Tuesday, October 31, 2006

Part 12: Things You Have Always Wanted to Know About the Flatbush Eruv (But Were Never Told)

Continued from part XI

הגאון רבי יונתן שטייף זצ"ל

אב"ד דקהל יראים וויען

בעמ"ח שו"ת מהר"י שטייף, וז"ל:


"...יש לערב הן העיר ברוקלין והן העיר מאנהעטטען, ומכל שכן אותן השווקים שאין בהם ס' רבוא בוקעין בו. שעל ידי התיקון שיעשה בהם, יהיו מובדלות מיתר השווקים שיש בהם דריסת הרגל של ס' רבוא שלא יהיו פרוצים להם. ובפרט חלק הנקרא וויליאמסבורג שאין כאן שוק שס"ר בוקעים בו.

וביחוד העיר ברוקלין אפשר לתקן שכונות שכונות, דהיינו אותם השווקים שדרים בהם לרוב מהיראים, בקל יש לתקן אותם בצוה"פ, כי אפשר להשגיח ולבדוק בכל ע"ש אם לא נתהווה איזה שינוי או פירצה." (מעצכי"ק ועי' שו"ת מהר"י שטייף סימן ס"ח)

____________________________________________


הגאון רבי יוסף אליהו הענקין זצ"ל

אב"ד ניו יארק

בעמח"ס תשובות איברא, וז"ל:


"...גלוי הוא שיש יסוד גדול ודעת גדולים, לתקן עירובין במנהטן, שלא גריעה בזה מכמה כרכים בעולם שתקנו שם עירוב, ועדיפא מזה.

הועד לתיקון עירובין מנהטן כולל מספר רבנים חשובים, אדמורי"ם, ובע"ב חשובים וכו', והם משתדלים לקבל הסכמת עוד רבנים מובהקים ואח"כ לקרוא לאסיפת רבנים גדולה להחליט על התיקון, לאחר שיעשו כל התיקונים הצריכים.

לדעתי לא ימתינו עד שיתקבץ כינוס רבנים בגלל זה, כי מנסיון יודעים אנו שזה יקח הרבה זמן, וחבל על הזמן שבינתיים, אלא יעשו תיכף מה שאפשר ומה שנחוץ לעשות, ואחר התיקון יפרסמו שהתיקון נעשה ושממונים עליו רבנים משגיחים."

"...הועד צריך להשיג קרן קבוע כדי שיוכלו לשלם שכר של שני משגיחים ת"ח מפורסמים שישגיחו על העירוב, ולזרז רבנים שיעשו מחיצות כדי לעשות עירובי חצרות בהבאראס ברוקלין, בראנקס וקווינס וכו' שאין שם עירוב כללי וכו'." (סימן כ"ה מכתבו האחרון מיום כ"ח תמוז תשכ"א)

____________________________________________


הגאון רבי ישראל יעקב פישער זצ"ל

ראב"ד עדה החרדית בעיה"ק ירושלים ת"ו

בעמ"ח שו"ת אבן ישראל, וז"ל:


"...מה ששאל מע"כ אי כיום שנמצאים בירושלים ששים רבוא אנשים וכו', א"כ צריך להחמיר דלא יהני צוה"פ, רק דלתות הראויות להנעל.

הנני להשיבו... ברחובות ירושלים כעת, הרי ב' המחיצות מהרחוב קיימות כמש"כ הריטב"א, וגם המחיצה השלישית אינה מפולשת, ושפיר אית לן שלוש מחיצות. וזהו כוונת החזו"א דאית לן היתר מחוור ומרווח, דבודאי אין לנו רשה"ר דאורייתא, ושפיר מהני עירובין ושיתופי מבואות בלי שום פקפוק." (שו"ת אבן ישראל ח"ח סימן ל"ו)

Monday, October 30, 2006

Eruvin in the News: Boulder, CO

With a String and a Prayer

Man Helps Orthodox Jews Expand Sabbath Borders

By Jean Torkelson
October 30, 2006

Yaakov "Jim" Watkins' part-time occupation is defined by a string.

Not just any string - a thin Kevlar string that looks like something you'd tie a package with. But this string becomes a powerful symbol of faith when Watkins oversees its placement, ever so carefully, around Jewish neighborhoods. Read on ...

Friday, October 27, 2006

Eruvin in the News: New York, NY 3

Wiring debate has nothing to do with cable or ’Net

By Marvin Greisman

The issue of establishing a Lower East Side eruv - the creation of a set boundary to permit activities on the Sabbath, such as carrying objects or pushing baby carriages - continues to spark a lively debate among segments of the Lower East Side Orthodox Jewish community. Read on ...

(Note Rabbi Romm is incorrect regarding Rav Moshe Feinstein zt”l’s objection to the Manhattan eruv. Shishim ribo is not the issue since Manhattan is encompassed by mechitzos. Please see Part 4b: The Permissibility of a Brooklyn Eruv According to Rav Moshe Feinstein zt”l and Part 4c: The Permissibility of a Brooklyn Eruv According to Rav Moshe Feinstein zt”l.)

