שוברו של הגאון בית אפרים
כבר הוזכר לעיל יסודו הברור והתקיף של הבית אפרים: ש"אין כח ביד שום אדם לערער על המנהג אשר נתייסד עפ"י גדולי עולם חכמי צרפת ואשכנז אשר אנו מבני בניהם ומימיהם אנו שותים" - וכל מה שטרח הגאון בית אפרים בתשובתו הארוכה לא טרח אלא בשביל ידידו החכם השלם הגאון בעל משכנות יעקב, כי "הנה זה בא וקרא ערעור[126] על מה שכתב הט"ז והמג"א שיש לסמוך על דיעה זו שרשות-הרבים לא מקרי בפחות מס' רבוא שהוא דעת רוב הפוסקים. ולבבו לא כן ידמה, וערך מערכת הפוסקים החולקים. ולזאת הוכרחתי להיות מונה והולך גדולי עולם הסוברים כן. וגם אשר חשב ידידי החריף הנ"ל לחזי לאצטרופי איזה גדולים לדעת האוסרים, טעי במנינא"...!
ולא עוד - טוען הבית אפרים - הרי כבר קבע התומים: ש"אין להעמיד יסוד על מה שנראה לעינינו כי אלו הפוסקים הם רבים..., כי מי יודע כמה חולקים וכמה מהפוסקים אשר המה עודם בכתובים".
ואכן רוה"ק הופיע בבית מדרשו, כי בימינו נתגלו עוד הרבה ראשונים העומדים בצד המקילין, שעודם היו בכתובים בזמנו של המשכנות יעקב,[127] המחייבים ס' רבוא לרשות-הרבים, והרי מנין רשימתם המלאה:
א. הלכות גדולות (בה"ג)[128] ב. רב נטרונאי גאון[129] ג. רב עמרם גאון[130] ד. רב שר שלום גאון[131] ה. רב האי גאון[132] ו. רש"י[133] ז.תוספות[134] ח. האשכול[135] ט. ספר התרומה[136] י. סמ"ג[137] יא. ספר העיתים[138] יב. ראב"ן[139] יג. פסקי הרי"ד[140] יד. רוקח[141] טו. ראבי"ה[142] טז. ריא"ז[143] יז. אגודה[144] יח. ריבב"ן[145] יט. האגור[146] כ. מהרמ"ק[147] כא. רבינו ירוחם[148] כב. אור זרוע[149] כג. פסקי מהר"ח או"ז[150] כד. מהר"ם מרוטנבורג[151] כה. סמ"ק[152] כו. צידה לדרך[153] כז. מחזור ויטרי[154] כח. העיטור[155] כט. רא"ש[156] ל. הגהות אשר"י[157] לא. ספר הנייר[158] לב. הגהות מיימונית[159] לג. מרדכי[160] לד. אורחות חיים[161] לה. טור[162] (ובנוסף יש עוד גאון וכמה ראשונים שכתבו דלית לן רשות-הרבים בזמן הזה: לו. רב פלטוי גאון[163] לז. שבלי הלקט[164] לח. תניא רבתי[165] לט. ריקאנטי[166] מ. מהרי"ל[167] מא. לקט יושר[168] מב. תוס' ישנים.[169])
והשתא, אם המשכנ"י שראה לנכון לקרא תגר נגד מנהגן של ישראל, על סמך שמצא רוב ראשונים מחמירים שמפרשי השו"ע לא ראו אותם בזמנם,[170] א"כ לשיטתו כ"ש להיפך, שבאם המצא ימצאו עוד ועוד ראשונים אחרים, עד שרוב מנין ובנין יתהפך לצד המקילין, ודאי דיחול חובה לחזק ולקיים מנהג ותיקין אשר נתייסד ע"פ גדולי עולם חכמי צרפת ואשכנז שממיהם אנו שותים...
