כל אחד שואל ממורה הוראה שלו וכן נוהג, הוא הדין בזה, יעשו עירוב, וכל אחד ישאל מורה הוראה שלו כיצד להתנהג, וכאשר יפסוק כן יעשה.

ואם כוונת הרב פדווה שליט"א להודיע דעתו שמחמיר בזה, הרי הוציא כבר קונטרסו ונתפרסם דעתו בזה. ובודאי שאין כונתו לכפות דעתו על אחרים להראות "מי בראש".

ואם כן קשה:

למה לגרום מחלוקת על לא דבר?

למה לצער הרבה בני ישראל על לא דבר?

למה לגרום דיבורי לשון הרע על לא דבר?

ולמה לשבור התאחדות הקהלות החרדיות בידים לרסיסים?

למה? למה? למה?

איני מבין...

The Stamford Hill Eruv Imbroglio Continues: Part 3

בס"ד

לכבוד הרב ליינמאן שליט"א

בראותי השערורי' ע"ד העירוב פה סטעמפארד היל, אמרתי אכתוב גופא דעובדא מה ששמעתי מאחד הרבנים פה שחתם על הקול קורא, ואולי יהי' לתועלת.

וזה העובדא בלי שום כחל וסרק:

יום אחר שחתמו כמה רבנים לאסור העירוב פה, שאלתי הרב דקהלתינו (הרוצה בעילום שמו) מאיזה טעם אסור העירוב?

ענה הרב: איני יודע!

שאלתי: א"כ למה חתמת?

ענה הרב: מפני שהרב פדווה צוה עלי לחתום.

שאלתי: א"כ הי' לך לחתום שצריך לשמוע דברי רב הנ"ל, אבל לא שקר שאסור לעשות עירוב וכו'. וגם אם העירוב מותר להלכה איך אפשר לחתום לאיסור, הלא יש בזה כמה איסורים חמורים: א) דעוקר מצוה דרבנן, שתקנו לעשות עירוב כדי לטלטל בו, כמ"ש בפרישה (סי' שצ"ה) ובפרי מגדים (א"א ר"ס סק"ג) ובשו"ת חתם סופר (או"ח סימן צ"ט). ב) ומבטל מצות עשה מדברי קבלה "וקראת לשבת עונג". ג) ומצער אלפי בני ישראל. ד) ועובר על "מדבר שקר תרחק". וכל זה אפילו לאסור לפי שעה, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לאסור בכל שבת לדורות עולם!

ענה הרב: א) הרב פדווה זימן אצלו י"ב רבנים ואני בתוכם, ואמר שהוא ובית דינו (מחותנו וגיסו ואחיו) סוברים כן, וצוה לכולנו לחתום על הקול קורא, ולמי שהיסס בזה אמר שאל יצא משם בלא שיחתם! ובאמת אפילו אם אני לא הייתי חותם, מ"מ שאר הי"א רבנים היו חותמים, וממילא אין נפקא מינה בחתימתי.ב) וגם צריכים להחזיק הרב פדווה. ואף שאני יודע שלא נבחר ע"י בחירות מכל קהלות ואנשי עירנו ואין לו דין מרא דאתרא, מ"מ כיון שהוא מנהל העסק טוב צריכים להחזיקו.

שאלתי: א) אפילו אם לא היה נפקא מינה בחתימתך, האם אין אתה יודע המשנה במכות ה: "על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה וכו', רבי עקיבא אומר לא בא השלישי להקל אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו... ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה"?ב) והטעם שאמרת שצריכים להחזיק הרב, מנין לך שמטעם זה מותר לעבור על כל האיסורים הנ"ל?

ענה הרב: זה כו"ע יודעים שצריכים להחזיקו. ואף ראיתי באיזה קונטרס שיש חשש איסור בעירוב כאן.

שאלתי: התלמידי חכמים הגדולים כולם פה אחד עונים ואומרים שאין בזה חשש איסור כלל אפילו למהדרין, ואם יש לך דיעה אחרת בזה נא תכתוב בירור להלכה.

ענה הרב: זה סוגיא מסובכת ואין לי זמן לעיין בזה. אבל זה שאלתי קודם שחתמתי: מה אענה לחברי קהלתי אם ישאלו, מה נשתנה עירנו מכל עיירות גדולות שבארץ ישראל ובחוץ לארץ שעשו עירובין כתיקון חז"ל? וע"ז ענה לי אחד מהבית דין (ממשפחתו של הרב פדווה) אין הכי נמי גם שם לא היו צריכים לעשות עירובין. [זאת אומרת שהם חולקים על כל הגדולים שבכל העולם!].