Wednesday, October 25, 2006

Eruvin in the News: Venice Beach, CA 2

Venice Area Jews Seek an Eruv to Ease Limits on Activities

By Sharon Bernstein and Martha Groves
October 25, 2006

An Orthodox synagogue with the ambitious desire to enclose much of Santa Monica, Venice and Marina del Rey within a religious boundary known as an eruv has come up against a barrier some say is as immutable as the Torah itself: the California Coastal Commission. Read on ...

Part 11: Sechiras Reshus For Contemporary City Eruvin

סימן ו


בירור בענין משכיר שאינו יכול לסלקו אלא לאחר זמן

בשו"ע סימן שפ"ב סעיף י"ח, נכרי שהשכיר ביתו לחבירו נכרי, אם יכול המשכיר לסלק השוכר תוך זמנו, יכולים לשכור ממנו, ואם לאו אינו מועיל, אלא א"כ שכרו מן השוכר. והנה לכאורה צריך שיוכל לסלקו מיד, דאם אינו יכול לסלקו אלא לאחר זמן כגון שלושים יום, לא מהני, דהרי בכל שוכר כאשר כלה זמן השכירות יכול לסלקו, ואפ"ה לא מהני אלא כשיכול לסלקו בתוך הזמן, והטעם דכדי שיוכל להשכיר על אותו שבת, צריך שיהא כח המשכיר בהבית באותו שבת, וע"כ צריך שיוכל לסלקו באותו שבת.

ואמנם יש להסתפק היכא דיכול לסלקו בכל עת שירצה, רק שצריך המשכיר להודיע לו מקודם יום או יומים או חודש, כדי שיהיה לו זמן למצוא לו מקום אחר לדור שם, ואם לא הודיע לו א"א לסלקו, יש לעיין אם בכה"ג יכול גוי המשכיר להשכיר לישראל את רשותו, שהרי באמת אין המשכיר מודיע להעכו"ם השוכר שיסתלק, כי באמת אינו רוצה לסלקו, א"כ נהי דזה גופא אינו מגרע דהרי בידו להודיע לו ולסלקו, מכל מקום כשנכנס השבת ולא הודיע לו מקודם, שוב הרי אינו יכול לסלקו בשבת זו, א"כ לכאורה על שבת זו השכירות אינה יכולה לחול, וכן הוא בכל שבת ושבת, דאף שמתחילה היה יכול לסלקו מ"מ כשמגיע השבת אינו יכול לסלקו, כיון שלא הודיע לו קודם.

אמנם י"ל דז"א, דע"כ לא אמרינן דצריך שיוכל לסלקו אלא כדי שיהיה לו הכח והבעלות בהבית, כמ"ש הריטב"א דף ס"ה דכיון שיכול לסלקו אין לך תפיסת יד גדול מזה, א"כ אם אינו יכול לסלקו תוך הזמן, א"כ בתוך הזמן אין הבית שלו, משא"כ בגוונא דידן דבאמת יכול לסלקו בכל עת שירצה, א"כ ודאי יש לו תפיסה בהבית, ומה שצריך להודיע לו קודם הוא רק כדי שיהיה לו זמן למצוא לו מקום אחר, ולא משום כח קנינו על הבית ששכר, בכה"ג י"ל דאין מזיק מה שלע"ע אינו יכול לסלקו, כיון דמ"מ יש להמשכיר הבעלות לענין שיוכל לסלקו.

ויש לדמותו למש"כ בש"ע סעיף ח' דאם בתוך הזמן השכיר הנכרי דירתו לאחר, די בשכירות הראשון שאף שאינו יכול לסלקו אח"כ, מ"מ כיון שכבר חל השכירות כשעדיין היה יכול לסלקו, אף שאח"כ אינו יכול לסלקו נשאר כח השכירות. והט"ז ביאר דכיון דהנכרי לא סילק נפשו ממנו, כיון שאחר זמן תחזור לו, וא"כ ה"ה בגוונא דידן הרי הנכרי אינו מסולק ממנו שהרי בידו לסלקו בכל עת שירצה, אם יודיע לו מקודם, וכ"ש לדעת הא"ר דאף שנכרי מכרו לאחר ומסולק לגמרי, מ"מ כיון דכבר שכרו לישראל והישראל כבר זכה ממנו שוב לא איכפת לן בעכו"ם המשכיר, אף שעתה אינו יכול לסלקו. ובמ"ב פסק כהא"ר, כששכרו לזמן ידוע.

אמנם אף את"ל שלא כדברינו, אלא דנימא דאף היכא דאינו יכול לסלקו רק מחמת שלא הודיע לו מקודם, ג"כ נקרא אינו יכול לסלקו, נלענ"ד דמ"מ חל השכירות על שבת שאחר הזמן שיכול לסלקו אם היה מודיע לו, כגון אם צריך להודיע לו שלושים יום קודם שמסלקו,יכולין לשכור מן המשכיר עתה על שבת שלאחר השלושים יום, אף שבאמת כשיגיע השבת ההוא לא יכול לסלקו, מחמת שגם אז לא הודיע לו.

