ט
ונחזור להעיר על דברי העמק חכמה בסימן י"ג אות ד' בו העלה דמה שיכולים לסלק מן הדרך לצורך סלילת כבישים לא מהני, דאינם יכולים לסלק מן הבתים אלא ממגרשים שאינם משמשים למגורים, הנה לפי הידוע במדינתנו החק אינו כן, ואפילו שם מ"מ הדרכים עכ"פ שלהם הוא, ומה שכתב שגם לא מהני להתיר עכ"פ הרחובות דשם שהכח לסלק לא מהני כשאינם בעלים, כבר נתבאר לעיל שזה ליתא, והכח לסלק מהני בכל ענין אף שאינו שלהם. גם מה שכתב שאינם יכולים ליצור בכל שעה את הצורך להפקיע, כבר נתבאר לעיל מדברי אבקת רוכל שאפי' בכה"ג מהני מטעם יכול לסלקו, והטעם יתבאר לקמן בביאור דברי הח"צ, ומה שכתב דזכותם להפקיע כרוך תמיד בתשלום פיצויים כבר נתבאר לעיל מראשונים ואחרונים דלדידן אף שאינו יכול לסלקו אלא בנתינת דמים מיקרי יכול לסלקו.
באות ה' כתב דמה שהממשלה יכול להפקיע שטח ציבורי לשימוש פרטי זה רק בשטחים מסויימים מאד, וכיון שמדין מצי לסלוקי אתינן עלה ולא משום שו"ל לא מהני זת"ד. והנה כבר נתבאר לעיל שז"א דדעת הריטב"א דמצי לסלקוי מהני מטעם תפיסת יד, וכבר נתבאר לעיל מדברי השו"מ דאף בסילוק מן הדרכים מהני מטעם תפיסת יד. ואפי' להראשונים דיכול לסלקו מהני מטעם בעלות, כבר נתבאר לעיל דלדעת רוב הפוסקים אם מקצת הרשות שלו יכול להשכיר גם שאר חלקי הרשות מדין דשני שותפים דאחד משכיר בשביל כולם.
באות ו' כתב דמה שהממשלה יכולה להעמיד ברחובות ספסלים דוכנים רמזורים תחנות אוטובוס אינו נחשבים לשכו"ל, כיון שזה שטח ציבורי עבור אותו ציבור וכו' וזה לא מיקרי שו"ל, דאין כאן אדם אחר שיש לו זכות להשתמש ברשות בעה"ב, ולא דמי למושל שיש לו זכות להשכין חיילים בבתי הגוים דשם מיירי כשמטרת המלחמה הוא תועלתו האישית של המושל, וכו' וגם בלא"ה שם זה זכות שימוש לצורך הציבור בביתו של היחיד, משא"כ כאן זה זכות של הציבור ברשות עצמם זת"ד.
ולא ידעתי מי גילה לו רז זה דלא מיקרי שו"ל אלא כשהוא זכות של עצמו, והרי מוכח מדברי הפוסקים להיפך, דהרי כתב הריב"ש הובא בב"י סימן שצ"א וז"ל והממונה שלו כמוהו שהרי גם הממונה יכול מטעמו להניח כלי האדון בביתם, וא"כ חזר האדון הוא להיות בעד האדון ומטעמו כשכירו של כל אחד ואחד עכ"ל. ובביאור דברי הריב"ש יש שני מהלכים מדברי הב"י שם שהביא משם דודו, משמע דאין הממונה נחשב כשכירו של הבעה"ב, אלא שהמלך נחשב כבעה"ב והממונה נחשב רק כשו"ל של המלך, א"כ מוכח להדיא דנחשב כשו"ל אף שאינו יכול להניח כלי של עצמו אלא כליו של הבעה"ב, שהרי שם אין הממונה יכול להניח שם כליו אלא כליו של אדונו, ולא לצורך עצמו אלא לצורך אדונו, ואפ"ה יכול להשכיר רשותו של אדונו מטעם שו"ל, מאחר שהוא הנותן שם הכלים בפועל, א"כ ה"נ מי שיכול להניח חפצים ברחובות, אף שהוא לצורך הציבור מ"מ נחשב כשו"ל.