שאלתי: אתה יודע שיש בשכונתינו מאה ועשרים אנשים הזקוקים לכסא רגלים (wheelchair), וגם כמה זקנים וחולים וכו', ואיזה צער יש להם שאין יכולים לטלטל כאן בלא עירוב?

ענה הרב: להם הייתי מתיר [אף שלא למד הסוגיא!], אבל א"כ יטלטלו כולם.

שאלתי: ומה יהי' אם יטלטלו כולם כרצון חז"ל שיהי' לכולם עונג שבת? גם אמרתי לו שאם אין לך זמן לברר ההלכה אם מותר לעשות עירוב פה, עכ"פ תכתוב לי מקור בפוסקים שיש לעשות כבקשת מנהל העיר נגד התורה, ולעבור כל האיסורים חמורים שזכרתי לעיל.

עד כאן תמצית שיחה הארוכה שדברתי עמו. ועדיין לא קבלתי ממנו איזה בירור הלכה בענין הנ"ל.

גם שמעתי מחבירי ששאל אז לרב אחר שחתם, כמה זמן למדת הלכות עירובין? וענה לו שלא למד זה מעולם! ושאל לו א"כ למה חתמת? וענה לו מפני שהרב פדווה צוה לו לחתום.

[כמדומה לי שאם השנים עשר רבנים היו יודעים כל אחד מה שבלב חבירו, לא היו חותמים, אבל כולם פחדו שכולם יחתמו חוץ ממנו...]

החותם בהערצה רבה על כל פעולתיך הנשגבות לגלות האמת ולהעמיד הדת על תלה כדעת גדולי פוסקי דורינו, וקושטא קאי.

נ.ב. משום הטרור (terror) השולט בענין עירובין א"א לי כעת לחתום שמי, ואתך הסליחה.

ונא להזהיר לכל הקוראים שינהגו כבוד בכל הרבנים פה, ואף אם נראה שבענין עירוב א"א להם לעמוד בנסיון גדול של מצב פרנסתם והטרור וכו', מ"מ כבודם במקומם מונח. והעושה שלו' במרומיו הוא יעשה שלו' עלינו ועל כל ישרא'.

The Stamford Hill Eruv Imbroglio Continues: Part 2

I have received a few inquiries regarding the possibility of a rebuttal of the anti-eruv kuntres that has lately been disseminated in Stamford Hill, London. I think it is important for the public to be aware that there is not one original argument set forth in this kuntres. Almost all the sevaros in this kuntres have been gleaned from the newly published sefer Ezehu Reshus Harabbim and from the article in the kovetz Bais Vaad L’Chachamim. Since my friends and I are in the midst of writing a rebuttal on these poor excuses for being anti-eruv, a refutation of the Stamford Hill kuntres is by chance included therein.

Suffice it to say, not only are the arguments as set forth in these sources full of am ha’aratzus, many of their quotes are selectively cited, with words either changed or omitted entirely. However, the most glaring example of the modus operandi of the anti-eruv cabal is the purposeful omissions of the majority of the sources who are lenient. What they have done in this kuntres is cherry pick a few of the poskim who seem to be stringent regarding a particular issue, while conveniently omitting the fact that the majority of poskim disagree with them. Moreover, they misunderstood most of the poskim who seem to be stringent and purposefully neglected to mention that all of these poskim would allow an eruv for alternate reasons. After the publication of our rebuttal of these anti-eruv sources, I will b”n take on this kuntres, as well.

Until then, I offer the following links for the reader’s edification:
The overwhelming majority of poskim maintain that a tzuras hapesach would reclassify a reshus harabbim as a reshus hayachid – Delasos – Me’d’Oraysa or Me’d’rabbanan

The overwhelming majority of poskim uphold that the criterion of sishim ribo is conditional of a street – The Overwhelming Majority of Achronim Maintain That the Shishim Ribo Has to Traverse the Street Itself

The overwhelming majority of poskim understand the criterion of mefulash as meaning mefulash u’mechuvanim m’shaar l’shaar – Mefulash According to Most Poskim

The overwhelming majority of Rishonim and Achronim pasken lo asu rabbim u’mevatlei mechitzta – The Overwhelming Majority of Rishonim Maintain Lo Asu Rabbim U’Mevatlei Mechitzta, The Overwhelming Majority of Achronim Maintain Lo Asu Rabbim U’Mevatlei Mechitzta

[The overwhelming majority of Rishonim and Achronim declare that pirtzos esser is only d’rabbanan – Pirtzos, Biblical or Rabbinical proscription?]