דהנה אמרינן בכתובות דף נ"ט ע"ב הא לאדמיא אלא לאומר לחבירו שדה זו שמשכנתי לך לעשר שנים לכשאפדנו ממך תיקדש דקדשה, וקאמר ר' אשי הטעם משום דלאחר עשר שנים בידו לפדותה. והנה בשו"ת אבני נזר אהע"ז סימן שכ"ט אות ג' נתקשה בדברי הגמ' מה בכך דבידו לפדותה לאחר עשר שנים, הרי אין בידו לפדותה עתה, והרי יש אומרים דמחוסר זמן הוי דבר שלא בא לעולם, א"כ מה שהוא בידו לאחר עשר שנים הרי הוא מחוסר זמן (עיין מל"מ פ"ד מהלכות אישות), ועוד דאף אם נימא דמחוסר זמן לא הוי לא בא לעולם, מכל מקום לאהוי בידו, דמבואר בריטב"א קידושין דדוקא בתרומה שבידו להפריש בשעת תלישה, אבל אין בידו לקדשה אלא לאחר שיגרשנה ולא עכשיו, אם כן הכי נמי לא מיקרי בידו לפדותה, כיון שאין בידו לפדותה עתה.

ומפרש האבנ"ז כוונת הגמרא, דכיון דבידו לפדותה לאחר עשר שנים,אם כן אין לבעל המשכנתא אף הקנין פירות, כיון שיכולין לפדותה, ואין לו עליו אלא שעבוד בלבד, ואחר כך כשנסתלק השעבוד, הקדושה חל ממילא, ע"כ הוי ברשותו עכשיו להקדישו וחל לאחר עשר שנים, אם כן הוא הדין כשאומר שיהא קדוש לאחר עשר שנים כשיפדנה דמהני, דיש בכוחו עתה להקדישו על להבא, כיון דבאמת גם בתוך זמנו יש לו כח להקדיש אלא שהשעבוד בעל המשכונה מעכב, מבואר מזה דגם בתוך זמנו יש לו הכח של לאחר העשר שנים בכח, ומשום הכי לא חשוב דבר שלא בא לעולם, אלא שבפועל אין לו קנין הפירות אלא כשפדאו, ודומה לזה ביאר בקובץ שיעורים כתובות אות קצ"ה, דיש לו עתה הזכות של לאחר העשר שנים, כיון דאז בידו לפדותו.

ולפי"ז ה"ה גבי שכירות באופן שבידו לסלקו לאחר שלושים יום, יכול להשכיר עתה על השבתות של לאחר שלושים יום, כיון שעתה בידו לסלקו על הזמן של אח"כ, יש לו עתה הכח וזכות של הזמן של אח"כ, ויכול להשכירו, והנה אף שגבי הקדש א"א לחול בפועל אלא כשפדאו אח"כ, נראה דלענין שכירות לענין שבת, א"צ שאח"כ כשבא הזמן שיהא יוכל לסלקו אז, דהרי כיון דהיה אפשר בתחילה לחול השכירות בכח, כיון דאז היה יכול לסלקו על לאחר זמן, שוב אינו מעכב מה שבפועל אינו יכול להשכירו, דהרי באמת לענין גוף השכירות שיזכה בה הישראל א"צ כלל שהמשכיר יהא יכול לסלקו, כמבואר בש"ע סעיף ח' והט"ז ס"ק ט' ביאר דבאמת אין שום סתירה בין מה שהוא ברשות העכו"ם לשכירות הישראל, כיון דשכירות הישראל אינו אלא לענין היתר טילטול, אם כן דוקא בהא דמשכנתא אי אפשר לההקדש לחול אלא כשפודהו לבסוף, דכשלא פדאו שעבוד המלוה על השדה מעכב את ההקדש לחול, כמ"ש האבנ"ז, משא"כ גבי שכירות, דרשות העכו"ם בהבית אלא שיהא לו הכח והזכות להשכיר, וכח זה הרי היה לו בתחילה קודם הל' יום ודו"ק.

Tuesday, October 24, 2006

Eruvin in the News: Venice Beach, CA

LA Jews Meet Resistance to Eruv Wall

Orthodox Jews who want to use a strand of fishing line several miles (kilometers) long to create a symbolic religious enclosure are getting entangled in a dispute with beachfront residents and California environmentalists, who fear the string will snag birds and spoil the ocean view. Read on ...

Monday, October 23, 2006

Eruvin in the News: Edgware, London 3

The Evening Standard (London)

Second London Zone for Orthodox Jews

October 20, 2006 Friday
By Rashid Razaq

London's second Jewish boundary for the orthodox community goes live tonight.

Barnet council approved the construction of a four-mile eruv in Edgware which will allow Jews to perform tasks otherwise banned on the Sabbath.

Marked out by fishing line between 39 poles, 30 feet high, it stretches from Springwood Crescent in the north to the Broadfields estate near Edgware Tube station and Hale Drive in the south. Orthodox Jews, who are barred from working as well as doing tasks such as carrying keys or pushing a pram on the Sabbath, can ignore the rules when in the zone.