ויש מהלך ב' בביאור דברי הריב"ש שכתב בספר יהושע סימן ז' דהממונה לא נחשב כשו"ל של המלך אלא כשכירו ולקיטו של הבעה"ב בעצמו, דאף שאינו יכול להעמיד החפצים אלא מטעמו של המלך, מ"מ מאחר שסו"ס הוא מניח הכלים בבית הבעה"ב נחשב כשו"ל של הבעה"ב, וכן מבואר מדברי החזו"א סימן י"ח ס"ק ט' דמה שנהגו לשכור משום דחשוב כשו"ל שיש לו רשות בכל חצר לצורך הממשלה, וליכנס שם ברשות, נמצא דהוא עצמו הוי כשאיל דוכתא בחצר ושוכרין ממנו, ורחוב העיר ג"כ שוכרין וכו' כיון דיש לו יד לשמש בעצמו ולעכב כל העוברין לצורך עי"ש. הרי דאף שאין לו בעלות וזכות של עצמו חשוב כשאיל דוכתא, מאחר שבפועל הוא משתמש שם אף שהוא שלא לצרכו, וא"כ ה"ה כשהוא משתמש לצורך הבעה"ב, אפ"ה הוי כשאיל דוכתא דלא תלוי למי הזכות, אלא במי שהוא משתמש שם בפועל. והסבר הדבר נראה פשוט, דמאחר שהטילו עליו התפקיד להניח כליו של אדונו ורצונו למלאות את תפקידו, נמצא דמה שיכול להשתמש בהבתים להניח כלי האדון הוא שאיל לצרכו, ומשתמש בו למלאות את תפקידו ורצונו, וסגי בזכות כל דהוא כזה, שיהא נחשב כשו"ל.
וכן מבואר בשו"ת נפש חיה סימן ל' דאף מה שמשתמש לצורך הממשלה נחשב כשו"ל, וז"ל וזאת בודאי יש רשות הבארגער מייסטער בעצמו להניח כלים הנצרכים להארזאנד ולהממשלה בתוך המבואות והשווקים, כמו כלים המוכנים לכבות אש ושאר כלים, וכן עצים לתקן גשרים, אשר זאת יוכל הבארגער מייסטער בעצמו להניח בתוך הרחובות, וכו' עי"ש, והנה כלים הללו של כיבוי האש וגם הגשרים הם לצורך בני העיר, ואפ"ה נקרא הבארגער מייסטער שו"ל מטעם שהוא יש לו הרשות להניח הכלים.
ואפי' לפי דברי העמק חכמה שתלוי למי הוא הזכות וכאן הוא זכות הציבור ברשות של עצמם, מ"מ הרי נמצא דמי שמניח הכלים הללו הרי הוא שליח של כל הציבור שיש להם הזכות להניח הכלים הנ"ל בהרחובות, והוי ממש כגזבר המלך שמניח הכלים של המלך ויכול להשכיר את הרשות בשליחותו של המלך, ה"נ הממשלה הם שליחם של כל הציבור להעמיד הדברים בהרחובות, ואיזה הסבר שנאמר גבי גזבר המלך שייך גם בנידון דידן, וכבר הבאתי לעיל משו"ת זרע אמת דבמקום שהשר מתעסק לצרכי בני העיר חשוב כשו"ל של כל בני העיר, ויכול להשכיר מטעמם את כל הרחובות, ומה שכתב העמק החכמה דבלא"ה לא מהני כשהוא שו"ל רק בהדרכים, כבר הבאתי לעיל מדברי השו"מ ושו"ת ובחרת בחיים דמהני תפיסת יד בהדרכים בלבד להיות שו"ל, ולא מיבעיא דיכולים לשכור הדרכים אלא אף הבתים יכולים לשכור אף אם יש לו רק תפיסה בהחצר, כמבואר להדיא בדברי החזו"א סימן י"ח ס"ק ט' ושו"ע הרב סימן שצ"א סעיף ב' דסגי ביש לו רשות בבית או בחצר.