וה"ה די"ל כן גם לדעת המשנה ברורה, שכתב[171] דרוב ראשונים סוברין דגם בדידן איכא רשות-הרבים-דאורייתא כמבואר במשכנ"י שהאריך בזה, והיינו מטעם דס"ל דלא בעינן ס"ר לרשות-הרבים, וכן מה שכתב[172] דרוב הפוסקים העתיקו כרבי יוחנן דבלא דלתות נעולות יש חיוב חטאת, דאתו רבים ומבטלי מחיצתא. דהנה עתה שנתברר בימינו שמנין רוב הראשונים נהפך לצד המקילין, דבעינן ס"ר לרשות-הרבים ולית לן רשות-הרבים דאורייתא. ומאידך גם ניתוספו הרבה מאד ראשונים שהמ"ב לא ראה אותם,[173] ונתהפך מנין רוב הראשונים לצד הסוברים דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא,[174] ומעתה תו לא קשה מידי על מנהג העולם שמסתפקין בצורת-הפתח, כי לא נותר לנו שום מקום להחמיר אף לבעל נפש.[175]
ופשוט שאין לחשוש לגזירות[176] וחששות שונות[177] ומשונות[178] שלא שערום אבותינו ורבותינו, שהם דברי הדיוטות או מינות[179] נגד עיקר תקנת חז"ל.
ואכן בעיה"ק ירושלים[180] ת"ו, אף שכבר יש בה הרבה יותר מס' רבוא תושבים כ"י, נוהגים רוב ציבור היראים והחרדים לטלטל בעירובין דשם, על יסוד: א.דהרחובות אינם מפולשין ומכוונים, כמבואר בשו"ת "קנין תורה"[181] לגאב"ד שטארסבורק זצ"ל חבר הבד"ץ דהעדה החרדית בעיה"ק ירושלם ת"ו. ב.דכל שהס"ר אינו ברחוב אחד, אלא בהצטרפות מכל העיר אינו נחשב לרשות הרבים.[182] ג. פסקו של החזו"א[183] כמבואר בשו"ת אבן ישראל[184] לראב"ד עדה החרדית הגאון רבי ישראל יעקב פישער זצ"ל.
וכן נוהגים רוב ציבור היראים והחרדים לטלטל בעירוב של עיר התורה "בני-ברק",[185] למרות שהיא מחוברת ברציפות עם שאר הערים במרכז ארץ ישראל המחוברים יחדיו, הנקרא "גוש דן", אשר מספר תושביהן הוא למעלה מכפליים מיוצאי מצרים,[186] כן ירבו.
וכ"ש וק"ו במקומנו, שמעתה יכול כל בעל-נפש לענג את השבת כהלכתו,[187] לבלתי 'יהיו ידיו אסורות' מלהוציא ולהכניס, כי מלבד כל החומרות שדקדקו בתיקוני צורת-הפתחים בעירנו, העירוב דידן הוא בתכלית הכשרות וההידור,[188] יותר מכל העירובין שהיו בערי מגורי אבותינו בארצות איירופא.
____________________________
[126] וז"ל: "על דבר המנהג אשר בזמנינו להתיר לטלטל בכל העיירות ע"י צורת-הפתח... אי שפיר עבדי או לא. תשובה. נראה ברור דלאו שפיר עבדי וחוששני להם מחטאת. ולדעתם זו (של י"ד הראשונים אשר מנה מצד המחמירים נגד ח' ראשונים מצד המקילים) המטלטל ברחובות שלנו ע"י צורת-הפתח מחלל ש"ק מדאורייתא וחייב חטאת. ונראה ברור שדעה זו עיקר להלכה שהם מחמירין בשל תורה, ועוד שהם רוב מנין ובנין... ולפי שראיתי שהרב בעל ט"ז כתב שדעת רוב הפוסקים להקל... ובאמת לא בא לחשבון יפה... ויראה המעיין כי אדרבה רובא דרובא פוסקים הם מחמירים", עכ"ל המשכנ"י סימן ק"כ.
