Eruv Online

A New Low in the Eruv Imbroglio

2011-12-11T23:20:00.006-05:00

This past Friday night, a terrible tragedy happened. A 62 year old man, R’ Elimelech Weiss z"l, was killed when a car hit him in Williamsburg. Brooklyn. R’ Elimelech was an exceptional individual who helped many people and was also involved with the establishment of the Williamsburg eruv.

Unfortunately, even before R’ Elimelech was a shochen afar, some miscreants threw out pashkevil (see here) stating that this calamity befell him because he made use of the eruv for which his punishment is death (a mechalel Shabbos receives skilah). These demented individuals who belong to the anti-eruv cabal believe that they are privy to the goings on in shomayim and are the Ribono Shel Olam’s policemen. That they have the temerity to add to the pain of the family in these trying times illustrates to what length the cabal would go and how perverted their cause has become. [In fact, it was to his benefit that he was using the eruv since he was identified by the keys that he was carrying.]

Clearly the liability lies with those rabbanim in Williamsburg who allow the vicious campaign of harassment against those who make use of the eruv. It is high time that they publicly reprimand these rabble-rousers. Furthermore, those rabbanim who were imported from Flatbush (see here and here) to lend credibility to the campaign against the eruv have a responsibility to be mocheh, as well.

However, I will not hold my breath. These rabbanim are actually the supporters of these scoundrels and want the campaign to continue. I am hoping that this new low that the rabble-rousers reached demonstrates to all rational minded people that the anti-eruv cabal are vicious and mean spirited people and that their campaign definitely has nothing to do with our Torah but only with mi brosh.

Fuzzy Math: False Claims in the Name of Rav Moshe Feinstein zt"l

2011-12-01T02:52:00.334-05:00

Part of an ongoing commentary on the bias against city eruvin.

In the cover article of Mishpacha (May 25, 2011), More Than Math and Marathons: How Mathematician Dr. Leon Ehrenpreis Became a Follower of Rav Moshe Feinstein, Dr. Ehrenpreis’s wife is quoted as saying (page 52):

Rav Feinstein knew he could consult with Dr. Ehrenpreis anytime a sh’eilah arose that involved mathematical calculations. Hence, when asked about the possibility of constructing an eiruv in Brooklyn, he sought his talmid’s input. As Ahava explains it, Rav Moshe said there can be no eiruv in a reshua harabbim, which is defined by the volume of people in an area. When her husband looked at the figures that had been given to Rav Moshe, he shook his head.

“If these are true, then I’m the fastest runner in the world,” he said, referring to his daily ten-mile run between Prospect Park and Brighton Beach — the amount of traffic said to pass through, given the distance, just didn’t seem high enough.

“So Eliezer and I went and stood on the corner of Avenue N and Ocean Parkway with a stopwatch, counting cars,” Ahava recalls. “The volume of cars was much higher than the initial estimates.”

Their “research” contributed to Rav Moshe’s ultimate psak about the eiruv, contending that it’s not halachically permissible in Brooklyn.

As I mentioned in a previous post, Rav Shlomo Pearl shlita made a similar claim in reference to Dr. Ehrenpreis (without mentioning his name) in his shiur titled The New Eruv in Queens (Jan. 9, 2011):

One of the earlier teshuvos in chelek aleph, Rav Moshe seems to indicate that maybe even Brooklyn was only a shema yitu. And he says later that he was informed by chaver of mine who happened to be a marathon runner who knew exactly how many miles it was from one end of Brooklyn to the other. Rav Moshe thought that Brooklyn was more than twelve mil, but the runners knew exactly the size of Brooklyn and the map will also show you the size of Brooklyn and it was less than twelve mil, and if you wanted to create twelve mil it would probably go into Manhattan and part of Queens.

On Avodah (Volume 28, Number 76 — Wed, May 11, 2011 — see the thread Inviting Someone On Shabbos Who Uses the Eruv) there is a similar assertion about Dr. Ehrenpreis with some additional detail mentioned:

Here is an historical footnote that I know you will enjoy, because it involves Rabbi Dr. Eliezer Ehrenpreis, Z"L. Leon, as he was known, told me proudly that he and his wife were responsible for Reb Moshe saying that one could not make an Eruv in Flatbush for two reasons.

1. Originally Reb Moshe was told that the distance from Prospect Park to Sheepshead Bay was 12 miles. When Leon heard this, he said, "No it is not. I run this distance a few times a week and it is no more than 6 miles."

2. Secondly, Leon told me that he and his wife stood on Ocean Parkway at the height of traffic and counted the number of cars that went by. According to their count more than 600,000 people traveled on Ocean Parkway at this time.

"I am responsible for Reb Moshe saying one cannot make an Eruv in Brooklyn," he told me more than once.

While these accounts differ somewhat from each other, they are in essence presenting two arguments: 1) Dr Ehrenpreis corrected the estimates of the traffic tally of Ocean Parkway, and this was a cause for Rav Moshe zt”l’s objection to a Brooklyn eruv. 2) Dr Ehrenpreis proved that Brooklyn was less than twelve mil by twelve mil in area, and therefore, Rav Moshe argued that the entire population of Brooklyn would be included in the tally (of the three million). This was grounds that, according to Rav Moshe, Brooklyn would be classified as a reshus harabbim.

I will address both these issues and prove that they are tall tales and moreover factually incorrect. We will only make use of Rav Moshe’s teshuvos as all the other claims made in his name are unsubstantiated and usually contradict his written arguments. As I mentioned previously, I do not believe that a posek such as Rav Moshe would want us to follow what some people — no matter who they are — say in his name, but only what he wrote in his teshuvos. First, I want to establish the pertinent chain of events as set forth in Rav Moshe’s teshuvos:

After Rav Moshe wrote that Brooklyn’s population over a twelve mil by twelve mil area was more than he required for it to be classified as a reshus harabbim (Igros Moshe, O.C. 4:87), someone (the Muzay rav) sent Rav Moshe statistics (from the District Manager of Community Board 12, Brooklyn) demonstrating that Brooklyn’s population was less than he required, and that the area that Brooklyn encompassed was greater than twelve mil by twelve mil (and so the entire Brooklyn population would not be included in the tally — see ibid., 4:88). [Nevertheless, Rav Moshe objected to a Brooklyn eruv because of a gezeirah — that some may think that, in an area such as Brooklyn, the population was over three million. However, as I have argued previously, when the matter is only a gezeirah, Rav Moshe would certainly allow a tzuras hapesach to delineate only a section of the area in question (see http://eruvonline.blogspot.com/2005/11/three-million-more-or-less.html).]

However, after Rav Moshe was informed that the area that Brooklyn encompasses is greater than twelve mil by twelve mil, he was lead to believe that, besides for a population of close to three million, over a million people come into the borough to work (ibid., the end of 4:88). Therefore, he argued that Brooklyn is osser l’dinah (me’d’Oraysa). These facts were made up out of whole cloth by people who simply did not want an eruv and were willing to lie to Rav Moshe in order to achieve their goals (for the source of this misinformation listen to the recording of the Hisachdus HaRabbanim convention on April 30, 1980 and read the teshuvah in Kerem BeYavnah, 3:3, dated July 3, 1980, where this misinformation was also publicized).[These numbers are clearly untrue and are obviously incorrect. The number of people who actually commute into the borough to work is approximately 235,000 people (NYC Department of City Planning, Table CTPP P-6, 2003); thus, according to Rav Moshe, the total falls far short of his requirement of three million. Additionally, since Brooklyn is larger than twelve mil by twelve mil, we should not include the entire population of Brooklyn towards the tally (approximately 250,000 people should be subtracted from the total). Had Rav Moshe known these facts, he would concur that Brooklyn does not have the status of a reshus harabbim d’Oraysa.]

Now that we are informed what Rav Moshe’s arguments opposing a Brooklyn eruv was let us examine the above two claims Dr Ehrenpreis made in Rav Moshe’s name (or at least how people understood Dr Ehrenpreis’s claims).

Claim number one: Once Rav Moshe was informed about the correct traffic tally of Ocean Parkway, he classified Brooklyn as a reshus harabbim. This is simply fiction. There is not one teshuvah of Rav Moshe’s that mentions Ocean Parkway at all, the reason being that, according to Rav Moshe’s shita, it is irrelevant. Since Ocean Parkway was in Brooklyn, Rav Moshe included all the people traversing it towards the total population of a twelve mil by twelve mil section of Brooklyn.

Furthermore, this claim is factually incorrect. The DOT states that the traffic count of Ocean Parkway is less than 60,000 cars (this factors in two-way traffic, but if it’s the same people who are coming and going, they should only be counted once — see http://eruvonline.blogspot.com/2006/01/part-2b-why-brooklyn-is-not-reshus.html). Clearly there is nowhere near shishim ribo traversing Ocean Parkway.

Claim number two: Brooklyn is less than twelve mil by twelve mil in area. Consequentially, the entire population of Brooklyn is included in the tally. This is more hearsay. Rav Moshe clearly stated that Brooklyn is larger than twelve mil by twelve mil (and therefore the entire population of Brooklyn should not be included in the tally).

It is inconceivable (unless as I mentioned numerous times they do not know his teshuvos) that anyone would claim in Rav Moshe’s name that Brooklyn is less than twelve mil by twelve mil when Rav Moshe clearly stated otherwise in two of his teshuvos.

Rav Moshe stated the following (ibid., 4:87):

ולכן בברוקלין שהוא עיר אחת מלאה אוכלוסין אבל אפשר שהיא יותר מי"ב מיל על י"ב מיל

And then Rav Moshe’s final teshuvah on the matter (ibid., 4:88):

ונמצא שכל ברוקלין הוא רק י"ב מיל על י"ב וקצת יותר

Moreover, this argument is factually incorrect. Brooklyn is seventy-one square miles (without its inland water, which I think should also be included in the tally, and therefore would make it even larger). Twelve mil by twelve mil is sixty-four square miles (according to Rav Moshe’s shiur amah in regards to hilchos Shabbos). Consequentially, there is no doubt that Brooklyn is factually larger than twelve mil by twelve mil.

Dear reader, it is clear that Dr Ehrenpreis’s good name is being used in order to demonstrate that Rav Moshe’s p’sak was predicated on someone with great knowledge of the situation; hence Rav Moshe could not have been misled. However, Rav Moshe’s teshuvos prove these tall tales’ undoing. It’s about time these people learn through Rav Moshe’s teshuvos prior to making grand statements; maybe then they will become educated. Oh, but that would be terrible! They might then come to the realization that unlike them Rav Moshe was not anti-eruv. In any case, as I have argued many times, even those close to Rav Moshe did not know (or did not care to know) his shitos in eruvin.

Arichas Shulchan HaLevi: Rejoinder to HaGaon HaRav Belsky Shlita, Part 6

2011-09-16T03:15:00.020-04:00

המשך עריכת שלחן הלוי

או"ק ו

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
הוצאה בשבת היא מהאיסורים היותר חמורים בכל התורה כולה. הוצאה ברשות הרבים היא איסור סקילה, ואילו איסורים אחרים המקובלים כחמורים שבחמורות הם איסור כרת שהוא יותר קל.

ולכן תיקנו חכמינו ז"ל עירוב:

כי מבלעדיו אי אפשר למנוע ממכשול איסור הוצאה היותר חמור. ומה שבא ללמדינו ד"הוצאה ברה"ר היא איסור סקילה", תמוה מה זה נוגע לענינינו בזמנינו? הרי אנן בתר חכמי אשכנז וצרפת גרירן, וכדפסק הרמ"א דהשתא לית רה"ר דאורייתא, וכל הרשויות שלנו אינם אלא כרמלית.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

צא ולמד כמה גזירות וחומרות קבעו לנו חז״ל בענין הוצאה, עד שבאו ובטלו מצות עשה דאורייתא - כלולב ושופר (וכן מגילה) - שמא ואולי יכשל איזה בר-ישראל ויעביר ד׳ אמות ברשות הרבים (ר״ה כט ע״ב; סוכה מב ע״ב; מגילה ד ע״ב ועוד).

צא ולמד:

"מה דקיימא לן שופר ולולב ומגילה דלא דחי שבת משום גזירה דשמא יעבירנה, והאידנא דלית לן ר"ה כדכתבו הפוסקים ואפילו הכי אסורין, והיינו משום כיון דהני שכיח אמרינן בי' אע"ג דבטל הטעם לא בטלה הגזירה" (מחנה ארן, ביצה לו). והובא בשו"ת מהרש"ם (או"ח חלק ח' סימן כה) וז"ל: "בעיקר חשש דשמא יעבירנו... יש לי לדון עוד, דהנה בשו"ת בשמים ראש סי' שמט העיר דלדידן דליכא רה"ר בזה"ז אין לגזור שמא יעבירנו, וצ"ל משום דכבר נגזר במנין" (ועי"ע בחלק ג' סימן קפח). ועיין בענין זה בארוכה בשו"ת שואל ומשיב (מהדו"ק סימן קיא).

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

ואף איסור מוקצה הוא לפי רוב הראשונים מחמת הוצאה (עי׳ השגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ שבת פכ״ד הי״ב), והוא מהגמרא בשבת (קכד ע״ב) ש״לא אסרו טלטול אלא משום הוצאה״.

פשיטא, מאי קמ"ל?
ברם יש לזכור, שבאיסור טלטול עדיין השאירו חכמינו ז"ל היתר טלטול על כלים ואוכלים, כדי שלא לבטל עונג שבת, עי' רש"י (ביצה לז ע"א ד"ה אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא), וזהו אחד מהסיבות שחז"ל תיקנו מצות עירוב, כמבואר בפרישה (טור או"ח סימן שצ"ה ס"ק א) ד"ה מצוה לחזר בין אחר עירובי חצרות וכו' וז"ל: "לצורך הנאתו כדי לטייל או להביא צרכי אכילתו, וזה מצוה כמ"ש וקראת לשבת עונג".

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

כל מה שתיקן שלמה המלך עירוב, הכל היה לסייג ושמירה שלא יעברו על איסור הוצאה, עד שהסכימו עמו מן שמיא, וקרא עליו הפסוק (משלי כג, טו) ״בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני״ (עירובין כא ע״ב).

צא ולמד מהו חכמת שלמה בתיקון עירובין:

וזה לשון מרן החת"ס (שו"ת או"ח סימן צט): "בשעה שתיקן שלמה עירובין ונט"י יצאה בת קול ואמרה אם חכם בני ישמח לבי גם אני. והקשה תוס' הא גם שניות תיקן, וי"ל לפי הנ"ל במה שהוסיף חומרא לאיסור שניות אע"ג שהוא מצוה לעשות סיג לתורה, מ"מ לא שייך ישמח לבי, כי אולי יכשלו בזה בני אדם שאינם הגונים, אבל כשעשה סיג לשמירת שבת וגם עשה תיקון שלא יקלקלו בו, היינו שיערבו עירובין, אז ישמח לבי גם אני... דהאי ברכה על מצות עירוב, היא על מצות התיקון הגדול הלז להשמר מאיסור הוצאה - אשר ממש אי אפשר להזהר ממנו".

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

אף שידועים דברי חז״ל שבית המקדש הראשון נחרב מפני ע״ז ג״ע וש״ד (יומא ט ע״ב). אבל סיבה נוספת פירש ירמיהו הנביא בלשון היותר ברור והיותר מודגש (ירמיה יז), הנביא הזהיר את העם: ״ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת... והיה אם שמוע תשמעון אלי נאם ה׳ לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת... וישבה העיר הזאת לעולם... ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא, ובא בשערי ירושלם ביום השבת, והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה״. וגם בנחמיה כתוב שבית המקדש הראשון נחרב מפני איסור הוצאה - ״הלוא כה עשו אבותיכם... ומנערי העמדתי על השערים לא יבוא משא ביום השבת״ (עזרא יג, יח - יט).

צא ולמד מה שכתב רבינו הבה"ג:

"ולא מיבעיא דרך רשות הרבים דאורח מלכא הוא דאסיר לאיניש לטלטולי ארבע אמות היכא דליכא עירוב. אלא אפילו בין מבוי למבוי בין ממבוי לחצר, בין מן מחצר לחצר, בין מחצר לבית, בין מן בית לחצר, בכולהו אסור לטלטולי היכא דליכא עירובא. ואפילו במבוי גופו אסור לטלטולי ארבע אמות, אלא אם כן עירבו, שנאמר (ירמיה יז, כב) ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת. וצריכא מאתא למעבד בה עירובא הדר הודרנא בחבלים או בצורת פתח" (הלכות גדולות – בערלין – עירובין עמוד 127), עכ"ל ואין מה להוסיף.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

וכמה מדאיבה הפצת השמועה, שכאילו הדבר נתון במחלוקת בין עדות בישראל, וגורם לאנשים לסמוך על העירוב מבלי לברר כלל את עצם הדין, וכביכול מתוך שמירה על ״כבוד עדתם״ (מה שאינו נכון כלל) גורמים לחילול שבת בפרהסיא - והדברים נוראים.

אכן יש להבין ולהכיר את גודל מדאיבתו:

ובפרט לאור העובדא הידועה שכ"ת ומיודעיו היו מציתי אש תבערת המחלוקת "שעוד קודם" מימים ימימה.

ומש"כ "וגורם לאנשים לסמוך על העירוב מבלי לברר כלל את עצם הדין". כבוד בעל שלחן הלוי, את "מי" מאשים שלא בירר כלל את עצם הדין? וכי גדולי הרבנים פוסקי הדור "שעוד קודם"... כמו הגאון הגדול מהר"י שטייף זצ"ל בתשובתו, האם עליו התכוין שלא בירר לנו את עצם הדין? או על הגאון הגדול מהרמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל בתשובותיו? האם גם על הגאון הגדול הגרי"א הענקין זצ"ל אין להתחשב במכתב "זירוזו" לתקן עירוב בברוקלין? וכי תשובת ומכתב הגה"צ בעל "ויחי יוסף" אבד"ק פאפא זצ"ל אינה אמורה לקהילתו הגדולה לסמוך על הוראתו, וה"ה על שאר מכתבי גדולי הרבנים משנות תשל"ג עד תשמ"א שנפרסמו בחייהם? וכי לא בולט מבין שורות שלחן הלוי אלו, להסית ולהדיח את הציבור שלא יצייתו לקול מוריהם ורבותיהם?

ומש"כ "שכאילו הדבר נתון במחלוקת בין עדות בישראל... וכביכול מתוך שמירה על 'כבוד עדתם' (מה שאינו נכון כלל)", כל זה יתבאר היטב לאחר הערת כ"ת בהערתו דלהלן.

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהערה ה:

כאן נבוא להבהיר ולהזים מה שנפוץ בזה כאילו הדבר נתון במחלוקת בין עדת החסידים למתנגדים, וכביכול דעת החסידים בעד עשיית העירוב והמתנגדים סוברים שבעיר גדולה הוא פסול. ועל כן על כל אחד לנהוג בזה כמו דעת רבותיו, והעושה להפך הרי הוא מוציא לעז ופוגע בכבודם. ברם כל הענין הזה הוא בדוי מתחילה ועד סוף - מעולם לא היתה בזה מחלוקת בין החסידים והמתנגדים, והדבר מאומת בלי שום ספק.

מכלול דברי כ"ת אלו מבולבלים ומבוהלים:

ראשית יש להבהיר ולהזים כאן ומיד את ההשוואה, כאילו אין שום חילוק בין ב' החוגים בעיר גדולה שהוא פסול. הרי שלאחר מלחמת העולם נתיישבו בניו יארק אדמורי"ם ורבנים מחוגי חסידים ומחוגי החת"ס ותלמידיו, ולא ויתרו על המנהגים שנהגו באירופא וביקשו לשותלם בארץ החדשה, ובראשם היה תיקון עירובין ("שמבלעדה א"א להשמר מאיסור הוצאה החמורה") אף בעיירות הגדולות. וכמה וכמה השתדלויות טרחו ועשו במכתביהם ותשובותיהם למען תיקון עירובין בניו יארק רבתי, ה"ה כ"ק האדמורי"ם מאמשינוב, קופשניץ, בויאן, נאוואמינסק, ראדזין, שאץ, זצ"ל. וה"ה הרבנים הגאונים מחוגי החסידים או מחוגי תלמידי החת"ס: רבי יונתן שטייף, רבי מיכאל דוב ווייסמאנדל, רבי מנחם צבי אייזנשטאט, רבי מנחם סג"ל פולאק, רבי נפתלי הערצקא העניג, רבי יוסף גרינוואלד, רבי יוסף הירש, רבי מנחם מ. כשר, זצ"ל.

ומאידך, רוב ראשי הישיבות ורבני ליטא, התנגדו לתיקון עירובין, וחלקם לא רק בניו יארק רבתי, אלא אפילו בעיירות הקטנות מחמת דסגי להו רוחב ט"ז אמה דליהוי רה"ר, ולא סמכו כלל על שיטת הי"א של ס' רבוא.

הרי דלדעת רבני החסידים והרבנים מחוגי החת"ס, השתדלו וזירזו לתקן אף בעיר גדולה, ומאידך רבני ליטא ובמיוחד יוצאי וואלוז'ין החמירו אף בעיירות קטנות כדעת המשכנות יעקב נגד הבית אפרים. ולאור מציאות זו דברי כ"ת ש"מעולם לא היתה בזה מחלוקת בין החסידים והמתנגדים" הם בדויים מתחילתם ועד סופם.

ואם בהבהרה והזמה עסקינן, נחוץ להעתיק ב' עדויות מוסמכות ביותר:

א) מה שסיפר הגאון רבי טוביה גולדשטיין זצ"ל אב"ד ור"מ דישיבת "עמק הלכה", באסיפת שלושים רבנים ומורי צדק (בבארא פארק ביום ד' ויגש תש"ס), וזה תורף דבריו: שלאחר ששלח הגה"צ ר' יוסף דוד מאסקאוויטש זצ"ל מכתב לכל רבני ניו יארק, שהיות וזכה בחסדי ה' להיות מהשרידים שניצולו מכבשן האש באירופא, עליו להשיב לה' על כל תגמולוהי, לזכות את הרבים ע"י תיקון עירוב בעיר. ולאור זאת נתקיימה אסיפה באגודת הרבנים. והואיל והגאון ר' טוביה לא היה יכול להשתתף באסיפה, שאל למחרת את הגר"מ פיינשטיין זצ"ל מה נתחדש באסיפה ההיא? והשיב לו, שהוא הי' מאד נסער ונרגז. ולשאלתו מדוע, השיב הגרמ"פ שהגר"א קוטלר זצ"ל בנאומו, פתח ספר משכנות יעקב והקריא מתוכו את מנין הראשונים החולקים על שיטת רש"י שהם הרוב, ולפי זה אסור לעשות עירוב. ועל זה כבר לא הי' הגרמ"פ יכול להתאפק והשיב לרבי אהרן, "מה אתם מביאים פה משכנות יעקב, הלוא המג"א והטו"ז ידעו את שיטות הראשונים הללו ועכ"ז לא הכריעו להלכה כדעתם. והרי כולנו יודעים שפסק המשכנות יעקב לא נתקבל להלכה בקרב ישראל".

וכהשלמה לעובדה הנ"ל ראוי להעתיק פה מה שסיפר הרה"ג מו"ה יחזקאל בעסער ז"ל מראשי המדברים באגודת ישראל דארה"ב, שהוא הי' נוכח באסיפה הרבנים הנ"ל, וז"ל: "מיד לאחר האסיפה נגשתי לרבי אהרן (הגר"א קוטלער זצ"ל) ושאלתי: הרי בפולין הבית-אפרים הי' הפוסק, ומי פסק במקומינו כהמשכנות יעקב? והשיב לי רבי אהרן בארשת חיוך על שפתיו: "הרי אנחנו נכדי ה'קרן אורה' (אחיו של המשכנות יעקב) ...". והשבתי לרבי אהרן בתמיה: הרי רוב כלל ישראל אינם צאצאיו, והאיך יכולים לכופם לנהוג עפ"י פסקו. ולא ענני על זה דבר ".

ב) וכן הצהיר הרי"ד סולובייצ'יק ז"ל מבוסטון: "אני מתנגד לתיקון עירובין, ועירוב באמריקה - משמעותו: ביטול איסור ההוצאה בשבת. מלבד סיבות שונות יש לי גם טעמים שבהלכה שבגללם אינני יכול לתת הסכמתי לתיקון עירובין" ("הפרדס" חוברת ד שנה נג, "מפניני הרב" עמוד פ). ו"לא הי' ניחא לי' מענין עשיית עירובין לעיירות, כי אמר, שבשעה שנחלקו הגאון בעל משכנות יעקב עם הגאון בעל בית אפרים אם נכון הדבר לסמוך על דעת הסוברים דבעינן ס' רבוא לשוויא רשות הרבים דאורייתא, היתה דעת הגר"ח מוואלוז'ין ז"ל נוטה לדעת המשכנות יעקב שאינו מן הנכון לסמוך על זה" ("נפש הרב" להרה"ג צבי שכטר עמוד ק"ע; ועתה שנדפס תשובת הגר"ח מוואלוז'ין בריש שו"ת "נשמת חיים" ברלין, כתב הגר"ח להמשכנ"י וז"ל: "אשר כתב שגם לדעת רש"י ז"ל דמצריך ס' ריבוא למהוי רה"ר, היינו בפלטיא דוקא, אבל סרטיא הוי רה"ר לעולם, יפה כיון והוא פשוט וברור בדברי רש"י ז"ל, ובזה נסתלקו רוב הראיות שהביא מעלתו נגד המצריכים בקיעת ס' רבוא", הרי דמדבריו אלו כלל לא פשוט מה היתה דעת הגר"ח מוואלוז'ין ז"ל).

והדרן דשוב חזינן להדיא נהרא נהרא ופשטיה, דרבני החסידים ורבני חוגי חת"ס, השתדלו וזירזו לתקן אף בעיר גדולה, ומאידך רבני יוצאי וואלוז'ין החמירו אף בעיירות קטנות כדעת המשכנות יעקב נגד הבית אפרים.

ואגב, אף האדמורי"ם של דור האחרון, ששמותיהם נדפסו על הכרוז נגד תיקון עירובין בשנת תשל"ט, פשיטא דלאו משום "רשות הרבים דאורייתא" קא חתמו, אלא משום "סיבות מסויימות" הידועות.

עד כאן בהנוגע לתיקון עירובין, ומעתה נוכיח עוד הבדל מהותי ב"ענין הטלטול בעירוב", אשר הגאונים הקדושים כמו מוהרצ"א מדינוב זצוק"ל בעל בני יששכר ודרך פיקודיך, ובעל חידושי הרי"ם זצוק"ל ועוד צדיקים, הקפידו לטלטל בעיר המתוקן בעירוב כהלכה, כדי שלא יהיו בכלל מי "שאינו מודה בעירוב" (נימוקי או"ח סימן שצ"ד ס"ק א, סידור תפלה "ליקוטי יהודה" עמוד קפו). הרי לפנינו שוב חילוק בין מנהגי חסידים ומתנגדים, והדבר מאומת בלי שום ספק.

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהערה ה:

כבר היה מעשה בוורשה בשנות התר״צ כשנהיתה לעיר המלוכה של מדינת פולין החדשה, שאז היו בה ס׳ רבוא בצירוף שני עברי הנהר החוצה את העיר. אלא שבימות החורף כשהנהר קפא ושני עברי הנהר נתחברו, היה מקום להסתפק אולי עכשיו יש ששים רבוא, ושוב לא יהיה העירוב כשר. וועד הרבנים של וורשה ובראשו הג״ר שלמה דוד כהנא זצ״ל - שהיה גאון עצום שבא מליטא ונמנה על עדת המתנגדים - פסק מפני סיבות מסויימות שהעירוב עדיין כשר.

שוב יש להבין את גודל מדאיבתו:

כי עיר המלוכה ווארשה, היו בה יותר מס' ריבוא תושבים, והאיך שייך שוועד הרבנים תיקנו בה עירוב? ומכח קושיא אלימתא זו נאלץ כ"ת להמציא דמיונות שוא שלא היו ולא נבראו, כי:

א) דהיתר העירוב של העיר ווארשה, מעולם לא היה מבוסס על הא דשני עברי דנהרי, דהרי ווארשה היתה החלק הגדול של העיר, ובשנת ה'תר"ס כבר הגיעו מספר אוכלוסיה ליותר מס' ריבוא, מבלי צירוף מספר הקטן של האוכלוסין (10%) שהתגוררו מעבר לנהר הנקרא "פראגה" (Rocznik Statystyczny Warszawy 1921 i 1922, 1924 p. 14). ובמשך שנות התר"ץ שהזכיר, מספר אוכלוסיה של ווארשה (מבלי פראגה) כבר היו יותר מק' רבוא, דהיינו למעלה ממיליון אוכלוסין. הרי דלמדאיבתו, לא רק שהי' בשנות ה'תר"צ הרבה יותר מס' רבוא בווארשה בלבד, אלא אפילו 30 שנה קודם (בשנת ה'תר"ס לפ"ק) כבר היתה ווארשה (לבד) עיר של ס' רבוא. טעות היסטורית זו הוכרזה במוצאי שבת שובה שנת תשמ"א (בראדיא סטעישן WEVD), ואע"פ שכ"ת חוזר ושונה עליה כ"פ בשיעוריו ובתשובתו זו, לא ישתנה עי"ז המציאות, כי סו"ס שקר אין לה רגליים. [ואגב, מהו ה"מעשה בוורשה בשנות ה'תר"צ כשנהייתה לעיר המלוכה של מדינת פולין החדשה", הרי בתקופה הנ"ל לא נשתנו המלכויות בפולין כלל.]

ב) הג"ר רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל - שהזכיר כ"ת - שהיה גאון עצום שבא מליטא, הוא היה הרב היחיד שדיבר מענין ס' רבוא בווארשה, והוא כתב מפורש (במכתבו להרה"ג ר"מ שוחטמאן מפאריז הנדפס ב"דברי מנחם" ח"ב ס"ח עמ' מב) וז"ל: "כי ההיתר של ס' רבוא אינו ברור והמשכנות יעקב בתשובה ארוכה להגאון רא"ז מרגליות קרא תגר על ההיתר הזה".