י
באות ז' כתב העמק חכמה וז"ל הסמכויות של המשטרה מצומצמים ומוגבלים מאד, במצב רגיל ובאדם רגיל אין להם זכות כניסה לבתים, ורק במקרה שיש חשדות לכאורה שמצדיקות בדיקה או חיפוש וכדומה יכולים להעמיד בבתים מכשירים וכלים, אך לשם זה יש צורך לצו בית המשפט ובנימוקים מוצדקים, וא"כ יש כאן גם החסרון שזכות ההשמשות מוגבלת לתנאים מסויימים דלא מהני וכו' [והביא מה שכתב בחכמת הלב מדברי הח"צ] וגם שצריכים אישור מגורם נוסף דלא מהני, וכו' [והביא מה שכתב בחכמת הלב בשם הגינת ורדים] עכ"ל.
הנה באמת לפי מה שיתבאר דברי הח"צ והגינת ורדים שייך רק בתנאים מסויימים מאד, ולא שייך בגונא דידן, דהנה כתב הב"י סימן שפ"ב על הא דכתב הטור שישאיל לו מקום ברשותו וז"ל, וע"כ צ"ל דמקום לאו דוקא כלומר שאינו מייחד לו מקום, דא"כ לא מהני וכו' אלא שמשאיל לו מקום להניח בו כליו ולא אמר לו בפירוש זה המקום אני משאיל לך ולא שאר הבית, דכל שלא פירש לו כך אע"פ שלא השאיל לו אלא זוית אחד כיון שאפשר שלמחר יצטרך לזוית זו ויפנה כליו לזוית אחרת, הו"ל כאילו השאילו כל הרשות, ובהכי ניחא לי מ"ש וישאיל לו מקום בחצרו, דאפילו ברשות בחצר סגי כל שלא פירש לו ואמר איני משאיל לך רשות ביתי, כיון שאם למחר יצטרך מקום בחצרו יפנה לתוך ביתו, ה"ל כאילו השאיל לו כל הבית, וכן כפל דבריו גבי יש לכותי ה' שכירים בתוך ביתו וז"ל, ומשמע לי שאע"פ שכ"א שרוי בחצרו יש לכל אחד דין שו"ל לענין עירוב, דכל כה"ג לא מיקרי יחוד מקום, דכיון שאפשר שלמחר יעלה על דעת בעה"ב להחליף חדריהם או לתת להן מקום בבית עצמו הו"ל כאילו יש להן רשות בכל הבית עכ"ל. [ואף שהב"ח וכמה אחרונים פליגי על הב"י, היינו שס"ל שאינו מוכרח שיפנה הכלים לתוך ביתו, דאפשר שאם יצטרך לזוית זו יזרוק כלי של השו"ל לחוץ, או שימנע עצמו להשתמש בזוית זו מחמת שכבר השאילו להשו"ל, ואינו מוכרח שברצונו עתה להשאיל לו כל הבית. אבל על עצם דינו של הב"י אינם חולקים. ]
ונמצינו למידין מדברי הב"י שני דברים א' דאף שמה שיכול להניח כלים הוא רק אם יסכים בעה"ב ואין תלוי כלל בזכותו וכוחו של השו"ל, דהרי רק אם יצטרך הבעה"ב לזוית זו יפנה כליו לתוך הבית, אבל אם אינו רוצה לפנות כליו משם או שאינו רוצה להניחו בבית, א"א להשו"ל לשום כלל כליו בבית שלא ברשות הבעה"ב, נמצא דעדיין תלוי ברצונו של בעה"ב, נמצינו למידין דשו"ל שעדיין צריך לאישור נוסף מבעה"ב להשים כליו שם הוי שו"ל, דלא כמו שרצה העמק חכמה לומר, דבאופן שצריך צו מבית המשפט לא הוי שו"ל.
ב' למידין מדברי הב"י דאף אם יארע הדבר פעם אחד בזמן מרובה, ואפשר שלא יארע כלל שיהיה לו רשות בתוך ביתו, אפ"ה הוי שו"ל שהרי הב"י איירי שמשים כלי קטן בזוית החצר, אף אם הוא קטן כמחט ובודאי לפי הרגילות אין אדם ממלא חצרו כ"כ שיצטרך לפנות כל זוית ממש, ומשכחת לה רק באופן היוצא מן הכלל, והב"י כתב רק אפשר שיצטרך, והרי אפשר שלא יצטרך כלל, נמצא דהזכות שיש לו בביתו של הבעה"ב, הוא רק באיזה היכי תמצי רחוקה מאד, ואינו בכל עת, ואפי' אם יארע פעם מ"מ בשבת זו ממש רחוק שיארע דבר זה, והב"י כתב דאפשר דלמחר יצטרך משום שצריך שיהיה שו"ל בשבת זו, והרי מיירי אף שלפי ידיעת הבעה"ב אינו צריך למלאות מחר את חצרו, ואפ"ה הוי כשו"ל דלענין עירובין הקילו דסגי בזכות כל דהוא מאד.