[127] ואף בדורם של הערוך השלחן והמשנה ברורה, עדיין היו בכתובים ולא נדפסו.
[128] דעת הגאון בעל "הלכות גדולות" (בה"ג) כבר מובא בתוספות (עירובין ו.) וז"ל: "וכן יש ב'הלכות גדולות' דבעינן דריסת ס' רבוא". וברמב"ן (עירובין נט.) וז"ל: "בכמה מקומות פירש [רש"י] שאין רשות-הרבים גמורה אלא בעיר שיש שם ס' רבוא, ולא ידענא מנין לו לרש"י כן... אבל ב'הלכות גדולות' נמצא כן". ובחידושי הר"ן (שבת ו.) וז"ל: דפירש רש"י ז"ל ובה"ג דלא הוי רשות-הרבים אלא שיש ששים רבוא". ובמהר"ם מרוטנבורג (פסקים עירובין אות ט) "ובה"ג פירש נמי דבעינן ס' רבוא", ובתוס' הרא"ש (עירובין ו:) וז"ל: "וכן מפורש בה"ג דבעינן דריסה של ס' רבוא".
אך המשכנות יעקב (סימן קכא) סבר דמכיון דלא מצא זאת בדברי הבה"ג עצמו ע"כ דעתו לא נחשבת, וז"ל בתשובתו השנית להגאון בית אפרים: "אינני רואה בזה שום טעות כלל ח"ו ועיינתי בחושבנאי, לכן ראיתי לשוב כו' להתחיל על סדר בה"ג בזה אשר לא נמצא בהן מה שכ' התוס' בשמן דבעי ס' רבוא", ושוב חזר ע"ז בתשובתו שם וז"ל: "והרי הר"ן והריטב"א והריב"ש וכל הפוסקים הביאו בשם רש"י ולא הזכירו שכן דעת 'הלכות גדולות' שדבריו דברי קבלה ואין נוחין לדחות בקל, אלא ודאי משמע שלא מצא הדברי בה"ג", עכ"ל המשכנ"י.
כידוע נמשך אחריו המשנה ברורה (סימן שמ"ה בביאו"ה ד"ה שאין ששים רבוא) וז"ל: "ועתה נבוא להתבונן אודות מה שכתבו המג"א והט"ז דרוב פוסקים ס"ל כהי"א, הנה באמת כפי מה שהעתיק הב"י בקצור נמרץ את עקרי השיטות, דימו הם שרק אלו הם החולקים בזה, אבל כאשר חפשנו דבר זה בפוסקים מצאנו עוד הרבה מגדולי הראשונים המחמירים בענין זה. אכן מתחלה אחשב דעת המקילין בזה: ראשון לכולם הביא זה בשם בה"ג [ואינו בבה"ג שלפנינו]", עכ"ל. אכן הקרה ה' לפנינו שבדורות האחרונים נמצא כת"י (אספמיא) של הבה"ג הנדפס בשנת תרנ"ב בבערלין ע"י חברת "מקיצי נרדמים", בעמוד 131: "רשות הרבים דוכתא דדשין בה שית מאה אלפי גוברין בכל יומא כדגלי מדבר". והם הם הדברים "דברי קבלה" של רבינו הבה"ג המובא בראשונים הנ"ל, וכבר כתב התוס' (חולין מד ע"א ד"ה כדי תפיסת היד) שדברי הבה"ג הם דברי קבלה ויש לסמוך עליהם, וכן כתב הרא"ש בשם הראב"ד (ברכות פ"ד אות יד), ובש"ך (יו"ד סימן כה ס"ק ב) וז"ל: וכמה מצינו שהתוס' וכל הפוסקים חששו לדברי בה"ג אפילו היכא דלא מסתברא טעמיה, אפילו להקל, מפני שכל דבריו דברי קבלה".