הרי דחזינן מדברי הג"ר רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל היפך ממש ממה שכתב כ"ת בשמו, כי דבריו ברורים שההיתר של תיקון עירובין בווארשה כלל לא היה מבוסס על התנאי של ס' רבוא, דהרי נקט כהמשכנ"י (כדכתב כ"ת שהוא "בא מליטא ונמנה על עדת המתנגדים"). וכל דברי כ"ת על העובדא של "תרי עברי דנהרא" אינו אלא המצאתו הדמיונית בשמו של אותו גאון עצום, כי היתר העירוב של ווארשה לדעת הג"ר רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל היה מבוסס על חסרון של תנאי אחר מתנאי רה"ר, אשר כ"ת מתעלם הימנה מסיבות מסויימות, וכדלהלן.

ג) "סיבות מסויימות"?? האם הסיבות המסויימות המה מסתרי תורת הנסתר?, או הם ענינים שאינם מגלים אלא לצנועים? או שהם מהדברים שבע"פ ואינם רשאים לאומרם בכתב, שכ"ת חושש להעלותם על שלחן הלוי?

ולפלא, הרי הג"ר רבי שלמה דוד כהנא זצ"ל עצמו, לא הסתיר את טעם ההיתר של תיקון העירוב בעיר ווארשה הבירה (שאינו מבוסס כלל על חסרון התנאי של ס' רבוא, כנזכר לעיל). ועל כרחך נראה ש"הטעם הכמוס" של בעל שלחן הלוי, הוא מחמת חששתו שמא יתגלה יסוד ההיתר של ווארשה, ואז כולם יתלוננו העם ויקשו בצדק: מאי שנא היתר עיר הגדולה ווארשה, מעיר ברוקלין. ולכן הקדים רפואה למכה, דשאני ווארשה דהתם הוה עובדא ד"תרי עברי דנהרא" וכו' וכו'...

וכדי שהקוראים הנכבדים יבינו היטב את ה"סיבות המסויימות" הרינו להעתיק את היסוד האמיתי של היתר תיקון עירובין של העיר הגדולה ווארשה יצ"ו, וז"ל הגרש"ד כהנא זצ"ל מראשי וועד הרבנים דווארשה: "לדעתי בעיירות קטנות שדרך המלך עוברת בה, ומפולש מעבר אל עבר, יש יותר חשש מעיירות גדולות, כי ההיתר של ס' רבוא אינו ברור והמשכנות יעקב בתשובה ארוכה להגאון רא"ז מרגליות קרא תגר על ההיתר הזה ומחמיר להצריך דלתות, וההיתר של אינו מפולש מוסכם ונתקבל, ולא ראינו מי שחולק על זה, ועי' בב"י סימן שמ"ה ומג"א ס"ק ה' שפירש דמפולשין היינו שהשערים מכוונים זה כנגד זה, וכסף משנה הל' שבת פרק י"ד ה"א. ובעיירות גדולות לא נמצא מפולש כלל. וכן בעירנו [ווארשא] נוהגין מן דורות שלפנינו בתיקון עירובין ובל לחוש לרה"ר דאורייתא", עכ"ל.

הרי דשמעינן ממכתבו של הגאון העצום הג״ר שלמה דוד כהנא זצ״ל, ג' ענינים מסויימים:

א) היתר שאינו "מפולש מעבר אל עבר, מוסכם ונתקבל, ולא ראינו מי שחולק על זה". (יש לציין: שהגאון העצום הנ"ל כתב זאת הרבה שנים לאחר שנפרצו החומות בשנת תרל"ז.)

ב) "בעיירות הגדולות לא נמצא מפולש כלל"

ג) "בעיירות הקטנות שדרך המלך עוברת בה, ומפולש מעבר אל עבר, יש יותר חשש מעיירות גדולות.

ומעתה מובן לכל קוראי שלחן הלוי מדוע הסתיר תוכן ג' סעיפים אלו תחת מעטה של "סיבות מסויימות", דבאמת אין שום חילוק למעשה בין ווארשה לשאר העיירות הגדולות, כמו ברוקלין יצ"ו, כי לא נמצא בהם התנאי דמפולש כלל וכלל.

ואל יחשוב הקורא שהגרש"ד כהנא היה הגאון היחיד שסמך על ה"סיבה המסויימת" של התנאי דמפולש ומכוון, כי כבר הקדימוהו שני גאוני עולם פוסקי הדור, ה"ה המהר"י אסאד זצ"ל וז"ל (בתשובת מהרי"א - יהודה יעלה - סימן נד): "ולכ"ע נמי בלא תנאי דס' רבוא, הא מיהת מפולש משער לשער שהפתחים מכוונים זה כנגד זה דוקא בעינן לתנאי רה"ר, אבל כל שאין הפתחים מכוונים זה כנגד זה מפולש משער לשער, הוי רה"י גמורה אע"פ שאין דלתותיה נעולות בלילה כמ"ש הב"י בארוכה בסי' שמ"ה ובמג"א סק"ו שם, ובמדינתינו רוב עיירות אין פתחי שערי העיר מכוונים ממש זה כנגד זה". וכן פסק הגאון מלומזא בעל דברי מלכיאל זצ"ל וז"ל (ח"ד סוס"י ג'): "נהגו לערב בכרכים גדולים מאד, ולא חששו למה שיש שם ס' ריבוא, כיון שאין שם רה"ר מפולש (וגם כי הס"ר מפוזרין בכל הרחובות, ולא יזדמן כלל שילכו כולם ברה"ר אחד)".

אכן "סיבות מסויימות" הן, וד"ל...

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ה:

אולם בני העיר שרובם ככולם נמנו על עדת החסידים נמנעו מלטלטל באותו עירוב. הרי לך מקרה הפוך לגמרי!

כבר הוכח "נאמנותו הגדולה" של בעל "הסיבות המסויימות":

עדיין חיים עמנו לאוי"ט שרידי זקני ת"ח ילידי ווארשה המכחישים את זממת עדותו זו, כי כאמור שההיתר בווארשה "מוסכם ונתקבל ולא ראינו מי שחולק על זה".

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ה:

גם הבית אפרים שהקל שלא להחשיב רה״ר רחב ט״ז אמות אם אין שם ס׳ רבוא, אף שהיה בגליציה שהיתה מרכז של החסידים, מ״מ הוא עצמו היה נמנה על המתנגדים היותר גדולים במקומו,

גוזמאותיו "היותר גדולים" בכאן, מתאימים עם דמיונותיו הפורחים באויר:

והדברים פלאיים, כי מעולם לא שמענו שאף אחד מחוגי המתנגדים, ובפרט "המתנגדים היותר גדולים" נתנו הסכמות על ספרי החסידות של תלמידי הבעש"ט והמגיד, ואילו הגאון רשכבה"ג מוהרא"ז מרגליות בעל "בית אפרים" נתן הסכמות על ספרי החסידות כמו: אור פני משה, אור החכמה, אורח לחיים, באר מים חיים, ברית אברם, ליקוטי מוהר"ן, נועם מגדים, צמח ה' לצבי. וכן לא שמענו מעולם שאף אחד מחוגי המתנגדים, ובפרט "המתנגדים היותר גדולים" שכתב "הספד" על תלמידי הבעש"ט והמגיד, ואילו הגאון רשכבה"ג מוהרא"ז מרגליות בעל "בית אפרים" חיבר קונטרס מיוחד בשם "דמעת אפרים" – הספד על הרה"ק בעל "מאור עינים" מטשערנוביל זי"ע, ומביא ד"ת ששמע מפי קדשו, וכמו"כ הזכיר הגאון ביא"פ בספרו "מספד רב" (דף ח' טור ד) וז"ל "והארכתי בזה בהספד הגאון החסיד האב"ד דק"ק בארדיטשוב".

ומעתה דבר שפתיים אך למותר להבהיר ולהזים גוזמאותיו היותר גדולים.

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ה:

ומכל מקום הקל בעירוב.

שוב שגג בעל "שלחן הלוי" בפליטת קולמוסו:

כי לדעת הגאון ביא"פ אין הנידון כאן בין קולא או חומרא. הנידון הוא בין שיטת הגאון משכנ"י שכתב ד"לא ישר בעיני מאד המנהג הלזה... דלא שפיר עבדי וחוששני להם מחטאת". לבין שיטת הגאון ביא"פ ש"אין כח ביד שום אדם לערער על המנהג אשר נתייסד עפ"י גדולי עולם חכמי צרפת ואשכנז אשר אנו מבני בניהם וממיהם אנו שותים, וכל מה שטרחתי, לא טרחתי אלא בשביל ידידי החכם השלם החריף ובקי בחדרי תורה מו' יעקב נ"י מק"ק האראדק, הנה זה בא קונטרסו והאריך למעניתו וקרא ערעור על מה שכתב הט"ז והמג"א שיש לסמוך וכו'. ולבבו לא כן ידמה, וערך מערכת הפוסקים החולקים. ולזאת הוכרחתי להיות מונה והולך גדולי עולם הסוברים כן. וגם אשר חשב ידידי החריף הנ"ל לחזי לאצטרופי איזה גדולים לדעת האוסרים, טעי במנינא, ולכבודו אמרתי לבוא קצת על סדר קונטרס וכו'. - בהמשך דבריו מעיר שמלבד זאת - עי' באורים ותומים בקונטרס התפיסות, שאין להעמיד יסוד על מה שנראה לעינינו כי אלו הפוסקים הם רבים וכו', כי מי יודע כמה חולקים וכמה מהפוסקים אשר המה עודם בכתובים כו', וקיימו וקבלו עליהם חכמי הדור לשמור ולעשות כהכרעת המחבר והרמ"א".

הרי דלדעת הביא"פ חומרתו של המשכנ"י אינה אלא עירעור נגד המנהג אשר נתייסד עפ"י גדולי עולם חכמי צרפת ואשכנז, אשר אנו מבני בניהם וממיהם אנו שותים", ואינו ענין של קולא או חומרא בדיני רשויות.

לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ה:

זאת מלבד כל אותם גדולי ומנהיגי עדות החסידים שהזכרנום לעיל, שאסרו בתוקף את העירוב. ודי בהערה זו, ואין להאריך בזה יותר.

הנה שוב מערב ערובין במין שאינו מינו:

גדולי ומנהיגי עדות החסידים שהוזכרו לעיל, מעולם לא שינו מסורת ההוראה ד"השתא לית לן רה"ר דאורייתא" אף בעיירות גדולות. ואף אם היו איזה רבנים מעדות חסידים ששמותיהם הופיעו בהכרוזים של "סרסורי החתימות" נגד ת"ע, הנה דאם חתמו (ברצונם הטוב) ודאי דלאו מטעמי סברות "סרק והבל" הנזכרים לעיל, אלא מחמת ה"סיבות מסויימות" שהיו בשעתם, והדברים ידועים.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

במשך תקופה של עשרים שנה מתשי״ח עד תשל״ח כל הרבנים, אדמו״רים, ראשי ישיבות, פוסקים, בלי שום יוצא מהכלל, קבעו שאסור לבנות עירוב בבורו פארק ובפלטבוש ובכל מקום בברוקלין, ואין מי שיכול לחלוק עליהם.

"שקר אין לה רגליים":

חזרת דבריו (המופרכים) הלוך וחזור, למרות רצונו העז, לא יעזרו לכ"ת שייהפכו למציאות היסטורית. כ"ת כופה עלינו לחזור על הדברים שהשבנו לעיל, "שעוד קודם" לשנת תשי"ח כבר הורו ב' גדולי הרבנים (בתשובותיהם) לתקן עירוב בעיר ברוקלין, ה"ה הגאון רבי יהונתן שטייף זצ"ל והגאון מוהרמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל. ואילו לאחר תשי"ח הפעיל הגרי"א הענקין זצ"ל "לזרז רבנים שיעשו מחיצות כדי לעשות עירובי חצרות בהבאראס ברוקלין, בראנקס וקווינס וכו' שאין שם עירוב כללי". וגם לאחר תשי"ח יצאו כמה וכמה רבנים מהתאחה"ר במכתביהם המפורשים לזרז תיקון עירובין בברוקלין. ומאז ועד תשל"ח (ולא עד בכלל) לא הי' אף אחד מ"הרבנים, אדמו״רים, ראשי ישיבות, פוסקים, בלי שום יוצא מהכלל, שקבעו שאסור לבנות עירוב בבורו פארק ובפלטבוש ובכל מקום בברוקלין".

ומש"כ ד"אין מי שיכול לחלוק עליהם", כבר השגנו על דבריו אלו לעיל או"ק ה'. וכדאי לציין מש"כ הגאון הגדול הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בתשובתו (או"ח א' סימן קפ"ו) וז"ל, "פשוט שכיון שהם עושין ע"פ הוראה, ליכא איסור... שהעושה ע"פ הוראה אין לו שום חטא אף אם ההלכה שלא כמותו, כל זמן שלא עמדו למנין בקבוץ כל חכמי הדור... אף שהאמת לדינא שהוא עוד בחיוב סקילה".

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

ואם אין בכוחנו להפסיק את החילול שבת ההמוני הזה, אז לכל הפחות יש לכל אחד לצעוק מעומק לבו נגד העולה.

שאלה אלינו לכ"ת העוסק בהוראת איסור והיתר:

האם יש לכ"ת, עוד דוגמא אחת בעניני איסור והיתר, כמו "רשות הרבים" שיש בה כמה תנאים, שאם חסר אחד מהם, בלבד, נסתלק לגמרי האיסור מן התורה, ויכולים לתקן עירוב ולסמוך עליו לכתחילה.

א) "ס' רבוא", אם חסר תנאי זה ברה"ר, יכולים לתקן עירוב לכתחלה. והרוצה להחמיר כהמשכנ"י, עדיין יכול לסמוך לכתחלה על ההיתר של חסרון התנאי הבא:

ב) "מפולש ומכוון", אם חסר תנאי זה ברה"ר, יכולים לתקן עירוב לכתחלה. והרוצה להחמיר אף בזה, עדיין יכול לסמוך לכתחלה על ההיתר הבא:

ג) "היתר המחוור ומרווח של החזו"א", יכולים לתקן עירוב לכתחלה. והרוצה להחמיר אף בזה, עדיין יכול לסמוך לכתחלה על ההיתר הבא:

ד) "ג' או ד' מחיצות הבתים", יכולים לתקן עירוב לכתחלה. והרוצה להחמיר אף בזה, עדיין יכול לסמוך לכתחלה על ההיתר הבא:

ה) "מחיצות שאצל הים סביב ברוקלין – שנבנו בידי אדם", יכולים לתקן עירוב לכתחלה.

ו) ומה עוד שעדיין ישנם כמה וכמה יסודות וצדדים של היתר לכתחלה.

ולאור כל קיבוץ ההיתרים הנ"ל, כל אחד בפני עצמו, שאין כדוגמתם בהוראות איסור והיתר, עד שכדי להורות "איסור תיקון עירובין" יזדקקו לאסוף ולרכז את כל החומרות ושיטות היחידאות, שהוא דבר שאין לו אח וריע בכל שטחי ההוראה בעולם, עד דלא שבקת חיי לכל בריה, וכעין מש"כ מרן החת"ס (יו"ד סימן לז) וז"ל, "שאם באנו לצרף דעת האוסרים בכל דיני תורה, לא נאכל לחם ולא נשתה מים כידוע, דבעו"ה נשתכחה תורה ורבו הדעות, האסור לזה מותר לזה, ולא נמצא הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד", עכ"ל הזהב.

ואם אין בכוחו של בעל שלחן הלוי, להתגבר ולהודות על האמת שדרגת "כשרות העירוב" עולה הרבה על כשרות "בשר גלאט" שאנו אוכלים, הן בדיני בדיקות הריאה והן בדיני ניקור החלב והדם, דהואיל ולכה"פ הרי אית לן הכא בדיני רה"ר כמה וכמה "ספק ספיקות", שלכו"ע אזלינן (בכל אחד מהם) לקולא אף במידי דאורייתא, אזי "לכל הפחות יש לכל אחד לצעוק מעומק לבו נגד העולה" הנוראה שגורם חילול כבוד התורה, וכבוד הרבנות וההוראה בישראל.

ובהא נחתינן ובהא סלקינן עריכת שלחן הלוי

Arichas Shulchan HaLevi: Rejoinder to HaGaon HaRav Belsky Shlita, Part 5

2011-09-09T06:20:00.029-04:00

המשך עריכת שלחן הלוי

או"ק ה

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
דעת גדולי הדור הקודם: עובדא היא שכל גדולי הדור הקודם - ובהם מנהיגי וראשי עדות בני ספרד ובני אשכנז, החסידים והליטאים, מכל חוג ומכל מוצא - פסקו שאין לעשות עירוב בברוקלין.

אין לך היפך האמת הגדול מה"עובדא היא":

עובדא היא: עדותו של הגאון הגדול רבי יוסף אלי' הענקין זצ"ל (במכתבו מיום כ"ח תמוז תשכ"א) וז"ל: "גלוי הוא שיש יסוד גדול ודעת גדולים, לתקן עירובין במנהטן, שלא גריעה בזה מכמה כרכים בעולם שתקנו שם עירוב, ועדיפא מזה. הועד לתיקון עירובין מנהטן כולל מספר רבנים חשובים, אדמורי"ם, ובע"ב חשובים וכו', והם משתדלים לקבל הסכמת עוד רבנים מובהקים ואח"כ לקרוא לאסיפת רבנים גדולה להחליט על התיקון, לאחר שיעשו כל התיקונים הצריכים. לדעתי לא ימתינו עד שיתקבץ כינוס רבנים בגלל זה, כי מנסיון יודעים אנו שזה יקח הרבה זמן, וחבל על הזמן שבינתיים, אלא יעשו תיכף מה שאפשר ומה שנחוץ לעשות, ואחר התיקון יפרסמו שהתיקון נעשה ושממונים עליו רבנים משגיחים... הועד צריך להשיג קרן קבוע כדי שיוכלו לשלם שכר של שני משגיחים ת"ח מפורסמים שישגיחו על העירוב, ולזרז רבנים שיעשו מחיצות כדי לעשות עירובי חצרות בהבאראס ברוקלין, בראנקס וקווינס וכו' שאין שם עירוב כללי" (כתבי הגרי"א הענקין, סימן כ"ה).

עובדא היא: שהשתדל מאד הגאון הגדול רבי יונתן שטייף זצ"ל וז"ל (בתשובותיו סימן ס"ח), "ולפי"ז באופן זה אפשר לערב... וביחוד העיר ברוקלין אפשר לתקן שכונות שכונות דהיינו אותם השווקים שדרים בהם לרוב מהיראים, בקל יש לתקן אותם בצורת הפתח" (ועי"ע בקונטרס תיקון עירובין הנדפס בקובץ "אור ישראל" סיון תשס"ג שנה ח גליון ד - לב). [ומעולם לא חזר בו מזה כמוכח מהסכמתו לספר "תיקון עירובין במאנהעטען" שכתב עשרה חדשים אחר דרשתו הידועה בליל כל נדרי בהאי שתא.]

עובדא היא: שהשתדל מאד הגאון הגדול רבי מיכאל דוב ווייסמאנדל זצ"ל ע"ד תיקון עירובין בברוקלין כמוכח מתשובותיו תורת חמ"ד (סימן א - ה) וכעדות זקני תלמידיו המובהקים. [ואין להתחשב כלל בדברי הסילוף שכתבו בשמו בני הדור הצעיר (בילקוט המכזבים) שבסוף ימיו חזר בו וכו' וכו'. א) משום דלדבריהם חזרתו היתה לכל המאוחר בשנת תש"י, והרי בשלהי שנת תשי"א עוד המשיך לכתוב "להתיר איזה פרצות במקום שיש ג' מחיצות שלמות" (תורת חמד סי' ד'). ב) המעשה המסופר (שם בילקוט המכזבים) שהאדמו"ר מסאטמאר לא הסכים עם הגרמ"ד ווייסמאנדל מחמת שבאמעריקא אין לסמוך על ה"פארשידענע זאכן ווי בריקן" (דהיינו ה"3rd Avenue El) "שסמכו עליו מאז שנת תרס"ה בתור אחד ה"מחיצות" במאנהעטען, והא ראיה שכבר הרסו אותו שלטון העיר. ובאמת מעשיה זו היא בדותא בעלמא, כי הריסת המחיצה הנ"ל לא היתה בשנת תש"י אלא בשנת תשט"ו, ועדות ילקוט המכזבים שבטלה מקצתה בטלה כולה. ג) ובכלל טענה חצופה כזו (שיכולים לומר "שכבר חזר בו" על כל ההוראות שפסקו גדולי ישראל בתשובותיהם, ר"ל) כבר דחה והשיב בתוקף הגאון מוהר"ש לנדא זצלה"ה בן הנודע ביהודא (בשו"ת נוב"י יו"ד סי' כט, עיי"ש).]

עובדא היא: שרוב גדולי הרבנים דהתאחה"ר מדור הקודם – כתבו במכתביהם שיש לעשות עירוב בברוקלין, כמפורט רשימתם להלן.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

בשנת תשי״ח, התקיים כינוס של כל הרבנים ובראשם כ״ק האדמו״ר מסאטמאר זצ״ל, ודנו שם אודות עשיית עירוב בברוקלין.

אין זה נכון:

בשנת תשי"ח לא התקיים כלל כינוס אודות תיקון עירוב בברוקלין. אין זאת אלא המצאתו בלבד, והא ראיה שאין שום "מראה מקום" לכך בעיתונים ובכתבי עת, עד לאחר הקמת העירוב דבארא פארק.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

והאדמו״ר מסאטמאר זצ״ל אמר אז בתוקף שכלל אין לדון אם אפשר לעשות עירוב בברוקלין או לא, שהרי אין לעשות עירוב בעיר גדולה מפני המכשולות הרבים המצויים בזה. ורוב הרבנים שהשתתפו באסיפה זו הסכימו עם הכרעה זו,

רבן דקרו?

היעלה על הדעת שרוב הרבנים אשר השתתפו באסיפה, הלא הם חברי התאחה"ר המקורבים ביותר לכ"ק הגה"ק מסאטמאר זצוק"ל הסכימו עם הכרעה זו בשנת תשי"ח, כביכול, לפתע פתאום התחרטו מכל וכל, ואפילו כתבו מכתבים "בעד" תיקון עירובין בשכונת וויליאמסבורג ברוקלין, ה"ה: הגה"צ אבד"ק שארמאש זצ"ל יו"ר התאחה"ר (תשל"ג), הגה"צ אבד"ק פאפא זצ"ל (תשל"ג), הגה"צ אבד"ק אודווארי זצ"ל (תשל"ב), הגה"צ אבד"ק שטשאקאווא זצ"ל (תשל"ג), מהר"י שטיינער זצ"ל דומ"ץ קהל עדת יראים (תשמ"א) ועוד ועוד, ומכתבי הרבנים הגאונים הנ"ל הרי נדפסו בחייהם בהעתון "די תורה וועלט" ובקובץ "אוצרות ירושלים" (חלק רח"צ, ש').

הרי זהו גופא ראיה ברורה שהאסיפה דשנת תשי"ח לא היה ולא נברא!

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

ועדיין חיים עמנו אנשים, ויכולים להעיד על כך, שמאות רבנים פשוטו כמשמעו, ובהם הג״ר משה אריה ביק, הרב מדעברעצין זצ״ל ועוד, פסקו פסקם: שהמטלטל בעירוב בעיר הגדולה הרי הוא מחלל שבת.

בעל שלחן הלוי עירב כאן מין בשאינו מינו:

כי הגה"צ אב"ד דעברעצין זצ"ל מעולם לא פסק דהמטלטל בעירוב בשכונות ברוקלין נחשב כמחלל שבת ר"ל, וכמפורש בספרו שו"ת באר משה (ח"א סימן מ') דברוקלין הוי כרמלית. וכידוע דכל חששתו לא היתה אלא מצד חשש פריצות ברחובות וכיו"ב. וכן הורה למעשה בבית מדרשו לאחר התייסדות העירוב של בארא פארק בשנת תשמ"א שהכריז בשיעורו בליל שב"ק, שהואיל ויש עירוב, ע"כ המערב בחצרו לא יברך על עירובו משום ברכה לבטלה, והדברים ידועים ומפורסמים. מאידך גיסא הגאון רבי משה צבי אריה ביק זצ"ל אכן היה מנגד חריף לתיקון עירובין בכל אופן וצורה שהיא, הרבה יותר מהגאון הגדול בעל אג"מ זצ"ל שהס"ר צ"ל בוקעין ברחובות, משא"כ להמהר"מ ביק (בתשובתו המודפס בכרם ביבנה חוברת ג' כו-כז) סגי בס"ר של אוכלוסי העיר למיהוי רה"ר, וכמוכח מדברי כ"ת שנמשך אחריו לגמרי בעניני רשויות.

ומה דנקט בלישנא "שמאות רבנים פשוטו כמשמעו", נראה דלשון גוזמא נקט, והוא כמו הכינוס דשנת תשי״ח שהשתתפו בו כל הרבנים.

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהערה ב:

הרב מדעברעצין שהיה מגדולי הרבנים בדור הקודם, והיתה לי הזכיה הגדולה לדבר עמו בכל עת. ושמעתי מפי קדשו, שכשבא לאמריקה ולא היתה לו שום פרנסה, הוצע לו לסייע לבנות עירוב במנהטן. ושאל את פי האדמו׳׳ר מסאטמאר, שאמר לו: ״אפילו אם אין לך ׳פעני׳ אחד, אסור לך לקחת תפקיד כזה״. עוד אמר לו, שלדעתו זהו אחד מהנסיונות של דור זה, וברכו שהקב״ה יספק לו פרנסה אם יעמוד בנסיון. כן שמעתי ממנו בעצמי.

מרוב גוזמאות קשה לברור אם ישנם בדבריו איזה נקודות אמת:

דהנה בדרשתו לפני בחורי תו"ד, כאשר כ"ת סיפר להם מעשיה זו, הוסיף אז פרט שלא הזכירו כאן בתשובתו הגדולה, והוא פרט חשוב מאד הנוגע לענינינו, שהרב מדעברעצין זצ"ל עבד אצל הרה"ג רמ"מ כשר, לסייע לו בעריכת ספרו "תורה שלימה" במציאת מראי מקומות וכו'. והואיל ופרנסה לא היה לו מזה שעבד אצלו רק כמה שעות בשבוע, הציע לו הרב כשר תפקיד נוסף לסייע לו לבנות העירוב במאנהעטען.

פרט זה שלא הזכירו כאן, משנה לגמרי את כל התמונה, כי אם יש איזה נקודת אמת במעשיה זו, הרי זהו כל העיקר ותורף המעשיה, שכ"ק האדמו"ר מסאטמאר לא הי' ניחא דעתו בחברותא עם הרב כשר, ולכן השתדל להרחיקו ממנו מטעמי ציונות, והרי לדעתו (של הגה"ק מסאטמאר זצוק"ל) "זהו אחד מהנסיונות של דור זה"...

והא ראיה משיחת הרה"צ רבי יוסף דוד מאסקאוויטש זצ"ל משאץ עם כ"ק האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל, שנתפרסם ב"המאור (תשרי תשט"ו) ובמכתבו כת"י המודפס בקונטרס "מאז ומקדם" (מהדורה חמישית ומעלה) שלאחר השקו"ט בענין תיקון עירוב במאנהעטען, שאל את כ"ק האדמו"ר בזה"ל "רבי, אם אינך נוטה לזה, אמור לי ואפסיק מלעסוק עוד בדבר הזה, ושתק ולא אמר מידי. וכשנטלתי רשות ממנו, אמרתי עוד הפעם שיאמר לי הן או לאו, שכל בטחוני עליו. ואמר לי בזה"ל בשחוק על פניו: 'איך מיש מיך נישט', ובירך אותי". הרי שממה שלא הורה לו האדמו"ר מסאטמאר להפסיק מלעסוק בעניני העירוב דמאנהעטען, מוכח שעצם ענין תיקון עירוב לא היתה הבעיה. ואם היתה איזה בעיה, היא לא העירוב אלא ההתערבות עם חוגי הרב כשר וכיו"ב, שע"כ לא הי' ניחא לי' בחברותא של הרב מדעברעצין עמו ודו"ק.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

ואף כ״ק האדמו״ר מקלויזנבורג זצ״ל שלדעתו יש מקום להקל ולעשות עירוב גם בערים הגדולות,

מצד יסוד רעוע, או מצד סניף?:

הרי מכל תשובתו הגדולה חזינן שלדעת כ"ת אין שום מקום להקל לעשות עירוב גם בערים הגדולות, חוץ מלהמחדשים המודרניים המקילין בערים הגדולות. א"כ לדבריו כ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל שלדעתו יש מקום להקל, הוא מהמחדשים המודרניים, לעומת כ"ת שהוא מסוג רבני דור הישן ?

הנה באו"ק א' לגלג כ"ת על אלו שסוברים להקל מצד עיכוב ה"אור האדום" שלדעתו הוא "יסוד רעוע", ולפתע פתאום שינה את עורו בהגדיר יסוד הנ"ל (שאינו "יסוד" אלא "סניף" כמוזכר לעיל) של כ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל כ"מקום להקל"...

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

כתב (דברי יציב או״ח סי׳ קעג): ״ואולם במה הדברים אמורים, כשכל בני העיר דעתם נוחה בתיקון העירוב ומערבים החצרות יחד, אבל כשכמה מאנשי העיר מתנגדים ומוחים בעשיית העירוב, הרי אינם מקנים ומערבים את רשותם, ואסור להוציא ולטלטל שם כדין חצר שאינה מעורבת... ובנ״ד הרי יש רבנים ות״ח שמתנגדים ומנמקים זאת בטעמים ע״פ הלכה...״. והוסיף עוד שלא מועילה בכה״ג שכירת רשות מיד מושל העיר - ״כיון שלא מצינו קולא זו אלא בעכו״ם או באינו מודה בעירוב אנו אין לנו להקל בישראל המודה בעירוב, ואף דקיי״ל להקל בעירובין מ״מ אין לנו לגבב קולות ע״ג קולות, ולכן כיון שיש מאנשי העיר שמוחין בעשיית העירוב ל״מ לזה שכירות רשות מהאדון כנלענ״ד ברור״.

