Thursday, March 30, 2006

History of City Eruvin − Part 1: The Eruv in St. Louis


Introduction

The Jewish Community of St. Louis

St. Louis’s Jewish history dates back to at least 1807 when Joseph Philpson, the earliest known Jew, settled there.[1] The first documented minyan was formed in 1837,[2] and by 1841, it had organized under the title United Hebrew Congregation.[3] In 1879, the oldest extant Orthodox congregation, Beth Hamedrosh Hagodol, was organized,[4] and in 1886, one of the most influential Orthodox congregations, She’eris Sfard, was established.[5]

In 1854, United Hebrew Congregation hired the first documented rabbi to serve in St. Louis, Rav Yissachar Dov Illowy (son of Yaakov Leib) who was born in Colin, 1814. His term of service lasted about one year, and in 1856, he left for Syracuse. He passed away on June 21, 1871.[6]

Another well known rabbi who served the St. Louis Community was Rav Shalom Elchanan Jaffe (son of Shimon Peretz) who was born in Vabalninkas (Vilnius Gubernia), 1858.[7] At the young age of 14, Rav Jaffe was learning in Yeshivas Volozhin, and when he was 19 years old, he received smicha from Rav Yitzchok Elchanan Spektor of Kovno, Rav Naphtali Tzvi Yehuda Berlin of Volozhin, Rav Refael Shapiro of Volozhin, Rav Shlomo HaKohen of Vilna, Rav Moshe Shapiro of Riga, Rav Yitzchak Yaakov Reines of Lida, and Rav Yosef Schlifer of Slonim. In 1879, he was invited to serve as rav of Upyna,[8] and from 1884-87, he served as rav of Zeimelis.[9] His stay in Zeimelis was marred by a dispute,[10] and by September 7, 1887, he left Europe, arriving in Chicago via New York.[11] By November of 1887, he was appointed as the unofficial Chief Rabbi of the St. Louis Orthodox Jewish Community[12] and served as the rav of Congregation She’eris Sfard.[13] Rav Jaffe’s stint was tumultuous[14] and a short time afterwards, he accepted an offer to be rav in his home town, Vabalninkas, where he served for about a year.[15] By 1891, he had returned to St. Louis,[16] and later that year, he was appointed the rav of Beth Hamedrosh Hagodol.[17] Rav Jaffe’s second stint in St. Louis was no less chaotic[18] than his first appointment had been, and some time later, in 1895, he left Beth Hamedrosh Hagodol.[19] By 1897, he was rav of a splinter minyan of She’eris Sfard[20] but left later that year[21] to serve as rav of Congregation Beth Hamidrash in Brooklyn, NY.[22] His stay in Brooklyn was marred by a feud,[23] and after the passing of the Chief Rabbi Yaakov Yosef Joseph in 1902, Rav Jaffe assumed his position as the rav of Beth Hamidrash Hagadol.[24] This prestigious position was Rav Jaffe's final one until his passing on November 15, 1923.[25] Additionally, Rav Jaffe was one of the founding members of the Agudas HaRabbonim and served at times as president and honorary president.[26] Rav Jaffe authored the following seforim: Peri Eshel, 1877, Siddur Tefila Shelema, 1886, Sho’el Ka’inyan, 1895, Teshuvah KaHalachah VeDivrei Shalom, 1896, and Siddur Sicha Shelema, 1896.


Rav Shalom Elchanan Jaffe

________________________________________________

Another renowned rabbi who served the St. Louis Community was Rav Zechariah Yosef Rosenfeld (son of Moshe Gavriel) who was born in Turisk (Volhynia Gubernia) in 1847.[27] By 1870 he was already a rav in Kovel,[28] and by about 1879, he had assumed his father’s position as rav in Turisk.[29] Rav Rosenfeld was revered by the citizenry of Kovel and Turisk not only for his Torah scholarship but also for his knowledge in medicine.[30] Because of Rav Rosenfeld’s clandestine activities on behalf of his fellow Jews, he ran afoul of the authorities and had to flee Turisk.[31] He set out for America in 1893,[32] spent a short period of time in New York and then in Baltimore.[33] By early 1894 Rav Rosenfeld was elected rav of the United Orthodox Community [Agudas HaKehilos] of St. Louis.[34] He filled the position of rav over different periods of time for these congregations: Bnai Yackov,[35] Bnai Binyamin,[36] Tifereth Israel,[37] Beth Abraham,[38] and his central post, the Congregation She’eris Sfard,[39] where he served from 1897 until his passing on September 9, 1915.[40] Additionally, Rav Rosenfeld was one of the founding members of the Agudas HaRabbonim and in 1906 served on the Vaad HaKashrus.[41] Rav Rosenfeld authored the following seforim: Tikvas Zechariah, vol. 1 1894 and vol. 2 1896;[42] Yosef Tikvah, 1903, and Zichron Zechariah, 1916.