Permission was granted after the success of an eruv in Golders Green, the first in the country when it was approved in 2002.

Despite objections from residents who feared it would create a "ghetto" and affect property prices,the boundary has helped about 10,000 observant Jews in north London. The Edgware Eruv Committee, which incorporates eight orthodox synagogues in the area, started work on the new zone 18 months ago. The eruv becomes active at sunset today.

Tali Kramer said: "The eruv is wonderful news for orthodox people. It will increase quality of life and freedom as mothers with young children will be able to take them out in pushchairs and elderly people can be pushed in wheelchairs or use a walking stick.

"For orthodox Jews it is very important to observe the Sabbath correctly."

"There has been very little objection and if the poles weren't pointed out to you then most people wouldn't notice."

"The Golders Green eruv hasn't had any negative effects, it has just allowed orthodox Jews to enjoy life more on the Sabbath."

On Fridays, rabbis will check the lines and poles to ensure they are not broken.They have established a text message and email service to alert followers when the boundaries have been approved as kosher.

Under religious law, Jews are not allowed to carry any item, no matter its weight or purpose, in a reshus harabim (public domain) on the Sabbath. There is an eruv in every town in Israel and 200 cities worldwide.

Wednesday, October 18, 2006

Eruvin in the News: Edgware, London 2

Edgware Eruv To Go Live

By Justin Cohen
Wednesday 18th of October 2006

Edgware’s Jewish community was this week preparing for an extra special Shabbat after it was announced that the long-awaited eruv catering for the area would go live this weekend. Read on ...

Part 11: Things You Have Always Wanted to Know About the Flatbush Eruv (But Were Never Told)

Continued from part X

הגאון רבי חיים אלעזר שפירא זצ"ל
אב"ד מונקאטש
:בעמ"ח שו"ת
מנחת אלעזר,וז"ל

"מקובל בידינו בשם קדוש זקיני בעל בני יששכר ז"ל (כשהי' בעירו או במקום שהוחזקו העירובין בטוב) ביציאתו לחוץ מביתו בש"ק, לקח לתוך בגדו מפתח וכיוצא, כדי שישאוהו במקום העירוב ולא יהי' בכלל מי שאינו מודה בעירוב עכד"ה.
והגם כי ראיתי בס' שערי רחמים דיני מנהגי הגר"א מווילנא ז"ל
[7] כי מנהגו הי' שלא לישא כלל בשבת אפי' במקום שיש עירוב, אכן מנהגינו ומנהג אבותינו ורבותינו הקדושים זי"ע לדקדק לישא במקום שיש עירוב וכדברי רבינו האריז"ל [8] והתשב"ץ ז"ל [9] כדי לחזק אמתיות דברי רבותינו וחכז"ל שהתקינו עירובין ושלא להיות ח"ו (בחשש) בכלל מי שאינו מודה בעירוב." (נימוקי או"ח סימן שצ"ד)

____________________________________________


הגאון רבי אברהם ישעי' קרליץ זצ"ל
:בעמח"ס
חזון איש, וז"ל

"...בזמן הזה, כל השוקים והרחובות שבכרכים היותר גדולים, הן רשות היחיד גמורה מן התורה... וכיון שכן, הן ניתרות בצורת הפתח... ולהאמור ההיתר מחוור ומרווח לכרכים שלנו." (חזון איש הלכות עירובין סימן ק"ז ס"ק ז)

__________________________

[7] הל' שבת אות צ"ג. וז"ל שם "שלא לישא בשבת כלל אפי' במקום שיש עירוב, אפי' בחצר ובבית לא ישא, כי אם בידו. וכן אשה אם יודעין בה שתקבל הדברים מצוה לומר לה שכל התכשיטין אסורים אפי' בחצר ובבית."