ובאמת גם מדברי הריב"ש יש ללמוד כן, שכתב דממונה שלו כמוהו דיכול להעמיד כלי מלחמה של אדונו, ומבואר בדברי הב"י סימן שצ"א דזה מהני דהוי כשו"ל של המלך, והרי הממונה של המלך אין בידו לערוך מלחמה, אלא להשים כלי אדונו בשעת מלחמה, וגם הרי הדבר תלוי ברצונו של המלך שיצוה לו שישים כלי המלחמה בבתים אף שעדיין לא צוהו, כמו שהבאתי לעיל מדברי האחרונים נמצא דרשותו בהבתים עדיין צריך לאישור נוסף מהמלך.
וכדי שלא יקשה מדברי הח"צ סימן ו' שכתב דדברי הרשב"א אינו אלא כשיש לו רשות להניח כליו בכל זמן לאפוקי כשאין לו רשות אלא בשעת מלחמה, אכן כשאין שם שעת מלחמה מאיזה טעם יועיל שכירות באותו זמן, הרי אין לו רשות באותו שבת, וכו' דאף דאין למלחמה זמן קבוע, מ"מ הרי מחוסר מעשה מלחמה וכל שהוא מחוסר מעשה לאו כעשוי דמי, ואף דהמשכיר כשיש לו רשות לסלק להשוכר יכול להשכיר ואף שעדיין לא סילקו, דכ"מ דבידו לאו כמחוסר מעשה דמי, וכדאמרינן במנחות דף נ"ט א"ר אשי כל שבידו לאו דחוי, ואף דבפ' הריבית איפלגו רב ושמואל בענין פסיקה על השער, דלרב לא שאני ליה בין בידו לבידי שמים וכו', ובנד"ד אף רב מודה דטעמא משום רשות והרי אין לו רשות עתה, ואף גם אין ביד השר לעורר מדנים ולהעריך מלחמה שלא ברצון בני העיר, וכל שאין הדבר תלוי בידו אין כוחו יפה כלל בבתי בני העיר עכ"ל. ולכאורה זה נגד היסוד שמבואר בדברי הב"י דאף שעדיין צריך לרשותו של בעה"ב וגם עדיין מחוסר מעשה שיפנה כליו להחצר, אפ"ה הוי כשו"ל.
אך הח"צ עצמו ביסודותיו האיר לנו הנתיב לילך בה, שתלה הדבר במה שמחוסר מעשה לאו כעשוי דמי, וכתב דאם הוא בידו מהני מטעם שכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי, נמצא דמה שנקרא אינו מחוסר מעשה לענין דבר שלב"ל מהני נמי להקרא שו"ל. והנה מצינו להרשב"א והריטב"א והנ"י והמאירי יבמות דף פ"ח דהקשו על הא דאמר שם דעד א' נאמן על ההקדש אי קדושת הגוף אי דידיה משום דבידו לאתשולי עליה. והקשו הרי צריך ב"ד של ג' להפרת נדרים, ובקידושין דף ס"ב איתא דגר לא הוי בידו להתגייר כיון דגר צריך שלשה מי יימר דמזדקקו הני תלתא, ותירצו הראשונים דדוקא גר שצריך שלשה מומחים לא שכיח כ"כ אמרינן מי יימר דמזדקקי ליה, אבל הפרת נדרים דסגי בשלשה הדיוטות לא אמרינן מי יימר דודאי שכיח דמזדקקי ליה, והכי אמרינן בהדיא בשבת שלהי פרק כירה זת"ד. וכן כתב המשנה למלך פ"ד מהלכות בכורות. עכ"פ מבואר מזה דבצריך רק שלשה הדיוטות מיקרי בידו, אף דאין הדבר תלוי בידו, דהרי אם לא ירצו להזדקק לו אינו יכול להפר הנדר, והדבר תלוי ברצון שלשה אנשים, אפ"ה מיקרי בידו כיון דאין שום סיבה שלא יזדקקו לו שלשה אנשים, והם מפירין הנדר ע"פ בקשתו מיקרי בידו, וכן מוכח בדברי רש"י בקידושין דף ס"ב נהי דבידו לגרשו בידו לקדשו, פרש"י בתמיה וכי בידו לקדשו אם יגרשנו שמא לא תתרצה בקידושין עכ"ל. משמע דוקא משום דאיכא חששא שלא תתרצה, אבל אם היה ברור לנו שתתרצה מיקרי בידו לקדשה אף שהדבר אינו תלוי בו לגמרי, דהרי צריכין לריצוי שלה, אפ"ה אם לא היה ספק לנו שתתרצה מיקרי בידו.