Rav Zechariah Yosef Rosenfeld

Continued here.
_____________________________

[1] See Donald I. Makovsky, The Philipsons; the first Jewish settlers in St. Louis, 1807-1858, p. 28.
[2] There is a considerable debate among historians regarding the exact year this minyan was organized. Makovsky writes that the date is between 1836 and 1838 (Origin and Early History of the United Hebrew Congregation, p. 167-171) while Walter Ehrlich maintains that it was definitely 1836 (Zion in the Valley, vol. 1 p. 49-50).
[3] Makovsky, Origin and Early History of the United Hebrew Congregation, p. 184-186. Unfortunately, by about 1880, this congregation identified with the Reform movement; Ehrlich, Zion in the Valley, vol. 1 p. 57.
[4] Hyman Flaks, Thirty Years Vaad Hoeir in Brocho L’Menachem, p. 26. For an extensive study of this congregation see Averam B. Bender, History of the Beth Hamedrosh Hagodol Congregation of St. Louis, 1879-1969 in The Bulletin of the Missouri Historical Society, October 1970.
[5] Z. Abrams, The Book of Memories, p. 67. However, in the St. Louis Jewish Voice (February 2, 1912, Twenty-Five Years Ago, p. 3) it is stated that the founding of congregation Shaarei S’phard (She’eris Sphard) was on February 15, 1887.
The first known use of the name She’erth S’fard was in the Voice on August 31, 1888 where there is an article regarding the Chevrah She’erth S’fard purchasing a building on 715 Carr Street and also in the same issue a listing in the Directory For The Holidays. In Gould’s St. Louis City Directory of 1888, p. 1665, the congregation is listed at the same address as She’erit Sphalt. Which congregation they split from (sphalt in Yiddish translates as split) is unknown.
[6] The most extensive study of Rav Illowy is Moshe D. Sherman, Bernard Illowy and Nineteenth Century American Orthodoxy, Ph.D diss., Yeshiva University. See also Henry Illowy, Sefer Milchamos Elokim.
[7] Rav Ben Tzion Eisenstadt, Chachmei Yisroel B’America, p. 60; Shmuel Noach Gottlieb, Ohalei Shem, p. 303; Sefer HaYovel Shel Agudas HaRabbonim, p. 147; Judah David Eisenstein, Ozar Zikhronothai, pp. 158, 342, 345, 349, 350, 352; Morgen Zhurnal, November 16, 1923, pp. 1-2, and Yudishe Gazeten, November 23, 1923, p. 1. There are many errors in these references which is unfortunate as they have become the de facto reference material on many rabbanim. I will try to correct the errors that pertain to our narrative.
[8] Ibid.
[9] Most sources claim 1886 as the date Rav Jaffe became rav of Zeimelis. However, there is mention of Rav Jaffe being selected as the rav of Zeimelis in HaMelitz, November 21, 1884, p. 1417.
[10] In the autobiography of Rav Eliyahu Dovid Rabinowitz-Teomim [Aderes] he mentions that between the years of 1885-1886 he was called to Zeimelis to settle disputes between the authors of the Peri Eshel [Rav Jaffe] and the Leshed HaShemen [Rav Shlomo Dov Shprints] (Seder Eliyahu, p. 90 and Nefesh Dovid, p. 119; see also HaMelitz, November 21, 1884, p. 1417; May 15, 1885, p. 530; June 5, 1885, p. 610, and Rav Gavriel Zev Margolis, Charuzei Margolios vol. 2, pp. 396-397 ― on Rav Shprints see Rav Eisenstadt, Chachmei Yisroel B’America, p. 108; see also Chachmei Yisroel of New England, p. 37).
[11] See ship manifest for the Suvia September 7, 1887, line 146, Scholem Jaffe.
[12] The Jewish Free Press, November 4, 1887.
[13] Gould’s, 1888, p. 1665.
[14] Voice, January 27, 1888.
[15] See references note 7. It is also possible that after St. Louis Rav Jaffe resided in Chicago (see Rav Margolis, Charuzei Margolios, vol. 2, p. 396). Professor Kimmy Caplan wrote (Ortodoksyah B’Olam HaCadash, p. 88, 110) that in 1889 Rav Jaffe [was in NY and] asked the Chief Rabbi Yaakov Yosef Joseph to help him obtain a position (cited from Eliezer Drucker Papers, American Jewish Historical Society, Collection P-42). This is incorrect since the Rav Jaffe mentioned in this letter was Yaakov Jaffe, not Shalom Elchanan Jaffe, and his father’s name was Chaim Zev, not Shimon Peretz. Additionally, this letter was probably written in 1896 (on Rav Yaakov Jaffe, see Rav Eisenstadt, Dorot Ha’achronim, p. 174).
The Voice mentions that Rav Avraham Eliezer Alperstein (1853-1917) was then engaged as the Chief Rabbi. He is listed in Gould’s (1888, pp. 86, 1664; 1889, p. 1683; 1890, p. 1744; 1891, p. 1827; 1892, p. 2204) as Rav of Congregation Chevra Kadisha. It seems that he commuted between Chicago and St. Louis (Voice, May 11, 1888).
[16] Voice, January 16, 1891.
[17] See Gould’s, 1891, p. 1513, under Yaffie, Solomon Rev; 1892, p. 2204; 1893, p. 1895; 1894, p.1978, and 1895, p. 2017.
[18] As we shall see further, this time the quarrel was with Rav Zechariah Yosef Rosenfeld.
[19] Bender, p. 76. By 1896, he is no longer listed as the Rav of Beth Hamedrosh Hagodol (Gould’s, 1896, p. 2163 see also p. 814 under Jaffe, Solomon Rabbi).
[20] Gould’s, 1897, p. 854, 2262 under Jaffe, Solomon E. Rev. The original congregation (led by Rav Zechariah Yosef Rosenfeld; see note 39) was situated at that time on 921 N. 9th and Rav Jaffe’s splinter group was on 1025 N. 9th. By 1900, the splinter minyan had disappeared (see Gould’s, 1900, p. 2459).
[21] Bender, p. 76.
[22] Upington’s Brooklyn City Directory, 1899, p. 1573; 1900, pp. 744, 1707; 1901, pp. 9, 629. While Gould’s 1898 (pp. 840, 2233) has a Rev. Abraham S. Jaffe, Rav Jaffe was definitely in Brooklyn by 1898 (see Teshuvah KaHalachah VeDivrei Shalom, Mahadurah Achron p. 3).
[23] Rav Jaffe quarreled with the Rav of Beth Hamidrash Hagodal Keser Torah, Rav Shabbsi Rosenberg (1851-1913); see Rav Jaffe’s obituary in the Morgen Zhurnal, November 16, 1923, p. 2 (see also note 132) ― on Rav Rosenberg see Rav Eisenstadt, Chachmei Yisroel B’America, p. 96 and Gottlieb, Ohalei Shem, p. 297.
[24] See references note 7.
[25] Obituary’s in the Morgen Zhurnal, November 16, 1923, p. 1; Yudishe Gazeten, November 23, 1923, p. 1; Der Tag, November 16, 1923, p. 1, and New York Tribune, November 17, 1923.
[26] Sefer HaYovel Shel Agudas HaRabbonim, pp. 29, 147.
[27] American Jewish Year Book, 1903-1904, p. 91; Gottlieb, Ohalei Shem, p. 308; Sefer HaYovel Shel Agudas HaRabbonim, p. 141; St. Louis Modern View, September 10, 1915 p. 44; Eisenstein, Ozar Zikhronothai, pp. 345, 349, 350, 352, and Turisk Yizkor Book, pp. 16, 178-179. The year 1850 is given by all sources as his birth date. However, on his tombstone it states 1847.
[28] See the teshuvos written to him by Rav Tzvi Hirsh Orenstein (Birchas Retseh, 1:50-51, 89). The Modern View, September 10, 1915 p. 44, mentions as well that he was first a rav in Koval.
[29] See Turisk Yizkor Book, pp. 16, 179. There is a teshuvah written to him by Rav Chaim Yehuda Litvin (Sha'arei Dayah, 2:173), dated 1882, calling him Moreh Tzedek of Turisk. Family members believe that his father, Rav Moshe Gavriel Rosenfeld, was nifter in the late 1870’s and that is when he assumed his father’s position. I would like to extend my sincerest thanks to the noted historian, Mr. Murray Darrish, for his invaluable assistance in researching the history of his relative Rav Rosenfeld zt”l.
[30] Turisk Yizkor Book, pp. 16, 178-179.
[31] Ibid., p. 16. Family members have mentioned to me that he issued adoption papers for boys showing that they were the eldest child in the family and therefore they were exempted from the draft (see also HaMelitz, January 26, 1883, p. 60).
[32] Family members believe that the Josef Rosenfeld on the ship’s manifest for the Weimer August 22, 1893, line 410, is Rav Zechariah Yosef Rosenfeld. Additionally, in the 1900 Census they wrote that his year of immigration was 1893.
[33] American Jewish Year Book, 1903-1904, p. 91. Polk Baltimore City Directory, 1895 p. 1205. Family members have confirmed this as well. I have a copy of a sefer with Rav Rosenfeld’s seal stating that he was a Rav in Turisk and presently a Rav in New York.
[34] See note 57 regarding the possible time of Rav Rosenfeld's arrival in St. Louis. Rav Rosenfeld is listed in Baltimore’s city directory in 1895, even though he was already a rav of the United Orthodox Community of St. Louis by February of 1894 (see Tikvas Zechariah, vol. 1 pp. 7, 52; see also vol. 2 preface p. {5}); therefore, it seems that in the beginning he commuted between Baltimore and St. Louis. By 1896, he had permanently settled in St. Louis and is only listed in St. Louis’s city directory; see Gould’s, 1896, p. 1360.
[35] Gould’s, 1894, p. 1245. (I believe the proper name given, Samuel, is an error.)
[36] American Jewish Year Book, 1900-1901, p. 310, and 1907-1908, p. 234.
[37] Ibid., 1900-1901, p. 310; 1903-1904, p. 91; 1907-1908, p. 234 and Gould’s, 1907, p. 2610.
[38] Ibid., 1907-1908, p. 233.
[39] Gould’s, 1897, pp. 1429, 2262, and American Jewish Year Book, 1900-1901, p. 309; 1903-1904, p. 91; 1907-1908, p. 234 (see also note 20).
[40] St. Louis Globe-Democrat, September 10, 1915; St. Louis Post-Dispatch, September 10, 1915; Modern View, September 10, p. 44, September 17, p. 2, 1915; The Sunday Jewish Courier, September 12, 1915, p. 1, and Voice, September 17, 1915, p. 3.
[41] Sefer HaYovel Shel Agudas HaRabbonim, pp. 29, 37.
[42] Both volumes of the Tikvas Zechariah are undated. The dates mentioned reflect notes 51-52, 89 and JNUL and Hebrew Printing in America 1735-1926, vol. 2 p. 973.

Tuesday, March 28, 2006

Part 3: The Permissibility of a Brooklyn Eruv According to Rav Moshe Feinstein zt”l

Continued from part II


Does the Eruv Encompass Shishim Ribo?


Rav Moshe zt”l maintained (Igros Moshe, O.C. 5:28:5 and Addendum to O.C. 4:89) that an eruv of tzuras hapesachim was not permissible in Boro Park and Flatbush since he was led to believe that each neighborhood individually contained a population in excess of shishim ribo (see Does the Eruv Encompass Shishim Ribo?).

These are the facts:
Census figures reveal that in Boro Park the eruv includes a population of less than 100,000 people and in Flatbush a population under 200,000 people (NYC Department of City Planning, Community District Profiles, 2006). Had Rav Moshe known these figures, he certainly would have agreed to an eruv of tzuras hapesachim in these Brooklyn communities, which would set them off from their borough, just as he allowed that an eruv in Kew Gardens Hills, Queens and the eruvin in European communities set them off from their respective cities (Igros Moshe, O.C. 4:86, 5:28:5; see also Brooklyn and Queens: Same or Different?).

Monday, March 27, 2006

Part 4: Various Issues Regarding Eruvin


פרק ד

אין למחות נגד המתירים



הנה רבים מן המוחים תולים עצמם באילן גדול, באומרם שעפ"י האגרות משה זצ"ל מותר ומצוה למחות בהמתירים, על כן חל עלינו חובת ביאור שהיתר העירוב דשכונת פלעטבוש הוא ברור ומחוור מאד, ואין שום יסוד למחות נגד הנוהגים לטלטל בעירוב כשר כנהוג בכל הערים הגדולות בעולם המתוקנות בעירוב, וכמקובל בכל הדורות עד שלמה המע"ה.