[8] "הביאו בריש דבריו שם וז"ל מוהרח"ו (בשעה"כ בדין רחיצה בד"ה ענין העירוב) "ראיתי למורי ז"ל שבשחרית יום שבת הי' מוליך עמו הטלית והחומש מביתו לביהכ"נ וגם הי' מוליכו לבית הטבילה אשר מחוץ לעיר צפת ת"ו הנודעת, ולא הי' מקפיד וחושש לחקור בענין העירוב שנעשה בשיתוף כל מבואות צפת ת"ו". ובאמצע דבריו שם כתב הגאון בעל מנח"א לבאר מש"כ בשעה"כ דהאריז"ל לא היה חושש שמא נתקלקל צוה"פ, למרות שלדעת הרמב"ם והדעה ראשונה בשו"ע דרחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה הוי רה"ר אפילו אם אין ס"ר בוקעין בו, ואולי בשווקי צפת היה מקום רחב ט"ז אמה, ולדעתם הוי ספיקא דאורייתא, ועכ"ז לא חשש האריז"ל לחקור וסמך על חזקת הכשרות של העירוב.
ועי' בנימוקי או"ח שם שנדחק ד"קשה לומר שהי' אז רחובות רחבים כאלו בימיהם בצפת ת"ו, כידוע בנין המחמדנים בימיהם בארצות הקדם ברחובות צרים מאוד". עכ"ז מסיים שם הגאון בעל מנח"א ד"מכל מקום אולי היה כן". ואכן דבר ה' בפיו אמת, אמנם כן נמצא וכן היה בעיה"ק צפת בתקופת האריז"ל, כפי שמעיד בן-דורו הגאון מהרי"ט צהלון בתשובותיו (סימן רנ"א) נגד טענות הלמדנים שפקפקו בימיו על כשרות העירוב, וז"ל: "פקפקו הלמדנים וקצת תלמידי חכמים על הטלטול בה בשבת...דבעינן דלתות ולא סגי בצוה"פ, כי בשכונת הגוים מקום קיבוציהם לתיפלה בימי אידיהן, היא רחבה גדולה שרחבה יותר משש עשרה אמה, והיא רשות הרבים, נמצא שאלו המבואות הם פתוחין לרשות הרבים..." והשיב המהרי"ט צהלון וז"ל: "דהרי כתב רש"י זלה"ה דבעינן ששים רבוא בוקעין בו. וכן כתב הרא"ש זלה"ה דרך פשיטות דבזמן הזה אין רשות הרבים, דליכא ששים רבוא. וכן כתבו התוספות ז"ל ... וכתבו הפוסקים דנהגו לפסוק כהרי"ף ז"ל כשאין התוס' חולקים עליו, משמע דאם התוס' חולקים עליו פוסקים כהתוספות. והכא הרי התוס' ורש"י והרא"ש והטור כולם סוברים דבעינן ס' רבוא. וכמה גדולים גאוני עולם נוחי נפש אשר היו בארצנו ולא פקפק שום אדם מעולם, ועל זה נאמר אל תסג גבול עולם" [משלי כב-כח, ופרש"י: "אל תשוב אחור ממנהג אבותיך"].
ומעתה לאור תגלית חשובה זו ש"פקפוק הלמדנים" נגד התנאי של ס' רבוא, לא התחיל ע"י הגאון בעל משכנות יעקב ז"ל בתקופת הגאון בית אפרים ז"ל, אלא כבר התחיל קרוב לב' מאות שנים קודם בתקופת האריז"ל, א"כ כמה מזהירין דברי עדותו של מוהרח"ו שרבו האריז"ל "לא היה חושש לחקור בענין העירוב שנעשה בשיתוף כל מבואות צפת" - אף שמבואותיה היו פתוחים לאותה רוחבה שהיתה רחבה יותר מט"ז אמה. ומסתבר דטעמו כמבואר בתשובת מהריט"ץ הנ"ל, דכיון ד"מנהג ההוראה" של גאוני עולם הקודמים דבעינן לרשות הרבים דאורייתא שיהא ס' רבוא בוקעין בו, שוב אין שום מקום לפלפולים ופקפוקים של "ספיקא דאורייתא". ומי לנו "בעל נפש" גדול מהאריז"ל, שלא חשש כלל לפקפוק הלמדנים, ואדרבה כל חששתו היה להחמיר על דברי קבלה משום "אל תסג גבול עולם". אכן הוראה גדולה משמיענו מוהרח"ו ב"מעשה רב" מרבו האריז"ל שהיה מוליך בידו את הטלית והחומש. וזאת כדי שלא נשוב אחור, אף לחומרא, ממנהג אבותינו ורבותינו, כי זהו יסוד וכלל גדול באמונתנו בתקנות חז"ל וקיום התורה שבע"פ. ועי' בשערי תשובה (סימן שמ"ה או"ק ה) שבקיצור נמרץ רמז לכך. ואולי י"ל דזהו סוד הענין של "מודה בעירוב" שהחמירו בו הרבה צדיקים גאוני וקדושי ארץ.

[9] שו"ת תשב"ץ חלק ב' סי' לז וז"ל השאלה "אם יש חשש עבירה בתיקוני מבואות, לתלמיד חכם. (תשובה) חס ושלום, אבל הזריז בזה הרי זה משובח. אדרבה, הם תמהים בגמרא על מי שאפשר לו לתקן ואינו מתקן, דאמרינן בפ' הדר (עירובין סח.) א"ל רבא בר חנן לאביי מבואה דדיירין בה תרי גברי רברבי כרבנן, לא ליהוי ליה לא עירוב ולא שתוף? כו'. ומי שלבו נוקפו בזה, הדיוטות גמורה היא, או מינות נזרקה בו. וזכות גדולה היא למתקן. ובפ"ב דביצה (טז:) גבי מערבין עירובי חצרות ביו"ט אמרינן התם במאן דאורי לאיסורא הויא הוראה לקלקולא משום דמתקלקלי בה רבים ובאים לטלטל בלא עירוב."