פלא והפלא:

האיך שלאחר כל הרוגז, הכעס, הקצף, והחרי-אף החוזר ועולה על שלחן הלוי, מחמת שלדעתו כל הנושא המדובר בו הוא ענין של "דאורייתא" והוא מהאיסורים היותר חמורים שבכל התורה כולה, הכרוך באיסור סקילה ר"ל, שהיא יותר חמור מאיסור כרת (כפי שכ"ת פותח בלשונות חריפים אלו את או"ק ו' דלקמן). ולפלא שכ"ת יורד ממרומי הר סיני ומתחיל לדבר על "שכירות רשות" שכל חיובו אינו אלא מדרבנן.

ואולי טעמו דנחית לדברי סופרים, מחמת ידיעתו שכ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל (וכמו כן כ"ק האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל) דעתם כהפוסקים הקודמים (הנ"ל) שאין לנו רה"ר דאורייתא בזמן הזה.

ולהלכה למעשה, הרי כל החשש הנ"ל אינו נוגע לענינינו, כי כ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג כתב עוד דברים (שבעל שלחן הלוי השמיטם) וז"ל, "ואולי ס"ל להגר"ש קלוגער, שגם שרי העיר מחמת דינא דמלכותא חשיבי כבעה"ב וכפי שביאר הר"ן בשם התוס' בנדרים דף כח מפני שהארץ שלו וכו' עי"ש, ולפי זה צ"ע אם שייך הך גדר גם בשרים שבזמנינו", עכ"ל.

היוצא לנו מדברי כ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל, שאם חשיבי השרים שבזמנינו כבעה"ב מחמת דינא דמלכותא, אזי תפיסתם תפיסה גמורה, וא"כ סגי אפילו לישראל לשכור הרשות מהם. וכהיום שנתברר כוחם של שרי המלוכה, לא די שיש להם זכות לקחת נכסים מן העוברים על חוקי המדינה, אלא אפילו אם הם רוצים לשנות וליפות את העיר, או להרחיב את הדרכים, הרשות בידם לסלק את בתי התושבים (עי' גינת ורדים כלל ג' סימן כב, שואל ומשיב מהדו"ת ח"ב סי' סב), ואין לך תפיסת יד גדול מזה, וזהו הוכחה על בעלותם (כלשון הר"ן והריטב"א עירובין סה ע"ב), ולפי"ז פשוט דסגי ומועיל שכירות הרשות מהם.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

זאת מלבד מרן הגר״א קוטלר זצ״ל שעוד קודם לאסיפה הנזכרת קרא לאסיפה אחרת, והוא יחד עם מרנן הגר״י קמנצקי הגר״מ פיינשטיין והגרי״א הענקין, ועמם ראשי ישיבות ורבנים גדולים, הסכימו כולם שהעירוב אסור בהחלט.

לא היו דברים מעולם!:

כי אודות האסיפה הנזכרת (בשנת תשי"ח) כבר הזכרנו לעיל שלא היתה ולא נבראה, וה"ה לענין האסיפה האחרת "שעוד קודם" לה.

ושוב עירוב פרשיות יש כאן:

כי הפעם הראשונה הידועה על השתתפות הגר"א קוטלר זצ"ל היה בשנת תשכ"ב לפ"ק, ושם המדובר כלל לא היה על ברוקלין, אלא על מאנהאטען. וכעדות הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בתשובותו (בהשמטה לחלק או"ח ד סימן פט) וז"ל, "אבל בזמן קצר בי"ח סיון תשכ"ב נתאספו הרבנים באגודת הרבנים בראשותו של הגאון הגר"א קאטלער ז"ל וראשי הישיבות והודיעו ברבים שא"א בשום אופן לתקן עירוב במאנהעטען". וכנ"ל חתם עמו הגר"י קמנצקי זצ"ל על מאנהעטען, מבלי להזכיר במודעה ההיא בשנת תשכ"ב על ברוקלין.

ובכלל, עצם דבריו אלו שהרבנים הנ"ל חתמו לאסור תיקון עירוב בברוקלין, אינם נכונים, כי מקורו מכרוז האיסור על פלעטבוש משנת תשל"ט, שהוא כולל את לשון הכרוז דשנת תשכ"ב על מאנהעטען שהרבנים הנ"ל חתמו עליו. וכל מטרתו להבריח את האיסור הנ"ל גם על ברוקלין, בעוד שהאיסור הנזכר שם (בכרוז תשכ"ב) היה על מאנהעטען, מבלי שום זכר לברוקלין.

ומה שכ"ת הזכיר את הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בין הרבנים ש"הסכימו כולם שהעירוב אסור בהחלט", היא תמיה גדולה, כי ממ"נ, דלגבי מאנהעטען, שבאמת כל האסיפה והכרוז שיצא נגד ת"ע דשם, הרי כתב מפורש (בהפרדס שנה ל"ג חוברת ט' סיון תשי"ט) ש"טעמי ההיתר מרובים ויש להם על מה שיסמוכו". ואילו לגבי ברוקלין שכ"ת כתב שהיתה אסיפה (עוד קודם שנת תשי"ח) ושהסכימו כולם שהעירוב אסור בהחלט, הרי האג"מ כפל לשונו (או"ח ח"ד סימן פז) "עכ"פ אני סובר לדינא כדכתבתי, אבל לא רציתי לומר זה לפס"ד ברור, מאחר שלא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית לזה... אבל בזה טעם שלא אמרתי למה שאני סובר לרבנים חשובים לפס"ד ברור".

הרי חזינן בפירוש מתשובתו הנ"ל, ד"מאחר שלא הוזכר (חידושו של בעל האג"מ) בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית" לחידושו, וא"כ מה כל הרעש הגדול והנורא שכ"ת מרעיש נגד ציבור הסומכים על דעת רבותינו האחרונים בספרי תשובותיהם, ולא על כרוזים וקול-קורא'ס, ששולטים בהם ידי זרים הנוגעים בדבר, כדמוכח מהזיופים של הקו"ק משנת תשל"ט ותשמ"א, הן בתוכן הכרוז והן בחתימות. [ואגב, גילוי חשוב נתגלה בהאי שתא, בראיון שנתן הגאון רבי ראובן פיינשטיין שליט"א לעיתון "המבשר" (י"ב אדר ב' תשע"א גליון 117) שההוראה שלא לתקן עירובין בעיירות גדולות, אינה משל אביו הגאון בעל אג"מ זצ"ל, אלא יצאה מ"אגודת הרבנים" ואביו "הסכים" לכך.]

ומה שהזכיר כ"ת את הגרי״א הענקין זצ"ל בין הרבנים ש"הסכימו כולם שהעירוב אסור בהחלט", זהו כולו שקר וכזב, כי ממ"נ, דלגבי מאנהעטען, הרי לא די ששמו לא נפקד כלל בהכרוז על האיסור במאנהעטען (תשכ"ב), אלא שהיה מהרבנים התומכים לת"ע כדכתב (כתבי הגרי"א הענקין סימן כה) וז"ל, "גלוי הוא שיש יסוד גדול ודעת גדולים, לתקן עירובין במנהטן, שלא גריעה בזה מכמה כרכים בעולם שתקנו שם עירוב, ועדיפא מזה. הועד לתיקון עירובין במנהטן כולל מספר רבנים חשובים, אדמורי"ם, ובע"ב חשובים וכו', והם משתדלים לקבל הסכמת עוד רבנים מובהקים ואח"כ לקרוא לאסיפת רבנים גדולה להחליט על התיקון, לאחר שיעשו כל התיקונים הצריכים. לדעתי לא ימתינו עד שיתקבץ כינוס רבנים בגלל זה, כי מנסיון יודעים אנו שזה יקח הרבה זמן, וחבל על הזמן שבינתיים, אלא יעשו תיכף מה שאפשר ומה שנחוץ לעשות, ואחר התיקון יפרסמו שהתיקון נעשה ושממונים עליו רבנים משגיחים".

ואילו לגבי ברוקלין, שכ"ת כתב שהיתה אסיפה (עוד קודם שנת תשי"ח) ושהסכימו כולם שהעירוב אסור בהחלט, נשאלת השאלה: למי עלינו להאמין? הלא הגרי״א הענקין זצ"ל כתב (בהמשך דבריו שם) וז"ל, "הועד צריך... לזרז רבנים שיעשו מחיצות כדי לעשות עירובי חצרות בהבאראס ברוקלין, בראנקס וקווינס וכו' שאין שם עירוב כללי".

והדרן קושיא לדוכתא, מה כל הרעש הגדול והנורא שכ"ת מרעיש נגד ציבור המפקפקים על כרוזים וקול-קורא'ס, ששלטו בהם ידי הנוגעים בדבר, כדמוכח מהזיופים של הקו"ק משנת תשל"ט שבו צירף מי ממיודעיו (?) את שמו של הגרי"א הענקין זצ"ל כאחד החותמים בכרוז תשכ"ב, בזמן שהגרי"א הענקין כתב להיפך ממש: "שיש יסוד גדול ודעת גדולים, לתקן עירובין ... שלא גריעה בזה מכמה כרכים בעולם שתקנו שם עירוב".

ומה שהזכיר עוד כ"ת "ועמם ראשי ישיבות ורבנים גדולים, הסכימו כולם שהעירוב אסור בהחלט". ממ"נ, דלגבי מאנהעטען, שבאמת כל האסיפה והכרוז שיצא נגד ת"ע שם, היו רק חמש חתימות בלבד, ואילו מספר הרבנים הגאונים הצדיקים אשר באו על החתום למען ת"ע היה כפלי כפליים (מפי הגאון רבי טובי' גאלדשטיין זצ"ל וראה רשימת הרבנים הגאוה"צ בספר "דברי מנחם" או"ח ב' תיקון עירובין במנהטן, עמוד י').

ואילו לגבי ברוקלין שכ"ת כתב שהיתה אסיפה (עוד קודם שנת תשי"ח) ושהסכימו כולם שהעירוב אסור בהחלט, הרי ידוע לנו על התקופה שקודם תשי"ח שהיו רק ג' רבנים שכתבו תשובות בענין ת"ע בברוקלין, ה"ה הגאון מוהרמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל (תש"ט – תשי"א) והגאון רבי יהונתן שטייף זצ"ל (תש"י), כתבו תשובות בעד ת"ע כנזכר לעיל, והגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל (תשי"ב, או"ח א סימן קלח) [דעתו הי' שאין לסמוך על אחד מהמחיצות של פי תקרה, שעליו סמך הגרמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל, ואדרבה בתשובתו זו אין שום רמז נגד עצם ת"ע בברוקלין].

סיכום: הגר״א קוטלר זצ״ל לא דיבר על ברוקלין. הגר״י קמנצקי זצ"ל לא דיבר על ברוקלין. הגר״מ פיינשטיין זצ"ל בדברו על ברוקלין כתב שלא אמר פס"ד ברור. הגרי"א הענקין בדברו על ברוקלין כתב "לזרז רבנים שיעשו מחיצות כדי לעשות עירובי חצרות בהבאראס ברוקלין, בראנקס וקווינס וכו'. ואילו שאר הרבנים הגדולים (שעוד קודם שנת תשי"ח) רק שניים דיברו על ברוקלין והם הגאון מהר"י שטייף זצ"ל והגאון מהרמ"ד ווייסמאנדל זצ"ל, ושניהם היו בעד תיקון עירובין.

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהערה ג:

יש שכדי להביא סמך לדעתם, באים בפלפולי סרק והבל, ואומרים שבאופן זה או אחר מרן הגר״מ פיינשטיין היה בודאי מתיר.

מי הם "הבאים בפלפולי סרק והבל"?:

איך אפשר להכחיש את המפורסם, הלא מיודעיו של כ"ת הם ששיקרו והשחילו דברי "סרק והבל" לאוזני הגאון הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, א) שכביכול מספר האנשים הנכנסים בקביעות לברוקלין הוא קרוב למיליאן (אג"מ או"ח ד' סוף סימן פח), בזמן שלמעשה יש לכהיו"ת רק שליש מסכום הנ"ל. ב) מי הכחיש להגר"מ פיינשטיין זצ"ל שאין מחיצות סביב ברוקלין (אג"מ או"ח ה' סימן כ"ח או"ק ה), בו בעת שכבר אז הי' ג' מחיצות שנבנו בידי אדם לגדור את חוף הים. ג) מי השחיל דברי סרק והבל ובפרט במלתא דעבידא לגלויי, ששכונת פלעטבוש בפני עצמה, וכן שכונת בארא פארק בפני עצמה, כל אחד מהם יש בהם ס' רבוא, וז"ל האג"מ (שם, ובהשמטה לאו"ח ד' סימן פט), "אבל ברוקלין, הא כל חלק חשוב כמו פלעטבוש ובארא פארק וכדו' הם רה"ר בפני עצמם, דיש בכל אחד על משך שיעור פחות מי"ב מיל על י"ב מיל ס' רבוא, שאף אם שייך לחלקם לשני מקומות חלוקין, הוי כל אחד בפני עצמו רה"ר דס' ריבוא" עכ"ל. ואוי להם לבריות מעלבונה של תורה שהכחישו את המפורסם בדברי סרק והבל, בזמן שמספר תושביהם של ב' השכונות יחד מגיעים לערך של מחצית ס' רבוא

ובהחלט יתכן, שאילו לא הכשילו את הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בדברי סרק והבל אלו, לא היה מהסס ליתן פס"ד ברור לתקן עירוב בשכונות היהודים של ברוקלין.

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ג:

ואיך אפשר להכחיש את המפורסם,

את השאלה הזאת, ישאל כ"ת את מיודעיו שרימו והכשילו וביזו את הגאון הגדול פה"ד בדברי סרק והבל.

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ג:

וגם אני שמעתי מפה קדשו כמו שרבים אחרים שמעו ממנו שאסור ומי שמטלטל בו הוא מחלל שבת.

אזניים להם ולא:

א) אין שום סיבה להאמין לשמועות שמקורם מכ"ת וממיודעיו. וכ"ש על לשונות כאלו שהגר"מ פיינשטיין זצ"ל עצמו יוציאם מפה קדשו, ובפרט דחזינן להדיא בתשובתו (שם), שהשמיט את המילים הללו ("מחלל שבת") בהעתיקו את לשון הקו"ק של אגודת הרבנים משנת תשכ"ב, ששם נדפסו מילים אלו.

ב) הגר"מ פיינשטיין זצ"ל כתב בתשובתו (או"ח ד' סימן פז), שאמר לרבני פלעטבוש בזה"ל, "בדבר תיקון עירוב בפלעטבוש, ואמרתי שאיני רוצה להתערב בזה, כי הרי כמה שיטות איכא בפירוש מה זה רשות הרבים ובפירוש דלתות נעולות, וספרי השו"ע מצויים", עכ"ל, וא"כ האיך תואמים דבריו הקדושים המפורשים בכת"י קדשו, עם דברי כ"ת ומיודעיו בשם בעל האג"מ שהמטלטל בו הוא מחלל שבת...

ג) ואם לא די בזה, הרי בהמשך דבריו הגר"מ פיינשטיין זצ"ל לרבני פלעטבוש, לאחר שהודיע להם את דעתו ("מה שאני בעצמי סובר"), אעפ"כ אמר להם שאינו רוצה להורות להם פס"ד ברור, בהיות שחידושו "לא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית" לחידושו, וא"כ האיך שייך להאמין לכ"ת ולמיודעיו ששמעו מפה קדשו שמי שמטלטל בעירוב של ברוקלין הוא מחלל שבת ר"ל, אם בעל האג"מ בעצמו העיד בתשובתו הנ"ל שלא הורה להם פס"ד ברור. הרי דבריו הק' זועקים נגד כ"ת ומיודעיו, שזממת דבריכם הם סרק והבל, שקרים וכזבים.

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהמשך הערה ג:

ופעם שאלתיו אם יכתוב על ענין זה, ואמר לי: כבר כתבתי ארבע תשובות שזה אסור (עי׳ אג״מ או״ח ח״א סי׳ קט [?] וסי׳ קלט לענין תיקון עירוב במאנהעט״ן, ובח״ד סי׳ פז וסי׳ פח לענין עירוב בפלעטבוש), ואלו שרוצים להתיר, מה ויתן ומה יוסיף להם אם אכתוב עוד תשובה? הרי גם על זה יאמרו שלדעתי באמת מותר, אלא שדברתי על מקרה אחר, ואילו הייתי יודע שיש שם מחיצה כזו או אחרת הייתי מתירו.

עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה:

אמת ונכון עדות כ"ת על ה"רישא" שהאג"מ כתב ארבע תשובות (באו"ח ח"א סי' קל"ט – קל"מ, ובאו"ח ח"ד סימן פז – פח), והטעם שלא כתב יותר, גם הוא אמת, כי מה יתן ומה יוסיף אם יכתוב עוד תשובה. והיינו כי בארבע תשובותיו הנ"ל כלל הגר"מ פיינשטיין את כל מה שהיה לו להורות בענין זה, אך חוץ מדברי תשובותיו הללו שכתבם בכתי"ק, אין חובה להאמין על הדברים הנאמרים בשמו ב"סיפא", ובפרט לאחר דחזינן בדברי כ"ת כל כך הרבה סרק והבל שעלו על שולחנו, בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל.

ובר מן דין, כל דברי ה"סיפא" אינו סגנונו המכובד של הגאון הגדול בעל האג"מ זצ"ל. ומה שכתב בה"סיפא" שכאילו התלוצץ הגאון בעל אג"מ שאילו היה יודע שיש שם מחיצה היה מתירו, כנראה שנעלם מכ"ת מש"כ באג"מ (ח"ה סימן כח או"ק ה) וז"ל "ומצד מחיצות סביב ברוקלין, כפי הידיעה שעד עתה אינו כן (עי' לעיל), וזהו אפשר לברר", ודו"ק.

ול"סילוק השלחן" מדברי ה"סרק והבל", ראוי לציין את ההבדל שבין שתי השולחנות; דבעל שלחן הלוי ומיודעיו מתבססים עפי"ר על סברות כרסיות ועל שמועות בלתי מבוססות בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, ואנן בהערותינו על שלחן הלוי, איננו מתבססים כלל על שום שמועות וסברות עצמיות בהבנת דברי האג"מ, אלא אך ורק על דבריו הקדושים המודפסים בתשובותיו, כפי שיראה כל המעיין בדברינו למול דברי בעל שלחן הלוי.

ועד כדי כך, שלמרות שהם תולים עצמם באילנו הגדול של הגאון בעל אג"מ ומשתמשים בשמו, אך למעשה הם בוררים ובוחרים מדבריו הקדושים רק מה שנוח להם ומתאים למטרתם, ואילו מה שאין נוח להם, מתעלמים לגמרי מדבריו הק'.

ולדוגמא, שהס' ריבוא צריך להיות בוקעין על ה"רחובות" כמבואר באג"מ ולא על דיירי העיר, כדנזכר לעיל.

ועוד דוגמא, פירצות עשר במחיצות, דעת קדשו של האג"מ אינו אוסר מן התורה כנזכר לעיל, ומתעלמים לגמרי מדעתו המפורש.

כן המציא בעל שלחן הלוי (בשיעורו) בדעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, הטעם שהתיר תיקון עירובין בשכונת קיו גארדנס היללס שבעיר קווינס, אף שהיא אחד מהעיירות הגדולות, ומקשים העולם מאי שנא משכונות בארא פארק או פלעטבוש שבברוקלין? והמציא בעל שלחן הלוי תשובה שכל רואיה יודו שאינה אלא פטפוטי "סרק והבל".

והרי העתק תורף דבריו: דהנה כאשר שולחים מכתב לבארא פארק או לפלעטבוש, רושמים על המעטפה "ברוקלין, ניו יארק" (ולא "בארא פארק, ניו יארק"). משא"כ כששולחים לקיו גארדס היללס, רושמים את הכתובת "קיו גארדנס היללס, ניו יארק" (ולא "קווינס, ניו יארק"). מעומק סברא גאונית זו המציא בעל שלחן הלוי, שזהו יסוד טעמו של בעל האג"מ זצ"ל להתיר שם תיקון עירוב, שמחמת שאין מזכירים את המחוז הגדולה של קווינס, הרי עי"ז מפרידים בפועל ממש את "קיו גארדנס היללס" מקווינס רבתי, הרבה יותר מהלחי'ים והחוטים של צורת הפתחים שתיקנו חכמינו ז"ל...

דבר שפתיים אך למותר לתלות דברי "בוקי וסריקי" כאלו על האילן הגדול הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, הרי המצאה בדיחי זו ("קריאת השם") מנוגדת מכל וכל לשיטת בעל האג"מ זצ"ל שצריך להיות (חמש פעמים) ס' רבוא על שטח של י"ב מיל על י"ב מיל, כדי שתיחשב לרה"ר. והאיך לא מתביישים לתלות דברי "סרק והבל" כאלו על גאון ישראל בעל האג"מ זצ"ל. ובפרט להשקות מים רעים כאלו לתלמידי השיבה, אתמהה.

ומעתה ישפטו הקוראים הנכבדים, מי הם המכבדים האמיתיים של הגאון בעל האג"מ זצ"ל, ומי מתכסה ומתכבד בטליתו של גאון הדור, לקידום מטרותיו המערכתיים...

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהערה ד (מראי מקומות על דברי הגרי"א הענקין זצ"ל):

עי׳ עדות לישראל עמ׳ 151. ובמאסף ׳אוצרות ירושלים׳, ירושלים תשמ״ב, חלק רצה, עמ׳ תתשו-תתשטז, הובאו מכתבי הרבנים הגאונים הנ״ל, עי״ש.

עירוב מין בשאינו מינו:

מה שציין בעל שלחן הלוי לעיין ב"עדות לישראל" כראיה שהגרי"א הענקין התנגד לתיקון עירוב בברוקלין "שעוד קודם" שנת תשי"ח, הוא תמוה מאד, כי לא די שהמדובר שם כלל לא היה על ברוקלין אלא על מאנהעטען. ואפילו על מאנהעטען לא דיבר על העירוב השני (משנת תש"ט ו"עוד קודם תשי"ח" עד תיקון העירוב בשנת תשכ"ב), כי הספר "עדות לישראל" הנ"ל נדפס לראשונה בשנת תרצ"ו (בשם "לוח היובל של עזרת תורה") והמדובר שם היה על תיקון העירוב הראשון בשנת תרס"ה. וכבר הזכרנו לעיל שהגרי"א הענקין זצ"ל כתב "שיש לזרז רבנים שיעשו מחיצות כדי לעשות עירובי חצרות בהבאראס ברוקלין, בראנקס וקווינס וכו' שאין שם עירוב כללי" (כתבי הגרי"א הענקין, סימן כ"ה).

ומה שציין בעל שלחן הלוי לעיין ב"אוצרות ירושלים" כמראה מקום למכתבי הרבנים הגאונים הנ"ל (ה"ה הגר"א קוטלר, הגר"י קמנצקי, הגר"מ פיינשטיין, הגרי"א הענקין, זצ"ל) שהתנגדו לתיקון עירוב בברוקלין "שעוד קודם" שנת תשי"ח, אינו נכון, כי כל הרבנים הגאונים הנ"ל הרי לא דיברו אז על ברוקלין, וכדכתבנו לעיל. והאיך מעלים כ"ת שבאותו מאסף 'אוצרות ירושלים', ובאותה שנה, בחלק רח"ץ ובחלק ש' נדפס בהם רשימה גדולה של גדולי הרבנים ומהם של התאחדות הרבנים, שעודדו וזירזו לתקן עירוב בברוקלין, וכדנזכר לעיל.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

כך נמשך הדבר במשך כל השנים, עד שבערך בשנת תשל״ח ואילך, קמו כמה אנשים ואמרו כי אף שגדולי הדור הקודם אמרו כך - אנחנו אומרים אחרת.

אנשים או רבנים?:

כך טוען כ"ת. הבה ונשווה את לשון עדותו של הגאון בעל אג"מ זצ"ל (או"ח ח"ד סימן פז, משנת תשל"ח) וז"ל: "הנה כשהיו אצלי הרבנים החשובים הרה"ג מוהרש"ז שארפמאן שליט"א, והרה"ג מוהר"נ שרייער שליט"א בדבר תיקון עירוב בפלעטבוש". הרי (אנשים) ה[רבנים] הנ"ל באו להתייעץ עם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל,

וז"ל המשך תשובת האג"מ (שם) "אני סובר לדינא כדכתבתי, אבל לא רציתי לומר זה לפס"ד ברור מאחר שלא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית לזה.. אבל בזה טעם שלא אמרתי למה שאני סובר לרבנים חשובים לפס"ד ברור".

לאחר שהגר"מ פיינשטיין זצ"ל אמר להם את מה שהוא בעצמו סובר, אך מ"מ לא הורה להם לפס"ד ברור. ולפי"ז האיך כותב כ"ת שהם "קמו ואמרו אנחנו אומרים אחרת", הרי בעל האג"מ לא הורה להם הוראה ברורה, מאחר שרבותינו האחרונים והערוך השלחן אומרים אחרת.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

והרי גם אם היתה איזו סברא נכונה בכל אותם הפלפולים שכתבו המתירים, אין למי שיהיה הרשות לקום ולפרוק עול ומרות גדולי התורה של הדור הקודם. יחס זה לתורה הוא הרס הדת רח״ל.

סברות ופלפולים:

א) גדולי הרבנים פוסקי הדורות שאבותינו ורבותינו סומכו עליהם, לא נהגו לפסוק עפ"י "סברות ופלפולים", אלא עפ"י דרכי ההוראה הסלולה מדורי דורות.

ב) כ"ת סותר עצמו מיניה וביה:

וזה לשון כ"ת להלן: "הרי לן, שאם היה האיסור מחמת ההלכה – יש אופן לשנותו, הגם שלא מסתבר שיימצא בדורינו אותו בי"ד הגדול בחכמה ובמנין מכל אותם גדולי הדור שעבר, אבל מצד הדין יש אפשרות לשנותו". ובלאו הכי יבואר להלן עד כמה דבריו אלו מוטעים מכל וכל.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

אולם טענתם בפיהם, כי אותם גדולי תורה לא אסרו את העירוב מצד ההלכה אלא מטעם ״השקפה״. ובהשתנות הנסיבות יש מקום לקיים את העירוב כיון שאין מניעה מצד ההלכה. ועד כמה נסתמאו עיניהם מראות, שגם אם כדבריהם שאין זה מצד הלכה אלא מצד השקפה - הרי הדבר יותר ויותר חמור! כי אף שקי״ל שפסק של בי״ד אחד, יכול בית דין אחר הגדול במנין ובחכמה לבטל דברי בי״ד חבירו (ע״ז לו ע״א), אבל ״במה דברים אמורים, בדברים שלא אסרו אותן כדי לעשות סייג לתורה אלא כשאר דיני תורה, אבל דברים שראו בית דין לגזור ולאסרן לעשות סייג, אם פשט איסורן בכל [ישראל] אין בית דין גדול אחר יכול לעקרן ולהתירן אפילו היה גדול מן הראשונים״ (רמב״ם הל׳ ממרים פ״ב הל׳ ב-ג, ועי״ש בנו״כ שהוא מהגמ׳ בע״ז שם, ״אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן, בכל יכול לבטל בית דין דברי בית דין חבירו, חוץ משמונה עשר דבר, שאפילו יבא אליהו ובית דינו אין שומעין לו״).

דברי כ"ת אינם נכונים כלל וכלל:

ראשית, אלו הרבנים שבאו לאסור מצד "סיג" היו יחידים ממש, ומבלי מושב בי"ד כלל, וחתימותיהם נאספו בערבוביא יחד עם חתימות הרבנים שמצד "הלכה". והשנית, מהיכי תיתי שאיסורם אלו בכלל נחשבים כ"סיג".

והשלישית, הרי אותם הרבנים לא אסרו את העירוב אלא כל זמן שהיה בו חששות, אבל מעת שיתבטלו החששות, הלא אותם הרבנים עצמם היו מסכימים לתקן עירוב, דהרי ודאי לא יבואו חלילה לעקור דברי השו"ע דמצוה לחזר אחר תיקון עירובין. וא"כ אין כאן נידון כלל של "אין ב"ד יכול לבטל דברי חבירו", כיון שאיסורם מעיקרא לא חל מעולם. ומלתא זו דמיא לדברי הב"ח (סימן סח) שהקשה על הטור דכתב שטוב לבטל אמירת הקרוב"ץ, והלא ר"א הקליר (וחבריו) שהיה תנא, תיקן לאומרו, והרי אין ב"ד יכול לבטל דברי חבירו. ותירץ הב"ח, דס"ל להטור דאף הם לא תיקנוהו אלא לדורם, אבל כהיום שנשתנה הענין שמפסיקין בשיחה בטילה, אף ר"א הקליר היה מסכים היום לבטלה עי"ש. הרי דפשיטא דהיכא דהם עצמם הסכימו לבטל את התקנה שלהם, אין שייך לומר אין ב"ד יכול לבטל וכו'.

וכעין זה חזינן מדברי הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל שהיה בשעתו נגד תיקון העירוב במאנהעטען, כי לטענתו העירוב שרצו לעשות שם, לא היה בו סימני "היכר" של צורת-הפתחים, כי "היתר העירוב תלוי במציאות, כלומר מאנהעטען היא 'אי' מוקפת בימים ונהרות מכל צד, וצריכים להסביר לציבור שלפי"ז אין צריכים לעשות מחיצות, וכמעט שאין צורך לשום תיקון, כי אם לשכור את העיר משרי העיר ולקנות קופסא של מצות, וחסל", והציבור לא יבין מאי-שנא דעד השתא אסרו הרבנים לטלטל, והשתא התירו פרושין את הדבר.