ועפי"ז נתיישב היטב דברי הח"צ, ואינו סתירה כלל לדברי הב"י, דדוקא בעובדא דח"צ דלא היה ביד השר לערוך מלחמה שלא ברצון בני העיר לא הוי בידו, דהרי איכא חששא שלא יתרצו אנשי העיר לערוך מלחמה, משו"ה לא הוי בידו, ואפי' אם יתהוה צורך שיכרחו בני העיר להתרצות לערוך מלחמה, מ"מ לא יהיה המלחמה מחמת בקשתו של השר אלא מחמת עצמם, נמצא דאינו בידו של השר, אבל בגוונא דהב"י דברור הדבר שאם יצטרך הבעה"ב לזוית זו שבחצר, ודאי יתרצה הבעה"ב ליתן הכלי בזוית אחרת מיקרי בידו של השו"ל, ויש לו כח בכל זויות וגם בהבית, ואף שעדיין תלוי ברצונו של בעה"ב מ"מ כיון שברור לנו שיתרצה, ומה שמשים הכלי בזוית האחרת הוא מחמת בקשתו של השו"ל בתחילה, הוי בידו.
ומה שכתב הח"צ דצריך שיהיה לו רשות בכל עת, ובעובדא דהב"י אינו בכל עת לא קשה, דדוקא שם משום דלא הוי בידו והוי מחוסר מעשה, ע"כ צריך שיהיה שעת מלחמה ממש כדי שיהא בידו, אבל באופן דמיקרי בידו כמ"ש, א"צ שיהיה בכל עת דכיון דמיקרי בידו לענין קנין בדבר שלב"ל אף שאינו בידו בכל עת, דהרי בקידושין דאמר הגמ' נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה דילמא לא תתרצה, משמע דאם ברור שתתרצה הוי בידו אף שאין בידו עתה לקדשה, דהרי מקודם צריך שיכתוב לה גט ויגרשנה, ורק אח"כ הוי בידו לקדשה, אפ"ה לא מיקרי דבר שלב"ל כיון שכבר יש לו הזכות אלא שאינו יכול לקדשה בפועל אלא לאחר מכן הוי בידו. וזה מוכח מדברי הח"צ עצמו שכתב דלכאורה לרב בפרק הריבית דף ע"ד בענין פסיקה על השער לא שאני ליה בידו לבידי שמים, בנד"ד אף רב מודה, דטעמא משום רשות והרי אין לו רשות עתה. משמע דבאופן שיש לו רשות באופן שביארנו כשברור הדבר שיתרצה, מהני כמו שמהני גבי פסיקה על השער לרב, והרי שם דף ע"ד אמרינן ולשמואל דאמר בידי שמים לא והרי מחוסר מידרא פרש"י דבידי שמים היא שצריך רוח שאינה מצויה, משמע דלרב מהני בזה אף שאינו מצויה בכל עת, מיקרי שיש לו עתה, ואף שאינו ודאי שיהיה לו כמ"ש רש"י שם (ד"ה פוסק) דמי יימר דאתיא ויהא בידו להשלים עי"ש. וכיון שהח"צ דימה דין שו"ל לשם, אלא שכתב דהכא שאני שאין לו רשות, משמע דבאופן שיש לו רשות מהני כמו שם אף שאינו מצויה. כללא דמילתא כל מה שמקילין לענין ריבית יש להקל לענין שכירות אלא שצריך שיהיה לו רשות.