Monday, October 16, 2006

Part 11: Birur HaShitos ─ Regarding Shishim Ribo

ט. וזה לשון הדברי מלכיאל: "נהגו לערב בכרכים גדולים מאוד, ולא חששו למה שיש שם ששים רבוא,[29] כיון שאין רה"ר מפולש כנ"ל, וגם כי הששים רבוא מפוזרים בכל הרחובות, ולא יזדמן כלל שילכו כולם ברחוב אחת."[30]



[29] כ"כ בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ג' בסופו, ומבואר כאן להדיא שנהגו עלמא להקל לערב אפילו בעיירות הגדולות שיש בהם ס"ר, וכתב בשו"ת אבן ישראל ח"ח סי' ל"ו שכן נהגו כהיום בירושלים לערב בצוה"פ אע"ג שיש שם ס"ר, ובתשובת אדמו"ר ממונקאטש שליט"א הביא בשם מורי הוראה מא"י שכן נהגו בבני ברק לערב בצוה"פ אע"ג שיש שם ס"ר, וכן בת"א נוהגין לערב בצוה"פ אע"ג שיש שם לערך שני מליון אינשי, ועי' בשו"ת אבן ישראל שם שכתב בטעם שנהגו היתר בזה, או משום דנקטינן דבעינן ס"ר באותו רחוב, וכמוש"כ הדברי מלכיאל, ועי' דעת הפוסקים הסוברים כן לעיל סעי' ד', או משום דסמכינן על סברת החזו"א הידוע שעפ"י דבריו בכל הכרכים הגדולים יש היקף ג' מחיצות ע"י הבתים עיי"ש.

והנה מנהג העולם בזה הוא דלא כשיטת המשכנ"י בסעיף א', דסגי בעשוי בשביל ס"ר, (ולפי המשכנ"י אפילו עיירות קטנות א"א לערב) וכן דלא כשיטת האחיעזר המובא לעיל הערה ט"ז שבעיר שיש בו ס"ר הוי כולו רה"ר (אם נאמר שזהו כוונת האחיעזר ועי' לעיל שם שבאמת לא ברירא כולא האי כוונתו), דלפי"ז הא א"א לערב בעיירות גדולות שיש בהם ס"ר דכל רחובותי' הם רה"ר, ודלא כשיטת האג"מ בסעיף ג,' דתלוי בעיר שיש בו ס"ר.

ואמנם לכאו' אין ראי' ממנהג העולם נגד שיטת האג"מ בסעיף ח', כי יתכן שמעולם לא דרו בעיירות גדולות כאלו שיש בהם ג' מליון אינשי, ושיהי' חשש שיש ס"ר הנמצאים ברחובות העיר, אלא שמלשון הדברי מלכיאל משמע שנהגו לערב בעיירות גדולות מאוד שיש ס"ר מפוזרין בהרחובות, א"כ נשמע ממנהג העולם גם דלא כסברת האג"מ, אלא שיותר נראה שאין כוונת הדברי מלכיאל שנהגו לערב בעיירות שהי' בהם ג' מליון אינשי, שהרי לא הזכיר כלל מזה אלא עיירות גדולות שיש בהם ס"ר, וצ"ל שהדברי מלכיאל לא ס"ל כלל זה האומדנא של האג"מ, דבעינן ג' מליון אינשי, כדי שיהי' ס"ר בהרחובות, אלא ס"ל שגם בפחות מג' מליון אינשי יש לחוש לס"ר מפוזרין בכל רחובות העיר כל יום, דרובא דרובא מאנשי העיר הולכים לחוץ כל יום, וממילא אם יש עיר שיש בה ס"ר צריכים עכ"פ לחוש לס"ר מפוזרים בהרחובות, ומ"מ נהגו לערב, וע"כ משום דבעינן שיעברו ברחוב אחד, ולא מצטרפי הס"ר מכל הרחובות.

[30] ויש להסביר טעם מנהג העולם עפ"י מ"ש לעיל פרק א' בסופו, מכמה פוסקים, הטעם דסמכו העולם על שיטת הי"א, ולא חששו לדעה קמייתא, ואיך סמכו להקל באיסורא דאורייתא, אלא הטעם משום דאנן קיי"ל כרבנן דלא ארומ"מ ונמצא ממילא דליכא כאן חשש איסורא דאורייתא, כי מדאורייתא מהני צוה"פ לעשותו רה"י, ולא נשאר כי אם חשש איסור דרבנן, שהצריכו דלתות, ובזה סמכינן להקל על דעת הי"א, וכמו"כ י"ל שבביאור שיטת הי"א גופא, סמכו על דעת הנך פוסקים המקילים משום דבמידי דרבנן נקטינן לקולא, ועוד י"ל בטעם מנהג העולם, לפימ"ש שם מהבית מאיר שתפסו שיטת רש"י לחלוטין, ולא מטעם ספיקא דרבנן, הה"נ שתופסין לעיקר פי' הפשוט בהמחבר, וכמו דס"ל כן הרבה פוסקים, ולא חלקו כלל בין עיר לחוץ לעיר.