לכן הציע הגאון הרב שוואב זצ"ל: "שישתקע הדבר לעת כזאת, ולא יזכר ענין העירובין במנהטן עד אשר איכשר דרא, ויערה רוח של תשובה עלינו, ואז תתקנו תקון שלם בעזרת הצור ועל ישראל שלום" (שבט תשכ"ב, נדפס ב"הפרדס" חוברת ה' שנה ל"ו, והדפיסו בספרו "מעין בית השואבה" עמוד רל"א-רל"ד), "ועלינו לקוות להחזקת התורה בדור הצעיר וכל בנינו יהיו למודי ה' ויד גדולי התורה תהי' תקיפה, ואז כל אחד ישמח להשתתף בזכות הרבים ולתת יד לתקון עירובין בכל עיר ועיר עפ"י הלכה ועפ"י הסברא גם יחד, ושלום על ישראל" (אסרו חג פסח תש"ך ונדפס ב"המאור" אייר-סיון תש"ך שנה י"א קונטרס ז').

[ואם היה בדעת הרבנים הנ"ל לעקור את מצות העירוב לעולם, אפי' היכא דליכא שום מכשול, לא היה כח זה בידם, דהרי גם עליהם נאמר אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו, ה"ה רבותינו בעלי השו"ע שכתבו דמצוה לחזר אחר תיקון עירובין, וכמבואר בתשובת חת"ס (סימן צ"ט) גודל החיוב בזה. ואין כח בידם לבטל את דברי הפוסקים הקודמים.]

והרביעית, כל דברי כ"ת הם טעות אחת גדולה, ומופרכים מכל וכל ואין להם שחר. שהרי הרמב"ם (שם) התנה דוקא בתקנה דפשט איסורן בכל ישראל, והלא כאן לא פשט איסורן בכל ישראל, דהרי אגודת הרבנים לא אסרו משום סייג, אלא מפני שלפי סברתם אסור מדינא מצד רה"ר דאורייתא, ומה שהקהילות הנמשכים אחריהם לא עירבו, הוא רק מחמת שיטה זו. והם לא קיבלו על עצמם את תקנת הרבנים הללו שאסרו אותו מצד סייג, כי רק איזה קהילות בודדות נמשכו אחר אלו הרבנים שאסרו משום סייג. ולאור זאת הרי לא נתפשטה התקנה בכל ישראל, וע"כ דברי הרמב"ם שהביא כ"ת בדין תקנה משום סייג לא שייך לענינינו.

והחמישית, חלק גדול מהקהילות לא קיבלו על עצמם את התקנה שלא לעשות עירוב, ומה שלמעשה לא עירבו, אינו אלא מחמת סיבות צדדיות (כגון טעראר), והדברים ידועים ואין כאן המקום להאריך בזה. וא"כ שוב הרי לא נתפשטה תקנה זו בכל ישראל.

והשישית, לא שייך כאן דברי הרמב"ם הנ"ל כלל, שהרי תקנה זו לא נתפשטה בישראל, דהלא נהגו בכל תפוצות ישראל לערב בכל הערים הגדולים כגון, טאראנטא ודיטרויט, שיקאגו, לאס אנג'עלעס, אנטווערפן, ירושלים ובני ברק ועוד עוד, ולא עלה על דעתם לעשות סייג נגד תקנת חז"ל, א"כ שוב לא נתפשטה כלל התקנה בכל ישראל.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

הרי לן, שאם היה האיסור מחמת ההלכה - יש אופן לשנותו, הגם שלא מסתבר שיימצא בדורנו אותו בי״ד הגדול בחכמה ובמנין מכל אותם גדולי הדור שעבר, אבל מצד הדין יש אפשרות לשנותו, אבל אם נעשתה התקנה בתור מה שמכונה ״השקפה״ (ובלשון הרמב״ם: ״לעשות סייג״) - אז אין מקום ואפשרות לשינוי כלל.

דבריו אלו מופרכים מכל וכל:

דהמעיין בדברי הרמב"ם בהלכות ממרים (שם, פרק ב' הלכה ב-ג) יראה דכל הדין שצריך ב"ד גדול בחכמה ובמנין לבטל דברי ב"ד חבירו, אינו אלא בב"ד "שגזרו גזירה או התקינו תקנה", אבל כבר מבואר ברמב"ם (שם הלכה א' ובנו"כ) בב"ד שאסרו דבר מצד הדין, יכול ב"ד אחר אף שהוא קטן ממנו לבטלו, וא"כ אם אסרו העירוב מחמת הלכה, יכול גם ב"ד קטן לחלוק עליהם.

ועוד תמוהין דבריו, דהרי כל אלו הרבנים שבאו לאוסרו מצד סייג, הרי חולקים על הרבנים שבאו לאסור מצד הלכה, כי הם נוקטים כהפוסקים דלית לן חשש רה"ר דאורייתא, ע"כ מה שכתב כ"ת שלא יימצא בדורינו ב"ד הגדול מכל אותם גדולי הדור שהזכיר, אין לדבריו שחר. כי הרי אותם גדולי הדור שגילו דעתם דס"ל כהפוסקים דאין לנו רה"ר בזה"ז, הם מחולקים על אותם גדולי הדור שבאו לאסור מצד הלכה, א"כ לא היה דעה אחת ב"אותו בי"ד הגדול מכל אותם גדולי הדור" שהזכיר. ובכאן 'סילוק השולחן' על או"ק ה'.

המשך

Arichas Shulchan HaLevi: Rejoinder to HaGaon HaRav Belsky Shlita, Part 4

2011-09-02T02:05:00.024-04:00

המשך עריכת שלחן הלוי

או"ק ד

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

אם צריכים שישים רבוא ברחוב או בעיר: והנה יש שבאו לדקדק בלשון המחבר (או״ח סי׳ שמה סעי׳ ז), שכתב שם ״שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום, אינו רה״ר״, והיינו שצריכים שיעברו בכל יום באותו רחוב ס״ר, וכזה רחוב לא יימצא בזמנינו, וע״כ אין לחוש אם בכל העיר גרים ס״ר.

במחילת כ"ת דבריו אינם נכונים:

כי פשטות דברי השו"ע הם כדברי כ"ת על ה"יש שבאו לדקדק" נכונה בלשון המחבר "שצריכים שיעברו באותו רחוב ס' רבוא", כדכתב האג"מ (או"ח א' סימן קל"ט ענף ה) שזהו פשטות השו"ע (ואכן עד כתיבת תשובתו זו סבר האג"מ דהתנאי של ס"ר תליא ברחוב עי' שם סימן ק"ט). וע"כ אלו שאינם מדקדקים כן בלשון המחבר והבינו שהתנאי של ס"ר תליא בעיר, זהו דבר חדש, כדכתב האג"מ עצמו (שם סי' קלט) וז"ל: "בענין הס"ר נראה לענ"ד דבר חדש... ולכן אני אומר שודאי סגי בזה שישנם בעיר".

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

ולא ידעו ולא ראו שכבר כתב המשנ״ב שם (ס״ק כד, ועי״ש בשעה״צ אות כה) ״חיפשתי בכל הראשונים העומדים בשיטה זו ולא מצאתי נזכר בדבריהם תנאי זה, רק שיהיו מצויים שם ששים רבוא״.

מבהיל על הרעיון!:

תצילנה אוזן כל שומעת, לחשוד על אלו "שיש שבאו לדקדק" שהמה לא ידעו ולא ראו דברי המשנ"ב (שם) דבעינן שיהיו מצויין שם ס"ר, בו בזמן שכ"ת עצמו לא ראה את "דיבור המתחיל" (בס"ק כ"ד): "בכל יום", שהרי ע"ז כתב המשנ"ב שחיפש בכל הראשונים כו' ולא מצא נזכר בדבריהם התנאי שיהיו מצויים ס' רבוא "בכל יום".

ומה שציין כ"ת לעיין בשעה"צ אות כה, לא רק דכאמור שאין משם ראיה לדברי כ"ת, אלא ראיה ברורה להיפך, שהס"ר תליא ברחוב דוקא ולא בעיר, מדכתב בשעה"צ ד"אין הכרח שיהיה צריך להס"ר שיעברו בכל יום דרך המבוי המפולש". הרי מבואר במשנ"ב דלא סגי אם רק יהיו מצויין ס"ר בעיר.

[אגב, יש לתמוה דהרי כמה וכמה ראשונים שהזכיר המ"ב (בביאו"ה ד"ה שאין ס' רבוא) דלא קיימי בשיטת רש"י, עכ"ז כשהזכירו שיטתו כתבו מפורש דהס"ר עוברים "בכל יום", ה"ה הרמב"ן, הריטב"א, הר"ן והמאירי. וביותר פלא שהמ"ב כאשר מונה את הראשונים דקיימי בשיטת רש"י, וביניהם את רבינו ירוחם, והלא רבינו ירוחם כותב מפורש דבעינן שהס"ר יעברו "בכל יום" דייקא. ועתה לאחר שנתגלה בתקופתינו כת"י אספמיא של הבה"ג, שהוא המקור של שיטת ס"ר, הרי זה לשון הבה"ג: "רשות הרבים, דוכתא דדשין בה שית מאה אלפי גברין בכל יומא כדגלי מדבר". וכהנה ישנם עוד ראשונים (שהמ"ב לא ראום, כגון ספר המנהיג, ורבינו פרץ ועוד) שהזכירו "בכל יום" בהתנאי של ס' רבוא.]

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

ומלבד שהצעה זו קשה להולמה משתי פנים. ראשית כל שיטה זו דבעינן ס׳ ריבוא כדי להקרא רשות הרבים, מקורה מרש״י וספר הלכות גדולות המובאים יחד בתוס׳ (עירובין ו ע״א ד״ה כיצד), ז״ל: ״כיצד מערבין דרך רה״ר - פי׳ הקונטרס, רשות הרבים רחב י״ו אמות ומפולש משני צדדים משער לשער, ומצויין בה ששים רבוא. וכן יש בה״ג דבעינן דריסת ס׳ רבוא״. והאוכולוסיא המדובר קאי על כל תושבי העיר וכלשונו של רש״י (שם נט ע״א): ״עיר של יחיד - שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם, ולא חשיבא רשות הרבים, דלא דמיא לדגלי מדבר״.

מריה דאברהם, תלי תניא בדלא תניא?!:

כ"ת הבין מדברי התוס' שהואיל והתוס' הביא את דברי רש"י יחד עם הבה"ג, א"כ מוכרח ששיטת הבה"ג צריך לכופפו שיתאים עם שיטת רש"י – וכפי שהבין כ"ת בשיטת רש"י, שהתנאי של ס"ר תלוי באוכלוסי העיר, ולא ברחובה של עיר.

ובאמת צודק כ"ת בזה ששיטת רש"י והבה"ג ראויים להיות תואמים, אבל להיפך ממש"כ כ"ת, דהיינו רש"י כהבה"ג ולא הבה"ג כרש"י.

אך כפי הנראה בדברי כ"ת, דברי הבה"ג קשים עבורו להולמם. וז"ל הבה"ג: "רשות הרבים, דוכתא דדשין בה שית מאה אלפי גברין בכל יומא כדגלי מדבר". הרי דהבה"ג מיירי מרה"ר עצמו ולא מן אוכלוסי העיר.

ולתשומת לב כ"ת, התוס' שהביא יחד שיטת רש"י עם הבה"ג, לא הזכיר התוס' בשיטת רש"י תיבת "עיר" כלל וכלל, שלדברי כ"ת זהו העיקר (עיר) והוא חסר מן הספר, אתמהה.

ואל יעלה על דעת כ"ת שהתוס' הוא יחיד בהשמטה תיבת "עיר" משיטת רש"י, כי חבורה גדולה של רבותינו הראשונים שהעתיקו לשון רש"י, לא הזכירו כלל תיבת "עיר", והלא דבר הוא (ה"ה תוס' רבינו פרץ עירובין ו' ע"א, הרא"ש שם סימן ח', הריטב"א שבת ו' ע"א, המאירי שם ע"ב, הר"ן עירובין ו' ע"א).

ומעתה מובן מאד מה שכ"ת הבחין שהתוס' כרך את שיטת רש״י עם הבה"ג יחדיו. אבל בדיוק להיפך ממה שהבין כ"ת, דהיינו מש"כ התוס' "פי' הקונטרס רה"ר רחב י"ו אמה ומפולש משני צדדים משער לשער ומצויין בה ס' רבוא", אין כוונת התוס' בפי' רש"י על אוכלוסי העיר אלא על "רחובה של עיר" וכלשון הבה"ג "דוכתא דדשין בה.

ומה שכ"ת רצה להוכיח מדברי רש"י (בדף נ"ט ע"א) "עיר של יחיד שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם", אין מדברי רש"י אלו שום הוכחה שהס"ר תליא באוכלוסי העיר, כי רש"י עצמו מבאר להלן (שם עמוד ב' ד"ה לאורכה) מהות ודרך העיירות בימי חז"ל וז"ל: "דרך עיירות להיות פתחי פילושיהן לאורכם, ורה"ר עוברת מפתח לפתח וחלוקה לאורכה... והני דרסי בהך רה"ר... ורה"ר זו מחברתם שכולם מעורבין בה". הרי ש"עיר" (שהזכיר רש"י לעיל בעמוד א') אינו אלא היכי תימצי שיימצא רה"ר במבואותיה, כפי שהיה דרך המבואות מסודרים בעיר בזמן הש"ס, ורה"ר זו היא ה"רחובה של עיר" המוזכר בש"ס בכמה דוכתי.

וכמו כן תואם לשון רש"י (שם ו' ע"ב) גבי ירושלים, וז"ל: "רשות הרבים שלה מכוון משער לשער ויש בה דריסת ששים רבוא". הרי שכתב בלשון יחיד רשות הרבים שלה, ולא כתב רשויות הרבים, משום דאיירי על "רחובה של עיר" שהיתה הרה"ר בתוך העיר.

וכן פירש התוס' רי"ד (שם נ"ט ע"ב) וז"ל: "דדמי מבוי האמצעי לכל מבואות העיר הפתוחין לעיר, כמו המבוי לחצרות... כך כל מבואות העיר דורסין על המבוי האמצעי כשרוצין לצאת מן העיר ולהיכנס".

וכן נראה מדברי הסמ"ג (ריש הל' עירובין) וז"ל: "וכן בתוך העיר ימצא רה"ר, כגון שרחוב שלה רחב שש עשרה אמה וכו' ומפולש משער לשער ובוקעין בו ס' רבוא". הרי דהכוונה על רחובה של עיר, שהיא רחבה ט"ז אמה ויש בה ס' רבוא, וזהו רה"ר של עיר.

וכן מבואר בפסקי הריא"ז (פרק כיצד מערבין הלכה ה' אות ד) וז"ל: וכן אם בא לערב כל מבוי ומבוי לעצמו, הרי אוסר כל מבוי על מבוי שכנגדו וכו', ורחוב העיר, המהלך באורך כל העיר, מפסיק ביניהם, ורחוב העיר אוסרן שרשות כולם שולטת בו".

הרי דרחובה של עיר לאורכה, היא ה"דוכתא" דדשין בה שית מאה אלפי גוברין בכל יומא" שהזכיר רבינו הבה"ג מתקופת הגאונים.

לאור דברי הראשונים הנ"ל יובן היטב תיאורו של הגאון בעל "ערוך השלחן" (סימן שמ"ה סעיף ך') כיצד היתה מציאות רה"ר בימי קדם, וז"ל: "ענין רה"ר כן הוא, דאין להיות בעיר רק רה"ר אחד לשני צדדי העיר מזרח ומערב, וכן רה"ר אחד לצפון ודרום, וכשמו כן הוא שזה המקום הוא רשות שכל הרבים השוכנים בהמקום פונים לשם ולא למקום אחר, כמו אצלם שכל הערים היו עשויים מבואות מבואות ובתוך המבואות היו הרבה חצרים ובכל חצר הרבה בתים והיו המבואות סגורים מג' רוחות. אך באמצע העיר היתה סרטיא גדולה שכל המבואות פתוחות לה והיתה מפולשת משני הצדדים, וכל מי שהיה צריך לילך לעיר אחרת, בהכרח שהיה יוצא דרך סרטיא זו ומקום אחר לא היה לו כמובן. וכן היתה פלטיא גדולה שבשם כולם מתקבצים לסחורה, וזהו ששנינו בברייתא איזהו רה"ר, כלומר המקום האחד שהרבים פונים לשם סרטיא ופלטיא. אבל אם העיר אינה עשויה מבואות מבואות, אלא כל הרחובות מפולשים לארבע רוחות העולם, ומי שדר ברחוב זה יצא לעיר אחרת דרך רחוב זו, ומי שדר ברחוב אחרת יצא דרך רחוב שלו, וכן כל הרחובות, וא"כ אין מקום שיקרא עליו רה"ר מפני שאין שם מקום שכולם מתקבצים שם, עכ"ל הבהיר של הערוך השלחן המסייעים להבנת דברי רש"י והראשונים הנ"ל.

ובר מן דין, תמוהים מאד דברי כ"ת בהבנתו בדעת רש"י שהתנאי של ס"ר תליא באוכלסי העיר. דאם כנים דברי כ"ת, הרי יצטרכו לצרף גם האנשים הנמצאים בביתם כי גם הם נמצאים בעיר, וזה לא יעלה על הדעת לשום אדם דמצרפים את היושבים בביתם למספר ס' רבוא, כדכתב הגאון בעל אג"מ (או"ח ח"א סימן קלט ענף ה, וח"ד סימן פ"ז) וז"ל: "דאין להחשיב בכלל הס' ריבוא אלא אלו הנמצאים בחוצות, דהרי במדבר היו שם במחנה יחד עם אלו שבבתים פי ארבע או חמש מס' ריבוא".

ועוד יקשה על כ"ת המשך דברי האג"מ (שם) דהואיל ו"נמצאו כרכים גדולים דתיקנו בהם עירובין, משמע שהקילו בזה". הרי דנהגו מאז ומקדם לערב אף בכרכים גדולים של ס' רבוא. ובשלמא לדעת האג"מ דהס"ר תליא ב"רחובות העיר", לא החשיבו את הדיירים שבבתים, אלא רק את הבוקעין ברחובות העיר, ולכן נהגו לתקן עירובין בכרכים הגדולים שיש בהם ס"ר דיורין. אך לדברי כ"ת דהס"ר תליא באוכלוסי העיר, איך תיקנו עירובין בכרכים גדולים אלו שהזכיר האג"מ.

ומה עוד, דהרי השו"ע בהביאו שיטת הי"א כתב "שכל שאין ששים רבוא עוברים בו", ואיך כ"ת מצרף גם את הדיירים הנמצאים בביתם, אתמהה!

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

וכן בכל מקום שהובאה דעה זו לא קאי המספר של ס״ר רק על תושבי העיר בכללה ולא על העוברים ברחוב אחד או באיזה מבוי מפולש שג״כ דינו כרה״ר. והאיך אפשר להמציא דעה חדשה שאין לה שורש בדברי הראשונים.

פלאי פלאים! מי כאן, מלבד כ"ת, ממציא דעות חדשות שאין להם שורש בדברי הראשונים?:

דהנה לא די ברשימה הנכבדה הנ"ל של גדולי הראשונים, שלדעתם התנאי של ס' רבוא אין לו שום קשר לדיירי העיר, ודבריהם ברור מללו שהס"ר תליא בדריסה על "רחובה של עיר" ("דוכתא דדשין בה"), הנה יש עוד רשימה ארוכה של רוב הראשונים דקיימי בשיטת ס' רבוא, שלא הזכירו "עיר" כלל וכלל (הלא הם: רבינו עמרם גאון, העתים בשם גאון, האשכול, העתים, ספר התרומה, מחזור ויטרי, המנהיג, סמ"ג, רוקח, ריא"ז, אגור, מהרמ"ק, או"ז, מהר"ח או"ז, הגהות אשרי, רבינו ירוחם, מהר"ם מרוטנבורג, סמ"ק, מרדכי, צידה לדרך, ספר הנייר). וא"כ הרי "בכל מקום שהובאה דעה זו, לא קאי כלל המספר של ס"ר על תושבי העיר בכללה, אלא רק על העוברים ברחוב אחד, או באיזה מבוי מפולש"!

ושוב, מי כאן הממציא דעות חדשות שאין להם שורש בדברי הראשונים?

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

שנית, והוא יותר יסודי ויתד בל ימוט הוא לכל עניני דעה והשכל, שא״א להמציא דעה ושיטה שאינה דבר מציאותי ולומר שלזה כיונו חז״ל בדעתם הברורה שזהו רה״ר המדוברת בכל מקום. והנה אין רחוב בעולם שיעברו בו ששים ריבוא בנ״א ביום אחד לא היום ולא בעבר ולא יהיה דבר זה לעתיד. והאיך יתכן להעמיס בדעת ציבור בעלי מוחות יהודיים שדין רשות הרבים המפורסם בש״ס מוגבל למציאות שאינה קיימת. והנה ממשמעות הש״ס חזינן שהיו בישראל רשויות הרבים לאין מספר כגון בירושלים אחרי שפרצו בה פרצות ובמחוזא ובנהרדעא ועוד ועוד בכל רחבת ישראל בלתי גבול, פוק חזי כמה סוגיות בש״ס מרוכזים אך ורק לדיני הוצאה ובגזירות המסתעפות מהן, והרי יש קרוב למאתים דפי גמ׳ העוסקים בעיקר בהנ״ל במס׳ שבת עירובין ביצה סוכה ר״ה פסחים, וגם בב״ק ובכתובות ועוד ועוד,

על מי בא להתקיף? אם לא על רבותינו הראשונים והפוסקים!:

רבותינו הראשונים דנקטי דבעינן ס"ר, פסקו דהשתא לית לן רה"ר בזה"ז, הלא הם: ספר התרומה, הסמ"ג, הרוקח, האגודה, האור זרוע המהר"ם מרוטנבורג והרא"ש. וכן פסק הרמ"א להלכה (או"ח סי' שמ"ו סעי' ג', ועוד) ד"כל רשויות שלנו הם כרמלית", הרי דבימים הקדמונים (בימי חז"ל) היה רה"ר גמורה, והשתא הוא דלית לן. והאיך לא קשיא ליה לבעל שולחן הלוי החדש על גדולי הראשונים הנ"ל והרמ"א ז"ל שכתבו דהשתא הוא דלית לן, הלא איפכא מסתברא, דהרי מספר האוכלוסין בעולם אינם מתמעטים אלא הולכים ונתוספים. והאיך פתאום נתמעטו בימי הראשונים והפוסקים?

אך לדידן לא קשה מידי, כדהזכרנו לעיל דהמציאות היא ש"דרך העיירות" נשתנו מכפי שהיו בתקופת חז"ל, כדביאר לנו רש"י להדיא (עירובין נט ע"ב), שתושבי העיר היו יוצאים ונכנסים רק דרך הרחוב המרכזי שהיא ה"רחובה של העיר", ולכן הי' מצוי בה דריסת ס' רבוא, משא"כ בתקופת רבותינו הראשונים כבר נשתנה המציאות של "דרך העיירות" שהיו כמה רחובות שדרכם יכלו לצאת ולהכנס לעיר (כדכתב בערוך השלחן), וע"כ כבר לא היה מצוי התנאי לרה"ר של בקיעת ס' רבוא. ובאמת חזינן דהמשנה ברורה נמי ס"ל הכי, דבכתב (בשעה"צ סי' שמ"ה סוס"ק כ"ה) דבעינן שהס"ר יעברו "דרך המבוי המפולש", ובזה מובן מש"כ להלן (בסימן שס"ד ס"ק ח) בשם הפמ"ג ד"זה אינו מצוי" יותר. ולדברי בעל שלחן הלוי החדש, דדי בס"ר אוכלוסין בעיר מבלי שיעברו דרך הרחוב המפולש, כיצד יסביר ד"השתא" לית לן רה"ר, כאשר מספר האוכלוסין בעולם הולכים ומתרבים ולא להיפך.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

ואילו היה איזה מקום לההגבלות החדשות שחידשו בה המחדשים המודרניים היו בטלים כל דיני הוצאה מתחילת ברייתם, ולא היו מדברים עליהם כלל וכלל,

מי כאן המחדשים המודרניים?:

וכי הראשונים והפוסקים דנקטו שהשתא לית רה"ר בזה"ז באו למחוק קרוב למאתים דפי גמ׳ העוסקים בעיקר בהנ״ל במס׳ שבת עירובין ביצה סוכה ר״ה פסחים, וגם בב״ק ובכתובות ועוד ועוד?

שומו שמים! וכי הגאון הגדול מלומזא בעל "דברי מלכיאל" נחשב אצל כ"ת כמחדש מודרני, שהתיר את העיר הגדולה אודסה בתשובתו (ח"ד סימן ג), וז"ל: "נהגו לערב בכרכים גדולים מאד, ולא חששו למה שיש ס' רבוא, כיון שאין שם רה"ר מפולש, וגם כי הס' רבוא מפוזרים בכל הרחובות, ולא יזדמן כלל שילכו כולם ברה"ר אחד". וכן התיר הגאון בעל "נשמת חיים" ברלין (סימן כ"ט) את העיר הגדולה אודסה הנ"ל, אף שהיא עיר של רבים. האם גם הגאון הגדול הנ"ל היה מהמחדשים המודרניים?

כבוד בעל שלחן הלוי החדש, צר לנו מאד להודיעו, שיש רשימה ארוכה של גדולי הדורות, שלדבריו המה נחשבים כ"מחדשים מודרניים" (ר"ל), כי הלא דבריהם ברור מללו דהס"ר תליא ברחוב ולא באוכלוסי העיר (ועכ"פ ס"ל דבעינן ס"ר בוקעין בצוה"פ).

ואלו הם: מים רבים (סימן ל"ד); פני יהושע (שבת ה ע"ב בסוף ד"ה אמנם); מור וקציעה להיעב"ץ (סי' שס"ג ד"ה ותמוה); בית מאיר (שבת ה' ע"ב ד"ה בשלמא); הגר"א (כדהוכיח במנחה עריבה סימן ז או"ק ע"ז:ו); שו"ע הרב (סימן שס"ג סעיף מד); יד דוד (עירובין נ"ה ע"ב); בית יעקב (עירובין ו ע"א); נחלת יעקב להחוו"ד (עירובין ו ע"ב); בית אפרים (סימן כ"ו דף מג ע"ב ודף מד ע"א וע"ב, ודף מו ע"א); הגר"ש קלוגער (ובחרת בחיים סימן קי"ח); משכנות יעקב בדעת המחבר (סימן קכ"א דף קכו ד"ה ומה שפירש וד"ה וכבר); אשל אברהם (סימן שמ"ה ד"ה שהוא מקורה); שו"ת בית שלמה (סימן מ"ג); חידושי הרי"ם (סימן ד); ישועות מלכו (סימן כ"ז); מהרש"ם (ח"ג סימן קפ"ה); שו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סימן ג); מנחת אלעזר (ח"ג סימן ד ד"ה עוד ראיתי); משנה ברורה (בשער הציון סימן שמ"ה או"ק כה בדין דס' רבוא עוברין בכל יום) שכתב, דבעינן "שיעברו דרך המבוי המפולש"); מהרש"ג (ח"ב סוף סימן כו); תירוש ויצהר (סימן ע"ג או"ק ה); אזני יהושע (סוף סימן יח ד"ה ועכ"פ); בית אב (ח"ב סימן ה או"ק ב); ישכיל עבדי (ח"ב קונטרס אחרון סימן ו'); מהר"י שטייף (סימן סח ד"ה ואחשוב); אבן ישראל (או"ח ח"ח סימן ל"ו); קנין תורה (ח"ד סימן מ אות ה); ויען יוסף (סימן קלא אות א וסימן קנה אות א וסימן קצה אות ב), שבט הלוי (ח"ו סוף סימן מא) ד"אם אין ס"ר בוקעים א"כ אין מה לדבר", ועוד ועוד.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

דמלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן, וכמ״ש לעיל.

כבר הזכרנו לעיל שקושייתו זו היא על רבותינו הראשונים דנקטו שאין לנו רה"ר. אך לאור דברינו לעיל אין זו קושיא כלל, כי "דרך העיירות" נשתנו מכפי שהיו בתקופת חז"ל, שאז הי' מצוי רה"ר ולכן גזרו מה שגזרו.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

ואגב אזכיר פה מה שהראו לי קטע ממאמר מאחד מן המחדשים שהקשה על המצאתו דבעי ס׳ ריבוא בכל רחוב ורחוב. והקשה דהאיך יתכן זה בשעה שהראשונים דיברו על עיר לא על רחוב. וכתב דממאמר המחבר בסימן שמ״ה וז״ל ״י״א שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רה״ר״, מוכיח מאיזה דיוק (שזה בל׳ זכר ולא נקבה) דקאי על רחוב ולא על עיר, וא״כ גילה המחבר דעתו דפליג בזה על רש״י ובה״ג וסבירא ליה דדין ס׳ רבוא קאי על רחוב דלא כוותייהו, והרי כלל גדול יש לנו בפסקי ההלכות דלעולם עבדינן כבתראה וממילא בהא דחה מחבר השו״ע לרש״י ובה״ג אף דהוא עצמו פליג על דעה זו וסבירא ליה דלא בעי ס׳ ריבוא (ודי ברחב ט״ז להחשיבו רה״ר), והמשיך בפטפוטי דברים אלו.

