Monday, November 30, 2009

Part 6: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

גדולי ישראל שהקפידו לטלטל בעירוב


משנה תוקף לחייב תיקון עירובין הי' למקובלים ולעדת החסידים,[64] כי מלבד תיקונו להצלת רבים משגגות מכשולי הוצאה בשבת החמורה, ראו בתיקון צורת-הפתח הרחבת גבולי הקדושה לרשות-הרבים שהוא מקום שליטת החיצונים,[65] השראת קדושה עליונה של רה"י (הנעשית ע"י לחי וקורה וזיכוי פת) והמתקת הדינים (גבורה בגימטריא רי"ו) בחסדים (חסד גימטריא ע"ב) ולשמירה מעליותא.[66] כי קדושת מקום המוקף בעירו"ב אסיק ועולה עד לרקיע,[67] ותיקוניו וסודותיו הנשגבים ידועים למארי דרזין.[68] וידוע מאמר הבעש"ט הק' שמצות תיקון עירובין הוא אחד משלושת הדברים שעל ידם תצעד ארץ.[69]

ועד כדי כך, שהגה"ק בעל "בני יששכר" זי"ע הקפיד לטלטל בעצמו בעיר המתוקן בעירוב כהלכה[70] כדי שלא להיות בכלל "מי שאינו מודה בעירוב",[71] ומטעם זה הקפיד גם הגה"ק בעל חידושי הרי"ם זי"ע[72] לטלטל בעירוב, וכן נהגו עוד הרבה גאונים וצדיקים.[73]

____________________________


[64] הגה"ק בעל "ייטב לב" זצ"ל הבטיח בצוואתו את העוה"ב שלו למי שיוציא מכח אל הפועל תיקון עירוב בעירו שהתנגדו לכך (גדולת יהושע - נאסויד, או"ק לב). כן ידוע שהגה"ק משינאווא זצ"ל בביקורו בעיירות שעדיין לא הי' בהם עירוב השתדל ועשה פעלים לתיקון עירובין, והי' מבטיח לחשוכי בנים "מי שישתדל בממונו שיוכלו לשאת בשבת, תישא אשתו (פרי בטן), עי' "דברי יחזקאל החדש" עמוד קמ"א וז"ל: "בעת שהי' בלימאנוב, במשך הזמן שהיה שם באו אצלו כמה אברכים להזכיר עצמם להפקד בזרע של קיימא, וכשכבר היה מוכן לנסוע, נתקבצו אליו ביחד והפצירו בו שיפעל ישועה עבורם. והתחיל לצווח, לא אוכל להבין, 'אם אין עירוב בהעיר ווי אזוי קען מען טראגען. זאל מען מאכען אן עירוב וועט מען קענען טראגען'. וכמובן קיימו דבריו, ואני עוד הכרתי כמה מאותם שהיה להם אז ישועה על ידו". וכעין עובדא זו היה גם כשביקר הגה"ק משינאווא זצ"ל בעיר קאשוי.

[65] וכך כותב מוהרח"ו בשעהמ"צ פ' בשלח דרוש ג בשם האריז"ל, "ועל ידי כך יתבטל כח הדינין, ותתבטל אחיזת הקליפות, ויוכל האדם להכניס ולהוציא... בלי פחד מהקליפות".

[66] כמובא בספר "מעדני מלך" (וישלח דף כ טו"ג) וז"ל: "ועירובין שיש בכל ערי ישראל הוא שמירה לכל אנשי העיר שתנצל כל העיר מן השדים ומן המחבלים". ובספר "מאור השבת" (חלק ג בפניני המאור עמוד שע"ג) כתב בעהמ"ח הרה"ג משה מאיר יאדלר וז"ל: "סיפר עוד הגה"ח ר' שלום זאב אייזנבאך שליט"א ששמע מזקיני [רבי בן ציון יאדלר] זצ"ל בדרשות, שאמר בשם החתם סופר שעירוב הוא שמירה על העיר מכל מרעין בישין ומשונאים". ומרגלא בפומיה של הגאון הגדול רבי אפרים פישל הערשקאוויטש שליט"א אב"ד האליין, שהשפעת תועלת העירוב בימות החול, אינו פחות משבת קודש.

[67] עי' פתחא זוטא בהקדמתו בשם הגה"ק מהר"ל הורוויץ זצ"ל אבד"ק סטרי וסטאניסלאוו בספרו "פני אריה" פ' ויצא.

[68] הקדמת תיקוני זהר וע"ש בכסא מלך דף ח. ומוהרח"ו כתב בטעמי המצות פ' בשלח, וז"ל: "לכן פי' עירוב נעשה באופן שיכריע קו האמצעי לב' קוין דנו"ה הימיני והשמאלי שיערבו יחד בקו האמצעי שהוא יסוד המכריע ולהמתיק הגבורה מהחסד ע"י קו האמצעי תפארת, ונעשים שם ע"ב רי"ו, והגבורה גימטריא רי"ו סוד אותיות עירו"ב, כי ע"ב רי"ו נתערבו יחד נמתקו זה בזה ע"י קו האמצעי תפארת, לכן נקרא עירוב, להורות תערובת יחד שם. והנה סוד עירוב כזה הוא בג' אמצעית חג"ת ושם הוא עירובי מבואות כי הם בתי גוואי, ומבואות לשון ביאה וכניסה, וכנגדם בג' תחתונים נה"י, עירובי חצירות בתי בראי והם ע"ב בנצח רי"ו בהוד, ונכללים ביסוד ונעשים עירוב ע"ד הנ"ל, גם זהו לשון עירובי חצירות עירובי מבואות כי עירוב הם אותיות ע"ב-רי"ו כנ"ל".

[69] "בזעם" תצעד ארץ (חבקוק ג יב) ר"ת ז'ביחה ע'ירובין מ'קוה, שע"י תיקון ג דברים אלו תצעד ארץ (בית אהרן בליקוטים, וראה בעש"ט עה"ת פ' יתרו אותיות יח-יט).

[70] נימוקי או"ח להגה"ק בעל מנח"א ממונקאטש זצוק"ל סימן שצ"ד ס"ק א וז"ל: "מקובל בידינו בשם קדוש זקיני בעל בני יששכר ז"ל (כשהי' בעירו או במקום שהוחזקו העירובין בטוב) ביציאתו לחוץ מביתו בש"ק, לקח לתוך בגדו מפתח וכיוצא, כדי שישאוהו במקום העירוב, ולא יהי' בכלל מי שאינו מודה בעירוב", עכד"ה. ועי"ש שציין לדברי התשב"ץ המובא בברכ"י דמי שלבו נוקפו בזה, הדיוטות גמורה היא או מינות נזרקה בו, וכן ציין לדברי האריז"ל המוזכר לעיל בהערה 10. ועי' בס' דברי מנחם מהגה"ק מסטראפקוב בהערה מהרב המו"ל לעמוד קמה וז"ל: "בדידי הוה עובדא שבא כ"ק אדמו"ר בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זצל"ה לשב"ק לעיר בערעגסאז אשר אני הייתי ממונה שם על כשרות עירובין, ובש"ק בבוקר כשהלכו לתפילה לקח האדמו"ר הסידור בידו והוליכו בעצמו, ואמר, שבעיר אשר איש ירא שמים ות"ח ממונה על העירובין, אין מן הראוי להחמיר שלא להוציא, כדי שלא יהא ח"ו כאינו מודה בעירוב. וכמדומני שאמר זאת בשם זקנו הקדוש בעל בני יששכר". (בתשובת כ"ק אדמו"ר ממונקאטש שליט"א כתב שכ"ק זקינו המנח"א זי"ע קיבל הנהגה זו גם מרבו הגה"ק בעל דברי יחזקאל משינאווא זי"ע.) קפידא זו של הגה"ק בעל בני יששכר ידועה ומקובלת גם בין שאר יוצאי חלציו, וכפי שכתב הגאון רבי חיים קרייזווירט זצ"ל אב"ד אנטווערפן בהסכמתו על ספר "רחובות העיר", ומוזכרת גם בספר "קנה וקנמון" (סימן ה אות נו) מהגאון בעל זכרון יוסף.

[71] כעין גדר כמה דברים שעשו להוציא מלבן של הצדוקים, דהעירוב הוא א' מהדברים שהצדוקים לא הודו בו. וכידוע שבמשך הדורות התלוצצו המשכילים למיניהם מכל ענין העירוב, מהחוטים והלחי'ים, והסיתו והלשינו אצל השלטונות לעכב ולמנוע תיקון צוה"פ בערי מגוריהם (ויש על כך חומר היסטורי רב ועצום שראוי לפרסמו בנפרד). ובאמת אף שבין המערערים היו מגדולי ישראל, לא כן אלו הפעילים שהכריזו מלחמת חרמה להסיג גבול עולם (להחמיר לאחרים!), שכמה וכמה מהם התדרדרו לדיוטא התחתונה לדרגת הצדוקים שאינם מודים בעיקר העירוב, וכדחזינן בפועל ממש, שנתפרסמו על ידם דברי מינות ואפיקורסות ונתחלל שם שמים לעיני כל העמים ש"עירוב מוריד את ערך השבת, כי במקום שיש עירוב נראית השבת כיום חול" וכדומה (ראה להלן הערות 184-183). ואולי יש ליתן טעם להקפדת הגה"ק בעל "בני יששכר" זי"ע לטלטל במקום שיש עירוב, כי בתקופתו נתעורר הערעור נגד מנהגן של ישראל "דלא שפיר עבדי וחוששני להם מחטאת", וחשש מאד שמא עי"ז ישתרבב חלילה זילותא כזו ברבת בני עמנו עד שיתדרדרו לכלל אלו שאינם מודים בעירוב. ולתשומת לב, דה"מעשה רב" של האריז"ל שטלטל בידו את הטלית והחומש מביתו לביהכנ"ס (ראה לעיל הערה 10) ג"כ היה בתקופה שערערו הלמדנים בצפת על הטלטול בש"ק נגד מנהגן ותיקין שנהגו מאז ומקדם בפני "גאוני עולם נוחי נפש אשר היו בארצנו ולא פקפק שום אדם מעולם" (ראה לעיל הערה 39), ומכללם היה מרן הב"י ז"ל שלא פקפק בדבר (ראה להלן הערה 226 ד"ה והשיב לו).