ועוד נראה דעי' בשו"ת לבוש מרדכי, שכתב טעם להקל בצוה"פ מכח ספק ספיקא, א' שמא אינו רה"ר, ואפי' את"ל דהוי רה"ר שמא מהני ע"י צוה"פ בלחוד לעשותו רה"י מה"ת, ומכח ס"ס מותרת הטלטול מה"ת, ומצד איסורא דרבנן, דאינו מועיל צוה"פ לרה"ר, סגי בספק א' שמא אינו רה"ר, וכמבואר ס"ס זו בש"ך בכללי ס"ס אות ט"ז, וממילא הה"נ בעיירות הגדולות אע"ג שיש סוברים דהוי רה"ר, מ"מ הא עכ"פ מידי ס"ס הנ"ל לא נפקא, וממילא דמותרת ע"י צוה"פ.

Thursday, October 12, 2006

Eruvin in the News: Hampstead, London 2

The Lines Are Drawn as New Eruv Plan Takes Shape

It took 13 years to get one in Golders Green and was the subject of rows and sabotage. Now, discussions are under way for two more in Hampstead and St John's Wood. Katie Davies assesses the merits of an eruv. Read on ...

Thursday, October 05, 2006

Carrying a Lulav or a Shofar for a Woman or a Child on Yom Tov

The Shaarei Teshuvah (589:3) cites the Shagas Aryeh (siman 106) who maintains that one is not allowed to carry a shofar or a lulav into a reshus harabbim (where there is no eruv) for a woman or a child since they are not required to partake in this mitzvah. The Shagas Aryeh (siman 108) adds that once one has fulfilled his obligation min haTorah of shofar or lulav he cannot carry them into a reshus harabbim to fulfill a mitzvah d’rabbanan (e.g. once one has fulfilled tekiyos d’meyushav he would not be permitted to carry the shofer for tekiyos d’mussaf or, as some have a minhag to shake the lulav in the sukkah in the morning, they would not be allowed to carry it to shul afterwards for the na’anuim during Hallel).

However, most poskim disagree and allow the carrying of a shofar or a lulav for a woman or a child as well as to fulfill a mitzvah d’rabbanan. (Shiurei Bracha, 589:2; Yosef Omets, siman 82; Shulchan Aruch HaRav, 589:2; Orchos Chaim, 589:3; Daas Torah, 589; Kaf HaChaim, 589:28, regarding a woman; Ketzeh HaMateh, 389:5; Igros Moshe, O.C. 3:94, see also Part 2a: Why Brooklyn Is Not a Reshus HaRabbim; Oz Nidberu, 13:38)

The Elef HaMagen (660:1; see also Ketzeh HaMateh, 389:5, and Kuntres Achron) cites the Ostrovtzer rav that the Shagas Aryeh is referring only to a situation of a reshus harabbim d’Oraysa. However, since we do not have a reshus harabbim d’Oraysa today (because we rely on the criterion of shishim ribo) the Shagas Aryeh’s issues do not concern us.

[The Teshuvos V’Hanhagos (1:348) states that after one has fulfilled all his d’Oraysa and d’rabbanan obligations of shaking the lulav (in an area without an eruv), and there is no concern of shmira, the lulav cannot be carried anymore (there can also be an issue of hachanah, preparation for another day). However, the Sheraga HaMe’ir (5:72) maintains that if one preserves the lulav in water, he may carry it home because the lulav has to be returned to the same water it was in originally (see Shulchan Aruch, O.C. 654).]

Tuesday, October 03, 2006

Part 2: Rav Eliyahu Henkin zt”l and an Eruv in New York City

Notwithstanding the incontrovertible proof that I set forth in part 1 proving that Rav Henkin zt”l supported a Manhattan eruv, the text of the 1979 kol korei in opposition to the Flatbush eruv alleges that Rav Henkin signed the 1962 kol korei against the Manhattan eruv. In fact, as I demonstrate in the The 1979 Flatbush Kol Korei Exposed, there is no signature of Rav Henkin to be found on the Manhattan kol korei at all. There is no doubt that the claim that Rav Henkin signed the Manhattan kol korei is an invention of the 1979 kol korei. It is probable that the anti-eruv group resorted to this fiction since they wanted to present a united front against establishing an eruv anywhere in New York which would have had to include Rav Henkin, one of the preeminent poskim in America at the time. There really is no need to defend the position that Rav Henkin maintained his support for an eruv until the very end since there has never been a letter proffered stating that he had a change of heart (see Noda B’Yehudah, Tinyana, Y.D. 29-30). However, I will present both the arguments from the anti-eruv camp that he changed his mind and my counter arguments illustrating the speciousness of their claims.

Some have cited Rav Shimon Schwab zt”l’s writings as proof that Rav Henkin did sign the Manhattan kol korei. The anti-eruv camp alleges that when Rav Schwab mentioned the issur on the Manhattan eruv (Maayan Beis HaSho’eivah, pp. 232-234) and quoted the text of the 1979 kol korei in opposition to the Flatbush eruv, which included the allegation that Rav Henkin signed the Manhattan kol korei, he must have been informed that Rav Henkin was opposed to a Manhattan eruv. Additionally, some cite the fact that Rav Gedalya Schor zt”l signed both the 1962 Manhattan and 1979 Flatbush kol korei’s as evidence that Rav Henkin signed the 1962 Manhattan kol korei. Rav Schor, they claim, would not have signed the 1979 Flatbush kol korei if it is untrue that Rav Henkin signed the 1962 Manhattan kol korei.