לא ראינו את הקטע, ואיננו יודעים מיהו בעל המאמר:

אך מתוך דברי כ"ת נראים הדברים שיש כאן עירוב פרשיות ופטפוטי דברים בעלמא. ובין השורות הזכיר דיוק בלשון השו"ע (זכר ולא נקבה) שממנו משמע דקאי על רחוב, וכנראה מדכתב השו"ע בוקעין "בו" ולא "בה". ומאד נפלינו למה יגרע הדיוק של בעל המאמר הנ"ל שהוא נגד כ"ת מן הדיוק שהשמיע כ"ת עצמו בשיעורו שצ"ל "בהן" ולא "בו" הואיל דהרחובות ושווקים הם לשון רבים. ובאמת אין להאריך בזה כי הלשון יחיד "בו" שכתב השו"ע (בוקעין בו) מתאים לדברינו דקאי על "רחוב" העיר, ולא על כללות רחובותיה.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

והיותר מתמיה, דלא קם ולא זע אף אחד לדחות דברי חילול שבת אלה מתוך הקהל ויש גם אשר שבחו דבריו ד׳ ירחם עלינו ודי למבין.

אתמהה, וכי לא קם ולא זע אף אחד?:

הרי רוב אוכלוסי שכונת בארא פארק, אנשים נשים וטף, נתכבדו כמה וכמה פעמים בברכותיו של בלעם "מחלליה מות יומת"...

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

והנה יש הרוצים להוכיח מכך שהרשות הממונה על התנועה, בדקה ומצאה שאין ששים רבוא אנשים עוברים ברחוב הגדול הידוע ׳אושין פארקוויי׳. וכבר הדפיס כן רב אחד בקונטרסו להוכיח שאין זו רה״ר, וממילא מותר לערב שם. אבל כמה לא חלי ולא מרגיש שאין זו אלא ראיה לסתור! שכל הנחתם מבוססת על ההשערה שכדי שייחשב לרה״ר צריך שיעברו ס׳׳ר באותו רחוב בכל יום. והנה הרחוב היותר גדול בכל העולם הוא ׳אושין פארקוויי׳, והוא ארוך הרבה מיילים, וישנם שם בנינים גדולים וגבוהים שכל אחד מהם הוא פי מאה מכל בנין שהוא בימי חז״ל, קומות על גבי קומות, אנשים לאין מספר עוברים ושבים בתנועה העוברת מקצה אל קצה,

מי גילה לו רז זה שאוישן פארקוועי הוא הרחוב היותר גדול בכל העולם?:

הלא ידוע שישנם כמה וכמה רחובות הרבה יותר גדולים הן במדינה זו והן בעולם, וכאלו שמספר העוברים ושבים הם פי עשרה מאוישן פארקוועי.

ובכלל, כל זה אינו נוגע לדידן בברוקלין, כדהזכרנו לעיל שבימי חז"ל הי' נהוג בכל הערים "רחובה של עיר" (המוזכר בש"ס בכמה דוכתי) שכל מבואות העיר היו מפולשין אל רחוב המרכזי הזה, וכדפירש רש"י (עירובין נ"ט ע"ב), וע"כ היה שייך בימיהם שיהיו ס"ר מצויין ברחוב המרכזי, כי לא היה להם דרך אחרת לבוא ולצאת מן העיר, ובפרט בעיירות הגדולות שהיו מוקפין חומה. משא"כ בזה"ז שרחובות העיר מפורזין, וחלק מהאוכלסין יוצאין מחוץ לעיר דרך רחוב אחד וחלק יוצאין דרך רחובות אחרים, נמצא דבזמנינו שכמעט לא מצוי שהס' רבוא ישתמשו ברחוב אחד. אך מ"מ הי' מקום לרבותינו האחרונים לסבור, שעדיין ישנם רחובות מרכזיים בעיירות גדולות שס"ר דורסין בהם, והרי כמה דוגמאות לכך:

א) מהרב השואל בשו"ת חכם צבי לגבי אינגלטריה (ענגלאנד) שאכן סבר כן וכדכתב שהיא "ארץ רחבת ידים ויש עליה כמה סרטיות ופלטיות בתוכה דדרסי בה רבים ואולי ס' רבוא".

ב) מור וקציעה להיעב"ץ (סי' שס"ג ד"ה ותמוה) וז"ל, "שהים במקום הנמל שספינות רבות עוברות שם, כגון אמשטרדם ולונדון שאפשר ששים רבוא בוקעים בנמליהם, יהא לו דין רשות הרבים".

ג) שו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי' ד) בהבנת דברי הבית אפרים וז"ל, "שאין לנו רה"ר בזה"ז דאין ס' רבוא רגילין לעבור בו, הנה לפי"ז בעיירות הגדולות כמו לונדון פאריז וויען וברלין וכהנה ברחובות הגדולים מקום המסחר ביותר דבודאי ס' רבוא בוקעין בו ביום". עי' מהרש"ם (ח"ג סימן קפ"ח ד"ה ובגוף הדבר). וכ"כ המנחת יצחק (ח"ח סי' ל"ב סוף או"ק א) בהבנת הבית אפרים לגבי התנאי של ס' רבוא התלוי ברחוב.

ד) שו"ת תירוש ויצהר (סימן ע"ג אות ה') לגבי ניו יארק וז"ל, "ובענין שטענו הרבנים שברחוב בראדוויי יש ס' רבוא דהוי רה"ר והשיבו המתירין הא אין לו דין מפולש".

ה) שו"ת מהר"י שטייף (סי' ס"ח) וז"ל, "בקל יש לתקן העיר מאנהעטן וכ"ש בעיר ברוקלין [כונתו לשכונות החרדים עי"ש] שאין כאן ס"ר בוקעין בו וע"י תיקון זה יהא אותן השווקים מובדלת מיתר השווקים שיש בהם דריסת הרגל של ס"ר שלא יהיה פרוצים להם".

ו) שו"ת תפארת נפתלי (סימן כ"ה אות ד') וז"ל, "ועכ"פ בבראדוויי ששים רבוא בוקעין בו בכל יום".

ז) שו"ת ויען יוסף (סימן קצ"ה) וז"ל, "אולי בעיר גדולה כנוא יארק איכא רחובות גדולות שס' רבוא עוברין בו, אבל יפה העירו דבעי שיהא השערים מכונים זה כנגד זה". וכ"כ בסימן קנ"ה "גם בעיר גדולה כנוא יארק אין רשות הרבים גמורה מן התורה אף דאומרים דששים רבוא עוברים בכל יום בשווקים גדולים".

ח) שו"ת ישכיל עבדי (ח"ב קונטרס אחרון סימן ו') וז"ל, "יש להקל בזמנינו זה ואף במקומות שיש רה"ר גמורה כמו לונדון ופאריז ודאי דאין זה אלא ברחובות הגדולים מקום המסחר, לא במקומות הדיירים ומכ"ש בשכונות היהודים שבודאי רק שם נזהרין לעשות הכשר עירוב, ודאי דאין שם ס' רבוא בוקעים בכל יום ואינו אלא כרמלית".

הרי דכל דברי רבותינו הברורים הנ"ל נשתנו בדורות המאוחרים. וכשם שהלכו ונתרבו מספר האוכלוסין בעיירות והוכרחו להתרחב ולפרוץ חומותיהם, כך הלך ונתמעט המציאות של "רחובה של עיר" שהיו דורסין בה הס' רבוא מכל המבואות המפולשין אליה, כדי לבוא ולצאת מן העיר, וכדפירשו רש"י ותוס' רי"ד כנזכר לעיל, אבל עדיין יתכן דאיכא מציאות של רחוב כזה בעולם שדורסין בו ס' רבוא, אבל המציאות בברוקלין אפילו "הרחוב היותר גדול בעולם" רחוק מאד מס' רבוא עוברין בו.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

ואחר כל זאת כל המודדים הגיעו למסקנה שאין ס״ר אנשים באותו הרחוב - הרי זה מוכיח באופן היותר ברור שכשקבעו חז״ל שיעור זה של ״שישים רבוא״ לא נתכוונו לרחוב אחד, מפני שאין רחוב בעולם שיש לו שישים רבוא. ועל כרחך שהדין של ׳שישים רבוא׳ הוא כמו שכתבו הראשונים וכל הפוסקים דבעינן שבעיר יהיו שישים רבוא.

כבר השיב גאון ישראל על סברתו זו:

זה לשון "ספר החיים" לגאון ישראל הגר"ש קלוגער ז"ל (סי' שמ"ה סעי' ז) שהשיב לחכם אחד שהקשהו מיבמות (קי"ג ע"ב) דר' יצחק אתאביד לי' מפתחי ברה"ר, הרי מוכח דאף בזה"ז יש רה"ר, והשיב: "אבל הבל יפצה, דאטו לא משכחת לה בימי הש"ס לאחר החורבן שהיה מקום שעוברין בו ס' רבוא... והרי דעת רש"י הוא זה דאין בזה"ז רה"ר, אלא ודאי דבימי חכמי הש"ס היה שכיח מקומות שיהיה נחשב רה"ר שהיה בו ס' רבוא, וזה פשוט". דברי קדשו אלו נאמרו בזמן שעדיין היו עיירות גדולות כמו לונדון ופאריז שהיו בהם יותר מס"ר אוכלוסין ואעפ"כ כתב דבזה"ז אין רה"ר, והוא כדכתב בספרו "ובחרת בחיים" (סימן קי"ח) וז"ל, "להיות דין רה"ר בעינן שיהא ס' רבוא ביחד" וכאמור דהשתא בזה"ז אינו מצוי.

וזה לשון הגר"י בעלסקי בהערה א:

ועי׳ מש״כ בשו״ת אחיעזר, ח״ד סי׳ ח (וכ' שם שכותב הדברים אחר שבא בדברים עם בעל החזון איש): ״והנה בודאי נראה שפריז היא רה״ר גמורה מה״ת שיש בה ששים רבוא בוקעים, אע״פ שאין בה בכל רחוב ס׳ רבוא, מכ״מ מקרי רה׳׳ר דגם בירושלים ומחוזא לא היו ס׳ רבוא בכל רחוב״, עי״ש.

כ"ת לא דייק שפיר בדברי האחיעזר:

אין שום הוכחה בדברי האחיעזר דס"ר תליא בעיר. דכוונתו דהואיל ובעיר הגדולה פאריז יש בה לפחות רחוב אחד שס"ר רבוא בוקעים בה, עי"ז נעשים כל הרחובות המפולשין אליה, רה"ר. וזהו מדויק מלשונו שהדגיש ב' פעמים שאין בה 'בכל רחוב' ששים רבוא (ולא כתב שאין 'בשום' רחוב, או שאין ברחוב אחד), כי הרי די בכך שיש רחוב אחד שיש בה ס"ר כדי שכל העיר תהוי רה"ר.

ועל כרחך דזהו כוונת האחיעזר, דאל"כ מה ראיה מירושלים וממחוזא, דאי נימא דס"ל להאחיעזר דמצרפים כל הרחובות לס' רבוא, מנ"ל דבירושלים ומחוזא היו כל רחובותיהם רה"ר דילמא רק רחוב אחד. וכמוכח מרש"י (עירובין ו' ע"ב) "ירושלים, רשות הרבים שלה מכוון משער לשער", הרי דמיירי מרחוב אחד שבירושלים. וכן מוכח ממחוזא, דהרי שם בגמ' לא נאמר על כללות העיר מחוזא, אלא על אבילי דמחוזא הוי רה"ר, דהיינו הרחוב הראשי שמפולש לכל אורך העיר משער לשער. וה"ה לעיר פאריז דדי שהיה מצוי שיהיו ס"ר ברחוב מרכזי אחד כדי שכל שאר הרחובות המפולשין אליה יהיו רה"ר, וכמ"ש בתשו' מנחת אלעזר (ח"ג סי' ד) וז"ל "שאין לנו רה"ר בזה"ז דאין ס' רבוא רגילין לעבור בו, הנה לפי"ז בעיירות הגדולות כמו לונדון פאריז וויען וברלין וכהנה ברחובות הגדולים מקום המסחר ביותר דבודאי ס' רבוא בוקעין בו ביום". וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב קונטרס אחרון סימן ו') וז"ל, "ופאריז ודאי דאין זה (רה"ר) אלא ברחובות הגדולים מקום המסחר". לאור הנ"ל ברורים היטב דברי האחיעזר, דבעיר הגדולה פאריז הרי יש בה רחוב שס"ר רבוא בוקעים בה, ועל ידה נעשית כל רחובותיה המפולשין אליה, רשות הרבים (כי לא יכלו להקים שם צורת הפתחים כדי להבדיל ולסגור את הרחובות המפולשין אליה, וכל מה שהיה בכוחם הוא רק ההשתמשות במחיצות סביב העיר; עי' דברי מנחם או"ח ב' תיקון עירובין במנהטן עמוד לט הערה 2).

ומש"כ כ"ת בהסוגר שהאחיעזר כתב שם שדבריו נכתבו לאחר שבא בדברים עם החזון איש, ומטרתו לרמז לנו בזה שהבנת שדברי האחיעזר מתואמים עם החזו"א, שדעתו שהס"ר תליא בעיר ולא ברחוב. הנה דבריו תמוהין מאד, א) הרי החזו"א כתב מפורש (בסימן ק"ז או"ק ו) דבעינן דהס"ר עוברין בתוך הרחוב דליהוי רה"ר, וז"ל, "והני מילי בשתיהן רחבות ט"ז אמה ורה"ר עוברת בתוכן, ואז לא מהני להו צוה"פ ובעינן דלתות, אבל אם אחת מהן אינה רחבה ט"ז אמה, או שאין שיעור רה"ר עוברין בתוכה, מתקן אותה בצוה"פ וניתרת גם שני', שהיא רחבה ט"ז אמה וס' רבוא בוקעין בה, בצוה"פ, שהיא רשות היחיד גמורה מה"ת בלי שום תיקון", עכ"ל החזו"א. וכן מוכח נמי בדעת החזו"א דתליא ברחוב ממש"כ (שם או"ק ז) לגבי רחובות ושווקים שאלמלא היו מוקפים בד' מחיצות ודאי הי' רה"ר מחמת רוחבם ט"ז אמה וס"ר בוקעין בתוכם, וז"ל, "ויצא לנו מזה דבזה"ז כל השוקים והרחובות שבכרכים היותר גדולים הן רשות היחיד גמורה מה"ת, דכלן תמצא בהן אחת מוקפת ג' מחיצות והיא רשות היחיד".

ב) הרי ס"ל להחזו"א (או"ח סי' ק"ח או"ק י"ב) כדעת המג"א (ועמו יותר מחמישים פוסקים דנקטו כוותיה) שכדי שיתבטל צוה"פ צריך שיהיו רבים (ס"ר) בוקעין בצוה"פ בפועל ממש.

ועל כולם, מדוע מעלים כ"ת את תורף תשובת האחיעזר, שלמרות שפאריז היה רה"ר של ס"ר, מ"מ הורו שני גדולי עולם אלו לתקן עירוב בפאריז.

אך התירוץ הוא פשוט, והוא דהוראת האחיעזר והחזו"א להתיר תיקון העירוב היא מטעם שפאריז מוקפת מג' מחיצות. והואיל ובמחיצות הללו היו בהם פרצות של יותר מי' (ואפילו יותר מט"ז) אמות, ואם חלילה יתפרסמו דברים אלו, אזי יקשו העולם, למה יגרע ברוקלין מפאריז...

ומעתה יתורץ קושייתנו הגדולה, דהואיל וחזינן שכ"ת הבין לאשורו את התשובה המפורסמת של האחיעזר (המתואמת עם החזו"א) מדוע לא הזכיר באו"ק ג' את שיטתם של הני גדולי הדור שפירצות עשר אינם אוסרים מה"ת, וכאמור דהתירוץ הוא פשוט ואין צורך בהסברים נוספים.

וכדי לסיים או"ק ד' בכי טוב ואין טוב אלא תורה, הרינו להודיע שיטתם הברורה של ג' ראשונים שעדיין לא נתפרסמו דבריהם לגבי שיטת הבה"ג ורש"י, א) ספר המנהיג (דף פ"א אות קל"ח) וז"ל, "ורבינו יעקב פסק כר' ענני בר ששון וכו' לפי שרשות הרבים שלנו דינו ככרמלית וכחצר שאינו מעורבת שאינו דומה לדגלי מדבר, שאין בו שש עשרה אמה ואין עוברין עליו בכל יום ששים רבוא, ואין שערי העיר מכוונת זו כנגד זו עכ"ל. הרי ברור דלא קאי על כללות העיר. ב) פסקי אור זרוע (לרבינו חיים מווינא עירובין פ"ב אות נז) "כל היכא דאיכא שתי מחיצות מעלייתא, אפילו רחב שש עשרה אמה ובקעי בה ששים רבוא, לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא". הרי דבקיעת הס' רבוא קאי על הרחוב הרחב ט"ז אמה. ג) ספר הנייר (הל' עירובין) וז"ל, "ומן התורה אינו נקרא ר"ה אלא שוק גדול ורחב שש עשרה אמה, וששים רבוא בני אדם עוברים בה בכל יום, ומפולש משער לשער, ופחות מכאן נקרא כרמלית". הרי ברור דהס"ר קאי על רחובה של עיר, מקום המסחר דייקא, ולא על כללות העיר.

והרינו לזכות את קוראינו בפרפרת נפלאה, מאירת עינים, מתוס' מפורש לחיזוק דעת כל הפוסקים שהבינו כן בשיטת רש"י, והוא בעירובין (דף כ"ב ע"א ד"ה חייבין עלייהו משום ר"ה), על הא דא"ר יוחנן ירושלים אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר, דביארו שם התוס' "דירושלים היתה מפולשת מד' צדדין, וחייבין עליה משום רה"ר לעומד באמצע הפילוש דליכא מחיצא", עכ"ל התוס'. הרי דאף דרה"ר היתה רק על מקום קטן באמצע הרחוב המפולש, מ"מ לא נמנעו התוס' מלפרש מאמר ר' יוחנן ד"ירושלים כו' חייבין עליה משום רשות הרבים", ומכאן עוד ראיה ברורה דמלת "עיר" אין בה שום הכרח שכוונתה על כללות העיר, אלא רק על רחובה בלבד, ודו"ק.

עד"ז שמענו עוד ראיה נפלאה מאחד מחברינו על הא דתנינן במתניתין (תענית כ"ו ע"א) "וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן", דאין הכוונה לכללות העיר, אלא ל"רחובה" של העיר, כמבואר ברש"י (מגילה כ"ו ע"א) ד"ה הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות, וז"ל "אפשר בית הכנסת היה להם קבוע ברחובה של עיר ומתכנסין שם המעמד כולו כדרך ששנינו בביכורים כל העיירות שבמעמד מתכנסין לעיירות של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולנין שם, והיה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו, הא למדת כינוס עיירות ברחוב היתה", עכ"ל רש"י וה"ה דאין שום הכרח בפירושו "ועיר שמצויין בה ס' רבוא" דכוונתו על אוכלסי העיר, אלא על דריסתם ברחובה, וכנ"ל. ובכאן 'סילוק השולחן' על או"ק ד'.

המשך

Arichas Shulchan HaLevi: Rejoinder to HaGaon HaRav Belsky Shlita, Part 3

2011-08-25T23:45:00.033-04:00

המשך עריכת שלחן הלוי

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
זאת ועוד, שכל צירוף מחיצות שרואים בכל הש״ס ובספרי הקדמונים והאחרונים, כולם מיירי בהגדרה המשמשת למקום שהוגדר באיזה אופן ככל הנ״ל.

במחילה מכ"ת אין זה נכון:

ולהלן נפרט כמה וכמה מקומות בש"ס ופוסקים דהמחיצות אינם צריכים כלל לשמש למקום שהוגדר.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
פוק חזי מדין פסי ביראות, שאמרו חז״ל שאף בשמונה חתיכות הרחבות כל אחת אמה, אפשר לבטל דין רה״ר למקום הנגדר על ידן ואף בלי באר מים חיים כבר אזדא ליה דין רה״ר, ואף הנעשות ע״י חקיקה מאילן וחיצת קנים הנעשה ממנו דיומד (עירובין יט ע"ב), יצאת דין פסי ביראות, האם תאמר שבכל מקום בעולם רואין כאילו נחקקו לזויות איזה ריבוע מדומה ונעשה לו לזויות פסין המבטלין מן המקום דין רה״ר אף במקום אוכלוסיא גדולה למ״ד לא אתי רבים ומבטלי מחיצות,

דברי כ"ת תמוהין מאד:

הלא בעצמו מביא את הברייתא (שם) המוכיחה שא"צ שגדריו ישמשו להגבלת המקום. דהרי בגמ' שם מפורש דהיה שם אילן או גדר נידון משום דיומד. והרי אילן זה אין לו שום שייכות למקום שלהלאה ממנו ואינו סביב איזה מקום מסויים ולא נעשה לשם זה (כמו שהגמ' מפרש הברייתא הנ"ל בדף ט"ו ע"א) דהוי מחיצה העומד מאליו, ואפ"ה נידון משום דיומד. ואיך יוכל כ"ת לומר דלא מצינו בגמ' אלא כשיש לה שייכות לאיזה היקף, נגד גמ' מפורשת.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
א״כ אזדא ליה דין רה״ר מן העולם לגמרי.

ובכן, מה כל הרעש שנתבטל רה"ר מן העולם בזה"ז:

הרי כל הראשונים דקיימי דבעינן ס"ר, פסקו דהשתא לית לן רה"ר בזה"ז, וכטענת החכם צבי (בתשובתו סי' ל"ז) להרב השואל שטען ואם תאמר כך, בטלה תורת רה"ר מאינגלטריא: והשיב הח"צ "ואני אומר, אם התורה אמרה כך, תיבטל. ומה בכך?".

ולהלן יתברר שכל קושייתו דאזדא לי' דין רה"ר מן העולם לגמרי, לא קשה מידי, כי הרי אין יכולים לומר חוקקין בכל גווני, וא"כ לא אזדא דין רה"ר מן העולם לגמרי.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

אלא ברור כחמה שכל דין פסי ביראות וכל דין גדר מקום שעומדו מרובה על פירוצו, מיירי במקום שגדריו משמשין לו להגבלות המקום ומשתייכים זה לזה באיזה מצב, אז יש להן דין צירוף ודין גדר שלם לפי הכלל הגדול בתורה שהרוב מתאר וקובע להכל והמיעוט נגרר בתר הרוב ונעשה כדבר אחד שלם המתואר כפי רובו.

כבר הוכחנו לעיל ראיה ברורה מן הברייתא שפסי ביראות א"צ שישמשו להגבלת המקום.וכןנוכיח להלן מש"ס ופוסקים דהמחיצות אינם צריכים כלל לשמש למקום שהוגדר. (ואגב, בדבריו אלו חוזר כ"ת ממה שאמר בשיעוריו לתלמידי ישיבת תו"ד וז"ל בחורף שנת תש"ס: ש"אין בכלל שום מחיצות סביב ברוקלין מלבד ביטשעס". וז"ל בחוה"פ פסח תשס"ח: ש"צירוף כל חתיכות המחיצות יחדיו, הם לכהיו"ת 30% דהיינו שהפרוץ מרובה על העומד".)

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
אבל כל המחיצות שדיברו עליו המחדשים בעיירות גדולות בזמן האחרון, מיירי באופן שיש חתיכה נפרדת כאן וקבוצת בתים כאן ואיזה בנין במקום אחר שאין להם שום השתייכות זה לזה ולא למקום שדימו שנעשה ע"י.

כ"ת אינו מפרש על איזה עיירות גדולות כוונתו, אך על ברוקלין ודאי דבריו אינם תואמים עם המציאות:

דהרי 99.99% משלושת צדדי העיר ברוקלין, מוקפים בגדר של מחיצות גמורות (gates) אצל הים, מבלי שום טלאים וחתיכות נפרדות (אף שעפ"י הלכה גם אילו המציאות הי' כדבריו חתיכות נפרדות, עדיין המחיצות כשרות כל זמן שהעומד מרובה על הפרוץ, כדיבואר להלן). וגם ישנם סביב העיר ברוקלין ג' מחיצות על חוף הים עצמו שנבנו בידי אדם, ורובם הגדול (99.99%) עומד מרובה על הפרוץ, ותימה רבה על כ"ת שליט"א האיך עלה על דעתו להגדירם כחתיכות חתיכות בדבר שהמציאות מכחישו.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
הלוא תראה שחכמינו זכרונם לברכה דיברו על הרבה עיירות גדולות שדין רה״ר היה להם ולכולם היו בתים וחצירות ומבואות למאות ולאלפים ואין ספק שלכל אחד היה אפשר לחקוק ארבעה דיומדין באיזה אופן שהיא אפשר להגיד עליו שיש לו דין פסי ביראות ורה״י מן התורה, וח״ו לומר כן, ואם שמע השומע שכן בא לאזניו שמישהו טען כך, ורצה להתיר כל עיר גדולה לאלקים ע״י דין פסי ביראות בודאי יצאו הדברים מפי איזה חסר דעה ה׳ ישמרנו מזה וכבוד א׳ הסתר דבר.

דברי כ"ת תמיהין ומבוהלין:

ומוקשים מניה וביה, דמכח קושיא זו דלכל העיירות היו בתים וחצירות דאפשר לומר חוקקין, הוכיח כ"ת דלא מהני מחיצה עומד מרובה אלא מקום מסויים המסובב ע"י גדרים שנעשה לשם זה. ותימה מנ"ל לחדש חידוש כזה, הלא מכח קושיא זו די להוכיח רק על חוקקין שלא נימא לעשות פסי ביראות אלא במקום מסויים המסובב ע"י גדרים לשיטתו, אבל ליכא שום הוכחה דאף במחיצות קיימות בלא חוקקין דצריך שיעשה לשם היקף זה. והרי חילוק גדול יש בין מחיצה גמורה למחיצה שאינו אלא ע"י חוקקין.

ובכלל, היכן מצינו דאמרינן חוקקין לעשות פסי ביראות על חצירות או בתים? הלא לא מצינו חוקקין אלא על אבן מרובעת או על אילן, אבל על בתים וחצירות לא מצינו כלל דין חוקקין. אדרבה מצינו דבמחיצה המפסקת אמרינן סילוק מחיצות. ועיין חזו"א (סימן ק"ח אות י"ג) וז"ל, ואין לנו בדין חוקקין אלא המבואר בגמ' ומודה ר"מ בהא דאמר (עירובין צ"ד ע"ב) בהשוה גיפופיה דהוי סילוק מחיצות ולא אמרינן חוקקין, עי"ש. תדע דעכ"ח אין הטעם כדברי כ"ת, דהרי אפי' בשני בתים בשני צידי רה"ר דאמר ר' יהודה שני מחיצות דאורייתא (והרי שם אין לו שיעור פרצה בין המחיצות כמ"ש התוס' דף ו' ע"ב) וגם המחיצות נעשות לרה"ר זה, דמשו"ה מכשיר ר' יהודה, ואפ"ה אמרו חכמים אין מערבין רה"ר בכך משום דליכא שם ד' מחיצות כמ"ש בדף כב ע"א, ולא אמרו חוקקין לתוך הבית ויעשה כפסי ביראות, ועכ"ח משום דבמחיצות הבתים והחצירות לא אמרו חוקקין. ומתוך שכ"ת בא להוסיף על דברי חכמים, בא לגרוע מדבריהם.

וכ"ז אנו צריכין לפי דברי כ"ת דבכל עיר ימצא מחיצות, אבל באמת כבר כתב החזו"א (סימן קז אות ח') דשפיר משכחת לה רה"ר מחמת סילוק מחיצות, וז"ל "אכתי מבואות הפתוחות לרה"ר לידון בעומ"ר וכל חוצות ירושלים להוי רה"י, וי"ל וכו' אי נמי שהיו המבואות לצד רה"ר מתוקנות בצוה"פ וחשוב כמחיצה ולא אמרינן שוב עומד מרובה" עכ"ל. וכבר כתב כן בשו"ע הרב (סימן שמה סעיף יא) וז"ל "איזהו רה"ר וכו' אם הוא רחב ט"ז אמה שהרי אין לו אלא ב' מחיצות משני צדדיו בלבד, אם מחיצות אלו אינן רחוקות אמה ברוחב רה"ר מכנגד חלל השער" עכ"ל. והיינו שיש לרה"ר שני מחיצות בכל אורך העיר וזה מסלק כל המחיצות שבצדדים. ואם יש פרצות באותן שני מחיצות ליכנס לתוך המבואות והם מתוקנים בצוה"פ, ממילא נסתלקו כל הבתים וחצירות שבצדדי העיר. הרי דחזינן שיש מציאות שא"א להשתמש במחיצות העיר, וממילא כל קושייתו אזדא לה בנשימה אחת.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ונכון להדגיש כאן כלל ידוע ועמוד חזק במוצקי המחשבות הברורות, וזה שכל חידוש שא״א להמלט שיצא ממנו תוצאות בלתי אפשריות, בטל החידוש מאליו אף במקום שנראה בשטחיות שהחידוש מילתא דמסתבר הוא. והנה לעינינו, כל אחת מן ההגדרות של המחדשים שביקשו לייסד כלל שעליו יש לסמוך להפקיע מעיר גדולה דין רה״ר, הלוא אותו כלל ואותו חידוש עצמו יש ג״כ להפקיע על ידו דין רה״ר מכל עיר שהיתה מעולם מיום שניתנה תורה ועד אחרית הימים. כי לכולם היו בתים וכל מה שנמצא בבתים וגדרים שונים וכל ההמצאות המחודשות כבר היו לעולמים, ומה שיבטל דין רה״ר כאן כמו כן היה מבטל דין רה״ר מעולם ועד עולם, וזה דבר הבלתי אפשרי לכל יודע דת ודין. אם כן אזדא להו בנשימה אחת כל חידושיהם וזה דבר פשוט לכל מבקשי האמת.