Even one of the above fundaments would be sufficient ground to permit an eruv of tzuras hapesachim l’chatchilah. Moreover, even if one would allege that most poskim would not agree that the above fundaments would allow an eruv, nevertheless, they would have to agree that each issue is still at the very minimum a safek. Consequentially, we are left with a sfek sfeika, and we would therefore go l’kula even if the matter was a d’Oraysa.

_______________________________________________

לאור מספר פניות שפנו אלי, לברר אם יש אפשרות של הכחשת החומר המודפס בקונטרס נגד תיקון עירובין, שיצא לאור לאחרונה בשכונת סטאנפורד הילל, לונדון. לדעתי, חשוב מאד שהציבור יהיה מודע לעובדא, שאין בקונטרס הנ"ל אפילו טענה מקורית אחת שבא להתווכח בה. כמעט כל סברותיו נעתקו מתוך הספר "איזהו רשות הרבים" שנדפס לאחרונה, ומתוך המאמר המודפס לאחרונה בקובץ "בית ועד לחכמים". מאז שאנו וחברינו עסוקים באמצע כתיבת הכחשותינו נגד תירוציהם הדלים ואמתלאותיהם החלשים המודפסים במאמרים הנ"ל, בזה גופא כבר מוכחש ומתבטל ממילא עיקר טענות ממשיכי מאבק ה"אנטי עירוב" המודפס בקונטרס שלהם הנ"ל.

די לנו אם נאמר, שטענות המאמרים הנ"ל, וכן הקונטרס, מבוססים על דברי בורות ועם הארצות, ולא זו בלבד, אלא שציטוטי מקורותיהם אינם מדוייקים כלל, כי לוקים המה בחסר ובחליף כדי לסרס דברי רבותינו הראשונים והאחרונים, ולהתאימם לצורך מטרת מאבקם נגד תיקון עירובין.

ברם, הדוגמא הבולטת ביותר הזועקת מתוך כנופיית האנטי עירוב ("קאבאל"), שהם מעלימים מן הציבור את ידיעת אמת, שדעת רוב פוסקי הדורות נוקטין להלכה לקולא בענינים אלו שהם באים במאמריהם להחמיר, ולשלול מן הציבור את זכותם לנהוג כמנהג רוב פוסקי הדורות. לצערינו, זהו דרכם הקבוע של הלוחמים נגד תיקון עירובין, בכל מקום בעולם, כידוע. והנה לא רק שהם עצמם לא הבינו את דברי הפוסקים הנראים כמחמירים, אלא שהעלימו מן הקוראים שאותם הפוסקים עצמם התירו תיקון עירובין מטעמים אחרים (כגון האחיעזר שהתיר רה"ר של עיר הגדולה פאריז מטעם היקף מחיצות, כמפורש בשו"ת אחיעזר ח"ד סימן ח', ועוד הרבה העלמות כיו"ב).

אי"ה לאחר שיצא לאור הספר החדש אשר יכחיש את הכרך הנ"ל הנקרא "איזהו רשות הרבים" ואת המאמר הנדפס בקובץ "בית ועד לחכמים", אזי בל"נ אשתדל לטפל במיוחד בקונטרס שהדפיסו כנופיית האנטי עירובי בסטאמפורד הילל, ועד אז, הריני מגיש לקוראים הנכבדים את הכתובות והקישורים (Links) הכוללים הרבה מן מראי המקומות המכחישים את דבריהם מכל וכל.