ומעתה דברי הח"צ לא די שאינו סותר לדברי הב"י, אלא אדרבה מסייעו, ומדבריו למידין אנו היסודות שמקילין לענין שו"ל על מה הוטבעו, והשתא כל מה שכתב העמק חכמה על המשטרה בזמננו שלא מהני ודימה אותה לגוונא דהח"צ אינו עולה יפה, דמה שכתב דרק במקרה שיש חשדות לכאורה ובנימוקים מוצדקים יכולים ליכנס לבתים ולהעמיד שם כלים ורק בצירוף צו מבית המשפט יכולים ליכנס, א"כ לא הוי תפיסה כיון שצריך אישור מגורם נוסף, ז"א לפי מה שביררנו כיון שברור הדבר שיתרצו הבית משפט לבקשתו של המשטרה, אם יהיה חשדות גדולות, א"כ מיקרי בידו של המשטרה, ואף שאינה מצויה בכל עת הצורך לזה, כבר ביררנו דא"צ שיהיה מצוי בכל עת, ואף שאפשר שלא יארע כלל אפ"ה הוי תפיסת יד.
יא
שוב כתב העמק חכמה מה שביכולתם לסגור כבישים לצורך אירועים הפגנות עצרות הכנסות ס"ת לוויות וכדומה, אין זה זכות הפקעה אלא שימוש בשטח ציבורי עבור אותו הציבור בצורה ובסדר מסויים. הנה זה אינו נכון כלל מכמה טעמים, א' הרי ביכולתם לסגור כבישים אף כשאינו לצורך הציבור, כגון שבא שר גדול ממדינה אחרת וכדומה סוגרים את הכביש מחמת שמירה יתירה לצורך השר ואינו כלל לצורך הציבור. ב' הרי אף כשיחיד עושה הכנסת ס"ת או לוויה ומשתתפים בה ציבור מצומצם מאותו החוג, יכולים לסגור הכביש בע"כ של שאר התושבים, הרי דמסלקים בע"כ חלק א' מן הציבור ונותנים אותו לחלק אחר של הציבור, נמצא דלצורך כל חלק מן הציבור יכול לסלקם בע"כ, וא"כ זה דומה ממש למש"כ המאירי דף מ"ב גבי ספינה דאם יש רשות לבעל הספינה להחליף מקום השוכרים מזה לזה, דודאי שוכר מבעל הספינה מטעם יכול לסלקם. והרי שם אינו יכול לסלקם ליטלו לעצמו אלא לתתנו לשוכר אחר, אפ"ה מיקרי יכול לסלקו א"כ ה"נ בניד"ד.
ג' כיון דלצורך מקצת הציבור יכול לסלק שאר הציבור, א"כ ודאי מספיק בבעלות זה להשכיר רשות לענין עירוב, דהרי השכירות הוא לצורך חלק מן הציבור, וכמו שיכול לסלק הגוים והמומרים אותם שצריך לשכור רשותם, ולתתן לחלק הציבור שמערבין לאיזה צורך שיהיה, א"כ ה"ה לענין הצורך לשכור להם רשות לענין שבת, דמ"ש צורך זה מצורך אחר, דבאותו מדה של בעלות שיכול לסלק מאחרים לצורך אותו הציבור, מספיק שישכיר להם הרשות, וזה ברור ופשוט. ומש"כ העמק החכמה דזה מוגבל למקרים מסוימים ולמקומות מסוימים, כבר ביררנו לעיל דאף שהוא רק למקרים מסויימים מהני, כיון דאפשר שיארע בשבת דבר זה אפי' על צד הרחוק, וגם מש"כ דזה רק במקומות מסויימים, כבר ביררנו לעיל בארוכה דכיון דיכול לסלק ממקצת הרשות, יכול להשכיר כל הרשות.
ומה שכתב דמהאי טעמא לא מועיל מה שבסמכותם לסגור כבישים במצבי חירום כגון במרדף אחר גנב כיון שזה תלוי במצבים מסויימים, כבר ביררנו לעיל דז"א דאף בכה"ג מיקרי תפיסת יד.