[129] וז"ל רבינו נטרונאי גאון (שערי תשובה סימן רט): "והלכתא, מדינות ועיירות שאין בהם ששים רבוא, ואפילו יש בהן ששים רבוא ויש עליהם חומה ולדתותיהן ננעלות בלילה, אין נעשית רשות הרבים, ואין חייבים עליהם כרת וסקילה, מ"ט דבעינן כדגלי מדבר" (ומובא גם בספר העתים אות צב בשם גאון).
[130] וז"ל רבינו עמרם גאון (הלכות פסוקות סימן ע): "מי שנפסקה לו ציצית בדרך בשבת, אם רשות הרבים היא, מקום שיש שם ס' רבוא בני אדם, אסור לטלטלה עד שתצא שבת".
[131] וז"ל רבינו שר שלום גאון (חמדה גנוזה סימן ע): "מדינות ועיירות שאין בהם ששים רבוא, או יש בהם ששים רבוא ויש בהם חומה ודלתותיהן ננעלות בלילה, אין נעשות רשות הרבים ואין חייבין כרת וסקילה, מאי טעמא, דבעינן כדגלי מדבר". (נדפס גם בתשובות רב שר שלום גאון סימן לז).
[132] וז"ל רבינו האי גאון (אוצר הגאונים עמ"ס שבת ו.): "ואיזו הוא רשות-הרבים גמורה, היה לו מקום שיש בו ס' רבוא בני אדם שאין להם לא חומה ולא דלתות, ונכנסין ויוצאין בלילה כמו ביום כדגלי המדבר, זו רשות-הרבים גמורה. דכל מקום שאמרו חכמים רשות-הרבים, בדרך זה אמרו, ולא אמרו סרטיא ופלטיא גדולה שווקים גדולים שממלאין ופתוחין למקום שיש בו ס' רבוא" (ומובא גם בספר האשכול הל' ציצת סימן לא בשם גאון ועי' בהקדמת בעל נחל אשכול עמוד XIX וכן בספר העתים אות רו בשם גאון).
[133] עירובין ו., ו:, מ"ז., נ"ט.
[134] שבת ו:, ס"ד: עירובין ו., כ"ו., נ"ט.
[135] הלכות ציצית אות ל"א, הלכות עירובין אות ס"ד.
[136] דף ס"ד אות רי"ד, דף ע"ב אות רל"ט. ודבריו הובאו בחידושי הר"ן עמ"ס שבת דף סד ע"ב, ובתוספות שבת שם, ובסמ"ג הל' שבת דף יח, ובאור זרוע הל' שבת סימן טז, ובהגמי"י שבת פרק יט אות ח ואות י, וברמב"ן עמ"ס שבת דף נז, ובמרדכי עמ"ס שבת פרק כל כתבי שצד, ובטור או"ח סימן ש"ג.
[137] הלכות שבת דף י"ז.
[138] אות צ"ב, ר"ו, ר"ט.
[139] שבת שמ"ט. ובערוך השולחן (סימן שמ"ה סעיף יז, בשם המשכנ"י) מונה את הראב"ן בין הראשונים האוסרים, דלא ס"ל התנאי דס' רבוא, אבל באמת הראב"ן הוא מהראשונים המקילין כמש"כ מפורש וז"ל: "דהראשונים לא מיחו בנשים שלנו משום דסברי דעיירות שלנו כיון דאין רשות-הרבים שבהן דומה לדגלי מדבר שאינו רחב ט"ז אמה... וגם אין בהם דריסת ששים רבוא כדגלי מדבר". וכנראה הרגיש בזה המ"ב (סימן שמ"ה בביאו"ה ד"ה שאין ששים רבוא) שלא הזכיר את הראב"ן במנין הראשונים האוסרים אשר נמנו במנין המשכנ"י.
[140] עירובין ו., נ"ט. פסתים ס"ט.