כגון:

רוב הגדול של הפוסקים הכריעו שצורת הפתח מבטל את רשות הרבים והופכו לרשות היחיד – Delasos – Me’d’Oraysa or Me’d’rabbanan

רוב הגדול של הפוסקים הכריעו שהתנאי של ששים רבוא תלוי ברחוב ולא בכללות העיר – The Overwhelming Majority of Achronim Maintain That the Shishim Ribo Has to Traverse the Street Itself

רוב הגדול של הפוסקים הכריעו שהתנאי של מפולש פירושו מפולש ומכוון משער לשער – Mefulash According to Most Poskim

רוב הגדול של הראשונים והאחרונים נקטו דלא אתו רבים ומבטלי המחיצות – The Overwhelming Majority of Rishonim Maintain Lo Asu Rabbim U’Mevatlei Mechitzta, The Overwhelming Majority of Achronim Maintain Lo Asu Rabbim U’Mevatlei Mechitzta

[רוב הגדול של הראשונים והאחרונים נקטו שפירצה יותר מעשר הוא רק מדרבנן – Pirtzos, Biblical or Rabbinical proscription?]

והנה, אף אם מאן דהוא ירצה להתווכח על חלק מהתנאים והענינים הנ"ל, מ"מ למעשה לא ישתנה ההלכה, הואיל ואם נשאר ונתקיים אפילו רק אחד מן התנאים והענינים הנ"ל, הרי עפ"י הלכה מותר לתקן עירוב אף לכתחילה.

ועל כולם, אף להמתעקשים הרוצים להתווכח על כל התנאים והענינים הנ"ל, שאין זה דעת רוב מנין ובנין של הראשונים והפוסקים, מיהת חייביים המה להודות שלכל הפחות כל אחד ואחד מבין רשימת התנאים והענינים הנ"ל, בפני עצמו הוא עכ"פ בגדר ספיקא, וא"כ בצירוף כולם יחדיו פשיטא דהוי "ספק ספקא" אשר דינו נפסק לקולא אף בדאורייתא.

אלא שבעוה"ר מתברר, שלא ה"הלכה" היא מטרתם, אלא שה"נצחון" של מנגדי העירוב, הוא הוא מגמתם וכל מטרתם. ולצורך כך עושים המנגדים כל טצדקי שבעולם, לעקם ולסרס דברי רבותינו הראשונים והפוסקים. והדברים לגדולי מורי ההוראה האמיתיים, ויתבארו היטב בספר החדש שי"ל אי"ה בקרוב, ויבטל מכל וכל דברי הס' "איזהו רשות הרבים" והמאמר בקובץ "בית ועד לחכמים".

Part 5: Sechiras Reshus According to the Rivash

ה

וראיתי בספר חכמת הלב פרק ו' סעיף ב' ובדרכי שלום שם אות ד' ובעמק החכמה סימן ח' שרוצה לדקדק מדברי האחרונים, דאף שא"צ רק שכירות רעועה מ"מ צריך שיהא השכירות שיוכל להניח שם חפץ, וכתב שם שצריך לומר להנכרי ששוכר ממנו זכות ברשות שלו להניח בו איזה דבר, וזהו חומרא חדשה אשר לא שערום אבותינו והוא נגד כל הראשונים והאחרונים, וכבר הבאתי לעיל את דברי המ"ב ס"ק י' מ"ש בשם הב"ח שהשכירות הוא שאומרים לו הרי לך שכירות בעד רשותך שיהא לנו רשות לטלטל ברשותך. ועיין בשו"ת זרע אמת ח"ג סימן מ"ב לסימן שפ"ב וז"ל דכבר הוכחתי במק"א דשכירות זה סגי בדמים לחוד וכו' דקי"ל כר"ש דלא בעי שכירות בריאה במוהרקי וכו' וממילא משמע דא"צ שיחזיק הישראל ברשות הגוי ע"י שכירות זה, וא"צ שיהיה לו רשות להניח בו שום דבר ע"ש אלא די שכירות סתם, דאין שכירות זה מועיל אלא לענין שיהיה מותר לישראל לטלטל חפציו בשבת, ולא יאסור עליו הגוי עכ"ל. ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהדורה תליתאי ח"ב סימן כ"א על החשש אם מותר לשכור רשות, כשיש בתוך העירוב בית של ע"ז כתב וז"ל, ולא ידעתי מהו שח, היכי קונה דבר מע"ז, הלא אינו קונה רק רשות שיהא מותר לטלטל עכ"ל. וכן מבואר באריכות במשכנות יעקב סימן קכ"ה דאינו קונה ע"י השכירות שום דבר עי"ש.