באות ח' העלה כיון דבהרבה מקומות שיש נציגים של מדינת זרות וכו' שאין לשלטון של המדינה סמכות בשטח זה, ובמקרים רבים החצרות שלהם נפרץ לרחובות בפירצה יותר מעשר, והם אוסרים כל העיר. ליתא, דכבר ביארנו לעיל באריכות דכיון דיכולים להשכיר את הרחובות, יכולים להשכיר כל השטחים הפרוצים להרחובות, כשני שותפים בחצר אחר שאחד משכיר גם רשות שותפו.
באות ט' כתב שכיון שהשלטון מחוייבים לנמק מעשיהם לשביעת רצון שופטי הבג"ץ מדוע כל החלטה וביצוע נחוץ ומוצדק לטובת הציבור, ואסור להם לפעול שום דבר באופן שרירותי, כל כה"ג לא מיקרי זכות של המושל להשתמש בבתי הגוים, ולא יכולת של המושל לסלק מחמת בעלותו זת"ד. ולא ידעתי מי גילה לו רז זה שצריך להיות באופן שרירותי, סו"ס כיון שמצוי תמיד נימוקים מוצדקים לסלק מן הכבישים, נמצא דיש להם כח לסלק ויכול להיות שיארע בשבת נימוק מוצדק, נמצא דגם באותו שבת יש לו כח, וכבר ביארתי לעיל דאף באופן שאינו מצוי מהני לענין שכירות.
שוב כתב דאין לומר דכל גורמי השלטון הם כשלוחים של כל התושבים, א"כ הם שליחם גם להשכיר את רשותם, דמכל מקום הם שלוחים רק על מה שהחוק העמיד בסמכותם, וכיון שאין חוק שמסמיך איזה אדם להשכיר לישראלים וכו' לא מהני זת"ד. ולא ידעתי איך הרהיב בנפשו לחלוק על המבואר להדיא בריב"ש ותשובת הרשב"א ונפסק בשו"ע דיכולים לשכור מגזבר המלך ומהממונה של המלך להעמיד כלים בבתי הגוים, ומשו"ל של המלך אף שלא מינהו המלך כלל להשכיר רשות לישראל, מ"מ מהני לשכרו בשליחותו כמ"ש להדיא בתשובת הרשב"א, ומהני מדין שו"ל או מאיזה טעם שיהיה. ה"נ השלטון יכול להתחשב כשו"ל של כל התושבים. וכן מבואר בשו"ת זרע אמת ח"ג כמו שכבר הבאתי לעיל, דבאופן דשר העיר מתעסק בצרכי העיר אף שאין לו בעלות בעצמו מיקרי שו"ל של כל בני העיר, אף שלא מינהו הגוים להשכיר את רשותם.
באות י' הביא בשם הקהלות יעקב בקריינא דאיגרתא, שהסמכות שיש להשלטון בזמנינו אין זה בתורת שליטה וקנין על הבית רק בתורת שליטה על הגברא, וכו' כל המעיין יבין דאם היה בעל הקהלות יעקב רואה את תשובת אבקת רוכל ותשובת מהרי"ט ושו"ת שו"מ שהבאתי לא היה כותב כן.
יב
באות י"א הביא משו"ת מנחת יצחק ח"ט סימן ק"י בסופו שלפי המקובל בשם מרן החזו"א, שדינו של השלטון בארץ ישראל הוא כמוכס העומד מאליו, שאין בו דינא דמלכותא דינא, א"כ לא מועיל לשכור את רשות הגוים והמומרים לענין עירוב, וכו' שהרי כל הסמכות והזכויות הללו אין להם תוקף, דדיניהם לאו דינא אלא גזלנותא זת"ד.