דהנה בשו"ת אגרות משה ח"ד סימן פט כתב לענין העירוב במאנהעטען וז"ל: כבר אמרתי שאין בידנו למחות ביד המקילין, וכשיתקנו הרי יהיה מותר לאיזה שיטות, גם הם רבנים גדולים ומי ימחה בהם מכיון שסוברים לפי הכרעתם שיכולין לתקן והם ראוים להוראה. אבל אני בעצמי איני יכול לסייע בזה, דאף שיהיה תקון לגבי אלו המטלטלים שם ומוציאין מרשות היחיד לשם שלא כדין ובהתקונים ירויחו שיהיו מותרין לאיזה שיטות, מ"מ הא לעומת זה יהיה קלקול לגבי אנשים כשרים שרוצים לעשות כהוגן ואינם מטלטלין במאנהעטן שמעתה יטלטלו שהוא שלא כדין להרבה שיטות שבארתי, אבל רבנים הסוברין שיש לתקן רשאים לעשות כמו שהם סוברים כדלעיל, עכ"ל.



ובאו"ח ח"ד סימן פז כתב האג"מ לענין העירוב בפלעטבוש וזה לשונו: הנה כשהיו אצלי הרבנים החשובים הרה"ג מוהרש"ז שארפמאן שליט"א והרה"ג מוהר"נ שרייער שליט"א בדבר תיקון עירוב בפלעטבוש, ואמרתי שאיני רוצה להתערב בזה כי הרי כמה שיטות איכא בפירוש מה זה רשות הרבים ובפירוש דלתות נעולות וספרי השו"ע מצוים, אבל מאחר שיצא קול שאני הוא מתיר בעצם מצד לשון זה שאמרתי, מוכרח אני לבא בזה לברר בקיצור מה שאני בעצמי סובר וכו', עכ"פ אני סובר לדינא כדכתבתי אבל לא רציתי לומר זה לפסק דין ברור מאחר שלא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים ובערוך השולחן [19] משמע שודאי לא נחית לזה וכו', בזה טעם שלא אמרתי למה שאני סובר לרבנים חשובים לפסק דין ברור, אבל מאחר שיצא קול שאני הוא המתיר שהוא בעצם נגד מה שכתבתי ונגד מה שאני סובר כן לדינא הוכרחתי לכתוב מכתבי זה עכ"ל.



ומ"ש שם (בהשמטה) ביו"ד ח"ג סימן קסב שאין שום צד להתיר בברוקלין, דבמאנהעטען יש מחיצות... עיי"ש (רק רצה לאסור מכח כמה חידושים), הנה כל השמטה של האגרות משה אינו נוגע אצלנו כי כבר נתברר עכשיו שיש בברוקלין ג"כ מחיצות. ומה שכתב דאין להתיר מכח פי תקרה של הטרעינס, זה אינו נוגע לעירוב זה. גם כתב משום דיש ששים רבוא בבארא פארק בפני עצמו, וז"ל באו"ח ח"ה סימן כח ענף ב אות ה: "כל חלק חשוב כמו פלעטבוש ובארא פרק וכדומה הם רשות הרבים בפני עצמם, דיש בכל אחד על משך שעור פחות מי"ב על י"ב מיל ס' ריבוא, שאף אם שייך לחלקם לשני מקומות חלוקין, הוי כל אחד בפני עצמו רשות הרבים דס' ריבוא". וידוע שזה המספר אינו אמת ורחוק מן המציאות, וכנראה בעליל שהטעו את הגאון בעל אג"מ ז"ל.



עכ"פ ברור שיטתו, שחלילה למחות נגד רבנים בעלי הוראה גדולים המתירים, ובפרט כשדעתם תואם לדעת גדולי הפוסקים בדורות שעברו. [20]



והנה מה שכתב באגרות משה הנ"ל, דכשהיו אצלו רבנים החשובים בדבר תיקון עירוב בפלעטבוש, אמר להם שאינו רוצה להתערב בזה, ולא רצה לומר דעתו לאיסור לפסק דין ברור, לכאורה תמוה מאד, דאפילו אם לא היו שואלים אותו על דבר העירוב, היה לו להרעיש ולמחות נגד, אם לדעתו יכשלו עי"ז אלפי ישראל בכל שבת בחילול שבת דאורייתא, קל וחומר כששאלו אותו מעיקרא דעתו, איך לא השיב להם שחלילה לעשות עירוב, ובמקום זאת השיב "איני רוצה להתערב בזה"?!



ויתבאר הדבר עפ"י חידושי חתם סופר למסכת שבת דף קמה: ד"ה אם שכתב וז"ל: 'אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך', פירוש, אפילו לאסור ההיתר אל תמחה באחרים אם אין הדין ברור לך עכ"ל. וכ"כ בשו"ת חתם סופר יו"ד סימן רפז ד"ה הנה זה שכתב וז"ל: "אין בידי למחות לאחרים במה שנהגו בזה היתר" וכו', עיי"ש. ולפ"ז מובן דברי האגרות משה הנ"ל, שאמר להרבנים שאינו רוצה להתערב בזה, ולא רצה לומר דעתו לאיסור לפסק דין ברור.



ועיין שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן מא ד"ה לכן אהו' שכתב וז"ל: "לא די שאיני מחליטו לאיסור, אדרבה לא הייתי מוחה כלל, כי לא כך למדתי מרבותי, ואין דרכי להחמיר להמון העם בדבר שאין איסורו ברור ולא נפיק מניה חורבא".



ובחלק ב סימן קמו כתב: "מה גם לכוף את הרבים להחזיק בחומרא יתרה, ולגזור על הצבור גזרה שאין יכולין לעמוד בה, אין זו מן המדה בתורה שדרכיה דרכי נועם וגו', אדרבה בכמה מקומות מצינו שאע"פ שיש מקום לת"ח להחמיר על עצמו לא הורו להחמיר לאחרים וכו', עיי"ש.


וז"ל החתם סופר בחלק ו סימן פה: "וכל מחלוקה שאינה לשם שמים יבא גם השטן בתוכם". ואכן כתב הגה"צ בעל דברי שלום שליט"א במכתבו הראשון לחיזוק העירוב דבארא פארק בשנת תש"ס: "חושש אני מאד שהחולקים על עשיית העירוב כאן בא ח"ו מכח היצר, שלא ניחא ליה להציל אלפים מישראל שלא יחללו השבת קודש."

______________________
[19]
כידוע החשיב האג"מ מאוד פסקי הערוך השולחן, ועיין בשו"ת אג"מ או"ח ח"א סימן לט שכתב על פסק הערוך השולחן (בענין אחר) "כבר הורה זקן."
[2
0]
ועיין שו"ת אגרות משה חלק או"ח סימן קפו "בדבר האתרוגים שהביאו מארץ ישראל בשנה זו סוף שנת תשי"ב שהיא שנת שמיטה ע"פ הוראת בית דין הראשית שעשו כתקנתם ע"י מכירה לנכרי, שהרבה אין סוברין היתר זה, אם יש להמחמירין איזה חשש מלצאת י"ח המצוה ומלברך עליהם", וכתב בסוף התשובה וז"ל: וממה שהמוכרים עברו ולקחו לסחורה בא"י והביאו כאן וכו', פשוט שכיון שהם עושין על פי הוראה ליכא איסור לפני עור ולא איסור מסייע ידי עוברי עבירה, שהעושה על פי הוראה אין לו שום חטא אף אם ההלכה שלא כמותו, כל זמן שלא עמדו למנין בקבוץ כל חכמי הדור ונפסק שלא כמותם, עכ"ל.

Sunday, March 26, 2006

Eruvin in the News: New York, NY

Lower East Side
String Theory

By ALEX MINDLIN
Published: March 26, 2006


STRUNG together out of poles and wire, the symbolic boundary known as an eruv is a flimsy thing. Under Jewish law, however, it has all the strength of a masonry wall. Within its enclosure, observant Jews are freed from certain Sabbath prohibitions on transporting items or people outdoors. For example, they may carry a prayer shawl to synagogue or push a child in a stroller. Read on ...

(Note the incorrect pronouncement by Rabbi Azriel Siff that there was no eruv in the Lower East Side. In fact, there was an eruv established in 1905 (see The Hundredth-Year Anniversary of the First Eruv in New York 1905-2005) which was in use until 1950. Moreover, an eruv established in 1962 was just recently declared not viable. Additionally, Rav Moshe Feinstein zt”l allowed the Manhattan rabbananim to establish an eruv even though he personally was against one. Therefore, I question the right for anyone to use Rav Moshe’s name to obstruct the reestablishment of the eruv.)