כ"ת עצמו מוציא וממציא דינים מכח קושיות:

הרי כל הרואה את דבריו, יווכח שאנו לא חדשנו כלום, אלא סמכנו על משנה מפורשת דעומד מרובה על הפרוץ הוי מחיצה (עירובין פ"א משנה ח), ורבותינו לא כתבו שום תנאי שצריך שיעשה לשם מחיצה, וכן הלכה מפורשת היא דמחיצה העומד מאליו הוי מחיצה (או"ח סימן שס"ב ס"ג). אלא כ"ת מחמת שהיה לו איזה קושיא, בא לחדש חידוש עצמי שלא עלה על דעת רבותינו הפוסקים, דלא מהני עומד מרובה על הפרוץ אלא כשהוא שייך לאותו מקום, או שעשו אותו במכוון להקיף מקום מסוים. ועל זה נאמר כלל הידוע בפוסקים (הובא ביד מלאכי כללי שאר פוסקים אות לב, ומקורו מדברי הרא"ש פרק אלו מגלחין הובא דבריו בב"י סימן תקמ"ח) דאין להוציא דין מכח קושיות, כי הוא בנין בלי יסוד, ואם יש תירוץ לקושיא נתרועע היסוד ונפל כל הבנין. והמתבונן בקושיותיו של כ"ת יראה שאין בהם ממש, ואזדא לה בנשימה אחת כל חידושיו, הואיל ואי אפשר לומר חוקקין על בתים וחצרות ויש אופנים דאמרינן סילוק מחיצות, שוב הדרה רה"ר מעולם ועד עולם.

ובכלל תמוה על כ"ת, מה כל הרעש שנתבטל רה"ר מן העולם בזה"ז, הרי כבר הזכרנו לעיל דכל הראשונים דנקטי דבעינן ס"ר, פסקו דהשתא לית לן רה"ר בזה"ז, וכלל לא ראו בזה דבר בלתי אפשרי לכל יודע דת ודין כדברי כ"ת, וכטענת הח"צ (הנזכר לעיל) להרב השואל שטען ואם תאמר כך, בטלה תורת רה"ר מאינגלטריא: "ואני אומר, אם התורה אמרה כך, תיבטל. ומה בכך?"

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
נחזור על הראשונות, דהשתא הרי צירפו המתירין הללו כל חתיכות מכל המינים והסוגים ועשו מכולם קו אחד ארוך בעיקש ופתלתול, ועשו חשבון מכל החלקים העומדים ויתרבו על החלקים הפרוצים ויצא מכולם מקום גדור בגדר שיש בו עומד מרובה על הפרוץ וע״י זה נעשה ככרמלית מדרבנן ולרה״י מן התורה כי כבר בטל מאותו מקום דין רה״ר דבעי לו דלתות.

נחזור גם אנו על הראשונות:
דהשתא הרי הודיעו ג' כתות רבנים שטרחו בעצמם להקיף את העיר ולברר את מציאות הגדרים הבנויים על שפת הים, ואת המחיצות הסמוכים לים, ומעולם לא נזקקו לצרף חתיכות חתיכות... בעיקש ופתלתול, אלא העידו פה אחד: א) שיותר מ99.99% סביב ברוקלין מגודר במחיצות עומדות (gates) אצל הים, הן בהלכה והן במציאות, לאורך שטח של מיילים רבים כמעט ללא שום פרצות. ב) סביב העיר ברוקלין ישנם ג' מחיצות על חוף הים עצמו שנבנו בידי אדם, ורובם הגדול (99.99%) עומד מרובה על הפרוץ. ולמעשה כל תיאורי גוזמאותיו של כ"ת אין בהם שום נפקותא לדינא, כדיבואר להלן.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
מיהו המעיין האמיתי יראה שאין דרך זו נכונה להלכה ולמעשה, כי כל מה שדברו עליו חכמים קדמאי ובתראי בענין מקום הגדור במחיצות קאי על מקום מסויים המסובב ע״י גדרים הנעשים לו לגבול או לשמירה או לסיום מקום ויש בו פתחים וחלונות כדי שיוכלו להכנס בו ולצאת ממנו וכלשון הגמ׳ בעירובין ״חצר שריבה בהן פתחים וחלונות״ (יא ע״א); ו״מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה״ (טז ע״ב); ״שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה... ובלבד... ולא יהו בה פירצות יתרות על הבנין״ (טו ע״ב), והרבה כיוצא בכאלו אין להם מספר, כולם מדברים על מקום מסויים שהוזמנו וייוחדו גדרות אלו להקיף אותו מקום, בין שנעשו לשם כך מעיקרא ובין שהשתמשו בגדרות קיימות להשלים הסיבוב ולהגדיר המקום, ואין אף ציור אחד בש״ס ופוסקים שצירפו לו חתיכות מפוזרות כגון בית וגדר שאין להם שום שייכות והצטרפות למקום הנגדר על ידם, כולהו בלי יוצא מן הכלל. ולפי זה כל המחיצות שבנו עליהן המתירים בטלין מן התורה לא שרירין ולא קיימין.

כ"ת כותב: אין אף ציור אחד בש"ס ופוסקים שצירפו לו חתיכות ...

ואנו משיבים: דהנה כ"ת מלבד סברותיו העצמיות, לא הביא לדבריו שום ראיות מן הש"ס והפוסקים, ומאידך אנו הבאנו מקורות בהלכה שמחיצות העומדות מאליהן נחשבים כמחיצות, ע"כ לא רמיא עלינו להביא ציורים מש"ס ופוסקים שצירפו חתיכות חתיכות. אבל היות שכ"ת טוען שאין אף ציור אחד בש"ס ופוסקים שצירפו חתיכות מפוזרות, אין לנו אלא לתמוה על כ"ת תמיה רבה, איך נתעלמו מעיניו ציורים רבים בש"ס ופוסקים, דמצרפינן מחיצות ממקומות מפוזרות אף שלא נעשו להיקף זה.

ש"ס (עירובין כד ע"ב): ההוא רחבא דהואי בפום נהרא דחד גיסא הוי פתוח למתא וחד גיסא הוי פתוח לשביל של כרמים וכו', וליעבד מחיצה אגודא דנהרא. ופירשו התוס' וליעבד מחיצה אגודא דנהרא, היינו מעבר הנהר, והנהר לא היה רחב מעשר, ומעבר הנהר היו גידודין גבוהין עשרה, ועי"ש (בתוס' ד"ה יאמרו) דלא יסיקו אדעתייהו דגדודין שמעבר הנהר מהני. הרי שאנו מושכין מחיצות של השביל ע"י דין עומד מרובה עד צד השני של הנהר שיש לו גידודי מחמת שמחיצות של השביל הוא עומד מרובה מן רוחב הנהר, ומצרפינן גידודי הנהר שמעבר הנהר להשביל דבצד השני ומכניסין גוף הנהר בתוך היקף השביל, אף שהנהר אין לו שום שייכות להשביל, והגידודי שמעבר הנהר אין לו שום שייכות למחיצות השביל שהוא בצד השני של הנהר, ולא נעשה לשם מחיצה, ואפ"ה מהני עומד מרובה.

ומזה למד המג"א (סימן שסג ס"ק לא) במבוי שכלה לנהר. דגידודי הנהר מהני להתיר המבוי ברוח השלישי אף שהוא רחוקה י' אמות מן המבוי ואף שכבר כלה מחיצות המבוי, והשטח שחוץ להמבוי שלהלאה ממנו עד הנהר אין לו שום שייכות להמבוי, מ"מ ע"י דין עומד מרובה מושכין מחיצות המבוי עד הנהר. ועיין מש"כ הבית מאיר שם. וכן העלה במשנה ברורה (סימן שס"ה ס"ק כ"ד) דמהני עומד מרובה של מבוי לצרפו לגדודי שעל שפת השני של הנהר, אי לאו משום גזירה. ומסיק שם בביאור הלכה, דיש לסמוך על המחיצות שבצד השני ולא גזרינן עי"ש. הרי לנו דברים מפורשים, דעומד מרובה על הפרוץ מהני אף שאינו מסבב מקום מסוים ואף שאין להם שייכות זה לזה.

ועי"ע בנשמת אדם (כלל עא אות ח') במה שביאר דברי המ"מ דאף במקום שיעלה הים שרטון, אם הוא פחות מי' אמות בין המבוי לסוף השרטון, מהני מחיצות המבוי עד אמצע הים מחמת דין עומד מרובה עי"ש.

וכן מצינו בשו"ת חת"ס (סימן פ"ט ד"ה וא"נ) שהקיל דדי במבוי הסמוך לנהר ושפת הנהר אינו מתלקט, ובאמצע הנהר מתחיל לשפע עשרה טפחים בתוך ד' אמות עי"ש. והכל הוא מטעם דמושכין מחיצות בתים עד אמצע הנהר במקום שמתחיל המחיצה, מחמת דין עומד מרובה אף שלא נעשה כלל לשם היקף.

ועוד ראיה מדברי רבינו חננאל (עירובין דף כב ע"ב): מבואות המפולשין לבורות שיחין ומערות, כגון שיש חוץ למבוי בור או שיח שנכנסין למבוי זה מצד זה, ויוצאין מצד אחר למלאות המים מן הבור או השיח או מן המערה שחוץ למבוי, רה"י לשבת עי"ש. הרי אף דהבור לא נעשה כלל לשם מחיצה להמבוי, ואין לו שייכות להמבוי, ויש שטח בין המבוי להבור, מצרפינן אותו לעומד מרובה לסתום המבוי.

פוסקים: עיין בספר נחלת יעקב להגאון בעל חוו"ד (עירובין דף ו') וז"ל, "ולפמ"ש לעיל הדין בעיירות שלנו שיש שורות בתים סביב ובין הבתים יש חללים דנחשב כפרצות וכו', וברוח ד' העומד דהיינו רוחב הבתים יתירים על החללים שבין הבתים דהוי כאילו העומד מרובה על הפרוץ ברוח ד' וכו', אם יש בב' רוחות בין הבתים חלל בעשר אמות בכ"א היינו במזרח ודרום, אם יש עומד מרובה בב' רוחות ג"כ מותר בלא תיקון" עי"ש. הרי דמצרפינן בתים של העיר לעשות ממנו עומד מרובה על הפרוץ אף שלא נעשו לשם היקף כלל.

ועיין בתשובת בית שלמה (סימן מ"א) בעמוד הטלגראף העומד חוץ להמבוי והוא רחוק יותר מד' טפחים מהמבוי, דכתב שם דמיקרי עומד מרובה על הפרוץ, אלא דדן שם מחמת דעומד מרובה לא מהני בשני צדדים במפולש (מדרבנן) עי"ש. הרי דאף דהטליגראף לא נעשה כלל לשם מחיצה ולא לשם מבוי זה, והוא בהשטח שחוץ להמבוי, מ"מ מושכין עומד מרובה מהמבוי עד הטליגראף שחוץ להמבוי.

ועיין עוד שם (סימן מח) וז"ל, "בנידון המצוי בכמה עיירות שיש ריוח ד' ויותר בין בתי העיר, שאם אין ריוח רק במקום אחד משום דמבואר בש"ס דעומד מרובה על הפרוץ מהני במבוי" עי"ש. ובשני צדדים החמיר מחמת דין מפולש. הרי דמצרפינן בתי העיר שלא נעשו לשם היקף לעומד מרובה על הפרוץ.

ועיין בשו"ת מחזה אברהם (סימן סב ד"ה והיוצא) וז"ל, "אך על הבתים והגדרים שפיר יש לסמוך לכאורה, כפי מה שכתב כבודו שיש באיזה מקומות ריוח בין הבתים והגדרים אבל הם פחותים מעשר וכו', אם הבתים והגדרים הוי עומד מרובה על הפרוץ א"צ תיקון כלל" עי"ש.

ועיין בשו"ת ישועות מלכו (סימן כה) וז"ל, "בדבר העירוב אשר הרים סביב לה, אמנם יש בהם פרצות פחותות מעשרה", ומסיק שם דכשר ומטעם עומד מרובה על הפרוץ, אף שההרים לא נעשו כלל לשם מחיצה ואין להם שייכות זה לזה, אפ"ה מצרפינן לעומד מרובה על הפרוץ.

ועיין בתשובת מהרש"ם (ח"ב סימן עו) וז"ל, "ובדין החריץ עמוק י' שהוא במקום המחיצה והולך עד כנגד בית א' וסמוך להבית כלה החריץ, ובין החריץ והבית פרצה פחות מעשר", עי"ש דמהני עומד מרובה אף שהבית והחריץ לא נעשו לשם היקף ואין להם שייכות זה לזה.

ועיין בספר דלתות שערי העיר להגאון מראדזין זצ"ל (אות כב) וז"ל, "מנהג כל ישראל מימים ימימה שמתקנים העיירות לטלטל בכל היקף מחיצות החיצונית מהעיר סביב בצירוף הגדרים שבשדות הנכרים בסביבות העיר, ויש בהם דלתות רחבות הרבה הנקראים קאליווראדין שנפתחים לעת הצורך כמה שעות ביום וכו', ואפ"ה סמכינן עליהם להתיר הטלטול בעיר המוקף מחיצות כאלה כמו שנהוג ובא ברוב ערי ישראל מכמה מאות שנים וכו', אלא ודאי צ"ל דדקו רבנן בהאי מילתא וסמכו על הדלתות, ואף שאינן ניכרות בתוך העיר אף שרחבות יותר מעשר" עי"ש. מבואר מדבריו, דרק ביותר מעשר הוצרך לסמוך על הדלתות, אבל בפחות מעשר מותר מחמת עומד מרובה על הפרוץ, אף שהוא מצורף מגדרים שנעשו לצורך שדות הנכרים ולא לצורך היקף העיר, והרי שדות הנכרים אין להם שייכות להעיר ולא זה לזה.

ועיין בחזו"א (סימן ע' ס"ק כ"ג ד"ה כ' עוד) מש"כ בשם המג"א (סימן שמו) בגג הבולט לפני הבתים ובסוף הבליטה יש עמודים תחובים כנגד הבית, דצריך להעמיד קנים בשני צדדי הבית כדי שיחשב לצוה"פ, וכותל הבית הוא מחיצה רביעית, ואם הם של בתים רבים שעומדים זא"ז די להעמיד קנה אחד בקצה הבית שעומד מקצה מזה, וקנה אחד בקצה הבית העומד מקצה מזה ויערבו יחד כל הבתים, (ועיין בשו"ע הרב סימן שמ"ו). וכתב החזו"א דכל שאין בין בית לבית פרצה יתר מי' נידון בעומד מרובה על הפרוץ עי"ש. הרי דאף שהשטחים בין בית לבית הם רשויות מפוזרות שאין להם שייכות זה לזה, וכותלי הבתים לא נעשו כלל להקיף המקום שלפני הבתים והשטחים שביניהם, אפ"ה מצרפינן כל הבתים והשטחים שביניהם לעשות עומד מרובה על הפרוץ.

מכל הנ"ל מוכח בעליל מהש"ס והפוסקים קמאי ובתראי, דמצרפין מחיצות מפוזרות שאין להם שייכות לזה לזה, ואין להם שייכות למקום הנגדר, ואעפ"כ מצרפין ממנו מחיצות לעשות עומד מרובה על הפרוץ, ודלא כדברי כ"ת שליט"א.

ובכלל קשה על כ"ת, האיך התעלם לגמרי משיטתו הידועה של החזו"א במחיצות הבתים שהיתרו מחוור ומרווח בכרכים שלנו, שהרי הם עצמם מצטרפים ע"י חתיכות חתיכות. ולא עוד, דהרי גם מבלי חידושו של החזו"א, שצורת בניני שכונתינו בברוקלין מבוססים על ג' או ד' מחיצות הבתים, שגם הם מצטרפים ע"י חתיכות חתיכות, והלא גדולי הפוסקים מזכירים היתר זה של מחיצות הבתים, לגדור על ידם את הרשות הרבים, ה"ה הגאונים בעל מים רבים סי' ל"ח, בית אפרים סימן כ"ו דף ל"ז ע"ב ומ"ט ע"א, שער הזקנים להגאון בעל שמלת בנימין דף קט"ו, בית שלמה סימן נ"א, נפש חיה סימן ל', שו"ת רבי עקיבא יוסף סימן צ"ב, מהר"י שטייף סימן ס"ח.

ועל כולם תמיה גדולה יתמה על כ"ת שליט"א, דהואיל וישנם סביב העיר ברוקלין ג' מחיצות על חוף הים עצמו שנבנו בידי אדם, ורובם הגדול (99.99%) עומד מרובה על הפרוץ, האיך יפרש כ"ת את דברי האגרות משה (או"ח א סי' קלט בריש תשובתו) וז"ל: ובדבר מאנהעטן, הנה המחיצה שנבנה משטח המים עד הקרקע שלמעלה שגבוהה יותר מעשה טפחים שמקפת כל העיר, ודאי היא מחיצה גמורה". והואיל ותשובה זו מתייחסת לקונטרס "הצעה לתיקון עירובין בעיר מאנהעטטען" מהגאון רבי מנחם צבי איייזשטאט זצ"ל (המודפס בספר "דברי מנחם" או"ח ב' תיקון עירובין במנהטן, סימן כ"א עמוד קי"ז) ושם יראה כל הרואה שהמחיצות מבוססות על מאות "חתיכות חתיכות מפוזרות" שעליהם הגדיר הגאון בעל אג"מ זצ"ל ש"ודאי היא מחיצה גמורה" (ומה שהחמיר שם, לאו מצד חסרון במחיצות), וא"כ הדרן קושיא לדוכתיה: מאי שנא מחיצות ברוקלין ממחיצות מנהטן "שנבנו משטח המים עד הקרקע שלמעלה שגבוהה יותר מעשרה טפחים שמקפת העיר דודאי היא מחיצה גמורה"?, אתמהה!

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ויש להוסיף לכל הנ״ל שאלמלא היה שמץ דין מחיצה בצירוף גדרות מפוזרות כנ״ל, היה בטל דין רה״ר בכל עיר וכרך שבעולם והיה בלתי אפשרי להגדיר מקום שיאמרו עליו רה״ר הוא זה, וזה דבר הברור לכל בר דעת אף אם יעלה על מוחו איזה חידוש שמאמין בו שהוא אמיתי, צריך מקום לבחון אותו ולראות אם אפשר לקיים הדין והסוגיא בנוכחות החידוש שלו, ואם לא הרי הוא בטל מאליו יהיה מה שיהיה, כי הגדרה חדשה שמבטלת הדין שעליו בנויה א״א להחזיק בה בשום פנים.

כבר הוכח מי כאן ממציא הגדרות חדשות שלא שערום רבותינו:

כי מש"כ כ"ת שהמחיצות הנעשות ע"י צירוף גדרות מפוזרות, אינם נחשבים למחיצות, כבר הוכחנו לעיל שדבריו הם נגד ההלכה, והבאנו ראיות מש"ס ופוסקים שכל עוד שהעומד מרובה על הפרוץ, הוי מחיצה. ומה שהקשה דאזדא לי' דין רה"ר מן העולם לגמרי, אינה קושיא כלל, כי הרי אין יכולים לומר חוקקין בכל גווני, וכן אין יכולים להשתמש במחיצות בכל גווני, וא"כ לא אזדא דין רה"ר מן העולם לגמרי.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ועוד הרי כבר אמרנו לעיל שבענינינו, זאת אומרת ענין רה״ר, גזרו חכמינו ז״ל הרבה גזירות והרחקות יותר מכל התורה כולה, ואם כדבריהם ושיטתם, הרי לא יימצא אף הגדרה המצמצמת את המצוה להיות מלתא דלא שכיחא דלא גזרו בה רבנן, אף אם היתה איזו מציאות רחוקה ונדירה שאפשר להטביע שם המצוה.

כבר הוכחנו לעיל, שאפילו היכא דאיכא מחיצות, עדיין שייך גזירת חכמים במקום שהמחיצות מסולקות.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ביותר על הנ״ל אין להוסיף כי לא יועיל להמתעקש, ולגבי בעלי בינה כבר יצאנו ידי חובתנו בטעמים מספיקים.

אכן אין להוסיף:

ובזה יצאנו ידי חובתנו כלפי ה"בעלי בינה" שאינם סומכים בהלכה על סברות כרסיות בטעמים שאינם מספיקים, והם משתדלים לידע מהו "דעת תורה" האמתית שהורו לנו רבותינו הקודמים בספריהם ובתשובותיהם בענייני מחיצות.

ואגב מה שכתב ד"אין להוסיף כי לא יועיל להמתעקש", אכן חזינן זאת בפועל ממש. דהלא כל קוראי או"ק מורחב זה, המוקדש לענין "מחיצות", מרגישים בליבם ומבינים במוחם, את "מגמתו" לבטל את השתמשות ה"מחיצות" – כי הם "יסוד ההיתר" הפשוט, שעל ידם נהפכת רה"ר לרה"י. והא ראיה, שכ"ת מסתמך רק על סברות עצמיות מבלי להביא שום ראיות מדברי הפוסקים. מה עוד שמגמתו זו ניכרת ובולטת לעין כל, מתוך נסיונותיו לגשש (כעור באפילה) בשיעור הפירצות, אם הם י' אמות, או י"ג ושליש, ט"ז אמה, או שיעור תחום שבת... (כמוכח שכ"ת לא בדק את מציאות הענינים, ורק סמך על שמועות בעלמא). וכנ"ל חזינן מגמתו גם מתוך סתירותיו, כי בתחילה בחורף שנת תש"ס הגיד בשיעורו ש"אין בכלל שום מחיצות סביב ברוקלין מלבד ביטשעס", ובשיעורו בחוה"פ פסח תשס"ח כבר "הודה במקצת", ש"צירוף כל חתיכות המחיצות יחדיו, הם לכהיו"ת 30%", ועתה בהעלות דבריו על שולחנו ב"תשובה שבכתב" שיש לחשוש לבל יתבדה בהתווכחו עם המציאות – כבר הודה שהמחיצות הם עומד מרובה על הפרוץ, אלא שהחליף את מלחמתו לסילוק המחיצות בסברות כריסו החדשות. ובכאן 'סילוק השולחן' על או"ק ג'.

המשך

Gezeiros and More: HaRav Shlomo Pearl Shlita on the Brooklyn and Queens Eruvin, Part 4

2011-08-23T00:48:00.003-04:00

Continued from here.

Rav Pearl shlita:

But the emes is the Rambam had a different shita also that even without samach ribo. There was no samach ribo in too many places in the world in those days, but the road was sixteen amos, twenty-eight feet. All our streets are twenty-eight feet from one end of the sidewalk to the other. There was no roof over the street, it was mefulash, there was no obstruction, so this is reshus harabbim according to shitas HaRambam and a dozen other gedolei haposkim. It was more than a dozen — eighteen, twenty-two, it depends how you figure. So a dozen poskim held you didn’t need samach ribo. Sixteen amos, it was not mikora, it was mefulash, so this is a reshus harabbim. Shitas Rashi and a dozen other gidolei Rishonim all brought down by the Bi’ur Halachah, 345, that you need samach ribo.

The rebuttal:

Actually, we know today that the count is forty-two Rishonim who accept shishim ribo as a criterion of a reshus harabbim and eleven who do not (Part 12: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin). Hence, there is no reason why we do not accept shishim ribo as a fundament of a reshus harabbim l’chatchilah.

Rav Pearl shlita:

So Rav Moshe held samach ribo in the street. So the whole sha’alah was, Paris had an eruv, Chazon Ish was matir the eruv. Amsterdam, Vienna, Antwerp and all these places had an eruv. In Europe before World War II gedolei Yisroel lived there. So Rav Moshe said you know how they lived there, because there was no samach ribo. The population in any of these places was 1.3, 1.5 million. No one had 2.4 million. So there was never 600,000 in the street. So that was the heter.

The rebuttal:

To begin with, Rav Moshe is only answering why one cannot ask on his shitos since eruvin were allowed in these cities. However, Rav Moshe admitted that his shita is a chiddush (Igros Moshe, O.C. 1:139:5). Hence, we can ask why did all the other gedolim allow eruvin in their cities? The answer is that either they upheld that shishim ribo is conditional of a street (Divrei Malkiel, 4:3) or it was because the streets were not mefulash u’mechavanim m’shaar l’shaar (ibid., and Divrei Menachem, O.C. vol. 2, pp. 42-43). Consequentially, according to these gedolim, there is no reason why an eruv cannot be erected in Brooklyn, as well.

In a handout of a shiur (number 333) that Rav Pearl gave on January 9, 2000, he wrote that Paris was approximately forty-one square miles, which is considerably less in area than twelve mil by twelve mil and contained a population of close to three million (at the time that they were going to establish an eruv in 1938). Rav Pearl argues that since they were going to establish the eruv by relying on the Chazon Ish’s chiddush of mechitzos habatim, Rav Moshe would not have agreed to this eruv. However, Rav Pearl is mistaken; the Paris eruv was going to rely on mechitzos by its waterfront and not mechitzos habatim at all (Achiezer, 4:8). Therefore, it is possible that Rav Moshe would have agreed to this eruv — unless he would have had an issue with it because he considered Paris similar to Yerushalayim (of course Rav Moshe would have required that the tzuras hapesach that was going to be used to close the pirtzos should be included in the mechitzos). However, there is no doubt that Paris is proof that no one thought of Rav Moshe’s chiddushim at the time, and no doubt these poskim would have allowed Brooklyn eruvin, as well.

Rav Pearl shlita:

But a dozen gedole Rishonim held there is no such heter of samach ribo but a dozen held there was. But bezman hazeh we say “ain lonu reshus harabbim,” we’re somech on the maikilim. So they all ask, what do you mean we are somech on the makilim, this is a sofek d’Oraysa? According to the Rambam, to carry in some of the places where an eruv exists today, like Monsey, in Far Rockaway, you just name it, you can’t carry in any of these places, because it’s a sofek d’Oraysa. There is no samach ribo, but you don’t need samach ribo, it’s a sofek d’Oraysa. But others held you needed samach ribo, but it’s a sofek d’Oraysa. On a sofek d’Oraysa, you want to be maikil? How can you do that? So the Mishnah Berurah says a Baal Nefesh, a Yirai Shamaim, shouldn’t carry in these places. But the Magen Avraham says b’zman hazeh ein lonu reshus harabbim? Gedolei haposkim pasken you can carry, and there was an eruv in Vienna, Paris, Antwerp, and most major cities in Europe, but how can you be somech on the maikilim if it’s sofek d’Oraysa? So the Aruch HaShulchan says, it’s like a bas kol came from the shomayim to tell us that Rashi was right. Anyone hears that bas kol? And even if you heard it, ein shomin l’bas kol. So how can you do this?

The rebuttal:

As I mentioned above, the matter is no longer a sofek d’Oraysa since the overwhelming majority of Rishonim maintain that shishim ribo is a criterion of a reshus harabbim. Thus, even the Mishnah Berurah would agree that a Baal Nefesh can rely on shishim ribo l’chatchilah. Moreover, we follow the Rema who, according to the poskim, accepted shishim ribo as a criterion l’chatchilah (see Taz, 345:6). Furthermore, as I mentioned above, Rav Moshe accepts shishim ribo as a fundament l’chatchilah.

Rav Pearl shlita:

So the Igros Moshe says we don’t know what it was to live in those times. There was no refrigeration. The bathroom was outside. The water was outside. Could you imagine making Shabbos with no water in the house? No electricity in the house, etc. and you have to make Shabbos under these conditions. You can’t, it’s impossible. Under those conditions there were maikilim, they were gedolei yisroel. But like a bas kol came, we are somech on the maikilim, we can’t live under these conditions. But the Igros Moshe says the conditions have changed. The sofek d’Oraysa that we were maikil in previous generations does not exist anymore. We have refrigeration, electricity, the bathrooms, ovens in the house — we have everything in the house so what’s the heter now? The heter is that the ladies have carriages and they don’t want to stay in the house. They want to be able to take a walk in the street with the babies. So is that why we were matir the sofek d’Oraysa? Some of the women would have a nervous breakdown if they would have to stay in, but imagine how they would manage if they would have lived four hundred years ago with all these problems. The Arizal wasn’t machmir on eruvin. The Chasam Sofer says if you’re able to make an eruv and you don’t, the rav in charge is asid litain es hadin. But he lived generations before, and as we said, Rav Moshe said things have changed for the better, and the need to use an eruv today is not nearly as necessary as it was before, when we were matir issurei d’Oraysa in order to put up an eruv.

The rebuttal:

Rav Pearl is conflating Rav Moshe’s shitos. Rav Moshe’s argument that nowadays he does not perceive a need for an eruv is not relevant to being maikil on relying on shishim ribo which some argue is a sofek d’Oraysa. As mentioned previously, Rav Moshe accepted the criterion of shishim ribo l’chatchilah so obviously he did not consider relying on shishim ribo as being maikil. When Rav Moshe objected to an eruv it was not because he questioned the criterion of shishim ribo, but on the contrary, he argued that in fact the city’s populations fulfilled the criterion of shshim ribo. When Rav Moshe maintained that an eruv was allowed for Kew Garden Hills, we do not see that he argued that there is a need to be stringent because it is a sofek d’Oraysa. On the contrary Rav Moshe wrote that he sees a great purpose for an eruv there (Igros Moshe, O.C. 4:86).

Rav Pearl cites Rav Moshe’s argument that the reason why the pervious poskim allowed eruvin in their cities was because people did not have amenities in their homes. However, the fact is no posek ever mentioned that this is the underlying reason why they allowed eruvin. On the contrary, the Chasam Sofer that Rav Pearl cited stated that the reason why there is a chiyuv to establish eruvin is because it is impossible to be careful enough when it comes to carrying on Shabbos, and therefore, there is an obligation on every rav to establish an eruv. Other poskim posit that it helps to minimize chilul Shabbos (Nefesh Chayah, siman 25 and Bais Av, 2:1:25). Clearly these poskim would disagree with Rav Moshe and would uphold the need for eruvin even today. It is beyond comprehension how Rav Pearl can even make such an assertion that the previous poskim were matir issurei d’Oraysa because there was a great need for an eruv. No one could be matir issurei d’Oraysa to establish an eruv, no matter how great the need.