הנה הבליע את דברי עצמו בתוך דברי המנחת יצחק, והרואה את דבריו סובר שהמנחת יצחק כתב כן לענין עירוב, אבל המעיין בפנים דברי המנחת יצחק יראה להדיא דלא כתב דברים הללו לענין עירוב, אלא לענין לעשר פירות של השלטון וז"ל, והנה מבלי להכנס לע"ע בדין בעלות של השלטון וכו' והוסיף כ"ת לומר דאף אין להם דין גזבר וכו' יש להעיר ע"ז מדין שכירו ולקיטו וגזבר המלך לענין נידון שכירות רשות בשבת המובא בש"ע (סימן שפב סעי יד וסימן שצא סעיף יא), וממה דאיתא בב"ק דף קי"ג שליחתא דמלכא מלכא, אמנם שם איתא לגבי דינא דמלכותא דינא, וכבר אמרו בשם הגאון חזו"א דמדינה זו דינו כמוכס העומד מאליו, אבל כמובן בדבר הנעשה מרצון של בעלי השדות וטובתן שאני ואמ"ל עכ"ל. הנה כל המעיין יראה דמה שהביא בשם החזו"א דהמדינה דינו כמוכס העומד מאליו, קאי רק לגבי מה שהביא את הגמ' שליחתא דמלכא מלכא, שזה מדין דינא דמלכותא, ע"ז כתב דלא שייך בשלטון זה, אבל לא קאי על דין שו"ל לענין שבת, ולא על זה הביא את דברי החזו"א, דשם הרי לא נזכר דמהני מטעם דינא דמלכותא דינא, והמנחת יצחק מעולם לא פקפק על העירוב הנעשה ע"י הבד"ץ, וגם לא שייך לענין זה מה שכתב החזו"א, דהרי בהסכמת כולם לא שייך דברי החזו"א, כמו שסיים המנחת יצחק שם דבדבר הנעשה ברצון של בעלי השדות שאני.
והרי אנו רואים שכל החרדים משתמשים בהמשטרה לכל צרכיהם לסגור כבישים לצורך אירועים כגון הכנסת ס"ת וכו', או לרדוף אחר הגנב, ואין חוששים כלל לאיסור גזל דאורייתא, וע"כ משום שזהו בהסכמת כולם, ואני תמה עליו איה חכמתו, אם לענין גזל דאורייתא אין חוששים, איך יחששו לענין שכירות דרבנן, וקורא אני ע"ז מה דאיתא בגמ' סנהדרין ס"ח כשחלה ר' אליעזר וכו' גער בו ויצא בנזיפה וכו' האיך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות עי"ש. ובפרט דמה שצריך לשכור הוא רק רשותם של הגוים והמומרים, והם ודאי מסכימים עם השלטון ונותנין להם הכח והזכויות הללו, א"כ מה שרצה להחמיר מטעם זה אינו אלא מן המתמיהין.
שוב הביא את דברי שבט הלוי ח"ח סימן צ"ז שכתב שיש אחרונים שכתבו שבזמנינו אפשר שא"צ שכירות. וכתב ע"ז עיין מש"כ בכחמה"ל פ"ה דרכ"ש סק"א שאף אחד מן האחרונים לא סמך על סברא זו, רק שיש מי שכתב שיש לצרף סברא זו כסניף שלא להחמיר בדיני שכירות עכ"ד. ולא דיבר נכונה, אדרבה מדברי השבט הלוי מבואר ג"כ שסמך על השכירות, וסברא זו צירף רק לסניף, שכתב ואע"פ שכהיום נשתנו חוקי המלכות ורשות של אלו להכנס לבתים מוגבלת יותר מאז וכו', ובדרך סניף אפשר לצרף גם מש"כ גאון עולם הבית מאיר סוף סימן שפ"ב, דיש מקום לומר דבזה"ז א"צ לשכור וכו' ואע"פ שמרן החת"ס דוחה סברא זו בשתי ידים, מכ"מ כיון שגם הגאון גינת ורדים כ' כזה וכו' ונהי דרוב פוסקים לא ס"ל כוותייהו, מכ"מ לסניף בעלמא כדאים הגאונים האמיתיים האלה עכ"ל. מבואר מדבריו שבאמת סומך על השכירות מהממשלה אף שכוחם מוגבל יותר מאז, מ"מ מיקרי שו"ל, אלא לסניף בעלמא הוא מצרף סברת הגינת ורדים והב"מ, שגם הם צרפוהו לסניף, וא"כ גם בנידונינו נגד הפקפוקים הקלושים שיש על השכירות בזמנינו נסמוך לסניף על סברת הגינת ורדים והב"מ שא"צ שכירות בזמנינו כלל.