[72] מפי הרה"ח ר' חיים מאנדל הי"ו מחשובי חסידי גור באנטווערפן, שסיפר שכאשר נכנס פעם ראשונה אל הגה"ק בעל "בית ישראל" זצ"ל לאחר הסתלקות הגה"ק בעל "אמרי אמת" זצ"ל, אמר לו: שמעתי שאינך מטלטל בעירוב, היתכן? והשיב ר' חיים, הרי גם הרבי ז"ל (האמרי אמת) לא טלטל. על כך נענה הבית ישראל ואמר לו: "מה שאבא מארי ז"ל לא טלטל, הוא כי מישהו בדור צריך לקיים הברייתא 'חייב אדם למשמש בגדיו בע"ש עם חשכה שמא ישכח ויצא - אמר רב יוסף הלכתא רבתא לשבתא', אך ענין זה אינו נוגע לך. זקני החידושי הרי"ם נהג לטלטל בעירוב של גור, באומרו שצריכים להיות 'מודה בעירוב". ונטל הבית ישראל שקית והכניס לתוכו פירות ונתן בידו של ר' חיים וליוה אותו עד הדלת למען יטלטלנו חוצה. וראה עוד בספר "סדור תפלה ליקוטי יהודה" (עמוד קפו) וז"ל: "ודודי מרן אדמו"ר הבית ישראל זצ"ל כו' הוסיף ואמר: בפולין הי' עסק שלם עם העירוב שהסתמכו על כל מיני היתרים כדי שיוכלו לטלטל בשבת וכגון חוט החשמל ונהרות והכל מפני שהי' קשה מאד שלא לטלטל בשבת ולכן סמכו גם על היתרים דחוקים. אולם בגור שהיתה עיירה קטנה, תקנו את העירוב עפ"י הלכה ובלי שום היתרים. וזקני החידושי הרי"מ ז"ל טלטל בשבת בגור, ואמר שזה ענין של מודה בעירוב".

[73] "אע"ג דהבית מאיר ומשנה ברורה פקפקו בזה על המג"א וטו"ז, כנראה נהוג עלמא כהני סבא, וכן ראינו ושמענו מהרבה צדיקים שעשו כן למעשה להראות הלכה להקל בעיירות המתוקנין בעירובין ע"י צורת-הפתח, ואדרבה חששו על המחמיר בזה שהוא בכלל אינו מודה בעירוב" (שו"ת "מרפא לנפש" ח"ג סימן נב). ומפי הגה"צ אב"ד נאראל זצ"ל שמענו, שבעיניו ראה את הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זצ"ל יצא מביתו בשב"ק ובידו החזיק חומש במשך הילוכו לביהמ"ד. עי' בשו"ת "והרים הכהן" לדומ"ץ דק"ק אנטווערפן (ח"ג סימן א) שמרן החתם סופר הקפיד לטלטל בעירוב, ושמע זאת מפי הגאון הגדול המפורסם מו"ה יצחק שלמה אונגר (שליט"א) [זצ"ל] אב"ד חוג חתם סופר בני ברק, וכתב דמוכח כן מתשובת החתם סופר סימן פ"ט שכתב מפורש ששינה ממנהגו (לטלטל) מחמת השאלה שהיתה שם, אבל דרך הסימטא דשם טלטל בעירוב.

Thursday, November 26, 2009

Part 5: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

למרות הערעור לא נמנעו מלתקן עירובין


למעשה, ה"חוששני לחטאת" של המשכנות יעקב כלל לא הפריע לתקן צורת-הפתח[44] ברוב העיירות שבעולם כמאז ומקדם, כולל במבצרי ליטא כווילנא, וואלוז'ין, בריסק, ואפילו בקארלין.[45]

ואף החפץ חיים שהחמיר לעצמו[46] משום "גררא דחיוב חטאת"[47] מ"מ לא הביע שום התנגדות לתיקון צורת-הפתח בעירו ראדין, ואדרבה, החפץ-חיים עצמו היה משגיח על כשרות צורת-הפתחים שבעירו.[48]

דהרי פסק להדיא במשנה ברורה[49] "דאין למחות לאחרים[50] הנוהגין להקל ע"י צורת-הפתח, שכן נהגו מעולם ע"פ דעת הפוסקים המקילין בזה, מ"מ כל בעל נפש[51] יחמיר לעצמו[52] שלאלטלטל ע"י צורת-הפתח לבד".[53] וכדנימק טעמו,[54] דהוא משום ד"אין בנו כח למחות ביד הסומכין על דעה זו,דדעה זו ג"כ לאו יחידאה היא... וכן צדדו כמה אחרונים".[55] דרק היכא דמתקיים התנאי של ששים רבוא בוקעין בו הוי רשות הרבים דאורייתא, והלכך דאג החפץ חיים זצ"ל על תיקון העירוב שבעירו.

ואכן "אנן בתר חכמי אשכנז וצרפת גרירן, שאנו מבני בניהם ותלמידי תלמידיהם, וכל מנהגינו על פיהם" ונוהגים כשיטת רש"י בדין ודאי[56] אף לבעלי נפש. ובכל הדורות השתדלו ועודדו וזירזו ע"ד תיקון עירובין בכל עיירות ישראל די בכל אתר ואתר. ועד כדי כך, שאפילו אם לצורך תיקונו נזקקו להשתמש בכמה "קולות",[57] עכ"ז החמירו להקל...

אך רבים תמהין, שבספר משנה ברורה שהעתיק את דברי המשכנות יעקב,[58] מדוע לא הזכיר כלל את ה"בית אפרים"[59] בתור בר-פלוגתיה? הלא הגאון משכנות יעקב שלח את תשובתו כ"שאלה"[60] לגאון-הדור בעל בית אפרים.[61]

תא חזי כיצד מתייחס מאור-הגולה מרן החתם סופר זצ"ל אל הגאון רשכבה"ג בעל בית אפרים זצוק"ל, באיזה הכנעה, ובאיזה תוארים מפליגים:[62] "קדוש ישראל צדיקו של עולם, אורן של ישראל גולת אריאל, נר ישראל פאר הדור גאון אמתי, משדד עמקים קודר בהרים, כהרף עין בורא יש מאין בפלפולו ושנונו, לא נראה כבושם הזה, מחזה אל מחזה, מי זה ואיזה אשר ירפרף או יצפצף מול דברותיו המכוונים".[63]

____________________________

[44] כי צוה"פ מפיק מאיסור דאורייתא, וכדנקטו להלכה גדולי הפוסקים ה"ה "ראש יוסף" (שבת ו ע"ב) לבעל פמ"ג, שו"ע הרב (או"ח סימן שס"ד סעי' ד), הגר"ח מוואלוז'ין (ראה לעיל הערה 14),"גאון יעקב" (עירובין יא ע"א), "צמח צדק" (עירובין סוף פרק ה ודלא כמו שהבין הדברי נחמיה בדעת הרב), "אשל אברהם" (סימן שמ"ה), שו"ת ישועות מלכו" (או"ח סימן כ"א), שו"ת "אבני נזר" (או"ח סי' רע"ג או"ק טז, וסי' רע"ט או"ק ב, רפ"ט או"ק ב), "ערוך השלחן" (או"ח סימן שס"ד סעי' א), שו"ת "לבוש מרדכי" (או"ח סימן ד) לאב"ד סלובודקה שכתב דשפיר ניחא מה שאבותינו השתדלו תמיד לעשות עירובין ע"י צורת הפתח.

[45] מקום רבנותו של המשכנות יעקב. כפי שראינו בכת"י שטר-התמנות חדשה להרבני ה' משה ב"ר זאב ווילק שישמש כמשגיח לפקח על העירוב דק"ק קארלין, לאחר שההשגחה עד כה היתה בעצלתיים, ובאו על החתום ביום ד' טו"ב כסליו תרנ"ו עשרים ושתים בעלי-בתים, ומתחתיהם חתימת המרא-דאתרא הגאון הגדול שר התורה מוהר"ר דוד פרידמאן זצ"ל אב"ד דק"ק קארלין.

[46] ראה להלן הערה 48, וזאת כי לעירו היו כל שאר תנאי רשות-הרבים )חוץ מס' רבוא(, וכדכתב במשנה ברורה סימן שמ"ה ס"ק ח וז"ל: "ובעיירות שלנו שמנהג העולם לתקן צורת-הפתח אף שרחובותיה רחבין הרבה, ומפולשין משער לשער, וגם פעמים רבות הולך דרך המלך תוך העיר, ומדינא הוי רשות-הרבים גמור" (לדעת הרבה ראשונים). וראה להלן הערה 53 דיותר מצוי רשות-הרבים בעיירות קטנות מבערים הגדולות.