Rav Pearl is missing the point when he makes light of the fact that women do not want to be confined to their homes. Who says that this need is any less than the needs of the previous generations? Moreover, Rav Moshe admits in the Detroit teshuvah (Igros Moshe, O.C. 5:29) that if the women require an eruv there could even be a great need for one. Rav Pearl misses the point when he states, “but imagine how they [the women] would manage if they would have lived four hundred years ago with all these problems.” No doubt there were unique reasons for an eruv in previous generations, but there are also unique reasons for one today. While in previous generations people may have had smaller homes, it was simply easier for children to play outdoors than it is for children today who are growing up in large cities such as New York City. As a matter of fact, the Perishah maintains that one of the benefits of an eruv is that it helps increase our oneg Shabbos by allowing people to take a stroll (O.C. 395:1).

Rav Pearl states that the Arizal was not machmir on eruvin. On the contrary, the Arizal was machmir to carry in an eruv (Nimukei Orach Chaim, siman 394:1). In fact, there was reason for the Arizal to question the eruv of Tzfas. The, “lamdanim and some of the talmidi chachamim,” of Tzfas questioned the eruv since in the non-Jewish section of the city there was a street more than sixteen amos wide and some of the streets in the Jewish section opened on to it (Maharit Tzahalon, siman 251). On this issue the Maharit Tzahalon commented that we rely on the criterion of shishim ribo. Nevertheless, the Arizal was machmir to carry. In today’s day and age, we should follow the Arizal’s example and carry in order to demonstrate that we do not accept the anti-eruv cabal who, left to their own design, would do away with the mitzvah of eruvin entirely. We should not want to be perceived as the Tzedukim of yesteryear who were eino modeh b’eruv (or today’s Tzedukim who are eino modeh b’situfei mevo’os).

Finally, I fail to comprehend the confidence behind Rav Pearl’s objection to Brooklyn eruvin. After all, Rav Moshe did not want to issue a p’sak din barur because he realized that his objection to a Brooklyn eruv was a chiddush, and that the Achronim and the Aruch HaShulchan would not agree with him (Igros Moshe, O.C. 4:87; see Hagaon Rav Moshe Feinstein zt”l’s Reluctance to Pasken Against the Establishment of an Eruv). Following this, how can anyone compel the world to follow Rav Moshe shitos in eruvin?

Gezeiros and More: HaRav Shlomo Pearl Shlita on the Brooklyn and Queens Eruvin, Part 3

2011-08-19T01:07:00.004-04:00

Continued from here.

Rav Pearl shlita:

Rav Moshe brings a rayah from Yerushalayim, in the days when they were oleh regel there was no eruv. Why was there no eruv when the oleh regalim went? Because they were afraid if people coming would see them carrying in Yerushalayim, they would go home and say the frum Jews in Yerushalayim carry on Shabbos — you want us not to carry? So shema yitu, there was no eruv there bezman of oleh regalim. So you can ask, today there is an eruv in Yerushalayim, why are we not concerned that shema yitu? Like everything else, not everybody is somech on the eruv in Yerushalayim. Rav Moshe would probably hold that you shouldn’t carry there.

The rebuttal:

This argument of Rav Moshe is hard to comprehend. Rav Moshe questions why, if it is a chiyuv to erect an eruv, didn’t they establish one for Yerushalayim? Rav Moshe answers that since people came to Yerushalayim from all over the world they would learn that carrying is permitted and they would mistakenly carry in places where it was not possible to establish an eruv; therefore, Rav Moshe declared they did not establish an eruv for the city of Yerushalayim (Igros Moshe, O.C. 1:139:5). However, there really is no chiyuv to establish an eruv for an entire city only for the chatzeiros and the mevo'os of the city. Later, when the layout of our cities changed and our streets took on the form and the halachos of chatzeiros and mevo'os, it became a chiyuv to establish eruvin for the entire city, as well (this is the meaning of the Chasam Sofer, in O.C. 99). As a matter of fact, the Rishonim state that they did establish eruvin for the mevo'os of Yerushalayim (Ravyah, Eruvin p. 398 and Haslamah, Eruvin 6a). So I don’t understand how Rav Moshe can glean anything from the fact that no eruv was established for the entire city of Yerushalayim. [It is of interest to note the Noda B’Yehudah, Mahadura Tinyana Kuntres Achron (siman 21) and the Tiferes Yisroel (Eruvin, 10:57) maintain that an eruv was allowed in Yerushalayim; however, it was not possible to establish an eruv at the time.]

Furthermore, this is a perfect example of the irrationality practiced when the inyan is eruvin. Rav Pearl states that Rav Moshe would probably not allow carrying in Yerushalayim today. Why not? First of all, Yerushalayim has nowhere near a population of three million. Additionally, Rav Moshe admitted that if the rabbanim had already established an eruv (in Manhattan) the precedent of Yerushalayim would not pose an obstacle (HaPardes, 33rd year, vol. 9). The current (original) eruv in Yerushalayim is in existence from way back, prior to Rav Moshe writing his teshuvos regarding this matter, so no doubt Rav Moshe would agree to an established eruv such as this. Moreover, regarding Brooklyn, Rav Moshe was not even sure that it can be compared to Yerushalayim of old at all (Igros Moshe, O.C. 1:139:6, 5:28:15) so how do we know if he would include Yerushalayim of today in this gezeirah? I would argue that today with modern communication everyone would be informed about the possibility or the impossibility of establishing an eruv (and let us not forget the enormous dissemination of information by the anti-eruv cabal). Consequentially, this gezeirah is superseded as no one would carry in places where it is not permitted. [It is interesting to note, according to Rav Pearl, the fact that the overwhelming majority of people make use of the eruv in Yerushalayim today just proves that many do not follow Rav Moshe’s chiddushim in eruvin.]

Rav Pearl shlita:

What about Manhattan? Rav Moshe held that it was probably ossur to carry there, and this is what Rav Aharon Kotler held. Even if you made all the takanos there and you have everything set and you took care of any possible problem that could exist but still you couldn’t carry. This is also Rav Moshe’s mehalach — he was concerned that once people would be able to carry in Manhattan then the whole inyan of hotza’ah would become mekulkal here in America. He had svoros, a Rashba B’Avodas HaKodesh. The gemara says that if you had dalsos neulos ba'laila in Yerushalayim you could carry there, and the Rashba says you could carry in the mevo'os of Yerushalaim, but not in the streets of Yerushalaim. Rabeinu Ephraim came to the same conclusion. There’s a Trumas Hadeshen says also even if dalsos neulos ba'laila would take off the d’Oraysa but you would still have a d’rabbanan. So there are shitos that bderech klal that ain me’arvin b’reshus harabbim even with dalsos.

The rebuttal:

To begin with it’s important to note that Rav Moshe agreed that there are many reasons to allow an eruv in Manhattan, and that the rabbanim of Manhattan can establish an eruv if they choose to do so (HaPardes, 33rd year, vol. 9). This is diametrically opposed to what was written on the kol korei that even if all issues were accounted for an eruv cannot be established for Manhattan. I cannot comprehend how one can accept the efficacy of a kol korei over a teshuvah (for that matter, I question the hashmatah as well). Moreover, Rav Moshe states that rabbanim may enact a takanah only for a short period of time and not indefinitely (Igros Moshe, O.C. 4:49). How long can this takanah of not establishing an eruv for Manhattan be in effect?

Furthermore, Rav Pearl is conflating Rav Moshe shitos. Rav Moshe was concerned that Manhattan, just like Yerushalayim, would create a precedent that people would carry in places where there was no possibility of establishing an eruv. However, as I mentioned above, once the eruv was established Rav Moshe agreed that this gezeirah would not negate the eruv. In addition to the issue of Yerushalayim, Rav Moshe, citing shitos yachidaos such as the Rashba and Rabeinu Ephraim, invalidated the benefits of the mechitzos encompassing Manhattan. While these (Yerushalayim and the Rashba/ Rabeinu Ephraim) were separate issues that Rav Moshe used to object to the Manhattan eruv, he admitted that only in conjunction with each other would they negate the eruv in Manhattan (ibid., 1:139:6). Consequentially, there is no reason why Rav Moshe would not allow an eruv if it only encompasses a section of Manhattan since the eruv was already established and some of these shitas yachidaos would then not be applicable (see Would Rav Moshe Feinstein zt”l Allow an Eruv for the Lower East Side of Manhattan?).

[In a handout of a shiur (number 333) that Rav Pearl gave on January 9, 2000, he argues that even though some claim that Brooklyn is encompassed on three sides with mechitzos, Rav Moshe states the pirtzos would nevertheless require delasos (ibid., 5:28:5 which refers back to 1:139:3). Rav Pearl in another handout (November 21, 1993, shiur 87) understands that Rav Moshe’s requirement of delasos is referring to the shitas HaRashba. This is entirely incorrect. The reference (in siman 5:28:5) is to anaf 3 where Rav Moshe discusses his requirement of delasos at the bridges and not to anaf 5 where Rav Moshe discuses shitas HaRashba. Moreover, Rav Moshe could not have meant anaf 5 since, according to the shitas HaRashba, delasos would not suffice at the pirtzos. Why would Rav Moshe argue that delasos are needed at the pirtzos if they would not be adequate? In any case, Rav Moshe states clearly that his requirement of delasos at the bridges was because they are only encompassed by two mechitzos. On the other hand, Rav Moshe admits that if the tzuras hapesach would be placed in an area classified as a reshus hayachid, they would be sufficient (see the end of anaf 3). The fact is that Boro Park and Flatbush are enclosed by a tzuras hapesach that is included in the three mechitzos encompassing Brooklyn (see here regarding why the other shitas yachidaos do not apply to a neighborhood eruv in Brooklyn).]

Rav Aharon Kotler zt”l’s approach is totally different from Rav Moshe zt”l’s. While Rav Moshe’s shitos in eruvin are explicated, Rav Aharon’s are not. Rav Aharon never finished his teshuvah regarding eruvin (Divrei Menachem, O.C. vol. 2, p. 16; actually it is evident from the teshuvah that it is unfinished). In any case, if we are to follow Rav Aharon’s shitos in eruvin, no city eruv — past or present, large or small — would be allowed. Thus it is simply irrational to compel the world to follow his shitos in eruvin.

Rav Pearl shlita:

So the Kew Gardens eruv originally Rav Moshe agreed to. It’s a small part of Queens, there no highway, it was easy to check, less likely to go wrong, so such an eruv would be good. So let’s have a similar kind of eruv in Brooklyn. Take a small part of Brooklyn, even a block, what’s wrong? No. Because it’s a reshus harabbim d’ir. Queens wasn’t a reshus harabbim d’ir. Why not? Because it’s bigger than twelve mil there was no samach ribo. Queens you won’t be able to carry because of shema yitu, but if it’s a small part of Queens we are not concerned with shema yitu. But in Brooklyn, we can’t say we’re not concerned with shema yitu in a small part of Brooklyn, because Brooklyn and Queens are two different parshos. Queens is not a reshus harabbim there is no samach ribo b’toch twelve mil and in Brooklyn there is a reshus harabbim there is samach ribo b’toch twelve mil.

The rebuttal:

As a matter of fact, Brooklyn and Queens are the same parsha. As I mentioned above, Rav Moshe would allow a tzuras hapesach to encompass a section of Brooklyn as long as it contained less than shishim ribo. In any case, Brooklyn just like Queens does not meet Rav Moshe’s requirement of a population of three million so it would not be classified as a reshus harabbim d’ir either.

Rav Pearl shlita:

The rebuttal:

This is all a tall tale and is factually incorrect. The one who informed Rav Moshe zt”l was the Muzay rav zt”l and not some marathon runner. After Rav Moshe wrote that Brooklyn’s population was more than he required for it to be classified as a reshus harabbim (ibid., 4:87), the Muzay rav sent Rav Moshe statistics (from the District Manager of Community Board 12, Brooklyn) demonstrating that Brooklyn’s population was less than he required and that the area that Brooklyn encompassed was greater than twelve mil by twelve mil (see ibid., 4:88).

It is inconceivable that Rav Pearl would claim that Brooklyn is smaller than twelve mil by twelve mil when Rav Moshe in his teshuvos regarding this matter clearly stated otherwise (ibid., 4:87).

ולכן בברוקלין שהוא עיר אחת מלאה אוכלוסין אבל אפשר שהיא יותר מי"ב מיל על י"ב מיל

And then Rav Moshe’s final teshuvah on the matter (ibid., 4:88):

ונמצא שכל ברוקלין הוא רק י"ב מיל על י"ב וקצת יותר

The fact is Brooklyn is seventy-one square miles (without its inland water, which I think should also be included in the tally and would make it even larger). Twelve mil by twelve mil is sixty-four square miles (according to Rav Moshe’s shiur amah in regards to hilchos Shabbos). Consequentially, Brooklyn was only a matter of a gezeirah (shema yitu). However, as I mentioned above, after Rav Moshe was informed that the area that Brooklyn encompasses is greater than twelve mil by twelve mil, he was mislead into believing that, besides for a population of close to three million, over a million people come into the borough to work (ibid., the end of 4:88). Therefore, he argued that Brooklyn is osser l’dinah. These facts were made up out of whole cloth by people who simply did not want an eruv and were willing to lie to Rav Moshe to achieve their goals.

Furthermore, Rav Pearl is incorrect. Rav Moshe clearly stated that Manhattan should not be included in the twelve mil by twelve mil of Brooklyn because it is separated by water (ibid., see the end of 4:88).

In a handout of a shiur (number 333) that Rav Pearl gave on January 9, 2000, he mentioned that Rav Dovid claimed that part of Queens is included in the twelve mil by twelve mil of Brooklyn, and therefore, the population would exceed three million. I reiterate, Brooklyn is larger than the twelve mil by twelve mil so we would not add the population of part of Queens to Brooklyn’s tally. I cannot comprehend how Rav Dovid missed his father’s explicit statement that Brooklyn is larger than twelve mil by twelve mil. Even if Rav Dovid is referring to a situation where one is situated in a part of Brooklyn that is near Queens, the fact is Queens’s population is less than Brooklyn’s. Thus the sum total of a part of Brooklyn and a part of Queens would definitely not equal a population of three million.

Rav Pearl shlita:

So Brooklyn is smaller in size and therefore creates a reshus harabbim. Queens doesn’t create a reshus harabbim because it’s larger, and the population is somewhat, at that point, at least smaller, so the Queens original eruv is good. Brooklyn, we couldn’t make an eruv in any part of Brooklyn except Seagate. If the new extended eruv in Queens is still within the parameter of the heter of Rav Moshe, It could be it is? That would have to be determined to see if that fulfills the heter.

The rebuttal:

I reiterate, even Rav Moshe agreed that Brooklyn is larger in area than twelve mil by twelve mil, and the fact is the population of Brooklyn is less than three million. Consequently, it would not be classified as a reshus harabbim. I should point out that Rav Pearl mentioned a few times that the population of Queens was at that point (when Rav Moshe wrote his teshuvah) somewhat smaller. Thus Queens, according to the machmirim in all things regarding eruvin, will become an issue in the future because of its growing population. I predict this will never happen. It is simple — once Rav Moshe allowed an eruv, it is final notwithstanding the change in metzius.

[Since it seems that Rav Pearl discusses hilchos eruvin with Rav Dovid I would like to know why Rav Dovid was not concerned about his father’s gezeirah in Chicago (when he argued that his father’s shita was that a reshus harabbim would require a population of three million). On the subject of the Chicago eruv, I would like to point out an interesting dichotomy. In Brooklyn, when one argues that Rav Moshe would allow an eruv, the rejoinder is that Rav Dovid maintains that his father would not allow an eruv, and he knows his father’s opinion better than anyone. On the other hand, in Chicago (and LA), they argue that Rav Dovid is incorrect regarding his father’s shitos in eruvin. It is obvious — when the objective is to negate an eruv, the anti-eruv cabal always knows better, even better than Rav Dovid.]

Rav Pearl shlita:

Rav Moshe’s position, and this is not only his position but many others that you see, b’chlal all eruvin today are by some people not accepted. Some people don’t carry no matter what. The Gra himself held that even in your house you shouldn’t walk around with a handkerchief in your pocket. Why not? Because maybe you’ll go out in the street and you’ll forget. How do you know that? The Gemara says that erev Shabbos , chayav adam l’mashmesh b’vigdo, he should make sure he has nothing in his pocket. If you found something, what are you supposed to do? You remove it before you go out. If chayav adam l’mashmesh b’vigdo before Shabbos, then how could you put something in your pocket on Shabbos? Nothing should be in your pocket on Shabbos. The Gra is a big machmir.

The rebuttal:

Rav Pearl is simply conflating the issues. Rav Moshe upheld that currently there is no chiyuv to establish an eruv. Additionally, Rav Moshe had issues was with large city eruvin. However, Rav Moshe maintained that the criterion of shishim ribo is an accepted fundament of a reshus harabbim (ibid., 3:94, 5:19, 5:24:10). Thus, there is no reason why once an eruv is established it should not be accepted by everyone.

When referring to the Gra, I think Rav Pearl should mention that there where Chassidshe rebbes who maintained that there is a chiyuv to carry in an eruv (see Part 6: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin).

Rav Pearl shlita:

Others who are machmir with the shitas HaRambam that a tzuras hapesach to carry has to be b’toch esser amos. You can’t have a tzuras hapesach which is more than esser amos, about seventeen or eighteen feet. So every lechi has to be between eighteen feet of each other. If that would be the case, then all the eruvin in the country are pasul, even in the camps. But this is shitas HaRambam. But you would say that we are not noheg shitas HaRambam.

The rebuttal:

Even Rav Moshe maintains that we do not follow the Rambam (ibid., 2:83). I hope, dear reader, that you recognize the underlying reason why these shitos, which are not accepted by the overwhelming majority of poskim, are mentioned by those who have a proclivity to osser eruvin.

In any case, the fact is all Brooklyn eruvin are classified as Rambam eruvin. The Rambam considers a tzuras hapesach a valid mechitzah only when utilizing at the minimum two mechitzos that are omed merubeh al haparutz (Shulchan Aruch, O.C. 362:10). Where this is not the case, each pole can be no more than ten amos apart from the other. The Kaf HaChaim (362:92) quotes the sefer Minchas Yehudah (siman 26) that states if a city has omed merubeh of its houses, they can be used to qualify the tzuras hapesachim as a Rambam eruv. Since the proximity of property lots in Brooklyn is such that they are omed merubeh al haparutz ― particularly the fences that surround the property lots ― any eruv in Brooklyn would be considered a Rambam eruv. Additionally, since Brooklyn is encircled with three mechitzos that are omed merubeh al haparutz, any eruv in Brooklyn would definitely be considered a Rambam eruv.

So there you have it — another advantage of large city eruvin.

Continued here.

Gezeiros and More: HaRav Shlomo Pearl Shlita on the Brooklyn and Queens Eruvin, Part 2

2011-08-18T10:10:00.015-04:00

Continued from here.

Rav Pearl shlita:

Does it mean even the dead end streets? Rav Dovid Feinstein says yes, that’s what his father held. But it’s a mavoy she’eino mefulash? But it’s reshus harabbim d’ir. But the gamara talks about mavoy she’eino mefulash you could be ma’ariv? But this is the reshus harabbim d’sratya the derachim, if there was a derech and on the side of that derech there was a mavoy which wasn’t mefulash, so there already you can make an eruv. But reshus harabbim d’ir every street is part of reshus harabbim d’ir.

The rebuttal:

What? Bemechilas kevod Toraso, this is simply incorrect, and I don’t believe that Rav Moshe maintained as such. According to Rav Moshe, if a twelve mil by twelve mil area contains a population of three million people, the area is classified as a reshus harabbim d’ir. On the other hand, in order to classify a sratya [intercity road] as a reshus harabbim, the shishim ribo would need to traverse the sratya itself. Consequently, Rav Pearl is arguing that, according to Rav Moshe, a mavoy she’eino mefulash in a city could not be removed from the reshus harabbim d’ir, but when a dead end street runs perpendicular to a srtaya, it can be separated. This is a shockingly erroneous understanding of the halachos of a mavoy she’eino mefulash. Since a dead end street (one that runs perpendicular to a thoroughfare) is literately not mefulash — one is totally obstructed from continuing further and cannot turn off the street — it is not classified as a reshus harabbim and can always be separated with a tzuras hapesach (even if there is shishim ribo traversing therein). Even Rav Moshe maintains that to be classified as a reshus harabbim the street would need to be, at the minimum, open so that one can turn off the street (Igros Moshe, O.C. 5:28:7). Therefore, a mavoy she’eino mefulash would not be classified as a reshus harabbim even according to Rav Moshe and it could be demarcated with a tzuras hapesach.

In a handout of a shiur (number 333) that Rav Pearl gave on January 9, 2000, he wrote that Rav Moshe detailed his motives to allow an eruv for Seagate such as the fact that there were small entrances that were manned by guards to allow people or vehicles to enter. Rav Pearl argues that since Seagate was like a mavoy she’eino mefulash because its third side was the ocean, Rav Moshe would only have given these particulars if a tzuras hapesach would not have been sufficient. However, this is incorrect. The fact that Rav Moshe did not insist on actual delasos to close these small pirtzos demonstrates that he maintained that [although it would be an issue of asu rabbim] even a tzuras hapesach would be adequate (or, as the case was, there was no need to close the pirtzah at all). The delasos that Rav Moshe mentions are stop bars that are not halachiclly sufficient. [It is important to note that Rav Moshe does not mention that there were delasos in the Seagate teshuvos (ibid., 2:89-90). He no doubt knew about this firsthand as he had established the eruv himself (ibid., 5:28:19).] In any case, as we see from his teshuvos (ibid., 2:89-90), the issue that Rav Moshe had to be concerned with in Seagate was that the area should be entirely enclosed so that there be a heter tiltul, and the issue of reshus harabbim was not mentioned at all. The entire premise of citing these diyukim as proof is inane. It is imprudent to add more chiddushim to Rav Moshe’s when it would be in opposition to accepted halachah pesuka that a tzuras hapesach would suffice to separate a mavoy she’eino mefulash (for starters, see the first Mishnah in Eruvin).

An additional rationale given why Rav Moshe would be stringent with a mavoy she’eino mefulash is because, as he argued against the Chazon Ish, the streets are made to be traversed by the rabbim so the mechitzos habatim cannot form a third mechitzah with its halachic omed. Consequentially, Rav Moshe would not agree that the batim encompassing a mavoy she’eino mefulash could remove it from the reshus harabbim d’ir (Vedibarta Bam, p. 295). However, this is incorrect; a mavoy she’eino mefulash has a third mechitzah that is not the omed of the mechitzos habatim but only a literal wall that one cannot pass through (either a house or usually a fence). How can anyone argue that Rav Moshe does not accept that a solid wall does not form a mechitzah even if it was the wall of a house? Moreover, the fact is, dead end streets have three complete mechitzos without the batim i.e. the gates in the rear of the houses and so they should completely remove the street from the reshus harabbim d’ir. The other rationale given there, in the sefer Vedibarta Bam, is a complete misunderstanding of the Bi’ur Halachah in siman 345, since the situation there is a mavoy she’eino mefulash that does not have three complete walls.

[On the subject of the sefer Vedibarta Bam, I would like to correct an additional major error stated therein. He claims that Rav Moshe maintains that sixteen amos is a shiur pirtzah (Igros Moshe, O.C. 1:139:3). This is incorrect. The first time Rav Moshe mentions sixteen amos he is referring to the Rambam in hilchos Shabbos 17:10. The Rambam is discussing a situation of only two mechitzos which has no bearing on a shiur pirtzah of three mechitzos omed merubeh al haparutz. The second time Rav Moshe mentions sixteen amos, he is referring to the Rashba who paskens asu rabbim, which has nothing to do with a shiur pirtzah either.]

Rav Pearl shlita:

So, Canarsie is a small place, maybe I can make an eruv there? Or in Flatbush, on one block? But no, it’s reshus harabbim d’ir. But there’s an eruv in Manhattan Beach. Who put up the eruv there? Rav Shimon Eider a talmid of Rav Moshe. So what’s that eruv doing there if you can’t make an eruv [in Brooklyn] besides for Seagate? I asked Rav Dovid Feinstein about the eruv and he said, “My father would never have been maskim.” So I called Rav Shimon Eider and he said, “Is that what Rav Dovid told you or is that what Rav Dovid told you his father said?” I said that’s what Rav Dovid said his father held. Rav Shimon told me that in those days when he was putting up the eruv in Manhattan Beach he couldn’t get through to Rav Moshe. The door was blocked off. So he had no chance to speak to Rav Moshe. They were running interference in those days. You couldn’t get to Rav Moshe. But he assumed that the eruv was kasher. L’meila the eruv was put up under his hashgacha and he held it was kasher. But Rav Dovid didn’t hold like that, and he said it in the name of Rav Moshe that the eruv in Manhattan Beach you can’t be somech on.

The rebuttal:

I reiterate, there is no reason according to Rav Moshe why an eruv can be erected for a part of Queens but not for a part Brooklyn.

This story about Rav Shimon Eider zt”l is very illuminating. It is well known by those involved in eruvin that Rav Eider was terrorized by certain members of the anti-eruv cabal (witness Sydney, Australia and Golders Green, London etc.). This story lends credence to what Rav Menashe Klein shlita has said, that he was not allowed into Rav Moshe to discuss the issue of eruvin (Oim Ani Chomah, siman 55 p. 266). I know some would say that the reason for the interference with Rav Eider was because Rav Moshe was not well at the time. I don’t buy this argument. Rav Eider was a talmid and should have been allowed to approach Rav Moshe at some point. The people who controlled the entrance to Rav Moshe at the time were the ones whom Rav Moshe sent his teshuvah opposing the Boro Park eruv (one of them is a founding member of the cabal), and they did not allow Rav Klein and Rav Eider into Rav Moshe.

It is of interest to note that Rav Moshe allowed Rav Eider to establish an eruv in Manhattan even after Rav Moshe wrote his teshuvos opposing one (see In Light of New Evidence: Revisiting Brooklyn’s Kol Koreis). Clearly Rav Moshe would not have had a problem with Rav Eider establishing an eruv for Manhattan Beach.

Rav Pearl shlita:

What about Queens. Why should the eruv in Queens, in Kew Garden Hills, the original eruv be good? For two possible reasons: 1) The population of Queens was somewhat smaller than Brooklyn, but that always changes, it was about 2 million. 2) And then the real heter with Queens was the fact that the 600,000 has to be in an area of twelve mil by twelve mil, about eight square miles. Brooklyn is in that geder of twelve mil square. Queens is much larger in size than Brooklyn, so even if Queens had a population of 2.4 million the same population as Brooklyn, since the population would not be in twelve mil by twelve mil, so Queens would not be a reshus harabbim. Therefore, Rav Moshe held that you could take a small part of Queens and make an eruv. If the extended eruv of Queens still meets all the requirements mentioned above, then the eruv is good. And if it doesn’t meet those requirements which I can’t clarify, then Rav Moshe wouldn’t have agreed to the eruv.

The rebuttal:

As I mentioned above, according to Rav Moshe’s finalized shita the population would need to be at least three million to classify an area as a reshus harabbim. Furthermore, the area that Brooklyn encompasses is more than twelve mil by twelve mil (see much more about this further on). Consequentially, any twelve mil by twelve mil section of Brooklyn would encompasses a population of less than three million. Hence, there is no difference between Brooklyn and Queens, and if an eruv can be established in a section of Queens, an eruv can be erected in a section of Brooklyn, as well.

Rav Pearl shlita:

When it came to Detroit, in the teshuvah on the eruv it was in a suburb of Detroit, Rav Moshe said that he agreed to the eruv for the same reason. There he doesn’t say all the rabbanim were in favor, he said rov d’rabbanim, to get all the rabbanim in favor of anything that doesn’t happen. It didn’t go through a highway, it was easy to check, it was good hashgacha, so l’meila he was maskim to the eruv in a suburb of Detroit. But to make an eruv around the whole Detroit, that he did not allow. Why not? Because, even though Detroit didn’t have a population of 2.4 million, not anywhere near that, he held that if you made an eruv around a whole city, that shema yitu — if you can carry in Detroit you can carry anyplace. In Brooklyn, he held that if you carry you are oiver an issur d’Oraysa. If you would carry in a place like Detroit, where they made an eruv around the whole city which he holds they couldn’t do, but if they did it, so now you would be oiver on shema yitu. I wouldn’t say that’s it’s an issuer d’rabbanan or not. Maybe not, you can’t make your own gezeiros. Shema yitu is like a gezeirah, but there already you can’t carry because of shema yitu.

The rebuttal:

I must complement Rav Pearl for pointing out Rav Moshe’s gezeirah. Many rabbanim are not acquainted with this chiddush of Rav Moshe’s. However, Rav Pearl’s argument that only in a situation of a gezeirah would Rav Moshe allow an eruv to be erected for a section of a city was fabricated post facto and does not follow. In fact, when Rav Moshe allowed the eruvin in Queens and in Europe to be demarcated with a tzuras hapesach, he did not argue that since these cities are not an issue of a d’Oraysa but only of a gezeirah an eruv can be established (Igros Moshe, O.C. 4:86, 5:28:5). No doubt, even if these cities would have been a matter of a d’Oraysa, Rav Moshe would also have allowed them to be delineated with a tzuras hapeasch, and Brooklyn should be no different.

Moreover, after Rav Moshe set forth that the population of Brooklyn would not allow an eruv to be established for Flatbush (ibid., 4:87), he was informed that the total population of Brooklyn was less than three million, but he nevertheless argued that an eruv should not be established because of his gezeirah (ibid., 4:88). According to Rav Pearl’s argument that only in a situation of a gezeirah would Rav Moshe allow an eruv to be erected for a section of a city, why then didn’t he allow an eruv for Flatbush? This teshuvah of Rav Moshe’s was in reference to establishing an eruv for Flatbush, a small section of Brooklyn, which was only prohibited at this point because of a gezeirah. Consequentially, it is abundantly clear that according to Rav Moshe it is irrelevant if the area in question was a matter of a gezeirah or of a d’Oraysa.