[141] הלכות שבת קע"ה
[142] הלכות עירובין שע"ט, שצ"א, והובא בהגהות מרדכי שבת פרק יח.
[143] עירובין פרק א' אות ה', פרק ה' הלכה ה'. ובערוך השולחן (סימן שמ"ה סעיף יז, בשם המשכנ"י) מונה את הריא"ז בין הראשונים האוסרים, דלא ס"ל התנאי דס' רבוא, אבל באמת הריא"ז הוא מהראשונים המקילין כמש"כ מפורש (בפרק א אות ה) וז"ל: "מבואות של כרכין המפולשין חוץ לעיר מצד זה ומצד זה, והן רחבין ט"ז אמה, והם מעבר לששים רבוא כדרך כרכין שכל באי העולם עוברים שם, הרי המבואות הללו רשות-הרבים גמורה". וכנראה הרגיש בזה המ"ב (סימן שמ"ה בביאו"ה ד"ה שאין ששים רבוא) שלא הזכיר את הריא"ז במנין הראשונים האוסרים אשר מנה המשכנ"י.
[144] עירובין פרק ה' אות נ"ו
[145] עירובין ו:, נ"ט.
[146] סימן תקל"ז
[147] שבת ו., והובא בהגהות אשר"י עירובין ו:, כ:
[148] תולדות אדם וחוה, נתיב שנים עשר חלק ד', ונתיב שנים עשר חלק י"ז.
[149] הלכות שבת סימן ט"ז, הלכות עירובין סימן קכ"ט.
[150] עירובין פרק ב אות נ"ז.
[151] פסקים עירובין אות ט', י'.
[152] מצוות התלויות בשבת יום השביעי עמוד רצ"ו, רצ"ט.
[153] מאמר רביעי כלל הראשון פרק מ"ב, מ"ו.
[154] פרק במה אשה אות ל"א, ל"ב.
[155] הלכות ציצית שער שלישי שער אדם תלק א'.
[156] עירובין ו., ביצה כ"ד.
[157] עירובין ו:, כ:
[158] הלכות עירובין
[159] הלכות שבת פרק ה' אות ב', ד'.
[160] שבת ס"ד: רמז שנ"ה. ובמשנה ברורה (סימן שמה בביאו"ה ד"ה שאין ששים רבוא) מונה את המרדכי בין הראשונים האוסרים, דלא ס"ל התנאי דס' רבוא, אבל באמת המרדכי הוא מהראשונים המקילין כמש"כ מפורש בפרק הזורק וז"ל: "דאין לנו רשות-הרבים וכל רחובות שלנו כרמלית הן, דלא מיקרי רשות-הרבים אלא א"כ רחב ט"ז אמה ומפולש משער לשער וס' רבוא בוקעין בו".
[161] הלכות שבת אות רפ"ד.
[162] אורח חיים סימן שמ"ה, שס"ד, שצ"ב.
[163] הלכות פסוקות סימן קמ"ד.
[164] שבת ק"ו, ק"ז.
[165] י"ט אות י"ז.
[166] שבת אות צ"א.
[167] הל' שבת דף כ"ט:, שו"ת אות קל"ח, שו"ת החדשות סימן ל"ח, סימן מ' סעיף א' וב', וסימן מ"א.
[168] עמוד 66.
[169] שבת י"ט.
[170] ראה לעיל הערה 15.
[171] בביאו"ה סימן שס"ד ד"ה ואחר שעשה.
[172] שם.
[173] וכדכתב הערוך השלחן הטעם שהמשכנ"י הרעיש העולם על שמצא ראשונים שלא ראו אותם מפרשי השו"ע כי לא נדפסו בימיהם, ראה לעיל הערה 15.