Thursday, March 23, 2006

Part 1: Rav Aharon Kotler zt”l and City Eruvin

There is no evidence Rav Aharon Kotler zt”l prohibited eruvin in Brooklyn. That he signed the 1962 Manhattan kol korei only proves that he prohibited a Manhattan eruv. It might be that the reason Rav Aharon signed on the 1962 kol korei was that he, like most rabbanim, accepted that Manhattan is classified as a reshus harabbim of shishim ribo ― as most rabbanim were under the impression that there was one street that had shishim ribo traversing it (Oznei Yehoshua, 1:18; Tirosh VaYitzhar, siman 73; Mahari Stief, siman 68, and V’yaan Yoseph, 1:195).

While the rabbanim of Manhattan relied on mefulash u’mechuvanim m’shaar l’shaar and mechitzos to allow an eruv, Rav Aharon maintained that nevertheless Manhattan would be classified as a reshus harabbim and an eruv would not be permissible (see Mishnas Rav Aharon, 6:2 for his reasoning). However, if the reason Rav Aharon prohibited the Manhattan eruv was that he accepted the Mishkenos Yaakov’s p’sak (O.C. 120-122) over the Bais Ephraim’s (O.C. 26) ― that shishim ribo is not a accepted fundament of a reshus harabbim ― almost all of the Achronim, including Rav Moshe Feinstein zt”l, would disagree since they maintained that shishim ribo is an accepted fundament of a reshus harabbim (the criterion of shishim ribo has been the accepted basis for eruvin for hundreds of years up until the present day, including eruvin in Eretz Yisroel and in many other large cities; see Part 2a: Why Brooklyn Is Not a Reshus HaRabbim).

It is important to note, that if Rav Aharon zt”l objected to the criterion of shishim ribo there would be no city, large or small, were we would have the ability to erect an eruv of tzuras hapesachim. This is since almost all city streets meet the criterion of 16 amos and Rav Aharon maintained that the criterion of mefulash u’mechuvanim is conditional of a walled city.

Wednesday, March 22, 2006

Part 2: Misconceptions in the Los Angeles Eruv Guidebook

The LA Eruv Guidebook:
Constructing an Eruv for a Reshus HaRabim
The Shulchan Aruch cites two opinions as to how to construct an Eruv, which contains a Reshus HaRabim.
a) We need “Delasos Neulos BaLayla” The city must [be walled and] have doors, that must be closed each night.
b) We need “Delasos Reuyos Lehinael” - we do not require that the doors actually be closed every night, but rather there are doors, which are fit to be closed.

This is a fundamental error made by many yeshivaleit. The Shulchan Aruch is referring to a mavoi (see O.C. siman 364:1) that is only enclosed by two mechitzos and not a city enclosed by three walls (see The Shulchan Aruch Explained). However, if the situation was a city encompassed by three mechitzos, there would be no requirement of delasos at all since the enclosed area is fundamentally a reshus hayachid (see Part 1: Delasos – Me’d’Oraysa or Me’d’rabbanan).


The LA Eruv Guidebook:
Based on the fact that the Shulchan Aruch seems to favor the opinions that a Reshus HaRabim does not need 600,000 and a Reshus HaRabim does require “Nightly closed doors”, the Mishna Berurah asks why in the European cities, which had streets 16 amos wide, [which according to many Rishonim suffices to create a Reshus HaRabim, even without 600,000 people] was there only an Eruv of “Tzuras HaPesach” (poles and string.) Based on the Shulchan Aruch, there should at least be doors which are fit to be closed, if not actually closed. The Mishna Berurah felt it difficult to rely on the opinion which requires 600,000 for a RH”R, because most Poskim do not require this.

It is misleading to declare that the Shulchan Aruch seems to favor the opinion that we do not require shishim ribo. The overwhelming majority of the Achronim maintain that the Shulchan Aruch requires shishim ribo as a fundament of a reshus harabbim (Rama, O.C. siman 346:3; Mharit Tzhalon, siman 251; Levush, siman 364; Bach, siman 345; Taz, siman 345:6; Magen Avraham, siman 345:7; Pri Megadim, Aishel Avraham, siman 364:2, and Bais Ephraim, O.C. 26). Therefore, the Mishna Berurah states (364:8) that the minhag is to rely on shishim ribo. However, he continues that since most Rishonim maintain that shishim ribo is not a criterion of a reshus harabbim a baal nefesh should not rely on it. However, we now know that the preponderance of Rishonim maintain that shishim ribo is a criterion of a reshus harabbim and there is no reason not to rely on this criterion (see The Overwhelming Majority of Rishonim Maintain that Shishim Ribo is a Criterion of a Reshus Harabbim).

It is important to note the words of the Mishna Berurah (Bi’ur Halachah 364) that the authors of the LA Eruv Guidebook are referring to "...קשה על מנהג העולם שמסתפקין בצוה"פ בר"ה שהוא רכב י"ז אמה ומפולש משער לשער..." The author of the LA Eruv Guidebook omitted the criterion of mefulash mentioned by the Mishna Berurah and this fundament is one of the criterion we rely on today to establish eruvin in all cities (see Part 1: According to the Mishnah Berurah, May a Baal Nefesh Carry in an Eruv of Tzuras HaPesachim?). More so the Mishna Berurah would agree that even with a tzad l’heter (in conjunction with shishim ribo) an eruv of tzuras hapesachim can be erected and a baal nefesh can rely on it (see Part 2: According to the Mishnah Berurah, May a Baal Nefesh Carry in an Eruv of Tzuras HaPesachim?).


The LA Eruv Guidebook:
Therefore, the Mishna Berurah justifies building an Eruv merely with a Tzuras HaPesach in the following manner:
The dispute brought in the Shulchan Aruch regarding “closed doors” is based [according to the Maggid Mishneh] on the dispute of R’ Yehuda and Chachomim, as well as R’ Yochanan and R’ Elazar as to whether “Ossei Rabim U’Mevatlei Mechitzta,” i.e. if a Mechitzah surrounds an area and there is traffic of the Rabim going through that Mechitzah, does that “break” (negate) the enclosure or not.

The first opinion cited by the Shulchan Aruch, based on the opinion of R’ Yochanan, [“Ossei Rabim U’Mevatlei Mechitzta”], requires the doors to be closed at night, so that at certain times traffic cannot traverse the walls. Otherwise, the traversing traffic would negate the “Mechitzah”.

The second opinion cited by the Shulchan Aruch, based on the opinion of R’ Elazar, [“Lo Ossei Rabim U’Mevatlei Mechitzta”], does not require closed doors since traversing traffic do not negate the walls.

The Mishna Berurah concludes that the historical Eruvin of Tzuras Hapesach were based on deciding the Halacha in accordance with the second opinion, that “Lo Ossei Rabim etc.”.

However, it would seem that we still require doors that are, at least, fit to be closed? The Mishna Berurah declares that according to the second opinion, the requirement of “doors fit to close” is not a Torah requirement, rather a Rabbinical requirement. Therefore, the Tzuras Hapesach fulfills the Torah requirement of Reshus HaYachid, thereby eliminating any possible Torah violation of carrying. Since the necessity of doors is only a Rabbinical requirement, one may then rely on the opinion that it is not, in fact, a Reshus HaRabim unless there are 600,000 in the city, thereby averting the Rabbinical requirement of doors.

Notwithstanding the Mishna Berurah’s distinction between the two opinions of the Shulchan Aruch, the overwhelming majority of Achronim who maintain lo asu rabbim u’mevatlei mechitzta (see The Overwhelming Majority of Achronim Maintain Lo Asu Rabbim U’Mevatlei Mechitzta) do not agree to this distinction. The majority of Achronim uphold that both opinions of the Shulchan Aruch maintain lo asu rabbim. Besides for those Achronim who maintain that we pasken lo asu rabbim and would therefore advocate that both opinions in the Shulchan Aruch agree that we pasken lo asu rabbim, these are some of the Achronim who say so explicitly: Rosh Yosef, Shabbos 6b; Even HaOzer, Eruvin 6a, 22a; Shulchan Aruch HaRav, siman 363:42, 364:4; Bais Ephraim, O.C. 26; Avnei Nezer, O.C. 268:4, 276:1, and Chazon Ish, siman 107:4.

Additionally, it is important to note that the majority of Achronim maintain that delasos is only a rabbinical requirement (see Part 1: Delasos – Me’d’Oraysa or Me’d’rabbanan).