What was the underlying reason why Rav Moshe did not allow an eruv for Boro Park and Flatbush? As I mentioned above, Rav Moshe writes his rationale clearly. He was under the impression that the population of both Boro Park and Flatbush was in excess of shishim ribo; therefore, he did not allow a tzuras hapesach to demarcate these neighborhoods from their borough (ibid., 528:5 and Addendum to O.C. 4:89). Since Rav Moshe was clearly mislead about this matter and the population of both Boro Park and Flatbush is much less than shishim ribo, no doubt he would have allowed an eruv to demarcate these neighborhoods from each other.

In addition, after Rav Moshe stated that his objection to a Brooklyn eruv was because of his gezeirah, he was mislead regarding another matter. Rav Moshe (ibid., the end of 4:88) was informed that besides for Brooklyn’s population of close to three million, more than a million people come into the borough to work and visit (for the source of this misinformation I recommend listening to a recording of the Hisachdus HaRabbanim convention on April 30, 1980 and reading the teshuvah dated July 3, 1980 in Kerem BeYavnah, 3:3 where this misinformation was publicized, as well). Consequentially, Rav Moshe’s objection to an eruv in Brooklyn was a matter of a d’Oraysa. This is clearly not the case and is obviously incorrect. The number of people who actually commute into the borough to work is approximately 235,000 people (NYC Department of City Planning, Table CTPP P-6, 2003); thus, according to Rav Moshe, the total falls far short of the required three million. Additionally, since Brooklyn is larger than twelve mil by twelve mil, we should not include the entire population of Brooklyn towards the tally (approximately 250,000 people should be subtracted from the total). Had Rav Moshe known these facts, he would concur that Brooklyn does not have the status of a reshus harabbim d’ir.

Therefore, to begin with, since Brooklyn is not a reshus harabbim, an eruv for the entire Brooklyn could only be proscribed because of Rav Moshe's gezeirah. Consequentially, even according to Rav Pearl’s erroneous reading of Rav Moshe’s shita, since these neighborhoods in Brooklyn are only a small section of the borough, they could be delineated with an eruv, as well.

Continued here.

Gezeiros and More: HaRav Shlomo Pearl Shlita on the Brooklyn and Queens Eruvin, Part 1

2011-08-17T20:25:00.009-04:00

Part of an ongoing commentary on the bias against city eruvin.

After reviewing Rav Shlomo Pearl shlita’s shiur (Jan. 9, 2011) titled The New Eruv in Queens, I came away duly impressed as he knows Rav Moshe Feinstein zt”l’s shitos in eruvin better than most rabbanim. However, because of his inaccurate application of these shitos, I feel there is a need for clarification and confutation. Rav Pearl omits and conflates some important issues regarding Rav Moshe’s shitos especially as they pertain to Brooklyn eruvin. While Rav Pearl formed a fascinating narrative that connects many of Rav Moshe’s teshuvos, it is at times factually incorrect. I should note Rav Pearl made some remarkable statements regarding Rav Moshe and eruvin that validate positions that I have upheld for years. Furthermore, Rav Pearl has also contributed an important statement in the name of Rav Dovid Feinstein shlita in the past (shiur number 325, Nov. 14, 1999). Rav Pearl stated that he had spoken with Rav Dovid Feinstein about being mocheh against the eruv (in Boro Park). Rav Dovid made it clear that no one should be mocheh. Additionally, Rav Dovid was unequivocal in his declaration that even if a gadol, in order to negate the eruvei chatzeiros, was to declare that he is mocheh against the eruv, he “must be crazy.”

The following is a rebuttal of his shiur. Please note that this is not a word for word transcription of the shiur as it has been edited for clarity (see here for the shiur).

Rav Pearl shlita:

Regarding the eruv itself, there seems to be an extended new eruv in Queens. Someone called it to my attention and showed me a little blurb in the Jewish Press about a new eruv in Queens. It’s not actually a new eruv, it’s an extension of the Kew Garden Hills eruv. It now includes Holliswood, Briarwood, and Hillcrest, Jamaica Estates, and the Jewish Press says now this is the biggest eruv in NYC. That sounds like a maileh, the biggest eruv in NYC. Normally that is not considered in my book a maileh but efsher gur a chisoron.

My rebuttal:

In fact, some poskim such as the Chazon Ish (O.C. 107:4-7) Rav Shlomo Dovid Kahane (Divrei Menachem, O.C. vol. 2 pp.42-43) and the Divrei Malkiel (4:3) notate that large cities are less likely to be a reshus harabbim than small cities. Since in large cities the streets are more likely to be curved [eino mefulash] or be encompassed by mechitzos, consequentially an eruv in a large city, even the, “biggest eruv in NYC,” could be gur a maileh.

Rav Pearl shlita:

So, b’emes, we have to understand what they had before, in Kew Garden Hills. The eruv there and it was written up in Igros Moshe chelek daled, siman 86 and Rav Moshe was quite happy with that eruv. He says there are normally 4 or 5 requirements for an eruv there to have been put up l’heter, and all 4 or 5 requirements were met namely 1) That all rabbanim were in favor of the eruv. Do we ever find a place where all the rabbanim are in favor of anything? You know that’s something out of the ordinary to begin with. It’s not a normal place if all the rabbanim agreed on anything. Shelo k’derech hateva. 2) The eruv didn’t cross a highway. 3) The eruv was easy to check to see if there was anything that would go wrong. The chances of anything going wrong was rochuk meod, wasn’t really probably something ever happening. 4) There was someone checking it every erev Shabbos. So it seems like there was no problem. But there was a fifth requirement that was included here but not directly which was important. That it [the eruv] only encompassed a very small part of Queens, Kew Garden Hills. Now the eruv is extended beyond Kew Garden Hills, to 4 or 5 other places, now what? I certainly didn’t inspect the original eruv, there was no need for me to do that. Rav Moshe was maskim to that on these four or five basic requirements. So if it still meets all of Rav Moshe’s requirements, then it’s kasher. And if it’s not it’s not.

The rebuttal:

To begin with, Rav Moshe never listed these issues as requirements but only as his grounds to allow an eruv in Queens. [As we shall see later, the underlying issue is that Queens should be classified as a reshus harabbim according to Rav Moshe’s shitos.]

Let’s explore these issues.

1) According to Rav Moshe, rabbinical consensus could not have been a major requirement. Rav Moshe himself opposed the Manhattan eruv and nevertheless allowed the Manhattan rabbanim to do as they saw fit and establish an eruv (Igros Moshe, O.C. 4:89 and HaPardes, 33rd year, vol. 9). Moreover, even regarding the Flatbush eruv, we see from Rav Moshe’s teshuvah (Igros Moshe, O.C. 4:87) that he did not argue with the rabbanim who erected the eruv that this issue would negate the eruv there.

2) If not including the highways in the parameters of the eruv was such a concern of Rav Moshe, why then did he not mention it regarding the Detroit eruv (ibid., 5:29)? In any case, there is no difference between Kew Gardens Hills and the Brooklyn eruvin since highways are not included in the Brooklyn eruvin either.

3-4) Regarding these two issues, there is no difference between the Kew Gardens Hills eruv and the Brooklyn eruvin.

5) The eruvin in Brooklyn also only encompass a small section of Brooklyn (see much more about this further on).

Rav Pearl shlita:

Someone could very likely ask, let’s take an area in Brooklyn that’s a small part of Brooklyn, and where all the rabbanim would be in favor, and it would include no highway, and it would be easy to check, like E 29th from J to K, K to L or whatever street you may want. That’s a small area of Brooklyn, and there may be one or two rabbanim on that street and they’re all in favor. If we could do it in Queens why can’t we do it in Brooklyn?

The rebuttal:

Actually, as I demonstrated above, there is no reason according to Rav Moshe why we cannot establish an eruv that only encompasses a small part of Brooklyn. At this point, I would like to set forth the only unified account of why Rav Moshe’s did not allow an eruv for the Brooklyn neighborhoods of Boro Park and Flatbush, particulars that Rav Pearl totally missed or ignored.

While Rav Moshe maintained that if an area of twelve mil by twelve mil is classified [or thought of] as a reshus harabbim, an eruv cannot be erected in any part of that area; nevertheless, we see that he allowed eruvin for Kew Garden Hills, Queens (ibid., 4:86); Oak Park and Southfield, Detroit (ibid., 5:29); and the Jewish quarters in Europe (ibid., 5:28:5) which he would have otherwise objected to. The reason Rav Moshe allowed for a neighborhood of these large cities to be demarcated with an eruv was because they contained less than shishim ribo. However, regarding Boro Park and Flatbush Rav Moshe was led to believe that independently they contained populations greater than shishim ribo; therefore, an eruv could not demarcate these Brooklyn neighborhoods (ibid., 5:28:5 and Addendum to O.C. 4:89). There is no other rational reason why Rav Moshe argued that both Boro Park and Flatbush contain more than shishim ribo if not that this was the defining motive to allow a city to be divided with a tzuras hapesach.

Lest one think that a tzuras hapesach could not demarcate a reshus harabbim, I should note that there are Rishonim and Achronim who maintain as such (see Tosfos Rid, Eruvin 22a; Or Zarua, Eruvin 22a; Rav Yonasan Stief zt”l in Mahari Stief, siman 68; Rav Chaim Michoel Dov Weissmandel zt”l in Toras Chemed, p. 93, and Rav Elya Meir Bloch zt”l in Kol Tzvi number 7).

Rav Pearl shlita:

Rav Moshe has teshuvos on that, and he basically says in Brooklyn he found one place that you could make an eruv, and that was Seagate. Why? Because it has a fence on three sides and the fourth side was the Atlantic Ocean. There were a lot of big stones there which served somewhat as a fence and the openings there on the fourth side they made a tzuras hapesach in a few places. It was a makom that Rav Moshe said people didn’t go normally and it was under good hashgacha, so Rav Moshe was matir the eruv.

The rebuttal:

To begin with, I must correct Rav Pearl’s narrative; Rav Moshe never said that he only found one place in Brooklyn where he could allow an eruv, Seagate. Rav Moshe only stated that he allowed the Seagate eruv because it was enclosed by gates. In any case, it is irrelevant to the issue of Brooklyn eruvin that Rav Moshe made use of mechitzos for the eruv in Seagate since according to Rav Moshe’s shitos in eruvin there would be no need for mechitzos for an eruv in Brooklyn. As mentioned above, according to Rav Moshe’s shitos, as long as the tzuras hapesach included less than shishim ribo an eruv can be established even in Brooklyn.

Now let us explore why Rav Moshe possibly mentioned that Seagate was encompassed by gates. When Rav Moshe wrote his Seagate teshuvos in 1960, he had not yet drafted all his shitos in eruvin and did not mention the issue of Brooklyn possibly being a reshus harabbim (Igros Moshe, 2:89-90; Rav Moshe did not yet quantify how many people would be required to live in this twelve mil by twelve mil area). Later, when Rav Moshe was challenged as to why he allowed an eruv for Seagate, he argued that it was encompassed by gates on three sides and the fourth side by the Ocean (ibid., Addendum to O.C. 4:89 and 5:28:19). When Rav Moshe stated that Seagate was enclosed by gates, he was merely establishing the metzius and why tzuras hapesachim were not needed. The mechitzos encompassing Seagate were being used for the eruv to allow carrying [heter tiltul]. If Seagate had been enclosed only by a tzuras hapesach just like Kew Garden Hills, Rav Moshe would not have objected to an eruv there either as long as the eruv encompassed less than shishim ribo.

This can be discerned from the Addendum to O.C. 4:89, where Rav Moshe mentions that both Boro Park and Flatbush (which he was mislead to believe) independently contain shishim ribo, hence an eruv cannot be established there (see above). Rav Moshe continues that Seagate is enclosed by mechitzos and that Kew Garden Hills is only a small neighborhood; therefore, an eruv could be established in these neighborhoods. The fact that Rav Moshe in this Addendum first mentions that Boro Park and Flatbush cannot establish an eruv because independently they contained shishim ribo and then states his motives why Seagate and Kew Garden Hills can establish an eruv proves that the underlying grounds for allowing these eruvin was because they did not encompass shishim ribo. Consequentially, Seagate’s uniqueness in Brooklyn was that its gates encompassed only a small section of the borough that included less than shishim ribo, but just as in Kew Garden Hills and Detroit, a tzuras hapesach would have been sufficient, as well.

[It is of interest to note that Seagate’s eruv became halachically problematic a while ago and was refurbished by the Boro Park Vaad HaEruv.]

Rav Pearl shlita:

But when it came to Brooklyn, there was a different problem. Brooklyn had 2.4 million population, and Rav Moshe held with such a population you could have samach ribo bokim bo at any given time. Rav Moshe speculates to get samach ribo on the street at any given time that three-quarters of the population is indoors in houses, offices, etc. and one-quarter is on the street. So to get 600,000 you need a population of 2.4 million which is in Brooklyn. L’meila it’s a reshus harabbim, and you can’t make an eruv around a reshus harabbim. So l’meila Brooklyn is a reshus harabbim d’ir and reshus harabbim d’ir doesn’t mean Ocean Parkway is a reshus harabbim — it means every street in Brooklyn is a reshus harabbim. But every street doesn’t have 600,000 people on it? Once it has a name of reshus harabbim d’ir, it includes every street.

The rebuttal:

Let us follow how Rav Moshe’s shitos in eruvin evolved. Like most poskim, Rav Moshe originally maintained (ibid., 1:109) that the criterion of shishim ribo was conditional on the street being traversed by shishim ribo. However, later (ibid., 1:139:5) he formulated his chiddush in which shishim ribo when applied to a city was not dependent on a street but over a twelve mil by twelve mil area. Rav Moshe added that the criterion of shishim ribo ovrim bo would require a sizable population living and commuting into the twelve mil by twelve mil area so that it could physically satisfy the condition of 600,000 people collectively traversing its streets. When these criteria are met, the area would be classified as a reshus harabbim and a tzuras hapesach would not be adequate. However, at this time Rav Moshe did not quantify how many people would be required to live in this twelve mil by twelve mil area.

In the first teshuvah quantifying how many people would be required to live in this twelve mil by twelve mil area, Rav Moshe stated (ibid., 4:87) that since in the past eruvin had been erected in cities with populations exceeding shishim ribo, one could not classify a city as a reshus harabbim solely on the basis of the existence of a population of 600,000. He then added that, although the actual number of inhabitants could possibly vary according to the city, in Brooklyn it would most likely require four to five times shishim ribo. In the final two teshuvos which followed regarding Brooklyn, we see that Rav Moshe codified his chiddush that the requirement is, "just about three million people," (ibid., 5:28:5) or, "at least five times shishim ribo," (ibid., 5:29) which could amount to even more than three million people. Consequently, in the Chicago eruv pamphlet (West Rogers Park Eruv, 1993 p. 23) it is stated that Rav Dovid Feinstein shlita was in agreement that according to his father's shitah there must be a minimum of three million people in order for the city to be defined as a reshus harabbim.

Since Rav Moshe’s final requirement to classify an area as a reshus harabbim is three million and not 2.4 million as Rav Pearl suggests, had Rav Moshe known the facts that Brooklyn’s population is under three million (see Part 2: The Permissibility of a Brooklyn Eruv According to Rav Moshe Feinstein zt”l) he would concur that it does not have the status of a reshus harabbim d’ir (but only of a gezeirah; see further).

In a handout of a shiur (number 333) that Rav Pearl gave on January 9, 2000 he quoted Rav Moshe (Igros Moshe, O.C. 4:88):

שאיכא ימים בימי הקיץ שבאים לשם (קאני איילענד וברייטאן ביטש) יותר ממיליאן איש ביום …וכיון שאיכא ימים שאיכא ס' ריבוא אפשר שסגי בזה להחשיב רה"ר גם על השנה, שלא הכל הזכירו שבעלי שיטה זו סברי דצריך שבכל יום יהיו עוברין בו ס' ריבוא דברש"י ותוס' והרא"ש לא הוזכר בכל יום, וא"כ אפשר סברי דאם אך איכא המציאות בעוברים ס' ריבוא וראוי הוא מצד המקום ומספר האנשים שבסביבה שיעברו גם בכל עת ס' ריבוא הוא רה"ר,

With this quote, Rav Pearl wanted to prove the population of Brooklyn far exceeds Rav Moshe’s requirement to classify it as a reshus harabbim since at times there were over a million people at its beaches. However, Rav Pearl failed to quote Rav Moshe’s words in its entirety. Rav Moshe continued:

אך בזה כיון דבש"ע כתב בדעת שיטה זו דצריך שיעברו ס' ריבוא בכל יום בסימן שמ"ה סעי' ז' יש אולי להקל

From the above we see that Rav Moshe admits that the Shulchan Aruch is lenient and requires a daily shishim ribo. More so, Rav Moshe states clearly in numerous teshuvos that the requirement of shishim ribo is daily (ibid., 1:139:5, 4:87, 5:28:16). Consequentially, Rav Moshe would not include in the tally the extremely unusual occurrence of a million people at the Brooklyn beaches.

Regarding the undercount that Rav Pearl mentions in this handout, I think that when they include the undercount from Queens we will include the undercount in Brooklyn. This is all ridiculous and absurd. In any case, even with the undercount the population off Brooklyn would still not reach Rav Moshe’s requirement of three million.

Continued here.

Arichas Shulchan HaLevi: Rejoinder to HaGaon HaRav Belsky Shlita, Part 2

2011-08-14T14:14:00.019-04:00

המשך עריכת שלחן הלוי

או"ק ג

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
מתי אפשר להחשיב גדר כדבר המקיף ומתיר: ושמעתי שאומרים המתירים שבדקו ומצאו חומה שלימה סביבות עיר ברוקלין,

אכן אינו דומה שמיעה לראיה:

כי אין לחכם אלא מה שעיניו רואות, ודייקא מהאי טעמא יצאו ג' כתות רבנים בעלי הוראה להקיף את שפת הים סביב כל העיר ברוקלין מג' צדדיו, וקבעו דאיכא ג' מחיצות ועוד, שלכן עיר ברוקלין דינה כרשות היחיד מן התורה.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

ובשאילת פיהם היכן נמצאת החומה ההיא, אמרו שיש לצרף חתיכות חתיכות גדרות שנמצאו סמוך למים עם עוד חלקי גדרות במקומות אחרים, ובין כולם יש הצטרפות להקיף רובו של איזה מקום בברוקלין, ואע״פ שמובדלים זה מזה בפרצות רחבות, מ״מ אם נצרף כל חלקי הגדרות מכל המינים והסוגים ולעשות מכולם קו אחד ארוך בעיקש ופתלתול יצטרפו כל החלקים העומדים ויתרבו על החלקים הפרוצים ויצא מכולם מקום גדור בגדר שיש בו עומד מרובה על הפרוץ וע״י זה נעשה ככרמלית מדרבנן ולרה״י מן התורה, כי כבר בטל מאותו מקום דין רה״ר דבעי לו דלתות ומספיק בצורת הפתח. וכן פירסמו בקונטרסים עם תמונות המדמות ממרחק כדבר שיש בו ממש. אבל המעיין יראה שאין בכל זה שורש, לא בהלכה ולא במציאות כמו שנוכיח בע״ה מכמה טעמים.

האיך יכול החי להכחיש את החיים?:

ג' כתות הרבנים אשר טרחו בעצמם להקיף את העיר ולברר את מציאות הגדרים הבנויים על שפת הים, ואת המחיצות הסמוכים לים, הלוא הם: א) הרבנים חברי הביד"צ בית תלמוד להוראה בראשות הגר"י ראטה שליט"א אבד"ק קארלסבורג, ב) ראש כולל "עמק הלכה" של הגאון הגדול רבי טובי' גולדשטיין זצ"ל עם צוות מחברי הכולל. ג) הגר"ש גראס שליט"א דומ"ץ דקהל מחזיקי הדת יחד עם צוות ת"ח, העלה בכתב את מציאות הדברים והלכתן. בירור מצב המחיצות והגדרים הנ"ל לקח לכל צוות הרבנים, לפחות ג' ימים. ולא רק שמעולם לא "אמרו שיש לצרף חתיכות חתיכות... בעיקש ופתלתול", אלא אדרבה בשאילת פיהם השיבו כולם פה אחד, שיותר מ99.99% סביב ברוקלין מגודר במחיצות עומדות (gates) אצל הים, הן בהלכה והן במציאות, לאורך שטח של מיילים רבים כמעט ללא שום פרצות, וכן ישנם סביב העיר ברוקלין ג' מחיצות על חוף הים עצמו (הנמשכים לתוך קווינס) שנבנו בידי אדם, ורובם הגדול (99.99%) עומד מרובה על הפרוץ.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

ראשית, כל אלה החתיכות והבתים והבנינים שלהם מובדלים זה מזה בפרצות יתרות מעשר אמות, שכל אחת מהן מבטלת את המחיצה מכל וכל.

אחר המחילה:

ראשית, עלינו לסדר דברים כהווייתן, כי כ"ת עירבב כאן ג' סוגי מחיצות שונים, שמבטלים דין רה"ר דאורייתא. א) מחיצות הבתים בתוך העיר שעפ"י הלכה אפשר לצרפם לד' מחיצות. ב) ג' מחיצות שעל חוף הים עצמו סביב העיר ברוקלין (הנמשכים לתוך קווינס) שנבנו בידי אדם אצל הים, ורובם הגדול (99.99%) עומד מרובה על הפרוץ. ג) יותר מ99.99% סביב ברוקלין מגודר במחיצות עומדות (gates), הן בהלכה והן במציאות, שעליהם מתייחס כ"ת, שהם לאורך שטח של מיילים רבים כמעט ללא שום פרצות של יותר מעשר אמות.

ומעתה, תמיה גדולה ועצומה האיך מעלים ומסתיר דעת רוב מנין ובנין של הפוסקים (14 נגד 3) דפרצות עשר אינו אלא מדרבנן (וביניהם הפוסקים שכ"ת עצמו הזכירם בתשובתו זו) ה"ה א. המבי"ט (בקרית ספר), ב. זרע אמת (ח"א סימן י"ז), ג. פני יהושע (שבת ו), ד. בית מאיר (סימן שס"ד) ה. פמ"ג (סימן שס"ג), ו. בית אפרים (סימן כ"ו), ז. קרן אורה (ריש עושה פסין), ח. מהר"י מסלוצק (סימן י"א), ט. אבני נזר (סימן רס"ה או"ק יג, כה), י. ערוך השולחן (סימן שס"ב סעי' כ"ו), יא. האחיעזר (חלק ד' סימן ח), יב. החזו"א (סימן קז או"ק ה-ח), יג. חבצלת השרון (סימן י"ט). יד. האג"מ (או"ח ב סימן פ"ט וצ'). ועל גביהם ג' ראשונים מפורשים ה"ה התוספות הרא"ש (ריש פרק עושה פסין). האשכול (עמוד 167). ההשלמה (עירובין דף ה ד"ה רב אשי). וכל הראשונים והפוסקים הנ"ל סותרים דעת המשכנ"י והגאון יעקב והגר"א קוטלר שנמשך אחריהם דפרצות עשר הוא דאורייתא, והראשונים שהזכירו לא בפירוש איתמר אלא ממשמעות, ואין כאן המקום להרחיב בזה, ובפרט לאחר שכ"ת ע"פ רוב סומך על סברות מבלי להביא ראיות והוכחות לדבריו.

ולא עוד, דהמשכנ"י ודעימיה מודים דאפילו בפרצת עשר, כל זמן שאין רבים בוקעים בפרצה, יכולים לסגור הפרצה ע"י צורת הפתח, עי' היטב במשכנ"י (סימן קכ"ב דף קמ"ד) ודו"ק.

ומעתה, במחיצות שעליהם מתייחס כ"ת, ה"ה המחיצות המקיפות את העיר ברוקלין, שאפשר שיש בהם ג' פרצות יותר מעשר, מ"מ הרי אין רבים בוקעין באלו הפרצות, ובזה גם המשכנ"י מודה דסגי לסתום הפרצות ע"י צוה"פ בלבד.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

ולא רק שהן יותר מעשר אמות, אלא רובן ככולן יתירות מי״ג אמות ושליש, שהוא שיעור פרצה לרבי יהודה (עירובין יט ע״ב),

במחילת כ"ת נפלט טעות מקולמוסו:

הרי עסקינן הכא במחיצות של עומד מרובה על הפרוץ, והאיך מזכיר כאן פרצה של י"ג ושליש שהוא שיעור פרצה רק בפסי ביראות. והרי לדעת כל הפוסקים הנזכרים לעיל דס"ל דפרצות עשר במחיצות של עומד מרובה הוא רק מדרבנן, לא חמירי לדידהו פרצות של י"ג ושליש למיהוי דאורייתא, כי י"ג ושליש אינו שיעור חדש כלל במחיצות של עומד מרובה.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

וגם יתר מט״ז אמה שיש בו שיעור לרה״ר.

אכן, אבל מה שייכות שיעור לרה"ר לעניננו:

הרי ט"ז אמה אינו שיעור פרצה כלל במחיצה. וז"ל המשכנ"י (סימן קכ"ב דף קמ"ד) "הדבר פשוט ומבואר דלרבנן אין חילוק לענין שנאמר אתו רבים ומבטלי מחיצה בין רוחב י"ו אמה או פחות, ואדרבה אנכי תקעתי בזה יתד במקום נאמן מדברי ריטב"א וכמה פוסקים דאין לחלק כלל בענין זה". [אגב, החזו"א כתב (במכתבו המודפס בספר שערי לימוד עמוד כ"ט) שט"ז אמה נקראת פרצה אינו אלא "פליטת קולמוס" של המשכנ"י בתשובתו הקודמת בסימן קכ"א]. ועיין באבנ"ז (סימן רס"ה אות כ"ה וסימן רע"ו אות א') כלל גדול בענין פרצות, וז"ל והפסין י"ג ושליש ג"כ מדרבנן, כמו שכתבו התוס' דף כ"ב דאף בט"ז אמה וה"ה יותר דאיזה שיעור תתן, עכ"ל.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
וגם יש ביניהם פרצות המרחיקים מחיצותיהן זו מזו כאלפיים אמה שהוא שיעור לתחום שבת.

מה ענין שמיטה אצל הר סיני:

עירוב תחומין יש כאן, היכן מצינו קשר בין שיעור תחום שבת לשיעור פרצה במחיצות? ואגב, אין כלל פרצות הקרובים לאלפיים אמה במחיצות גמורות המקיפות את ברוקלין.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:
ועי׳ ברמב״ם (הל׳ שבת פט״ז הל׳ טז-יח), אחרי שמנה וביאר ג׳ שיעורים הנוגעים להל׳ מחיצה בשבת, הא׳ שיעור גובה מחיצה שהוא עשרה טפחים, והב׳, שיעור למה שנקרא לבוד שהוא פחות מג׳ טפחים, והג', דין יותר מעשר אמות שיש לו דין פרצה המבטלת מחיצה. ולאחמ״כ כתב (בהל׳ יח) לשון זה: ״וכל השיעורין האלו הלכה למשה מסיני הן״. ואין ספק שתיבות ״כל השיעורין האלו״, קאי על כל הג׳ שיעורין שמנה לעיל מזה, כולל זה שפרצה היתירה על י׳ אמות שמבטלת מחיצה, ותו לא מידי.

כבר הקדימו החזו"א בהבנת דברי הרמב"ם הנ"ל:

אך ממש להיפך מהבנת כ"ת, וז"ל החזו"א במכתבו (שם עמוד כ"ו) "וכן מבואר בר"מ שסיים אבל י' אמות הרי הוא כפתח, ואם עתיד לסיים דכן הוא הלמ"מ דפרצה יתר מי' אוסרת, א"צ כאן סמך של פתח כשם שא"צ להסביר עומד מרובה ולבוד, אלא בשביל שיתר מעשר אינו אלא משום סמך של פתח שאמרו ריש עירובין, רמזה הר"מ תוך דבריו שאינה בכלל שיעורין אלא בשביל שאין אנו מתירין רק בשם פתח, ואין מקום לומר דיתר מעשר דאורייתא, אלא אם נימא דהא דאמרו ריש עירובין הוא דאורייתא בג' מחיצות, ומדרבנן ברוח רביעית", עכ"ל. הרי שהבנת החזו"א בדעת הרמב"ם הנ"ל דפרצה יותר מי' אינה אלא מדרבנן.

ועוד ראיה עצומה מדברי הרמב"ם עצמו נגד הבנת כ"ת:

דכיון דהרמב"ם לא מיירי דהפרצה הוא בקרנות דוקא, ועכ"ח דהרמב"ם כולל בדבריו בין אם הפרצה היא באמצע ובין אם הפרצה בקרנות, וכשהפרצה באמצע הוי כמו פסי ביראות דפסק הרמב"ם דשיעור הפרצה הוא י"ג אמה ושליש. וא"כ האיך יתכן דמש"כ הרמב"ם דפרצה יותר מעשר אמות מבטלת מחיצה מדאורייתא, והלא איכא כמה גווני דשיעור הפרצה צריך להיות י"ג אמה אפי' לדעת המשכנ"י וסייעתו. ועכ"ח צ"ל דשיעור הפתח שכתב הרמב"ם אינו אלא מדרבנן, ומה דמסיים דכל השיעורין האלו הלמ"מ היינו ממה דאמר בגמ' מחיצות הלכה למשה מסיני, מיירי משיעור מחיצות ולא משיעור פרצות.

וזה לשון הגר"י בעלסקי שליט"א:

וכבר יסד הרמב״ם (בהקדמתו לפיהמ״ש) שדבר שהוא הלכה למשה מסיני לא יפול בו מחלוקת - ועל מי סמכו?

אמת ויציב ונכון, אבל:

כבר כתבנו לעיל שאין שום הוכחה מהרמב"ם שפרצות עשר הוא הלמ"מ, ואדרבה כבר כתב החזו"א דהרמב"ם ס"ל דפרצה יותר מי' אינה אלא מדרבנן. ועל דבר שאלתו "על מי סמכו?". ב"ה לא אלמן ישראל. אנן סמכינן על דעת רוב מנין ורוב בנין של גדולי הפוסקים מוסדי דור ודור, ועל המנהג מאז ומקדם בעיירות הגדולות.

המשך