ומה שרוצה העמק החכמה לומר להיפך, אבוא על סדר דבריו. באות ב' רצה לדייק מהחזו"א סימן י"ח ס"ק א' דכתב דלמ"ד דצריך שכירות רעועה סגי בשוכר חלק קטן, משמע דעכ"פ צריך שהחלק קטן יהא שלו לתשמיש, ולא ראיתי שום הוכחה בדבריו, דהחזו"א לא כתב כלל אם החלק ההוא צריך שיוכל להשתמש שם, ואדרבה מדכתב באות ב' דכיון דהעכו"ם אינו מסתלק כלל הלכך ס"ל דבעי כתיבה וחתימה, ואם נימא דשוכר עכ"פ חלק קטן להשתמש, למה יהא צריך כתיבה וחתימה יותר משאר שכירות, אע"כ דגם החלק הקטן א"צ שיהיה לו זכות להשתמש.

באות ג' דייק מדברי רבינו יונתן שכתב בהא דלישאיל מיניה דוכתא, דכיון דדייר הישראל שם הו"ל כאילו שכר כל הבית. וכן פירוש הב"י דעת רש"י ורבינו ירוחם, דשאלת מקום הוי כשכירות, ומוכיח מזה שזהו השכירות שהצריכו חכמים, היינו שיוכל להניח איזה דבר, ואינו ראיה כלל, דהרי מבואר להדיא בטור ורבינו ירוחם דע"י השאלת מקום נעשה כשו"ל, וכן הוא להדיא בגמ', ולא משום דשאלה הוי כשכירות, ואיך כתב הב"י דהטור ורבינו ירוחם מתירים משום דשאלה הוי כשכירות, אך כבר כתב בעצי אלמוגים ס"ק י"ד וי"ח דכוונת הב"י, דמה שנעשה כשו"ל זה נחשב כשכירות, והיינו כיון דהקילו דשו"ל נחשב כבעלים, ע"כ חשוב כשכירות בזה שנעשה כשו"ל, וכ"כ בש"ע הרב סעיף ט"ו וז"ל, וכיון שהוא נעשה כשכירו שהוא נחשב כבעה"ב הרי יש לכולם חלק ברשות הנכרי כמוהו. וזהו גם כוונת רבינו יונתן. וא"כ ודאי בזה שיהא נחשב כשו"ל צריך שיהא לו רשות ממש, אבל כשעושה שכירות כתקנת חז"ל אין לנו.

ואפי' לפי מה שרוצה לומר דהשאלת מקום הוי כשכירות, דבריו תמוהין מה ראיה הוא דאין מועיל שכירות רעועה מזה, דשם כיון דאין הנכרי רוצה להשכיר כתיקון חז"ל, אין לנו עצה אחרת אלא לעשות שכירות טובה מזה, היינו השאלת מקום. אבל שכירות שתיקנו חז"ל הוא רעועה הרבה מזה, אף שלא שכר רשות להניח בה מידי.

וכן מה שדייק מהביאור הלכה סימן שפ"ב סעיף ט"ו שכתב דשותפים לא קפדי אהדדי בדבר מועט כזה דסגי אפי' אם משכירו רק להניח חפץ אחד, ורוצה להביא ראיה מזה לשיטתו, אינו ראיה כלל דכונתו לומר דאף את"ל דהשותף לא ירצה להשכיר להתיר הטילטל כמו שאמרו דעכו"ם לא מוגיר דחייש לכשפים, אפ"ה אם יאמרו לו שאין שוכרין אלא להניח חפץ לא יחוש לכשפים, ומסתמא מסכים למה שעשה השותף, א"כ אף כששכרו מהשותף סתמא, כיון שיכול להתפרש לענין הנחת חפץ, מסתמא מסכים השותף ואינו שכירות בע"כ. אבל שכירות שתיקנו חז"ל אינו צריך שיוכל להניח חפץ.

ומה שהביא ראיה מדברי החזו"א סימן י"ח ס"ק ל"ב דכל ששכרו רשות הגוי נעשה גם שו"ל כשאיל מיניה דוכתא, אינו ראיה כלל, דכוונתו דכיון שהחשיבו חז"ל את השכירות כאילו זכה בהחצר והעכו"ם כאורח, אף שבאמת לא זכה, ממילא נעשה כאילו שאיל מיניה דוכתא, אבל אין כוונתו דבאמת צריך לשכור דוכתא למינח ביה מידי.