The LA Eruv Guidebook:
There are two points in the Mishna Berurah which are novel:
a) A perusal of the Poskim throughout the generations seems to show that historically the Eruvin were predicated upon relying on the opinion that we require 600,000 people for a RH”R. The Mishna Berurah, after concluding that most Rishonim do not require a population of 600,000 to qualify as a Reshus HaRabim, finds it difficult to rely on that opinion and rather relies on the opinion of Rav Elazar.
b) The assumption that if one holds that “Lo Ossei Rabim etc.”, a Tzuras Hapesach Eruv suffices MiDeoraysa, is clearly a dispute among the Rishonim. From the Rambam it seems that a Tzuras Hapesach does not work MiDeoraysa, although he holds that “Lo Ossei Rabim etc.” [The Tzemach Tzedek proves that according to the Rambam a Tzuras Hapesach would not suffice MiDeoraysa from the wording of the Rambam, which states that a “Lechi” (pole), “Korah” (beam), or Tzuras Hapesach do not work in a Reshus HaRabim. Since a Lechi or a Korah clearly do not work MiDeoraysa (a Korah is merely a reminder, not an actual Halachic partition, and a Lechi clearly does not suffice as stated in the Gemorah Eruvin), the simple understanding of the Rambam would be that Tzuras HaPesach is in the same category, and does not work MiDeorasya.

The author is correct that the Mishna Berurah’s reluctance to rely on shishim ribo is a novel initiative but he fails to note that the Mishna Berurah only suggests that a baal nefesh should not depend on the criteria of shishim ribo (since he realized that the minhag is to rely on it).

The requirement of delasos (me’d’Oraysa or me’d’rabbanan) according to those Rishonim, who pasken lo asu rabbim, is actually a machlokas of the Achronim (see Part 1: Delasos – Me’d’Oraysa or Me’d’rabbanan). Most Achronim maintain even according to the Rambam the obligation of delasos to enclose a reshus harabbim is only on a rabbinical level. Additionally, this is all irrelevant since even those Achronim who maintain that delasos are a Biblical obligation require that we meet all the criteria of a reshus harabbim before we are compelled to erect delasos.

[Most importantly what the author fails to mention is that according to the Rishonim and Achronim who pasken lo asu rabbim with mechitzos there is no requirement of delasos at all. Only in an area encompassed by tzuras hapesachim that includes a reshus harabbim is there a need for delasos (see Part 1: Delasos – Me’d’Oraysa or Me’d’rabbanan).]


The LA Eruv Guidebook:
In a city where there are 600,000 people, the conventionally accepted lenient basis of historical Eruvin (lack of 600,000) would obviously not apply. Likewise, the rationale of the M”B also will not apply and doors (at least, fit to be closed) are required to close all the major intersections [which is not feasible].

This is rewriting history. There were cities that contained more then 600,000 people and nevertheless had established eruvin (see Historical Overview of City Eruvin). It is obvious that all were of the opinion that shishim ribo is not conditional of a city but only of a street (see The Requirement of Shishim Ribo: Is It Conditional on a City or a Street).

Monday, March 20, 2006

Part 2: The Permissibility of a Brooklyn Eruv According to Rav Moshe Feinstein zt”l

Continued from part I

Are There Three Million People in Brooklyn?

Rav Moshe zt”l maintained that the area Brooklyn encompasses is a little more than twelve mil by twelve mil and he was told that the population of Brooklyn is somewhat less than 3,000,000 (Igros Moshe, O.C. 4:87-88; see Part 1: Shishim Ribo According to Hagaon Rav Moshe Feinstein zt”l). He nevertheless maintained that Brooklyn has the status of a reshus harabbim d’Oraysa because he was led to believe that nearly a million people come into the borough to work (ibid., 4:88).

These are the facts:
The US Census Bureau (Census 2000 Summary File 1) reported the population of Brooklyn in the year 2000 as being 2,465,326 people, which is much fewer than the population required by Rav Moshe. How much more so if we were to focus only on a twelve mil by twelve mil area and not the entire Brooklyn, the population would be significantly less than the number required by Rav Moshe. Additionally, even if one were to factor into the population the number of people who actually commute into the borough to work [235,918 people], the total never comes close to the required 3,000,000 people. Even more so, at the same time there are more people who commute out of Brooklyn to work [424,107 people]; thus, the total falls far short of the required 3,000,000 (NYC Department of City Planning, Table CTPP P-6, P-7, 2003). Had Rav Moshe known these facts he would concur that Brooklyn does not have the status of a reshus harabbim of shishim ribo.

Friday, March 17, 2006

Eruvin in the News: La Jolla, CA

Committees split over creating eruv

By Lacey J. Nadeau
February 23, 2006

The La Jolla Shores Advisory Board voted Tuesday to recommend approval of creating an eruv for Orthodox Jewish Congregation Adat Yeshurun.

In the same public meeting at the Sea Lodge Hotel, the La Jolla Shores Permit Review Committee (a subcommittee of the La Jolla Community Planning Association) made a motion to vote against the eruv; the motion tied 2 to 2. After the meeting, however, the permit committee huddled and apparently voted again, this time unanimously against the eruv. Read on ...

Thursday, March 16, 2006

Does Rav Moshe Feinstein zt”l Require a Daily Shishim Ribo?

Rav Moshe zt”l maintains that according to the Shulchan Aruch (O.C. 345:7), the requirement of shishim ribo is daily (Igros Moshe, O.C. 1:139:5, 4:87, 5:28:16). Rav Moshe maintained that the Shulchan Aruch is referring to a sratya which requires that the shishim ribo traverse it daily in order that it be classified as a reshus harabbim. [This is as opposed to a city (a twelve mil by twelve mil area) where he posits that if there is a population of 3,000,000 it would support shishim ribo in its streets and then the city would be classified as a reshus harabbim (see Part 1: Shishim Ribo According to Hagaon Rav Moshe Feinstein zt”l).] Additionally, Rav Moshe states (ibid., 4:88) that although at times Brooklyn’s beaches might be host to a million people, this in itself is not reason enough to prohibit an eruv of tzuras hapesachim because he concludes that according to the Shulchan Aruch the requirement is that the shishim ribo has to traverse the streets on a daily basis (see also the end of Part 3: A Critical Analysis of Rav Yisroel Hirsch’s Critique of Eruvin in Brooklyn).

Wednesday, March 15, 2006

Eruv Stories: The Mesiras Nefesh for Eruvin of the Nefesh Chayah


סיפור המסירות-נפש

של הגה"ק בעל "נפש חיה" זצוק"ל


למען תיקון עירובין בפולין



"...כידוע, אחת הסיבות (או "אמתלאות" בפי המתבוללים) לפרעות הידועות ביהודי קאליש בשנת תרל"ח – היתה העירוב שתיקן הרב הגאון הגדול רבי חיים אלעזר וואקס זצ"ל [בעל שו"ת 'נפש חיה']. המתבוללים בשנאתם כי רבה, הסיתו נגד הרב השכם והערב בעיתונות הפולנית המקומית, נגד שקדנותו לחזק ולבצר את מוסדות הדת בעיר. התוצאה לא איחרה לבוא, השלטונות אסרו את תיקון העירוב. ולא זו בלבד, השלטונות הוציאו צו בכל רחבי פולין לאסור תיקון עירובין. כמובן שדעתו של ה'נפש חיה' חלשה עליו, כי לא די שלא הצליח לתקן את עירו, עוד נגרם מזה מכשול לכל ערי מדינת פולין...



כל קשריו שהפעיל הרב למען ביטול הגזירה, נתקלו בקיר אטום. השתדלנים שפעלו בשמו לא יכלו להועיל שום דבר, כי הצו יצא מ"גבוה מעל גבוה" – הלא הוא סגן המושל הכללי הממונה על כל המדינה. כל הנסיונות לשחד אותו עלו בתוהו, כי לשום איש לא היתה גישה אליו. מודיעיו של הרב הודיעו שהמושל הנ"ל הינו מתבודד מן החברה, והעיקר ש"אינו לוקח". כל החקירות והדרישות אחריו לא גילו שום פירצה באישיותו, שדרכו יוכלו להתקרב אליו. הפקידים ידעו רק שהוא מזרע המלוכה, וכי הגיע לווארשא מטיפליס שבגרוזיה.



בכדי לגלות פרטים אודותיו, שלח ה'נפש חיה' משלחת לטיפליס, אולם למגינת לבו חזרה המשלחת ריקם. גם בטיפליס לא ידעו לספר עליו הרבה, מלבד שהיה שתקן ואיש צנוע שאינו מעורב בין הבריות.



ברם פרט אחד נתגלה להם בטיפליס, כי לשם הוא הגיע מראדום שבפולין. ה'נפש חיה' הזמין בדחיפות את ידידו ר' מענדל דאנציגר (בן אחיו של הצדיק רבי פייבל'ה מגריצה מייסד שושלת חסידות אלכסנדר) על מנת לברר על טיבו ומהותו של המושל. ר' מענדל הופתע ביותר בשומעו את שמו של המושל, כי הוא היה נמנה על ידידיו המעטים, וכן היה גר עמו – בהיותו מושל בראדום – תחת גג אחד, ואתו עמו היה ביחסי ידידות הדוקים, וגמלו זה לזה הרבה טובות בהזדמנויות שונות.