[47] ביאור הלכה סימן שס"ד סוף ד"ה ואחר שעשה.

[48] כעדותו של הגרא"ל הכהן אבד"ק ראדין בן החפץ חיים זצוק"ל (בקונטרס "דוגמא מדרכי אבי" עמוד ל"א או"ק י"ד), שאביו "היה משגיח מאד על העירובין בעיר, אמנם הוא בעצמו כמעט לא הוציא שום דבר מעודו".

[49] סימן שס"ד ס"ק ח.

[50] ובספר בית מאיר (המוזכר בביאו"ה בסימן שמ"ה ד"ה וי"א ובסימן שס"ד ס"ב סוף ד"ה ואחר שעשה), פסק מפורש שאסור להורות בזה שום איסור לאחרים, כיון דהמתירים סומכים על דעת המהר"ם מרוטנבורג המובא בדרכי משה (סימן שס"ד) שתופס לחלוטין כדעת רש"י לעיקר במה דפשיטא לי' דבזה"ז לית לן רשות-הרבים אלא כרמלית.

[51] הנה גם בשו"ע הרב מודפס "וכל יר"ש יחמיר לעצמו". ועל כך העיר הגאון רבי חיים נאה זצ"ל וז"ל: "בדפוס קאפוסט תיבות 'וכל יר"ש יחמיר לעצמו' נדפסו בחצאי עיגול במאמר מוסגר, וכן בדפוס טשערנאוויץ כו'. ולפי"ז אפשר שהמאמר המוסגר הזה אינו מרבינו ז"ל אלא הוספה, ולכן אין ציון במראה-מקום בין כל המראי-מקומות, אלא ציון מיוחד בכוכב שהוסיפו אח"כ. ובקונטרס אחרון (סי' רנ"ב ס"ק ב) כתב רבינו בזה"ל, 'ואף מי שירצה להחמיר ברה"ר שלנו כהאומרים שיש לו דין רה"ר', ולא כתב 'ואף שיש ליר"ש להחמיר'. מכל זה נראה דמה שכתוב כאן 'וכל יר"ש יחמיר' הוא מאמר מוסגר, כמו שנדפס בקאפוסט, והוא הוספת מהרי"ל [אחי רבינו]". ולבל יטעה הקורא, דפשוט שדברי שו"ע הרב כאן לא איירי כלל בצורת-הפתח, דהרי פוסק (או"ח סי' שס"ד סעיף ד) דמן התורה מהני צוה"פ אף לרה"ר דאורייתא. ועי"ע ביאור נרחב בין שיטת המשנה ברורה ובין שיטת הרב בעל-התניא בספר "קנה וקנמון" (סימן ה אות נו) להגאון בעל זכרון יוסף זצ"ל.

[52] ראוי להעתיק פה דברי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הנדפס בספר "הליכות שלמה" (הלכות תפלין סימן ל"א באורחות הלכה הערה 96), וז"ל: "מרגלא בפומי', שרק לאחר העסק והעיון היטב בשרשי ההלכה ובעומק הסוגיא, ראוי להחמיר אם מרגיש צורך ורצון לכך, כי הרי יש להתבונן, איך מותר לאדם להחמיר? הרי הוא מחויב לנהוג כמנהג הציבור וכפי עיקר ההלכה בשו"ע! אלא דכיון שהעמיק בסוגיא ודעתו נוטה להחמיר, עליו להחמיר מפני שכך נראית לו ההלכה לאחר העיון, ותבוא עליו ברכה. אבל הריבוי בחומרות שלא בדרך זו, מביא לידי כך שהטפל נעשה עיקר, ולא זו הדרך, ובפרט כשהדבר מקשה על אנשי הבית והסובבים. וכן הי' משיב כשנשאל אם ראוי להחמיר שלא לסמוך על עירוב עירוני - אף שנעשה בהידור וכו'. ובפרט הורע מאד בעיניו הדבר, שבעקבות כך שהאברכים יראי ד' מחמירים על עצמם שלא לסמוך על העירוב, נושאות נשותיהם העגלות וכו' לבדן, וכמה פעמים גער על כך... ואירע פעם שראה אב ובנו הולכים ברחוב ביום השבת, כשהאב נושא ספסל ובנו צועד לצדו ואינו נושא כלום, וכאב לבו על הדבר מאוד. ובהזדמנות ראשונה דיבר על כך בסערת רוח בלימוד הישיבה, האיך משום חומרה בהלכות עירוב מזלזלים כל כך במצות כיבוד אב, החמורה שבחמורות. ובפרט שהרי מסתברא כהחזון איש (סימן קז ס"ק ה-ז) שדעתו נוטה דבזה"ז כמעט אין לנו רשות-הרבים-דאורייתא, ולענין זה יש לסמוך על כך".

[53] ואף גם זאת הוא רק במקום שמתקיימים בו כל שאר תנאי רשות-הרבים, שאז יש להחמיר (לעצמו), וכמפורש בביאור הלכה (סימן שמ"ה ד"ה וי"א בשם האלי' רבא) דבמקום שיש עוד איזה "צד להקל" אזי גם בעל נפש יכול לסמוך על הי"א. וכ"ש במקום דידן שיש יותר מכמה וכמה יסודות חזקות להקל, כגון שרחובותינו אינם "מפולשין משער לשער" שחסר א' מתנאי רשות הרבים, כמבואר במשנה ברורה סימן שמ"ה ס"ק דמפולשין היינו שהרחובות צריכים להיות מכוונים משער לשער (ביושר ולא בעיקום) זה כנגד זה. וכן הזכיר המשנה ברורה תנאי זה דמפולשין גם בסימן שס"ד סעיף ב (בביאור הלכה ד"ה ואחר שעשה, בהקשותו שם "על מנהג העולם שמסתפקין בצורת-הפתח ברשות הרבים שהוא רחב י"ו אמה ומפולש משער לשער"). הרי לנו מפורש דדעת המשנה ברורה אינו כהסוברים ד"מפולשין משער לשער" הוא דין רק בערים המוקפים חומה, אלא ס"ל כרוב הפוסקים דהוא אחד מתנאי רשות-הרבים הנוגע לעיירות שלנו שאינם מוקפים חומה, דאם רחובותיה אינם מפולשין הוי רשות היחיד מן התורה, ומהני צורת-הפתח אף לבעל נפש. וכאן המקום לציין שלדעת המשכנות יעקב, שייך יותר רשות-הרבים-דאורייתא בעיירות הקטנות מאשר בערים הגדולות, כמבואר במכתבו של הגאון רבי שלמה דוד כהנא ז"ל מראשי וועד הרבנים דווארשא, וז"ל: "לדעתי בעיירות קטנות שדרך המלך עוברת בה, ומפולש מעבר אל עבר, יש יותר חשש מעיירות גדולות, כי ההיתר של ס' רבוא אינו ברור, והמשכנות יעקב בתשובה ארוכה להגאון רא"ז מרגליות קרא תגר על ההיתר הזה ומחמיר להצריך דלתות, וההיתר של 'אינו מפולש' מוסכם ונתקבל, ולא ראינו מי שחולק על זה, ועי' בב"י סימן שמ"ה ומג"א ס"ק ה שפירשו דמפולשים היינו שהשערים מכוונים זה כנגד זה, ובכסף משנה הל' שבת פי"ד ה"א. ובעיירות גדולות לא נמצא מפולש כלל. וכן בעירנו [ווארשא] נוהגין מן דורות שלפנינו בתיקון עירובין ובל לחוש לרשות-הרבים-דאורייתא", עכ"ל (צילום הכת"י של מכתבו זה מודפס ב"דברי מנחם" או"ח ב דף מב). ובאמת כבר הקדימו הגאון בעל "דברי מלכיאל" (ח"ד סוס"י ג') וז"ל: שיהא המבוי מפולש מקצה לקצה... אינו מצוי כלל בעיירות גדולות, ולזה נהגו לערב בכרכים גדולים מאוד ולא חששו למה שיש שם ס' רבוא, כיון שאין שם ר"ה מפולש". (ובשו"ת "שדה אלחנן" סימן כ"ד גם הזכיר יסוד הנ"ל.)

[54] בסימן שמ"ה ס"ק כ"ג.

[55] הלא הם מגיני ארץ רבותינו המג"א והט"ז (כדציין בשעה"צ שם), שהאריך להקשות עליהם ולהפריכם בטענותיו של המשכנות יעקב, ראה להלן בהערה 147 ד"ה "כידוע" ובסוף הערה 59 והבן.

[56] דרוב הפוסקים סומכים על שיטת ס' רבוא ולא הזכירו דעל בעל נפש להחמיר, ואף הגאון בעל אגרות משה שפסק בהחלט כרש"י בדין ודאי (ראה הערה 83) לא הזכיר כלל שיש מקום להחמיר לבעל נפש מצד שיטה זו. ומיעוטי דמיעוטי מבעלי הנפש אשר החמירו באירופא שלא לטלטל בעירוב, עיקר טעמם היה מצד חששתם לשיטת הרמב"ם בצוה"פ, ראה להלן הערה 194.