These claims are fictitious and are after the fact. The reality is the 1979 Flatbush kol korei includes the claim that Rav Henkin actually signed the 1962 Manhattan kol korei, yet the Manhattan kol korei is extant and there is no signature of Rav Henkin to be found anywhere on it. Rav Schwab and Rav Schor apparently signed the Flatbush kol korei before seeing the final text to which Rav Henkin’s name was added.[4] Additionally, regarding Rav Schwab’s letter, anyone can peruse Maayan Beis HaSho’eivah and see that Rav Schwab was just repeating the text of the 1979 kol korei and was not commenting whether Rav Henkin signed on the 1962 Manhattan kol korei or not.

Some argue that Rav Moshe Bick zt”l mentioned in two letters that Rav Henkin was opposed to the Manhattan eruv (the first letter was written on the second day of Rosh Chodesh Adar 5721 [1961] and the second letter on the 11 of Av 5740 [1980]; Kerem Beyavnah, 3:25, 27). In fact, there is no proof from Rav Bick’s letters at all. Five months after Rav Bick wrote his first letter claming that Rav Henkin was opposed to an eruv in Manhattan, Rav Henkin wrote his final letter (28 of Tammuz 5721 [1961]; see part 1) arguing that an eruv in Manhattan would be better than in most cities, and that they should establish one before the rabbanim convened. Evidently Rav Bick was not apprised of Rav Henkin’s final letter supporting the eruv.[5]

Regarding Rav Bick’s second letter (1980) - which was written after Rav Henkin was niftar (August of 1973) – there is no doubt that Rav Bick was referring to his first letter and not to some new information that he later received. In Kerem Beyavnah (3:27), Rav Bick mentions that Rav Moshe Feinstein zt”l and Rav Savitsky of Boston were against establishing an eruv in Flatbush. Rav Bick added that Rav Aharon Kotler zt”l and Rav Yosef Eliyahu Henkin zt”l were even against an eruv in Manhattan. If Rav Bick had seen the last letter from Rav Henkin (28th of Tammuz 5721 [1961]) where he encourages the rabbanim of Brooklyn to erect an eruv, he would have addressed this fact and not just stated that Rav Henkin was against an eruv in Manhattan, since Brooklyn was the issue. Therefore, the conclusion must be that Rav Bick did not see the last letter of Rav Henkin where he clearly supports an eruv in both Manhattan and Brooklyn. Additionally, both Rav Menachem Kasher’s zt”l’s sefer Divrei Menachem, O.C. vol. 2 published in 1980 and Kisvei Hagriah Henkin published in 1989; have Rav Henkin’s last letter dated 28th of Tammuz 5721 (1961) where he maintains that an eruv should be constructed in Manhattan. This supersedes Rav Bick’s claim in his second letter asserting that Rav Henkin was against an eruv in Manhattan.

More so, according to the anti-eruv camp, when did Rav Henkin have a change of mind? The Agudas HaRabbonim’s original kol korei in 1962 against the Manhattan eruv, did not include Rav Henkin’s signature and neither did their reissuing of the kol korei in 1966 (HaPardes, 40th year, vol. 8; see The 1979 Flatbush Kol Korei Exposed). The issue of eruvin in Manhattan dragged on for thirteen years (1949-1962) and it’s clear from the Agudas HaRabbonim’s 1966 kol korei that Rav Henkin did not object even after 1962. It is not plausible that Rav Henkin would have rescinded his support for an eruv after 1966.

In summation there is no doubt that Rav Henkin supported an eruv in Manhattan and Brooklyn and did not sign the 1962 Manhattan kol korei. The fact that the anti-eruv camp showed no qualms about inserting such an untruth in the 1979 Flatbush kol korei should cast aspersions on the veracity of all their positions.
_____________________________

[4] As a matter of fact, Rav Yaakov Yitzchok Neiman shlita from Montreal wrote (see the pamphlet from the Williamsburg Vaad Tikin Eirevin 7th of Iyyar 5763 [2003]) that his rebbe, the Pupa Rav zt”l, did not sign on the text of the 1979 Flatbush kol korei. There are other rabbanim as well who didn’t sign this text, and I hope IY”H to post a second part to the post The 1979 Flatbush Kol Korei Exposed detailing this.
It is important to note as well that there was no meeting of rabbanim in 1979 when they issued the kol korei against the eruv. Some individuals went to each rav personally to collect signatures. This explains how these individuals produced this kol korei by later adding all the signatures to one text.
[5] It is interesting to note that in Divrei Menachem, O.C. vol. 2 Rav Kasher purposefully omitted the name of the author of some letters that he published therein. It is clear to me that simanim 3 and 17 were from the pen of Rav Bick. Additionally, in Kovetz Bais Yitzchok, number 37 p. 345, there is a letter from the collection of the Vaad L’Maan Tikun Eruvin B’Manhattan from a rav who opposed the eruv; however, they did not know the attribution of this letter. I believe the letter was written by Rav Bick as well.