ר' מענדל התנדב מיד לנסוע עם ה'נפש חיה' לווארשא. לא היה לו קשה לעקוב אחרי המושל, מכיון שהוא נהג ללכת רגלי למשרדו. כאשר התברר לר' מענדל שזה הוא האיש המבוקש, מיהר מיד לאכסנייתו של ה'נפש חיה' לבשר לו על כך. לאחר ששניהם טכסו עצה כיצד לגשת לענין, הוחלט שראשית יגש ר' מענדל לדירת המושל בעת העדרו מן הבית, לגשש אצל אשתו אודות בעלה.



אשת המושל הכירה מיד את ר' מענדל והביעה את שמחתה מביקורו, ולאחר שנתוודע לו ממנה הרגלי הליכות בעלה, המתין לו ר' מענדיל בשעה שחזר לביתו, וכאילו באופן מקרי נקרה לו בדרכו. המושל המופתע חיבק את ידידו משכבר הימים ושאל לשלומו ועל מטרת בואו לווארשא.



ר' מענדל, כשארשת כאב משתפכת על פניו, תינה לפני המושל את כל הצרות הניתכות על ראשי אחיו היהודים, וכי רק בו תלוי הדבר. המושל קבע לו ראיון למחרת היום בביתו הוא.



ה'נפש חיה' הכין את ר' מענדל איך להכנס עמו בדברים ולגשת לענין – כי חלילה כל צעד בלתי מחושב, או מלה מיותרת, עלולים להכשיל את כל הענין. היה איפוא עליהם להסביר למושל מה זה עירובין, וכי לא נשקפת מזה שום סכנה לאיפריה הרוסית.



ר' מענדל שהיה מחונן בכשרון דיבור ושכנוע ובעל נימוסים יפים, הצליח להסביר למושל, שמצד אחד ישנו דין בתורה המגביל את התנועה בשבת (מרשות לרשות), אולם מצד שני, במקרה של חשש פיקוח נפש, לא זו בלבד שמותר להוציא ולהביא, אלא שזה ממש חובה. אבל היות ויש בינינו הדיוטות שאינם יודעים להבחין מתי מותר ומתי אסור, וכתוצאה מכך עלולים להגיע לידי סכנת נפשות, כגון חולה כי יחלה ולא יביאו לו את התרופה בזמן, או מגיפה כי תפרוץ ויהססו להביא חומרי חיטוי, לכן תיקנו חכמינו עירובין, דהיינו שכל הרשות המגודרת דינה כרשות אחת, כך שהתיקון הזה הוא רק טובת האנושות ולא נשקפת מזה כל סכנה לשום בריה בעולם.



ההסבר מצא אוזן קשבת אצל המושל, ובו במקום הבטיח לבטל את הגזירה. ואכן אחר זמן קצר נתפרסמה הודעה מטעם שלטונות הממשלה בכל רחבי פולין שמותר ליהודים לתקן עירובין.


(ספר "שם ושארית לנפש חיה" ירושלים תשכ"א בחלק התולדות עמוד 22)

Monday, March 13, 2006

Part 3: Various Issues Regarding Eruvin


פרק ג



המיעוט כופין את הרוב לעשות עירוב



ז"ל שו"ת מהר"י מינץ סימן ז: דתניא בתוספתא דבבא מציעא כופין בני העיר זה את זה לבנות להן בית הכנסת ולקנות להן ס"ת נביאים וכתובים וכופין בני מבוי זה את זה לעשות להן קורה ולחי למבוי וכו', וכופין בני מבוי זא"ז לעשות קורה ולחי אעפ"י שאין זה צריך כל כך אפ"ה כופין וכו', ואמר אחרי רבים להטות כמה שמסכימים הרוב, אף על פי שהמיעוט המתנגדים נראה להם שטענותם חזקות, הרי הם בטלים ברוב ואין שומעין להם,כמו שאין שומעין אם טענו לא נכניס אורחים לא נחלק צדקה לא נשכיר מנין. וכי לענין לחי וקורה אם טען למה אתן לתקנם כדי להכניס ולהוציא בשבת, אני איני רוצה להכניס ולהוציא או אינו צריך להכניס ולהוציא או לכלנו אין צריך לנו כל כך בתקנה זו, כמה שכתב מהר"ם בעצמו על לחי וקורה בסוף התשובה הנ"ל שאין בה צורך כל כך אלא כופין זה את זה כו', אלמא דאין מקבלים טענותם ואין שומעין אליו. וכן גבי בני העיר שכופין זה את זה לקנות ספר תורה נביאים וכתובים, אם טוען אחד מהם לא אסייע לכם באילו כי יש לי כדי צורכי, אין בדבריו כלום. ואיפשר שבאילו דברים שהוזכרו במשנה וברייתא ותוספתא כופין אפילו שלא ע"י הרוב, מדנקט בלשון כופין זה את זה ולא נקט כופין אלו את אלו, אבל שאר דברים הולכין על פי הרוב.


וז"ל השולחן ערוך חו"מ ריש סימן קסב: בני מבוי כופין זה את זה לעשות לחי וקורה למבוי. וכתב שם הסמ"ע דמינה נלמד למבוי מפולש דצריכין לסייע בצורת הפתח.


וז"ל הערוך השולחן שם: בני מבוי כופין זה את זה, ואפילו המיעוט כופין את המרובין לעשות לחי או קורה להתיר לטלטל בשבת, ובמבוי מפולש כופין על עשיית צורת הפתח.


וממשיך הערוך השולחן, וכ' וז"ל: ויש להסתפק בזמן הזה שמערבין הערים בצורת הפתח אף שהם רחבים ט"ז אמה ואין בה ששים רבוא על פי הכרעת רבינו הרמ"א שם, והרבה פוסקים חולקים על זה, אם יכול אחד לומר: "לא אתן חלק בזה כי אני חושש להפוסקים האוסרים."


ויראה לי דמ"מ צריך ליתן חלקו וכו', יכולים לומר לו: "אף שאתה מחמיר על עצמך מ"מ לתקנת העיר אתה מוכרח ליתן". ואינו יכול לומר קים לי כהפוסקים האוסרין, כיון שכבר נתפשט ההיתר על פי הכרעת רבינו הרמ"א אין שום אדם יכול לומר קים לי, ועשיית עירוב הוא מצוה כדמוכח בש"ס (עירובין ס"ח.), עכ"ל הערוה"ש.

Saturday, March 11, 2006

Eruvin in the News: South Orange, NJ Eruv 2

South Orange springs Shabbat border surprise

by Johanna Ginsberg NJJN Staff Writer

In a move that has taken even the rabbis of local synagogues by surprise, the South Orange trustees voted unanimously Feb. 27 to approve the construction of an eruv around the town. Read on ...

Friday, March 10, 2006

Eruvin in the News: Kiryat Yovel, Jerusalem

New Eruv in Jerusalem's Kiryat Yovel Neighborhood ─ Becoming Chareidi

By Betzalel Kahn

The construction of a new eruv in the main part of Jerusalem's Kiryat Yovel neighborhood is now complete.

The need for the eruv, funded by R' Refoel Halperin, arose when more than 100 bnei Torah families, especially young couples, moved into a central section of Kiryat Yovel, where Torah activity is growing. The new eruv will connect to the Bayit Vegan eruv. Read on ...

(Note the politically correct last paragraph.)

Thursday, March 09, 2006

Part 2: Halachah K’Divrei Hameikil B'Eruvin

The Rivash (siman 405), Rashba (Avodas HaKodesh 2:1), and Ritva (Eruvin 85b) maintain that mechitzos are essentially a matter of a d’Oraysa; therefore, even if the difficulty with the mechitzos would only be d’rabbanan, we are machmir. This is as opposed to eruvei chatzeiros, which is fundamentally a d’rabbanan in which case we are always meikil. In part 1 we demonstrated that (as long as the issue is d’rabbanan) most poskim maintain halachah k’divrei hameikil b’eruvin, even in issues regarding mechitzos.

The Maharsham (4:105) declares that even according to the Rivash, if the difficulty with the mechitzos is only d’rabbanan, we can be lenient, even if we cannot utilize halachah k’divrei hameikil b’eruvin, since it is a sfeika d’plugta bd’rabbanan (see also Maharsham, 8:58:5 and 9:18). Additionally, there are Rishonim and Achronim who maintain halachah k’divrei hameikil b’eruvin even regarding a matter of a d’Oraysa (Ravin, Hilchos Nida p. 138; Maharsham, 8:58:5, cites the Nachal Eshkol p. 169, and Eretz Tzvi, siman 86, cites Tosfas, Eruvin 44).