[57] שו"ת חידושי הרי"ם (סימן ד) וז"ל: "על דבר הטלטול בעירנו... איני יודע למה רו"מ מחפש אחר חומרות, בדבר שהעיד מהרי"ט שנהגו היתר ע"פ זקנים ואחריו כנסה"ג תלמידו והגאון החסיד דבר שמואל ושיבח הרבה המתירין, כי באמת הוא להרים מכשול, וחכם צבי מחזיק את הרב דבר שמואל לחסיד והי' חבירו של הגידולי תרומה... לפענ"ד אין להחמיר רק כשאפשר לתקן בניקל". וז"ל: שו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סימן ק"ח, "חובה לחפש בחורין ובסדקין אחרי פתח היתר, כדי להציל מחילול שבת ח"ו".

וז"ל הגאון בעל שו"ת נפש חיה (או"ח סוף סימן כ"ה): "ולדינא בעיר שרבו המתפרצים... צריכין אנחנו לגבב כל הקולות שאפשר להקל. ובחתם סופר בסימן פ"ט הביא שבעירו פרעשבורג הי' שם פרצה במקום א' בהעיר באופן שאוסרת ע"פ דין, ולא אמר מידי, לאשר הדור פרוץ במילואו והי' קשה לפניו לתקן. ואם זה אמר החתם סופר בעיר פרעשבורג ובימים הראשונים אשר היו טובים מאלה, מה נאמר אנחנו בימים האלה".

וגאון דורנו בעל "אגרות משה" שנטה קו להחמיר, נראה דהוא משום דסבר שבדורנו כבר לא נחוץ כל כך תיקון עירובין כפי שהיה נחוץ בדורות הקודמים (אגרות משה או"ח ח"א סי' קלט ענף ו, ובאו"ח ח"ה סי' כ"ח אות כא-כב). ובתשובה שאחריה כתב: "שאם רוב הרבנים יודעים מקהילותיהם שרוצים ותובעין שיתקנו עירובין, שנמצא שהוא צורך גדול, יש להשתדל לתקן עירובין" (או"ח חלק ה סי' כט). ובתשובתו לשכונת קיו גארדענס היללס כתב "הנני רואה בזה תועלת גדולה והצלה ממכשול בשוגג ובמזיד כו' דלכן הוא טובה גדולה ותועלת לשמירת שבת, ואני אומר שיפה עשיתם" (אגרות משה או"ח ח"ד סי' פו). ואגב יש לציין, דכל השקו"ט בתשובותיו הנ"ל הם רק לענין לכתחילה אם לעשות עירוב, אבל על עירוב של צוה"פ שעשאוהו כדין, לא כתב האגרות משה בשום מקום שלא יטלטלו בו משום חומרותיו. וראה עוד בסוף הערה 100 ד"בדיעבד בשעירבו הרי יהיה מותר".

[58] בביאור הלכה סימן שמ"ה ד"ה שאין ששים רבוא, שרובם של דברי הביאו"ה שם הם דברי המשכנות יעקב (כדהעיר כ"ק אדמו"ר ממונקאטש שליט"א בתשובתו בהערה ב), ורק בסימן שס"ד בביאו"ה ד"ה ואחר שעשה, הזכיר את המשכנ"י.

[59] למרות שהמשנה ברורה מביא כסדר להלכה פסקי הלכותיו מספרי מטה אפרים, שערי אפרים ויד אפרים. והנה בס' תולדות שמואל (ח"ג מצוה ל"ב סימן פ"א או"ק ז ובסימן פ"ו או"ק ח) ובשו"ת בית אב (ח"ב ס"ה) כתבו, שהמשנה ברורה לא ראה את דברי הבית אפרים, וכ"כ בשו"ת אבן ישראל )או"ח סימן ל"ו( ובשו"ת דברי יציב )ח"ב סימן קעג(. ואכן נמצא ראיה לדבריהם בהל' ברכת הפירות סימן ר"ח סעי' ט, וז"ל המשנה ברורה שם בביאו"ה ד"ה אינו מברך: "עי' בשערי תשובה שכתב וכו' ולא ביאר טעמו ]וספר בית אפרים שלו אין בידי[". ואולי יש לתלות זאת ב"עטו" של הגרא"ל הכהן אב"ד ראדין כאשר העיד בעצמו וז"ל: "הציע לי אבי להשתתף במלאכתו בחיבור השו"ע ...לישב בביתי ולעסוק בהלכות שבת בעיון גדול, והוא יסמן לי סימני השו"ע שצריך אני ללמוד ולעיין ולברר, ולהעלות בכתב את אשר הגה רוחי, הן בפירוש השו"ע והן בביאור הלכה..., קיבלתי עלי את העבודה הכבדה... ואעיר בכאן את הקורא התורני, כי בשביל שהכתבים לא יצאו תמיד מעֵט אחת, נמצא לפעמים סתירות שהרב המחבר לא עמד עליהם. יעיין התורני במשנה ברורה סימן שי"ח ס"ק י"ד שכתב 'אבל במוצ"ש מותר מיד וכו', ובסימן שכ"ח ס"ק ס"ג כתב 'ומה שנאסר למוצ"ש אסור אפילו לחולה בעצמו' עיי"ש. וסיבת הדבר הוא, שבסימן שי"ח הוא מיסודו של מר אבא, והוא אחז בשיטת הרא"ה וכו', ובסימן שכ"ח הוא כתב ידי, ואנכי העתקתי להלכה שיטת הרשב"א שחולק על הרא"ה וכו', עכ"ל ("מכתבי החפץ חיים" עמודים ל"ז-ל"ח). ואולי י"ל דהיינו טעמא נמי לענין העלם שמו של המשכנות יעקב בביאו"ה הנזכר לעיל בהערה הקודמת, דהרי רגליים לדבר דגם סימנים שמ"ה ושס"ד יצאו מעֵטו בנו הגרא"ל הכהן, ולא מאביו הגאון החסיד שבכהונה זצוק"ל.

[60] ראה לשונו בהערה 15.

[61] עי' בהקדמת ספר "קרן אורה" (אחיו של המשכנות יעקב) שכותבים בני המחבר וז"ל: "דודנו הגאון מוה"ר יעקב ז"ל עוד באביב ימיו נתקבל לאב"ד דאוויר-הארדאק, ומשם שלח את דברי תורתו להרב הגאון המפורסם כמוהר"ר אפרים זלמן מרגליות מבראדי, ונתפרסם ע"י זה לגאון בישראל".

[62] "שלמא למר ידידות נפשנו הרב הגאון האמתי, נזר ישראל ותפארתו, ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה זלמן מרגליות נ"י, מכתב קדשו הגיעני עם ספרו הקדוש" (שו"ת חתם סופר ח"א או"ח סימן מ"א). "הגאון האמיתי, נשיא אלקים, מבחר גברינו, מגדול עוז תפארתינו, נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת בעה"מ ספרי בית אפרים, עוד ינוב בשיבה טובה. דברת קדשו מלהבת אש תורת ה' אמת בפיו הגיעני... ושם נצטויתי מפי קדשו לשים עיוני וכו" (שם יו"ד סימן ר"ט). "גאון עולם, תפארת ישראל, פאר הדור נזר הזמן... מצלאין אנחנו לחיי רב רבנן... וירום קרן צדיקיו ובראשם ידי"נ הדר"ג" (שם סימן רל"ד). "קדוש ישראל, צדיקו של עולם, אורן של ישראל, גולת אריאל, נר ישראל, פאר הדור, גאון אמתי" (שם רל"ה). "והדרנא בי מפני שמצאתי להגאון בתשו' בית אפרים ה' יאריך ימיו" (שם ח"ב יו"ד סימן ר"ט), ועי' בדרשות חתם סופר בהספדו על הבית אפרים, ש"הדרנא בי" זה הוא אחד מב' הפעמים שחזר בו החתם סופר מהוראתו במשך ארבעים שנה.

[63] ובוא וראה כיצד ביטל עצמו אליו הגה"ק בעל "דברי חיים" מצאנז זצ"ל וזל"ק: "מי אנכי, אפילו להחמיר, נגד הארי החי הבית אפרים זלל"ה" (שו"ת "דברי חיים" ח"ב יו"ד סימן פ"ד. ועד"ז שם חו"מ סימן מ"ב. ועי"ע שם אבה"ע סימן קס"ו, "ידוע לכל דרך הקודש של הגאון מרן". ובח"א אבה"ע סימן ע"א "מי ישפוט עם התקיף ממנו, ומה אני לדבר נגד גדולת הרב הגאון זל"ה").

Wednesday, November 25, 2009

Part 4: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

יסודי הויכוח שבין שני דרכי הוראה השונים


כאשר מתבוננים בתשובות הני תרי גדולי עולם, מלבד ההבדל הבולט ב"דרך הלימוד" שבין חכמי בראד בגליציא שבפולין ובין וואלוז'ין שבליטא, הרי יש להבחין גם בהבדל היסודי שביניהם ב"דרכי ההוראה", המכריעים דעת תורה והלכה עפ"י כללים השונים זה מזה, עד כי מבין תשובותיהם נראה כי מדברים המה בשפה שונה זה מזה, ומבלי מענה זה לזה על כמה מטענותיהם העיקריים במשא-ומתן שביניהם הנכתב בתשובותיהם.

עד כדי כך, שבהגיע תשובת הבית אפרים, סברו בוואלוז'ין שהמשכנות יעקב הוא זה שניצח[38],[37] ואילו בבראד הי' פשוט שהצדק עם הבית אפרים שפסק ע"פ דרכי ההוראה המסורה והמקובלת.