באות ד' הוכיח העמק חכמה מהרמב"ם דצריך לשכור זכות השתמשות ברשותו, דכיון שכתב הרמב"ם דע"י השכירות נחשב כאורח לגבי הישראל, א"כ ע"כ צריך לומר הטעם כיון שהישראל יש לו שם דירה גמורה, עכ"פ תשמיש אחד ודירת הנכרי לא חשוב דירה, ע"כ נתבטל להישראל, אבל אם נימא דאינו שוכר זכות השתמשות במה נחשב כאורח לגבי הישראל, ושוב באות ה' הקשה סתירה, דהרמב"ם בהלכה י"ב כתב שוכרין מן הגוי בשבת ששכירות כביטול רשות הוא שאינה שכירות ודאית אלא היכר בעלמא. משמע שאין כאן שום זכות ברשותו של הגוי, והגוי לא נעשה כאורח אלא שדירת הגוי נפקע ע"י השכירות כמו ביטול רשות, ונשאר בצ"ע, ואף שנשאר בצ"ע לא מנע את עצמו להסיק בסוף הסימן באות י"ד להחמיר, מאחר דברמב"ם יש סתירה, וברוב הפוסקים מבואר להחמיר וכן מבואר במ"ב זת"ד. ואין דבריו עולין יפה, שהרי המשנה ברורה ס"ק כ"ב הביא את דברי הרמב"ם שאינו שכירות ודאית אלא כביטול רשות והיכר בעלמא, וכ"כ הלבוש א"כ לפי דבריו גם המ"ב סותר את עצמו, וע"כ מזה ראיה למה שכתבתי לעיל שמעולם לא עלה על דעת המ"ב שצריך לשכור זכות השתמשות.

ומה שבנה בנינו לעשות סתירת הרמב"ם, דכיון שנעשה כאורח ע"כ צ"ל שיש לישראל זכות השתמשות ברשותו, לא ידעתי מאי קאמר איך נעשה כאורח למי שאינו דר שם, אלא שיש לו זכות להניח חפץ שמה, והפשוט בכוונת הרמב"ם דנעשה אורח להדירה של הישראל, שהישראלים דרים שמה, והרי גבי ביטול מבואר להדיא בגמ' דנעשה כאורח אף שלא זכה הישראל כלל זכות ממוני ברשותו של המבטל, א"כ גם בשכירות כן הוא, ומה שכתב שבתשובת ובחרת בחיים כתב ממש כבדבריו, הנה המעיין בובחרת בחיים סימן קכ"ה יראה דלא כתב כדבריו לא מיניה ולא מקצתיה, דז"ל כי למה מהני השכירות הרי סוף סוף יש להנכרי נמי רשות שם והוי כשתוף, אך כיון דדרית נכרי הוי כבהמה וכו' ולכך נהי דהחמירו חז"ל לשויה דירה, היינו בפנ"ע, אבל עם ישראל בטלה דירה שלו נגד הישראל עכ"ל. וכונתו פשוט דכיון דהשכירו לישראל נעשה ביתו של הישראל ובית של הנכרי רשות אחד, ונמצא דדר הנכרי ביחד עם הישראל, ומשו"ה בטלה לה דירתו של העכו"ם. אבל לא עלה על דעתו דע"י שכירות יש לו רשות להניח כלים וחשוב כדירה.

ומה שהוכיח באות ד' דלהרמב"ם לא שייך מש"כ החזו"א דבזה הפקיעו חכמים גזירתם על דירת העכו"ם, דהרי הטעם להרמב"ם הוא משום דנעשה כאורח, א"כ כיון דכתב החזו"א דשוכר רק חלק מן החצר, א"כ איך יעשה אורח, ומזה מסיק דצ"ל דנעשה אורח משום שיש להישראל שם זכות השתמשות. ולענ"ד דדברי החזו"א אינם סתירה לדברי הרמב"ם, דכוונת החזו"א דמן הדין לא היה לנו להחשיב עכו"ם כאורח, כיון שלא שכר רק חלק קטן מן החצר, אלא כיון שדירת העכו"ם אינו אלא מצד גזירה הקילו חכמים דנחשב כאילו שכר את כל הרשות, וממילא נעשה כאורח, אף שבאמת לא שכר כולו, מ"מ שוב הפקיעו חכמים גזירתם, וכעין זה כתב הב"י סימן שפ"ב הטעם דמועיל שכירות מן השו"ל, דהקילו חכמים דנחשב כבעה"ב כיון דאינו אוסר מעיקר הדין. [וכן מוכח מדברי החזו"א ס"ק ח' דנעשה כאילו סלקו להעכו"ם מכל החצר עי"ש ומשמע דבכל שכירות הוא כן, דאל"כ מאין לנו קולא מיוחדת גבי משכיר.] א"כ אין שום פלוגתא בין הרמב"ם להחזו"א, ואין שום סתירה בדברי הרמב"ם, ודבריו מפורשין דאין שוכרין שום זכות ממוני ברשותו של הגוי ואינו אלא היכר בעלמא.