Wednesday, March 08, 2006

Is a Street Intersected by a Roofed Area Considered Mefulash?

The Aishel Avraham (siman 345) maintains that streets are not considered mefulash if they are intersected by roofed [mikorim] roadways. As a snif l’heter there are poskim who maintain that since elevated train tracks and overpasses ― the equivalent of roofed roadways ― circumscribe our communities we can utilize the heter of the Aishel Avraham and our streets would not be considered mefulash. It is interesting to note that Rav Moshe Feinstein zt”l (Igros Moshe, O.C. 1:140) also maintained that a street would not be considered mefulash if it is intersected by a roofed area. So it would seem that if Rav Moshe had known our neighborhoods, he would agree that our streets are not mefulash and therefore our communities would not be classified as a reshus harabbim. [See also Igros Moshe (O.C. 5:28:20) where Rav Moshe posits that while elevated train tracks do not bisect an area of shishim ribo into separate parts of less than shishim ribo, he admits that the intersected street is not considered mefulash.]

Tuesday, March 07, 2006

Part 1: The Permissibility of a Brooklyn Eruv According to Rav Moshe Feinstein zt”l

Like most poskim, Rav Moshe originally maintained (Igros Moshe, O.C. 1:109) that the criterion of shishim ribo was conditional on 600,000 people traversing the street and a tzuras hapesach would therefore be sufficient anywhere in Brooklyn. However, later (ibid., 1:139:5) he formulated his chiddush in which shishim ribo was not dependent on a street but on a twelve mil by twelve mil area [approximately 8.1 by 8.1 miles]. Rav Moshe concluded (ibid., 5:28:5, 5:29) that in order for an area this size to have 600,000 people collectively traversing its streets at the same time there would have to be five times that number, 3,000,000 people (see Part 1: Shishim Ribo According to Hagaon Rav Moshe Feinstein zt”l), living and/or commuting into the area for work. Only then would the area be classified as a reshus harabbim d’Oraysa. [The rationale underlying Rav Moshe’s zt”l’s rulings is based on the diglei hamidbar from which the halachos of domains are derived. Since the twelve mil by twelve mil encampment in the midbar included shishim ribo (600,000 men 20-60 years of age) plus women, children and elders, Rav Moshe calculated the population to be 3,000,000. As a result, Rav Moshe maintained there was shishim ribo traversing the streets of the encampment. To utilize the size of the encampment and to require a population of 3,000,000 as the basis for a reshus harabbim of shishim ribo is uniquely Rav Moshe’s own interpretation in the laws of reshus harabbim (ibid., 1:139:5, 4:87).] Therefore, if Brooklyn encompassed 3,000,000 people, a tzuras hapesach would not be adequate; dalsos would be needed.

However, if the tzuras hapesach encircled only a neighborhood in Brooklyn, it would be permissible according to Rav Moshe as long as the eruv encompassed fewer than shishim ribo, (ibid., 4:86, 5:28:5, 5:29) [see Does the Eruv Encompass Shishim Ribo] or if Brooklyn was surrounded by mechitzos (ibid., 1:139 the end of anaf 3). [According to Rav Moshe, mechitzos would classify an area as a reshus hayachid d’Oraysa. Therefore, a tzuras hapesach would be sufficient anywhere in an area included by mechitzos; a future post in this series will elaborate on this topic.]

Only when all three criteria have been realized ― that is, Brooklyn has a population of 3,000,000 and the tzuras hapesach encompasses more than shishim ribo and Brooklyn is not enclosed by mechitzos ― would it not be permissible to erect an eruv of tzuras hapesachim even around a section of Brooklyn; dalsos would be needed.

It is important to note that Rav Moshe did not set forth his chiddush as a p’sak for others since his chiddush was not stated in the Achronim and the Aruch HaShulchan did not agree with him. Only when people mistakenly supposed that he was personally supportive of the eruv did Rav Moshe feel a need to clarify that he was not in favor of one, hence his teshuvah clarifying the matter (ibid., 4:87; see Hagaon Rav Moshe Feinstein zt”l’s Reluctance to Pasken Against the Establishment of an Eruv).

Rav Moshe’s personal approach to eruvin prohibited an eruv in Boro Park and Flatbush, because it was based on information that was provided to him at the time.

That is:
Brooklyn’s population, including those who commute into the borough to work, is over 3,000,000.
Boro Park and Flatbush independently contain more than shishim ribo.
Brooklyn is not encompassed by mechitzos.

Part 2 of this series will present current Brooklyn facts and statistics that would make the eruv permissible in its present construction even according to Rav Moshe’s personal approach to eruvin.

Monday, March 06, 2006

Part 2: Various Issues Regarding Eruvin


פרק ב



אסור לעכב עשיית עירוב



בירושלמי מסכת תענית פרק ג הלכה י כתב: "וכל המעכב רבים מלעשות מצוה צריך נידוי", והובא ברמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ו הלכה יד ובשולחן ערוך יורה דעה סימן שלד סעיף מג. וז"ל הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ד הלכה א: "ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה, ארבעה מהן עון גדול והעושה אחד מהן אין הקב"ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו, ואלו הן: המחטיא את הרבים, ובכלל עון זה המעכב את הרבים מלעשות מצוה" עכ"ל.


וזה לשון הרא"ש בשו"ת שלו כלל כא סימן ח: על שלא רצה לשוב מאולתו מענין העירוב, אתה רבי יעקב ברבי משה דבאלינסיא, כבר כתבתי לך על ענין העירוב, שנהגו בכל גליות ישראל להתיר מבואותיהם המפולשין בין הכותים בצורת פתח, ואתה אסרת אותו לקהל פריריש, וכתבת לי ראיותיך, ואני הודעתיך שאין בהם ממש, והזהרתיך שתחזור בך ותאמר לקהל שיתקנו מבואותיהם כאשר הורגלו עפ"י גדוליהם. והנה הוגד לי שאתה עומד במרדך, ואתה מכשיל את הרבים בחלול שבת. לכן אני גוזר עליך, אחר שינתן לך כתב זה בעדים, שתתקן המבואות המפולשין לרשות הרבים של כותים, בצורת פתח, תוך שבועיים אחר שתראה כתב זה, ואם לא תתקן המבואות כאשר כתבתי, אני מנדה אותך. ואם היית בימי הסנהדרין היו ממיתין אותך, כי אתה בא לעקור תלמוד שסידר רב אשי, ולחלוק על כל הגדולים שהיו עד היום הזה, אותם שמתו ז"ל, ואת אשר המה חיים עד הנה. לכן חזור בך ואל תטוש תורת משה רבינו ע"ה. נאם אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


ושם אות ט כתב הרא"ש וז"ל: הכתב ששלחתי לאותו חסר מוח, ואתה ואחר תנוס לו, ואם לא יחזור בו אני מתרה בך ואת כל הקהל שינהגו בו נידוי, באותו המשוגע יעקב בר משה, וירחיקוהו ויבדילוהו מעדת ישראל. כל דבר זה צריך חיזוק, שלא יבא כל שוטה חסר דעת לבטל תורת משה רבינו ע"ה. ואם יעמוד במרדו, ולא ינהוג דין מנודה בעצמו, אני גוזר עליו במצות אדונינו המלך יר"ה, שיתן אלף זוז למושל העיר. ואני גוזר עליך ר"י, שתמסור כתבי זה למושל העיר, שיגבה ממנו קנס הנזכר. ואם כל זה לא יועיל, גוזרני עליך שתודיעני הכל. ומצוה לנדותו בכל הקהלות ספרד, וגם ידונו אותו למות בדין זקן ממרה, כי אנו חייבין למסור נפשותינו על תורת האלהים, ולבער עושה הרעה מקרבינו. ואתה שלום וכל אשר לך שלום, כנפש דורש שלומך וטובתך, אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


וז"ל שו"ת תשב"ץ חלק ב סימן לז: אם יש חשש עבירה בתקוני מבואות [לתלמיד חכם], ח"ו, אבל הזריז בזה הרי זה משובח, אדרבה הם תמהים בגמרא על מי שאפשר לו לתקן ואינו מתקן, דאמרינן בפ' הדר (ס"ח ע"א) א"ל רבא בר חנן לאביי מבואה דדיירין בה תרי גברי רברבי כרבנן לא ליהוי ליה לא עירוב ולא שתוף, א"ל מאי אעבוד, מר לאו ארחיה, אנא טרידנא בגרסאי, אינהו לא משגחי. ונראה מכאן שאלמלא טרדת הגרסא דרך ת"ח הוא לתקן. ומי שלבו נוקפו בזה, הדיוטות גמורה היא או מינות נזרקה בו,[18] וזכות גדולה היא למתקן. (ובפ"ק) [ובפ"ב] דביצה (ט"ז ע"ב) גבי מערבין עירובי חצרות ביום טוב ואמרינן התם במאן דאורי לאיסורא הויא הוראה לקלקולא, משום דמתקלקלי בה רבים ובאים לטלטל בלא עירוב. (ומובא תשובה זו בברכי יוסף סימן שסג אות ב בקצרה). ועיין שו"ת בית אב תנינא סימן א ענף ח ביאור דברי התשב"ץ שחשדו במינות.