ולהבנת הדברים, גם מבלי להכנס לגוב האריות בעצם השקלא וטריא ההלכתי שביניהם, חזינן דהמשכנות יעקב בקונטרסו סופר ומונה ראשונים מגדולי אשכנז וספרד, שלדעתו, מהווים יחד "רוב" להכרעת ההלכה דלרשות הרבים די ברוחב ט"ז אמה ולא בעינן "ששים ריבוא בוקעין בו". המשכנות יעקב מעלה טענות ותמיהות על המג"א והט"ז שאינם נוקטים כמוהו דהמחבר פוסק להחמיר כדעה זו. וכן מוסיף המשכנות יעקב עוד ראיות מדיליה לחזק את דעת המחמירים, ומכל טענותיו אלו יחדיו קורא תגר על המנהג הישן דלא ישר בעיניו ולא שפיר עבדי.

מאידך, הבית אפרים בתשובתו חזרה, לאחר שמפלפל בהנחת יסודותיו של המשכנות יעקב בדעת הראשונים, כותב לו וז"ל: "כבר הרימותי ידי והראיתי פוסקים אלו (המצריכים ס' רבוא) כי הם הרבים. וגם כי אנן בתר חכמי אשכנז וצרפת גרירן, שאנו מבני בניהם ותלמידי תלמידיהם, וכל מנהגינו על פיהם ונוהגים כדבריהם במקום שהם חולקים על גדולי ספרד, אף היכא דליכא רובא, וכ"ש בזה דרובא דאיתא קמן קיימו בשיטת רש"י, כאשר הוצאתי במספר צבאם. ואשר חשב ידידי כי הסוברים דלא בעינן ס' רבוא המה הרבים, נהפוך הוא. ואם מעט ואוסיפה כהנה מגדולי האחרונים (ביניהם מונה את רבותינו הב"ח, מהריט"ץ,[39] מהרי"ט, שו"ת פ"י בשם אביו של הש"ך, פנ"י, כנסת יחזקאל), וכבר כתבתי לעיל, שכן הסכמת בעלי השו"ע ומפרשיהם ז"ל ורוב מנין גדולי הראשונים.

הנה כל זאת לענין ה"מנין", ובנוגע למעשה - חוזר הבית אפרים לקיים ולחזק את ה"מנהג הפשוט" - "אחרי שבתרומת הדשן (סימן ע"ג) הביא דברי המרדכי בשם ר"י וכתב דמהר"ם (מרוטנבורג) הוסיף אפילו אין דלתות נעולות, וכתב דהכי נהוג עלמא היתר פשוט - ופסקינן דינים אפומיה (בשו"ע סימן שנ"ז וסימן שס"ה), ודאי שאין לערער ולהרהר אחר המנהג כלל".

על זאת מתגונן המשכנות יעקב ומשיב להבית אפרים וז"ל: "והרבה מעכ"ת להשיב על הדברים האלה, בקול רעם ותרועה, כאילו ח"ו כתבתי לסתור דעת כל הפוסקים... אמרתי אני בלבי יהלמני צדיק חסד... אך מאד נפלאתי על ככה, מאי טעם לא מהפך מר בזכותי, וחלילה לי להפוך דברי אלקים חיים, אבל הדברים נכונים למבין וישרים למוצאי דעת, אין בהם נפתל ועקש", וברוב גודל חריפותו מוסיף וחוזר לעקור הרים ולטוחנן בסברותיו.

ברם על המנהג הפשוט שהוכיח הבית אפרים מהני גאוני תקיפאי קשישאי, דהכי נהוג עלמא היתר פשוט, ודפסקינן דינים אפומיה, שהם יסודות מוצקים בדרכי ההוראה הנהוגים בפולין, ברוסיא, באשכנז ובספרד ובכל ארצות הגולה, על כך המשכנות יעקב לא התייחס כלל בתשובתו השניה.

לעומת זאת חזינן, שהבית אפרים לא ראה לנחוץ להקדיש מזמנו להפריך את ראיותיו העצמיות של המשכנות יעקב נגד שיטת רש"י המקובלת, וכך כותב לו הבית אפרים: "והנה החכם נ"י הביא עוד ראיות, וכולם אין בהם כדי הכרע כלל, והחכם עיניו בראשו, כי לכולהו אית להו פירכא,[40] ולולי כי יאריך הזמן, הייתי מפרש אותם". וע"ז התלונן המשכנות יעקב בתשובתו השניה, "הוד מעלתו העלים עינו הבדולח מלהשיב לי עליהן אף בקיצור, מה עוול מצא בהן שכתב שאין כדאי לטפל בהן".

בו בזמן שעל צירוף דעת גדולי האחרונים שהביא הבית אפרים דסברי כדעת רש"י (הב"ח, מהריט"ץ, מהרי"ט, שו"ת פנ"י בשם אבי הש"ך, פנ"י, כנסת יחזקאל), משיב המשכנות יעקב: "אין להאריך עוד ולפלפל בדברי אחרוני זמנינו, יהיה דעתם איך שיהי', אין הכרעתם מכרעת להקל, כיון שלא פלפלו כלל בעיקר הדין ומקור מחצבתו".

והנה אף שסברותיו העמוקות של הגאון משכנות יעקב, היו חביבין להגאון בית אפרים, כפי שכתב לו: "חדאי נפשאי בפלפולו,יישר חילו", אך מכאן ועד לענין הכרעת הדין, לא ראה בהם הבית אפרים שום תכלית למעשה.

קול נהמת אריות אלו, כקולות מים רבים אדירים משברי ים התלמוד, מציגים בפנינו תמונה ברורה של שני עולמות שונים, המתפלגים בכללי ודרכי הוראה שונים, שבין וואלוז'ין לשאר עלמא, אשר משם נפרדו והיו לשני ראשים, מאז ועד עצם היום הזה:

מחד גיסא אזהרת הגר"א "שלא לישא פנים בהוראה אף להכרעת רבותינו בעלי השו"ע" - מעשה רב (הגר"א) שהחמיר לעצמו ולא טלטל בעירוב, עד שלדעת תלמיד-תלמידו המשכנות יעקב "לא ישר בעיני מאד המנהג הלזה... דלאו שפיר עבדי וחוששני להם מחטאת".

ומאידך גיסא עמידתו האיתנה של הגאון בית אפרים המחזק ומקיים את "הסכמת בעלי השו"ע ומפרשיהם ובפרט אחרי שבתרומת הדשן הביא דהכי נהוג עלמא היתר פשוט ופסקינן דינים אפומיה, ודאי שאין לערער ולהרהר אחר המנהג כלל".

הרי דלפנינו "פרשת דרכים" מפולשת מקצה אל הקצה. כי בעוד שדרך א' הובילה ל"חשש חטאת" ואשר לכן: "לא שפיר עבדי" המתקנים צורת-הפתח להתיר הטלטול בכל העיירות,[41] הרי שדרך ב' הובילה לכיוון הפוך לגמרי[42]דאדרבה: "שראוי ונכון לכל קהל עם ישראל בכל מקומות מושבותיהם לתקן צורת-הפתח כדי שלא יכשלו בהוצאה מרשות לרשות ביום השבת קודש" - כלשון מרן החתם סופר.[43]

____________________________

[37] סיפר הגרי"ד סולובייצ'יק ז"ל מבוסטון בשיעורו בהלכות שבת (אייר תשכ"ג, "שיעורי הרב" עמוד רפ"ז): "בעת חילופי המכתבים שבין המשכנות יעקב והר"ר אפרים זלמן מרגליות, שבעה"ב היה, ולא תפס משרת רבנות, אך הי' נודע כפוסק דכולא גאליציא בזמן ההוא, וכן הג"ר יענקעלע קרלינער הי' נודע ומפורסם כפוסק הליטאי אפילו בחיי רבו הגר"ח מוואלוז'ין, הי' כל יהודי ב' העיירות מתעוררים ומעוניינים לדעת, מי ינצח את מי, במלחמתה של תורה. וכל תלמידי ישיבת וואלוז'ין היו מצפים לבוא הדואר עם המכתב החדש, בכדי לעיין בו מי מנצח. וביקשה אשתו של הגר"ח נ"ע, שיצאתה מהמטבח במיוחד בפרט לשואלו על כן, שיודיענה בעלה, כשיבוא הדואר מי נצח את מי... ולאחר שקרא המכתב (תשובת הבית אפרים) חזר ואמר לאשתו: ...דער גאליציאנער האט פארלוירן !!!". ועיין עוד להלן הערה 78. ויותר מסופר ב"תולדות רבנו חיים מוואלוז'ין" (ווילנא תר"ע, ונדפס כעת פעם ג מחדש) פרק י"א בהערה 6 וז"ל: "הגאון רבי מאיר מסלוצק סיפר לי בשם אביו הגאון זצ"ל, כי הגאון בעל משכנות יעקב הי' בתור תלמיד חבר להגר"ח... ובעת שבאה לפניו התשובה הידועה של בעל המשכנות יעקב (באו"ח סימן ק"ט) בנידון רשות-הרבים שלנו אשר מערבין אותן בצורת-הפתח, אמר אז כי דברי הגאון מהר"ז מבראדי בנוגע לתשובה הנ"ל לעומת דברי הגאון בעל משכנות יעקב, המה כדברי אברך מפולפל מול גאון זקן ומיושב...", ע"כ. [הנה פשוט דחלילה לנו להתעסק בהשוואות גדלותם של גאוני ישראל זה מול זה, ואין לנו אלא להעיר את תשומת לב הקורא שהגר"ח מוואלוז'ין עצמו פנה להגאון בית אפרים וביקש ממנו חוו"ד על תשובתו (ראה שו"ת בית אפרים אבה"ע סימן מ"ז). מה עוד, דבאותו דור דעה חיו הגאונים הגדולים הרעק"א, הקצות, הנתיבות והחתם סופר, ולא בכדי בחר המשכנות יעקב לערוך מערכתו זו דוקא לפני הגאון הבית אפרים, אם לא שהבית אפרים נחשב בדורו לגדול הדור. וראה עוד להלן הערה 62 עד היכן ביטל עצמו מרן החתם סופר להגאון בית אפרים.]