ומלבד זה תמוהין דבריו, כיון דעשה פלוגתא בין החזו"א להרמב"ם, א"כ היה יכול לומר בפשיטות דהרמב"ם חולק ולא ס"ל כהחזו"א, דס"ל דאינו משכיר רק חלק מן החצר, אלא ס"ל דמשכיר כל החצר משו"ה נעשה כאורח כמו גבי ביטול, ולא לעשות סתירת הרמב"ם חינם.

באות ו' הביא את דברי רבינו פרץ דף ס"ב שכתב וא"ת א"כ שכירות נמי לא יועיל, כיון דרגיל להיות חוזר כדפרישית וי"ל, דאם חוזר ומשתמש לאחר ששכרו, א"כ בגזילה הוא משתמש הכי משני בירושלמי. והוכיח מזה בעמק חכמה דצריך שום זכות בהחצר, דאת"ל דהוא רק מעשה שכירות בעלמא, א"כ מאי גזל איכא כשמשתמש הנכרי, אלא צ"ל דיש לישראל זכות ממוני בחצירו של הגוי, ואם מונע את הישראל להשתמש שם הוי גזל זת"ד, ואיני יודע איך סילף דברים מפורשים ברבינו פרץ, דהחזרה הוא כשמשתמש העכו"ם בהחצר ולא כשמונע את הישראל מאיזה זכות, והפירוש הפשוט דס"ל לרבינו פרץ דשכירות הוי כמו ביטול, דכיון דנתן להישראל רשות לטלטל אף שלא הקנה לו שום זכות ממוני, אסור העכו"ם להוציא כמו גבי ביטול, וכשמוציא הוא משתמש בגזילה, ומשו"ה אינו אוסר. ואף שלא התנה הישראל כן עם העכו"ם, צ"ל כיון דדירת נכרי אינו אוסר מן הדין החשיבו חכמים כאילו נתן לו הרשות, והוא יאסור להוציא כמו גבי ביטול.

ומה שכתב דא"א לומר דהוא מעשה שכירות בעלמא, הנה אין מי שאומר שהוא מעשה שכירות בעלמא, ודאי שהישראל זוכה את רשות העכו"ם, אבל לא זכות להניח חפץ אלא זכות לטלטל, וכמו שהבאתי לעיל בשם הב"ח והמ"ב ס"ק י'.

באות ז' הביא ראיה מדברי הרשב"א והר"ן דף ס"ה דהקשו דכיון דשכר לישראל הרי סילק את העכו"ם הראשון משם. ואם נימא דאינו אלא מעשה שכירות בעלמא מאי סילוק איכא להנכרי השוכר הראשון משם. וכבר כתבתי דאין מי שאומר דהוא רק מעשה שכירות בעלמא, אלא שוכר את הזכות שיוכל לטלטל, דבעלותו של הגוי עושה איסור הוצאה, וזכות זה הוא שוכר שנעשה שלו לענין טילטול שם, וע"ז שפיר הקשו הרשב"א והר"ן, דכיון דשוכר להישראל, א"כ עכ"פ זכות זה סילק מן העכו"ם השוכר ראשון, ומה שהביא באות ט' את דברי הר"ן דאינו שוכר ע"מ שיצא הנכרי משם, ג"כ מתפרש כן, דבכה"ג לא אמרינן שמכון לסלק את הנכרי הראשון אף מהבעלות לענין היתר טילטול.