[174] ואלו הם: א. התוס' (כמ"ש הבי"א דף ל"ט ע"ב, אבני נזר סימן רע"ו). ב. רבינו חננאל (עיין בראבי"ה עמוד 321 שהעתיק את לשון הר"ח דלית הלכתא כר' יהודה כלל). ג. הרמב"ם (הל' שבת פרק י"ז הלכה י', ל"ג, פירוש המשניות עירובין פרק ב' משנה ד') ד. המגיד משנה (הלכות שבת פרק י"ז הלכה י', ל"ג). ה. הגהות מיימוניות (הל' שבת פרק י"ז אות ט', י', בתרא ט'). ו. הראבי"ה (עמוד 270). ז. האשכול (עמוד 163). ח. ספר הבתים (פרק י"ג). ט. התוס' ישנים (שבת דף ו' ע"ב). י. האו"ז (עירובין קכ"ט דף ל"ג ע"ב). יא. פסקי מהר"ח או"ז (עירובין פרק ב אות נ"ז). יב. הרמ"ק (בהגהות אשרי עירובין כ' ע"ב). י"ג. רבינו חננאל בן שמואל (עירובין כ"ב). יד. הריבב"ן (עירובין כ"ב). טו. הרי"ד (עירובין כ"ב). טז. פסקי ריא"ז (פ"ב הלכה א אות ו). יז. ספר המאורות (ריש עושין פסין).
וכמה נפלא לראות האיך הופיע רוח הקודש בבית מדרשו של הבית אפרים (והחזו"א שנמשך אחריו), דאף שהוא לא ראה את דברי הראשונים הרשב"א והר"ן והראב"ד והמאירי שנדפסו בזמנינו, הסיק דרוב הפוסקים ס"ל כחכמים, ורק הריטב"א הוא שפוסק להדיא כר' יהודה אפילו בעומד מרובה. דהרי הראב"ד המובא ברשב"א (דף כ"ב) ובמאירי (דף כ') כתב דבעומד מרובה על הפרוץ מודה ר' יהודה דלא אתי רבים ומבטלי מחיצתא, ולא פליג אלא בפרוץ מרובה על העומד. וכן כתב רבינו יונתן להדיא. וכן הר"ן (דף כ"ב) שהביא את דברי הראב"ד, משמע דס"ל כוותיה. וכן כתב להדיא הגאון-יעקב (דף ו) דלהרמב"ן דוקא בפרוץ מרובה ס"ל אתי רבים וכו' אבל בעומד מרובה מודה דלא מבטלי מחיצתא. א"כ כמה צדקו דברי הבי"א דאכן לא נשאר מרבותינו הראשונים מי שפוסק כר' יהודה אפילו בעומד מרובה, אלא רק הריטב"א בלבד.
[175] והדברים ק"ו, דהרי כבר פסק המ"ב (סימן שמ"ה בביאור הלכה ד"ה וי"א) כהאלי' רבא, דבמקום שיש "צד להקל" אזי גם בעל נפש יכול לסמוך על ס"ר, א"כ כ"ש וק"ו הכא שאינו רק "צד" אלא שובר ממשי בהוכחת צדקת טענותיו החזקים של הבי"א נגד המשכנ"י ש"אין להעמיד יסוד על מה שנראה לעינינו כי אלו הפוסקים הם רבים, כי מי יודע כמה חולקים וכמה מהפוסקים אשר המה עודם בכתובים", וכפי שאכן נתברר בזמנינו שרוב הגאונים והראשונים ס"ל דבעינן ס"ר לרשות-הרבים, ולית לן רשות-הרבים-דאורייתא בזמן הזה (יעויין עוד בשו"ת יביע אומר ח"ט סימן ל"ג עמוד נ"ו), וכ"ש וק"ו לאחר שנתברר בזמנינו דגם רוב הראשונים ס"ל דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא. ואגב, כבר הזכרנו לעיל הערה 49 שגם בלא"ה עדיין יש יסוד חזק להקל אף לבעל נפש.