[38] בספר "קריינא דאגרתא" להגרי"י קניבסקי זצ"ל (חלק ב אות צו) כתב, שדברי המשכנות יעקב חזקים מאד שכן הוא ע"פ הגמ' ע"פ כללא דהלכה כריו"ח בפלוגתא דריו"ח ור"א (שאין הלכה כתלמיד נגד רבו) כו', וכפי הנראה שהבית אפרים לא העלה שובר ממשי לטענת המשכנות יעקב, עכ"ל. ותימא, דמדברי הקריינא דאגרתא משמע, כאילו הבית אפרים עצמו הוא זה שחידש דהלכה כר"א נגד רבו הוא משום דר"א קאי כרבנן, וע"ז התווכח עמו המשכנות יעקב. ובאמת כל המעיין בתשובת הבית אפרים, יראה שדבריו אלו נאמרו רק כדי "לתת תבלין" לפסק הרמב"ם והראשונים דעימיה שפסקו כר"א, וז"ל הבית אפרים (ריש סימן כ"ז): "מה שכתב (המשכנות יעקב) לפקפק על מה שכתבתי לתת תבלין לפסק הרמב"ם שפסק כר"א לגבי דריו"ח, וכתבתי דר"א תלמיד חבר הוא ואפשר למיפסק כוותיה. וע"ז האריך לדחות ובסוף כתב ונפלאתי מאד אשר כתב כ"ת לדחות פסק ברור משום דר"א תלמיד חבר היה לריו"ח ומה בכך כו'. וע"ז אני תמה, כי לא מלבבי הוצאתי פסק זה, רק הוא פסק הרמב"ם וה"ה והגמי"י כתבו טעמו שפוסק כר"א, והבאתי גם דברי הרשב"א שכתב הטעם משום דר"א קאי כרבנן", עכ"ל הבית אפרים. ועל כרחך צ"ל שהגאון בעל קריינא דאגרתא לא ראה כלל את דברי הבית אפרים בספרו, אלא רק מה שכתב המשכנות יעקב משמו, ולכן סבר שהגאון בית אפרים לא העלה שובר נגד דבריו החזקים הנ"ל של המשכנות יעקב, שלמעשה המה מכוונים להכריע נגד הראשונים הנ"ל ולא נגד הבית אפרים, וצ"ע. ומה עוד, שבתקופתנו הרי כבר נתברר בעליל שרוב מנין ובנין של הראשונים אכן ס"ל כר"א דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, וכמפורט מניינם להלן בהערה 180.

[39] בשו"ת מהרי"ט צהלון (סימו רנ"א) "פקפקו הלמדנים וקצת תלמידי חכמים על הטלטול בה בשבת...דבעינן דלתות ולא סגי בצורת-הפתח, כי בשכונת הגוים מקום קיבוציהם לתיפלה בימי אידיהן, היא רחבה גדולה שרחבה יותר משש עשרה אמה, והיא רשות הרבים, נמצא שאלו המבואות הם פתוחין לרשות הרבים...", והשיב המהרי"ט צהלון וז"ל: "דהרי כתב רש"י זלה"ה דבעינן ששים רבוא בוקעין בו. וכן כתב הרא"ש זלה"ה דרך פשיטות דבזמן הזה אין רשות הרבים, דליכא ששים רבוא. וכן כתבו התוספות ז"ל... וכתבו הפוסקים דנהגו לפסוק כהרי"ף ז"ל כשאין התוס' חולקים עליו, משמע דאם התוס' חולקים עליו פוסקים כהתוספות. והכא הרי התוס' ורש"י והרא"ש והטור כולם סוברים דבעינן ס' רבוא".

ואגב, לאור האמור בתשובת המהריט"ץ יובן היטב מש"כ הגה"ק בעל מנח"א ממונקאטש זי"ע בספרו נימוקי או"ח (סימן שצ"ד) בביאור מהו ה"חשש" המובא בשעה"כ, שהאריז"ל לא היה חושש וחוקר בענין העירוב שנעשה בשיתוף כל מבואות צפת. והוא, דלדעת הרמב"ם והדעה ראשונה בשו"ע דרחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה הוי רשות-הרבים אפילו אם אין ס' רבוא בוקעין בו - וע"ז כתב המנח"א - "ואולי בשווקי צפת היה מקום רחב ט"ז אמה", ולא חשש האריז"ל על כשרות העירוב דשם.

ועי"ש שכתב דאף ד"קשה לומר שהיו רחובות רחבים כאלו בימיהם בצפת ת"ו, דכידוע בנין המחמדנים בימיהם בארצות הקדם ברחובות צרים מאוד", עכ"ז נדחק וכתב ד"מכל מקום אולי היה כן". ואכן דבר ה' בפיו אמת, דהרי כן נמצא וכן היה בעיה"ק צפת בתקופת האריז"ל "רחבה גדולה שרחבה יותר משש עשרה אמה" ומבואות העיר היו פתוחים אליה, כעדות המהרי"ט צהלון בתשובתו הנ"ל. ואכן האריז"ל לא היה חושש - לפקפוק הלמדנים על הטלטול במבואות המפולשים לרחבה הגדולה מט"ז אמה – וכנימוקו של המהריט"ץ כי - "כמה גדולים גאוני עולם נוחי נפש אשר היו בארצנו ולא פקפק שום אדם מעולם, ועל זה נאמר אל תסג גבול עולם" [משלי כב-כח, ופרש"י: "אל תשוב אחור ממנהג אבותיך"]. דכיון ד"מנהג ההוראה" של גאוני עולם הקודמים דבעינן לרשות הרבים דאורייתא שיהא ס' רבוא בוקעין בו, שוב אין מקום לפלפולים ופקפוקים של "ספיקא דאורייתא". ומי לנו "בעל נפש" גדול מהאריז"ל, שלא חשש לפקפוק הלמדנים, אלא חשש להחמיר על דברי קבלה ד"אל תסג גבול עולם". וראה עוד להלן הערה 71.

[40] ואגב, גם הגר"ח מוואלוזי'ן כתב בתשובתו (הנ"ל בהערה 14) שנסתלקו רוב ראיותיו של המשכנ"י נגד שיטת רש"י, וז"ל: "אשר כתב (המשכנ"י) שגם לדעת רש"י ז"ל דמצריך ס' ריבוא למהוי רה"ר, היינו בפלטיא דוקא, אבל סרטיא הוי רה"ר לעולם, יפה כיון והוא פשוט וברור בדברי רש"י ז"ל, ובזה נסתלקו רוב הראיות שהביא מעלתו נגד המצריכים בקיעת ששים רבוא".

[41] חובה לציין, שלא כל תלמידי וואלוז'ין הסכימו על ערעור המשכנות יעקב "דלא שפיר עבדי וחוששני להם לחטאת", וכגון הגאון הגדול רבי יוסף מסלוצק ז"ל שפסק בתשובתו (סימן י"א) "שלא למחות ביד הנוהגים היתר ולסמוך על הפוסקים דהאידנא ליכא רשות-הרבים משום דליכא ס' רבוא בכל יום ולא הוי דומיא דדגלי מדבר... וסוגיא דעלמא אזיל כותייהו". ועי' בקונטרס "תיקון שבת" מש"כ הגאון רבי חיים ברלין בן הנצי"ב מוואלוז'ין, להרב דק"ק אדעס "נתתי שמחה בלבי על אשר שמו לבם לעסוק בתקון גדול בעירם לעשות עירוב" והזכיר שם שהעיר אדעס "נודעה לרבתי עם ויוכל להיות ששים רבוא בוקעין בה". וכן הגאון בעל "זקן אהרן" תלמיד הנצי"ב, המובא לעיל הערה 6. ובאמת אין זו תמיה לאחר גילוי תשובתו הקצרה של הגר"ח מוואלוז'ין שנדפסה לאחרונה בריש ספר אוצר רבי חיים ברלין - שו"ת נשמת חיים (ירושלים תשס"ח), והעתקנו דבריו להלן בסוף הקונטרס.

[42]ראוי להעתיק כאן מש"כ הגה"ק מוהרא"י פריינד אבד"ק נאסויד זצ"ל בתשובתו (הנדפס בס' מקוה ישראל סימן נ"א) וז"ל: "וכן אנחנו רואים אצל רבותינו האחרונים, שנתפשטה הוראתם במדינתנו... שאינם חולקים על השו"ע בשום פעם, כמו שאנו רואים לפעמים אצל רבני ליטא... אשר דרכי הוראתם לא נתקבלה אצל רבותינו ז"ל, מחמת כי הם הרהיבו בנפשם וכו', כי נתפשטה הוראה ברוב ישראל כהשו"ע... והא לך לשון קדשו של רבינו הדברי חיים ז"ל בחיו"ד סימן מ"ה... אין לזוז מפסק השו"ע מחמת איזה קושיא, כי ידוע לנו גודל שפלות דורות האחרונים, ולפלפל נגד הרמ"א הוא למותר, ואפילו יבוא אליהו אין שומעין לו נגד המנהג", עכל"ק.