ובאות י' הביא את דברי הרשב"א שאינו אלא סילוק לפי שעה, וביאר את דבריו ע"פ דברי החזו"א סימן י"ח ס"ק ח' דחשבוהו חז"ל כאילו סילקו את השוכר הראשון לרגע אחד, ולפי דבריו נמצא דרק גבי שכירות מן המשכיר הוי לפי שעה, אבל בכל שוכר אינו שוכר לפי שעה אלא לכל השבת. אבל בדברי הראב"ן מבואר שכל שכירות מן העכו"ם אינו אלא שכירות לפי שעה. וז"ל הראב"ן ואע"ג דפליגי בשכירות דר' חסדא אמר שכירות בריאה בעינן, וכו' ואי שכירות בריאה בעינן הכי מצי עבדי בשבת, א"ו שכירות דשעה בעינן, כגון שנתנו לו לחם או שום דבר המטלטל בשבת, ואמרו לו זה לשכר חצירך עכ"ל. מבואר בדבריו דכל שכירות רעועה אינו אלא לפי שעה, וצ"ל כמו שפירשתי לעיל, דכיון שאינו שוכר אלא לענין היתר טילטול, א"כ אינו אלא לפי שעה בשעה שעושה ההנחה.

באות י"א הביא ראיה מדברי התוס' שכתב על מה ששוכרין בשבת, דלא דמי למקח וממכר ליאסר בשבת משמע שיש כאן מקח וממכר, ומ"מ אינו אסור בשבת, והוכיח מזה דא"א לומר דאינו אלא מעשה שכירות בעלמא, והנה כתב כתבתי לעיל דלא עלה ע"ד שום אדם דהוא רק מעשה שכירות, אלא העכו"ם משכיר את בעלותו לענין היתר טילטול, א"כ ודאי דהוי מקח וממכר, אלא שמ"מ מו"מ כזה אינו אסור בשבת, כיון שאינו אלא לענין היתר טילטול, וכן הוא כוונת תוס' הרא"ש שהביא באות י"ב. ומה שהביא שם מדברי הגר"ז סימן שפ"ב סעיף ח' מדכתב דאינו קנין אלא שכירות, משמע דאם היה קנין היה אסור בשבת, וע"כ שקונה איזה דבר. והנה כבר כתבתי דודאי קונה איזה דבר שקונה את הרשות לענין היתר טילטול, וגם השכירות הוא כזה ששוכר את הבעלות לענין היתר טילטול, ומשו"ה מותר בשבת, כיון שאינו שוכר זכות השתמשות. ומה שרצה העמק חכמה לפרש דבאמת קונה זכות השתמשות, אלא כיון שאינו צריך לו באמת ההשתמשות, אלא כדי להתיר לטלטל מותר, ואין לשון הגר"ז סובל דברים אלו, שכתב דאינו קונה אלא להתיר טילטול, משמע שאינו קונה יותר מזה. וגם עצם חידוש הדין דמותר לקנות בשבת אם אינו צריך לו הדבר להשתמש, אינו מובן כלל, וגם הרי לפי דבריו צריך שיהיה שלו כדי שיכול לטלטל, ומה נפ"מ איזה השתמשות הוא עושה, טילטול או הנחת חפץ.

ומה שהביא את דברי החזו"א סימן כ' ססק"ז שכתב דברים מפורשים וענין השכירות אינו שכירות ממש דאפילו בשבתו בבקעה של אחרים ושל הפקר אוסר, ומהני שכירות אף שאין כאן בעלים ולא משכיר אלא הכי תקינו רבנן עכ"ל. מבואר מזה להדיא דאין הישראל זוכה שום זכות ממוני בחצירו של הגוי, ומה שכתב העמק חכמה שזה סותר למש"כ החזו"א סימן י"ח סק"א וס"ק ל"ב, כבר ביארתי לעיל דזה אינו, ומדבריו כאן ראיה גמורה למה שכתבתי לעיל בכוונתו. ומה שרצה העמק חכמה להסיע את דבריו דכונתו דמועילה השכירות אף במקום שהשכירות לא חלה בדיני חו"מ, כגון שאינו שלו, ע"כ מותר בשבת. ולפי דבריו בכל שכירות הוא חלה בדיני חו"מ ורק בשבתו בבקעה אינו חלה בדיני חו"מ. וזה להיפך מהמבואר בדברי החזו"א, דהביא ראיה דשכירות בשום מקום לא חלה בדיני חו"מ מהא דשבתו בבקעה, כיון דשם לא חלה בדיני חו"מ ה"ה בשום מקום, אבל אינו מחלק במהות השכירות בין שבתו בבקעה לשאר מקומות, וזה פשוט ומבואר.