[176] ידועים דברי הרא"ש (פ"ב דשבת סימן טו) דאי אפשר לגזור גזירות חדשות אחר סתימת התלמוד. ורק "תקנות" לסייג ולגדר יכולים לתקן למקום, ולזמן קצר, בלבד (עי' אג"מ או"ח ח"ד סימן מט). ולא עוד שהרי רבינו הרא"ש עצמו (בתשובותיו כלל כ"א או"ק ח) יצא בחרב ובחנית נגד אחד מרבני ספרד שאסר תיקון צוה"פ בעירו, וז"ל הרא"ש: "...אתה רבי יעקב ברבי משה דבאלינסיא, כבר כתבתי לך על ענין העירוב שנהגו בכל גלויות ישראל להתיר מבואותיהם המפולשין בצורת-פתח, ואתה אסרת אותו לקהל פריריש, וכתבת לי ראיותיך, ואני הודעתיך שאין בהם ממש. והזהרתיך שתחזור בך ותאמר לקהל שיתקנו מבואותיהם כאשר הורגלו עפ"י גדוליהם. והנה הוגד לי שאתה עומד במרדך ואתה מכשיל את הרבים בחילול שבת. לכן אני גוזר עליך, אחר שינתן לך כתב זה בעדים, שתתקן המבואות המפולשין לרה"ר בצורת-פתח, תוך שבועיים אחר שתראה כתב זה. ואם לא תתקן המבואות כאשר כתבתי, אני מנדה אותך. ואם היית בימי הסנהדרין, היו ממיתין אותך, כי אתה בא לעקור תלמוד שסידר רב אשי ולחלוק על כל הגדולים שהיו עד היום הזה... לכן חזור בך ואל תטוש תורת משה רבינו ע"ה..." ובתשובה שאחריה רבינו הרא"ש כבר אינו מכנהו יותר בתואר רבי, אלא בשמו יעקב בלבד, ומורה לנדותו בכל קהלות ספרד, ודינו כזקן ממרא, "כי אנו חייבין למסור נפשותינו על תורת האלקים ולבער עושה הרעה מקרבינו... נאום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל".
ראוי לציין כאן מש"כ הגאון בעל בית אב (ח"ב בקונטרס כרם אב ענף ח סוף או"ק כד), וז"ל: "ר' יעקב ב"ר משה דאסר לקהל פריריש לתקן מבואותיהן המפולשין לרה"ר של כותים בצוה"פ, הנה מצאנו לו חבר העומד בשיטתו, הוא מהר"ח או"ז, ואפשר דגם ר"ח ורב האי גאון ז"ל ועוד מהראשונים דס"ל דצוה"פ אינה מחיצה גמורה מה"ת יעמדו לימינו, ואולם לאשר ר' יעקב ב"ר משה עמד על דעתו ואסר לקהל פריריש הנה הרא"ש ז"ל שפך עליו כל חצי זעמו נדהו ודנהו כזקן ממרא ולא הניחו להחמיר במקום שיש מכשול לרבים בחילול שבת, דבכהאי גוונא לכו"ע אסור להחמיר דהוי כמו בק"ש לרמ"א וט"ז וכל שכן היכא דאומר דהדין כן אפילו במקום דליכא מכשול אסור כמ"ש הט"ז שם בסימן תקנ"א, וכל שכן..." (המשך בהערה הבאה).
[177] כמו שבעוה"ר פרסמו מנגדי העירוב בעיתון הגדול ביותר במדינה New York Times שי"ל בעש"ק במדבר תש"ס (p. B1 June 2, 2000) שהעירוב מוריד את ערך השבת, כי במקום שיש עירוב נראית השבת כיום חול, ר"ל, ואצ"ל שאלו הם דברי מינות ואפיקורסות ממש היוצאים מפומייהו של צדוקי זמנינו שאינם מודים בעירוב. ועי' בשו"ת בית אב (שם) וז"ל: "...דאין להחמיר ח"ו שלא לתקן עירובין מצד יראת שמים בסברות בדויות וכוזב