[43] שו"ת חתם סופר או"ח סימן צ"ט. וכך כותב גם הגה"ק בעל ייטב לב אב"ד סיגוט (בספרו ייטב לב פ' וישלח) "ואני בעניי בשרתי צדק בקהל רב, בשבת שובה בין כסא לעשור, לעורר לבב אנשי העיר לתקן עירובי חצירות, להציל העם ממכשלה היוצאת מתחת ידם, באיסור הוצאה בשבת, בשוגג" (וראה עוד להלן הערה 64).

Part 3: Meoz U’Mekedem – Exploring the Historical Roots of the Machlokas Regarding Eruvin

חתימת ההלכה - השו"ע ונושאי כליו


אך בוואלוז'ין בתקופה זו, כנראה עדיין לא נתקבלה ונתקיימה הכרעה זו. וזאת כי הגר"א עצמו חלק, כידוע, גם בהלכה למעשה על הכרעות פוסקי גאוני קמאי קשישאי, ו"המקומות שחולק הגר"א על הכרעת השו"ע המה למאות"[22] וכדחזינן בביאוריו. [23]
והנה אף שדרכו בקודש של הגר"א ז"ל לחלוק על הכרעות בעלי השו"ע, היה חידוש בימיו, אך על הגר"א עצמו לא היה שום תמיה, כי סוף סוף "לא קם כמוהו מימות הקדמונים",[24] "ומימות רבינו (הרמב"ם) לא עמד כמותו לב מבהיל בשני תלמודים ובכל תורה שבע"פ וסדורה ושגורה בפיו".[25]
ואעפ"י שדרך מיוחדת זו היתה לכאורה בסמכותו של הגר"א בלבד, אך למעשה נראה שהגר"א עצמו לא סבר כן, כי ברוב ענוותנותו סבר שזהו המהלך הישר והנכון בכלליות,[26] כפי שהעיד גדול תלמידיו הגר"ח מוואלוז'ין, וז"ל: "הוזהרתי בזה מפי מורי קדוש ישראל רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א נ"ע מווילנא, שלא לישא פנים בהוראה[27] אף להכרעת רבותינו בעלי השלחן ערוך".[28]
עד שבאו תלמידיתלמידי-הגר"א והמשיכו בדרך זו שלא לישא פנים אף להגר"א, [29] ופשוט. מאידך, היו מרבני ליטא שאמנם המשיכו בדרך זו, אך אם מישהו הקשה על הגר"א והניח את דבריו בצ"ע, התרעמו עליו.[30]
כאמור, אעפ"י שהוראה תקיפה זו נאמרה מפי הגר"א לבחיר תלמידיו, אבל מכאן ועד להתפשטות הוראה זו שתשמש כהנהגה קבועה גם בין תלמידי תלמידיו ולדורות, שלא לישא פנים בהוראה לבעלי השו"ע, אין דעת העולם סובלתו,[31] כי הרי הגר"ח מוואלוז'ין עצמו כבר העיד,[32] שהגם שהוזהר כן מפי מורו ורבו: "אעפ"כ, מעודי זחלתי ואירא לקבוע הלכה עפ"י דעתי העניה והחלושה".[33]
אך עכ"ז תלמידו המשכנות יעקב, לא נשא פנים והמשיך לצעוד בדרך המופלאה הלזו,[34] וכדחזינן בהרבה מתשובותיו שאינו משועבד להכרעות השו"ע, ופסק דלא כוותיה.[35]
עצם גישה רגישה זו שדרך בה המשכנות יעקב, היא יסוד ושורש המחלוקת שעליה יצא הבית אפרים ללחום מלחמתה של תורה, כי בתקופתם כבר היו רבותינו בעלי השו"ע ונו"כ בבחינת "חתימת התלמוד", וקיימו וקבלו עליהם חכמי הדור לשמור ולעשות כהכרעתם.[36]
____________________________