ובשו"ת בית אפרים סוף סימן כו מביא דברי הרא"ש הנ"ל וסיים: "ואם כן בנידון דידן דבר ברור הוא שחלילה לבטל התיקון, והרוצה לסמוך יבא ויסמוך על רבים מגדולי עולם אשר מפיהם אנו חיים."


וז"ל שו"ת אבני נזר חלק או"ח סימן רסו אות ד': והמתעקש בזה ומונע מלהעמיד העירובין הוא מחטיא את הרבים ועתיד ליתן את הדין, ושמח לבי שלמעשה לא מלאה לבם של המתעקשים מלהפריע את המעמידים העירובין ממעשיהם.


במכתב הרה"ג ר' יוסף אלי' שטיינער זצ"ל ראב"ד דקהל עדת יראים וויען (שנת תשל"ג בנוגע העירוב בוויליאמסבורג) כתב: ולא ירא ולא יחת על מה שישנם כמה מנגדים, כי זה הוא הדרך מעולם ועד עתה, קצתם משום קנאה שמקנאים באדם שזוכה להיות ממזכי הרבים, וקצתם מפני שהשטן לא ניחא ליה שעל ידי עירוב אחד יפסקו אלפים מישראל מלהיות מחללי שבת ויכנסו בגדר שומרי שבת.


הגרי"ד מאשקאוויטש זצ"ל פירסם בהמאור תשט"ו מאמר ארוך בענין תקון עירובין במאנהעטען (ונדפס בדברי מנחם סימן ז'), וכתב שם תוכן שיחתו עם כ"ק האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל וז"ל: וכך אמרתי: רבי, ואם ישאלו דורות הבאים, "מפני מה לא עירבו במאנהעטען והוא רשות היחיד מן התורה והיה באפשרות להציל רבבות מישראל מחילול שבת באונס וברצון?" ויענו ויאמרו: "בירושלים הצדוקים לא הניחו ובמאנהעטען הרבנים המתנגדים עכבו!" והוטב בעיניו.


והמסייע לעשות עירוב בעיר הוא דבר גדול, עיין בדברי יחזקאל החדש עמוד שלד (ובאגרא דצבי מהאבד"ק ווייצען זצ"ל על אגרא דפרקא רמז שכו אות ב סעיף קטן ג), שהגה"ק משינאווא צוה לחשוכי בנים לעשות עירוב, וז"ל: "לא אוכל להבין, אם אין עירוב בעיר ווי אזוי קען מען טראגן? תעשו עירוב וועט מען קענען טראגן!", וכן עשו ונפקדו בזרע של קיימא (ואחד מהם היה הגה"צ ר' אפרים טעמפלער זצ"ל מבריגל).

___________________________

[1
8]
בתשובת הגאון רבי מנחם פאללאק זצ"ל אבד"ק סערענטש בעמ"ח שו"ת חיי הלוי (טבת תש"י לענין תיקון עירוב במאנהעטען) כותב: והיות שמתוך הדברים שמעתי מזה ומאידך נודע לי, שיש מי שמתנגד לעשות עירוב בעיר מחמת שאומר שאינו רוצה בהיתרים ונוהג חומרא בעצמו, הנה אעתיק בזה את דברי התשב"ץ (ומעתיק תשב"ץ הנ"ל, דמי שלבו נוקפו בזה הדיוטות גמורה היא או מינות נזרקה בו), ונדפס בדברי מנחם עמוד יג ד"ה והיות.

Friday, March 03, 2006

Eruvin in the News: South Orange, NJ

Village will have Eruv

By Philip Sean Curran, Staff Writer

Wednesday, March 1, 2006 4:57 PM


SOUTH ORANGE, NJ - South Orange Trustees on Monday permitted the boundaries of the village to be used for establishing a symbolic religious boundary, called an Eruv. Read on ...

Thursday, March 02, 2006

Key Points Regarding the Permissibility of an Eruv in Brooklyn

Most poskim maintain that Brooklyn is not classified as a reshus harabbim because of the following three reasons:

Even one of the above conditions would be sufficient ground to permit an eruv of tzuras hapesachim. Additionally, as there are many reasons to allow an eruv in Brooklyn, even a Baal Nefesh can utilize the eruv with certainty. Furthermore, since Brooklyn is bounded on three sides by mechitzos, any eruv in Brooklyn would be considered a Rambam eruv.

Wednesday, March 01, 2006

Part 1: Delasos – Me’d’Oraysa or Me’d’rabbanan

Some Rishonim (Ritva, Ramban, Rashba, and Ran) maintain that according to the Chachamim (who pasken lo asu rabbim u’mevatlei mechitzta) a tzuras hapesach would be sufficient for a reshus harabbim and would reclassify a reshus harabbim as a reshus hayachid. Accordingly, no delasos would be required at all. Only according to Rav Yehudah (who paskens asu rabbim u’mevatlei mechitzta) would there be a need for delasos to enclose a reshus harabbim.

The overwhelming majority of Rishonim who pasken like the Chachamim (see The Overwhelming Majority of Rishonim Maintain Lo Asu Rabbim U’Mevatlei Mechitzta) maintain that a tzuras hapesach would not suffice in a reshus harabbim and that there would be a requirement of delasos. However, it is a matter of debate in the Achronim at what level, me’d’Oraysa or me’d’rabbanan, is the obligation of these delasos.

Many Achronim maintain that me’d’Oraysa, a tzuras hapesach would reclassify a reshus harabbim as a reshus hayachid. Accordingly, the requirement of delasos is only me’d’rabbanan (Rosh Yosef, Shabbos 6b; Shulchan Aruch HaRav, O.C. 364:4; Tzemach Tzedek, Eruvin the end of Perek 5; Aishel Avraham, siman 345; Gaon Yaakov, Eruvin 11a; Yeshuos Malko, O.C. 21; Aruch HaShulchan, O.C. 364:1, and Kaf HaChaim, O.C. 364:12). Since the requirement of delasos is me’d’rabbanan, we can be lenient [safek d’rabbanan l’kulla] and apply any additional heter to remove the requirement of delasos (Kanah V’Kanamon, 5:56; Livush Mordechai, 4:4, and Bais Av, 2:9:3).

Some Achronim state that a tzuras hapesach would not suffice once a street meets all the criteria of a reshus harabbim. Consequently, the requirement of delasos is me’d’Oraysa (Even HaOzer, Eruvin 6a, 22a; Bais Ephraim, O.C. 26, and Chazon Ish, O.C. 74:2-3).

Whether the delasos need to be neulos ba’laila (closed at night) or if reuyos l'hinael (fit to be closed) would suffice is another matter of debate. The Maggid Mishneh (Eruvin 17:10) states that it is dependent on whether or not we pasken asu rabbim u’mevatlei mechitzta. Those who require delasos neulos ba’laila maintain asu rabbim u’mevatlei mechitzta (Rav Yehudah and Rav Yochanan) and those who state that reuyos l'hinael would suffice maintain lo asu rabbim u’mevatlei mechitzta (Chachamim and Rav Elazar). The Bais Ephraim (O.C. 26) asserts that the disagreement is not regarding whether or not we pasken asu rabbim u’mevatlei mechitzta but only if delasos reuyos l'hinael is considered shem daled mechitzos. The opinion that allows delasos reuyos l'hinael to encompass a reshus harabbim maintains that it is regarded as shem daled mechitzos. Those who require delasos neulos ba’laila uphold that delasos reuyos l'hinael are not considered shem daled mechitzos, hence the need for neulos ba’laila.

However, all the Rishonim and Achronim (besides for the Mishkenos Yaakov) would agree that the requirement of delasos according to the Chachamim is only in a situation where a tzuras hapesach is being utilized. On the other hand, where an area is encompassed by mechitzos, there is no question at all that there is no need for delasos to close the pirtzos since the enclosed area is fundamentally a reshus hayachid (Meiri, Eruvin 22b; Tosfos Shabbos; Mayim Rabim, and Bais Meir, O.C. siman 364). Only the Avnei Nezer (O.C. 279:2), necessitates delasos me’d’rabbanan at the pirtzos even in a situation where mechitzos are being utilized. However, since the obligation is only me’d’rabbanan we can be lenient [safek d’rabbanan l’kulla].