[22] לשון החזון איש בקובץ אגרותיו (ח"א עמו' נח-נט) "הגר"א... נחשב כאחד מן הראשונים, ולכן חולק עליהם בכמה מקומות בתוקף עוז... לא יתכן לתמוה עליו למה יחלוק על השו"ע, והלא מקומות שחולק הגר"א על הכרעת השו"ע המה למאות".
[23] ועי' מה שכתבו בני הגר"א ז"ל בהקדמתם לביאורי הגר"א על או"ח וז"ל: "וכן הבטיח לי שיעשה פסקי הלכות מארבעה טורים בדעה מכרעת לכתוב רק דעה אחת הישרה בעיני חכמתו בראיות חזקות ועצומות שאין להשיב. ביקשתיו כמה שנים לפני פטירתו, והשיב לי פעם אחד, אין לי רשות מן השמים" עכ"ל. ולעומת זאת על השו"ע של מרן הב"י כתב החיד"א שקיבל בקבלה אשר "הסכימו מן השמים ותנתן דת ע"י מרן הקדוש". וכבר כתב הרמ"א ז"ל בתשובותיו אל הבית יוסף "חלילה להמרות דברי מעלת כבוד תורתו דמר, וכל החולק עליו כחולק על השכינה". (שה"ג ערך ב"י).
[24] הגה"ק מוהרא"ל צינץ מפלאצק זצוק"ל בשו"ת משיבת נפש סימן ט"ז.
[25]הגה"ק מהרי"א מקאמארנא זצ"ל בסוף הקדמתו לפירושו מעשה אורג ופני זקן על סדר טהרות. ואכן מצינו בשו"ת "לבושי מרדכי" (מהדו"ת סוף סימן מ"ו) שהגר"א חלק אפילו על הרמב"ם, עי"ש בקושיית הרב ה"שואל" על הפתחי תשובה (בשו"ע יו"ד סי' רפ"ט ס"א בדין הבא לקבוע מזוזה יניחנה בשפופרת) וז"ל: "בהנהגת החסיד הגר"א ז"ל כתב, לא יכרוך המזוזה בקלף וכדומה, שלא יהא חוצץ בין המזוזה למזוזת הבית עכ"ד וצ"ע". וע"ז הקשה מדברי הרמב"ם דנקט להניחה בקנה, וסתם קנה מוקף מכל הצדדים. והשיב הגאון לבושי מרדכי וז"ל: "והנה מרן [הגר"א] ז"ל ברב גדולתו וחילו הי' בידו לחלוק גם על דברי פוסקים ראשונים, ובפרט ברב חסידותו הי' מחמיר על עצמו".
[26] כדרכו בנגלותיה של תורה, כך גם בנסתרותיה הגר"א לא נשא פנים אף להאריז"ל. ואל יעלה על הדעת אפילו איזה הרהור חלילה ביחס של הגר"א להאריז"ל, וכדהזהיר תלמידו הגר"ח מוואלוז'ין (בהקדמתו לספרא דצניעותא) וז"ל: "לקחה אזני דבת רבים... להטיל מום בקדשי שמים... באמרם שהרב הקדוש די רוח אלקין קדישין ביה, האר"י ז"ל, לא הי' נחשב בעיניו ח"ו... עיני ראו יקר תפארת קדושת האריז"ל בעיני רבינו הגדול נ"ע, כי מידי דברי עמו אודותיו, אירתע כולא גופיה, ואמר, מה נאמר ונדבר מקדוש ה' איש אלקים קדוש ונורא כמוהו..." אלא, מה שהאמינו שאר המקובלים, ובפרט אצל תלמידי הבעש"ט, שכל קבלת האריז"ל כולה, היא תורה מן השמים מפי אליהו, זאת לא הי' מקובל אצל הגר"א, וכדכתב בעל התניא (באגרת קודש - ל"ד) וז"ל: "וידוע לנו בבירור גמור, שהגאון החסיד נ"י אינו מאמין בקבלת האריז"ל, בכללה, שהיא כולה מפי אליהו ז"ל, רק מעט מזעיר מפי אליהו, והשאר מחכמתו הגדולה, ואין חיוב להאמין בה... ולו משפט הבחירה לבחור לו הטוב והישר מכל כתבי קודש הקדשים האריז"ל...", הרי דאע"ג דהגר"א אירתע כולא גופיה מקדוש איש אלקים קדוש ונורא האריז"ל, עכ"ז לא נשא פנים מלחלוק עליו בפירושי תורת הנסתר, כמו על שאר גדולי האחרונים, כולל בעלי השו"ע [בדרך אגב, יש לציין שהגאון בעל אגרות משה פסע בזה בעקבות הגר"א ז"ל, כי בתשובותיו (או"ח ח"ד סימן ג) כתב וז"ל: "האר"י ופע"ח אף שגדול מאד, הוא כאחד מכל הפוסקים שרשאין לחלוק עליו אף בדברי הקבלה..."].
[27] בתשובותיו חוט המשולש (סוס"י ט) מודפס כאן תיבת וכו' בהשמטת חמשת המלים הנזכרים למעלה (-אף להכרעת רבותינו בעלי השו"ע).
[28] עליות אליהו עמו' 56. ועי' מש"כ בספר רי"ז מסלאנט עמו' קמ וז"ל: "וקיבלתי בשם הגאון העצום רי"ד הלוי מבריסק זצ"ל, כי ניתן להגר"ח [מוואלוז'ין] זצ"ל רשות מרבו, שלא לישא פנים בהלכה עד הרא"ש ז"ל, [ולא עד בכלל]". ובספר רוח אליהו (לייקוואד, תשי"ד) בשם הגר"א קוטלר זצ"ל, שהגר"א ז"ל הודיע להגר"ח מוואלוז'ין "דיש קבלה נאמנה שעד הרמ"א יכול לחלוק מסברא, ועד הרא"ש בראיות".
ועוד כתב בס' רוח אליהו הנ"ל על דבר השאלה "אילו הגר"א הי' חי בתקופת האמוראים, האם הי' נחשב לאמורא", השיב הגר"ח מוואלוז'ין: "חס ושלום, אולי כהרי"ף והרמב"ם". ולפי נוסח אחר: "אולי כהרמב"ן והרשב"א". וראה נוסח שלישי במבוא לספר הכוזרי שיצא לאור ע"י הגאון ר' יחזקאל סרנא זצ"ל, שבשעה שאמרו להגר"ח מוואלוז'ין על הגר"א שהוא נחשב כהרמב"ן, נרתע הגר"ח ואמר "לא, אולי כהרשב"א" (וראה ספר "החפץ חיים" לרמ"מ ישר עמוד 1). אך מצינו בזה עוד נוסח רביעי, והוא בספר "שיעורי דעת" להגאון רבי יוסף יהודה ליב בלוך מטעלז זצ"ל, במאמר "אם ראשונים כמלאכים" ד"ה והלא זהו (דף קעט בדפוס ראשון) שכששאלו תלמידיו את הגר"ח מוואלוז'ין, לו היה חי הגר"א בדורם של האמוראים, האם היה אמורא, ענה: "אילו חי אלף שנים פעמיים, לא היה מגיע עד קרסוליו של אמורא, אולי כהרמב"ן". ונכדו הגרי"ז בלוך ר"י עץ חיים במאנסי (בקונטרס "השמש בגבורתו" עמוד ח), הסביר הכוונה, דבעוד שלפי הנוסחאות הראשונות החשיב הגר"ח את הגר"א כאחד הראשונים ממש, אך לפי הנוסח הרביעי של זקינו זצ"ל, על אף מדרגתו וקדושתו של הגר"א, ובנוסף עוד אלפיים שנות עמל כעמלו בחייו, רק אז אולי היה כהרמב"ן, עי"ש.
[29] עי' בשו"ת אהל משה לרבי אליעזר משה הורוויץ, הגדול מפינסק, נדפס באור התורה פרק ט"ז אות יב, וראה בהערה הבאה.
[30] וז"ל הגדול מפינסק (שם): "והנה קנאת אליהו אכלתהו, על כי באתי בצ"ע על דברי קדשו של הגר"א ז"ל, ודרך בזה בדרך הרבה מרבני ליטא שיחיו. אנכי לא כן עמדי ולא אחשוב היות נוחה בזה דעתו של אותו צדיק, אשר האיר עיני העם לחפש בחורין וסדקין אחר כל הראשונים ז"ל, ולא לשאת פנים נגד האמת לפי ראות העין... והבאים אחר הגר"א ז"ל כבעל "חיי אדם" שידע עוצם קדושת רבינו ז"ל, וגדול תלמיד תלמידו בעל משכנות וקהלת יעקב ז"ל, וכן שמעתי בשם הגר"ח מוואלוז'ין... והמאמינים בזה לא תלמידיו הם, כי לא למדו דרכו רק דרך מנגדינו אשר יעקשו הישרה למען כבוד גדוליהם, והוא כבוד המדומה". ועי"ע מש"כ בעל "חיי אדם" (בהקדמתו לבינת אדם הנספח לספרו חכמת אדם) וז"ל: "והנה דברי מחותני גאון ישראל וקדושו אשר מימיו אנו שותים המקובל האלקי החסיד המפורסם מוהר"ר אליהו חסיד דקהלתינו, לא הבאתי כלל דבריו כמעט, רק איזו גרגרים, כי שמעתי דיבת רבים המתרעמים עלי על שבאיזו מקומות בחיבורי חיי אדם השגתי עליו, ובלתי ספק שאנשים האלה אינם בקיאים בלימוד הפוסקים... ובודאי זה הוא נחת רוח להגאון יותר ממי שיאמר שפיר קאמר, ועתידין ליתן הדין על שמונעים נ"ר מהגאון", עכ"ל.
[31] כפי שסיפר הגרי"ד סאלאווייציק ז"ל ראש ישיבת בריסק ירושלים משמיה דאביו הגרי"ז גאב"ד בריסק זצ"ל, שהיו שלושה שחלקו על השו"ע. הא' היה הגר"א ז"ל, איהם האט מען פארשטאנען. הב' היה הגר"ח מוואלוז'ין, און איהם האט מען געדולט. הג' היה המשכנות יעקב, און איהם האט מען ניט מוחל געווען" (מפי הרה"ג י. ג. שליט"א תלמיד הגרי"ד זצ"ל), וראה להלן הערה 35 והבן.
[32] בשו"ת חוט המשולש (סימן ט) שכתב להגאון בעל עצי אלמוגים אב"ד אה"ו.
[33] ובזכרונות "מקור ברוך" (חלק ג טז-ב) סיפר בשם אביו הגאון בעל "ערוך השלחן" אב"ד נאווארדוק, ששמע מפי הגאון רבי אלי' גולדבערג אב"ד באברויסק, שפעם אחת ישב רבו הגר"ח מוואלוז'ין ז"ל וסביב שולחנו ישבו תלמידיו הגדולים וביניהם רבי טעבלי ממינסק, רבי יוסף מסלוצק, רבי יעקב מקארלין, והנה אשה אחת באה בשאלה כי הכינו צנון בשומן, ואח"כ נודע כי הסכין שחתכו בו הצנון היה של חלב. ויחשוב רבי חיים לרגע, וישאל את האשה האם הצנון היה מראה שחור או לבן, ותען האשה - מראה לבן. והשיב רבי חיים: אם כן, הצנון כשר לאכילה. ולתלמידיו המשתאים הסביר רבי חיים: הנה אנה ה' לידי מקרה, אשר על פיו אשנה לכם פרק בדרכי הוראה. דעו לכם, כי מקובל אני מרבינו הגדול הגר"א, שלא אבטל דעתי בהוראה מה שנראה לי לודאי וברור. אך עכ"ז הורה לי שעלי להיות מתון וזהיר מלעבור על פסקי השו"ע, וכאשר יבא לידי מקרה בהוראה שדעתי נוטה אחרת מפסק השו"ע, אשתדל ואתיגע לתור ולחפש אחר איזה פתח ואמתלא, אף כי קלים ורפויים, ולומר, שלאופן כזה, או למצב ולמקרה כזה, לא כיון השו"ע, ובתנאים כאלו לא היה השו"ע פוסק כך. ובזה אקיים גם את פסק השו"ע וגם את דעתי. והנה השו"ע (בסימן צ"ו) תופס בדעה זו שהצנון הוא מהמינים החריפים, אלא שאני דעתי נוטה בהחלט לדעת אלה הפוסקים שהצנון לא נחשב למין חריף. ומצאתי פתח ואמתלא להתיר הצנון לאשה, כי ראיתי בספרי חוקרי תכונת האדמה בארצות שונות, כי בארץ ישראל תוציא האדמה צנון רק ממראה שחור מבחוץ, והיודעים יודעים כי הצנון השחור טעמו יותר חריף מהצנון הלבן, והואיל ובעל השו"ע חי בא"י בעיר צפת ושם כתב את ספרו, יש מקום לומר שהשו"ע מודה שצנון לבן אינו מהמינים החריפים, לכן הוצאתי את השאלה להיתר, עכת"ד.
[34] כעדות הגדול מפינסק לעיל בהערה 30.
[35] ראה מה שכתב גאון-ישראל רבי שלמה קלוגער בשו"ת טוב טעם ודעת (מהדורא תנינא דף ס בהשמטות לסימן מד) וז"ל: "ואל ישגיח בספר משכנות יעקב, כי כל ספר זה אינו נוח לי כי הרב הנ"ל בחר לו דרך להכריע בין הראשונים ולהכניס ראשו ביניהם, ולא כן דרך הישר ודרך חכמי זמנינו ומאשר היו לפנינו, כי חלילה להכניס עצמנו בין הראשונים, רק בדבר חדש אשר לא דיברו הראשונים, בזה הרשות נתונה לתלמידים כחכמי זמנינו לומר דעתם". ובשו"ת עין יצחק להגאון רבי יצחק אלחנן (או"ח סימן א או"ק ח) וז"ל: "והנה המשכנות יעקב... כתב דיש להחמיר... עכ"ז אין לנו להחמיר נגד השו"ע". ושם ביו"ד סימן י"א או"ק א "אין לנו לחוש לקושיות המשכנות יעקב, ולדברי הראשונים והשו"ע אנו שומעין". ובעין יצחק ישנם עוד כמה וכמה תשובות שחולק על המשכנות יעקב מטעם זה. ובשו"ת אבני נזר (אבה"ע סימן ק"ע) "ראיתי בס' משכנות יעקב... ותמיהני על המחבר הזה... אלא ודאי הני מילי בדיאי, וחלילה להעלותם על לב" (ובשו"ת מנחת יצחק ח"ו סימן קנ"ה ד"ה אלא שעדיין, כתב דמה שהאבנ"ז כתב דברים מרעישים הוא כנראה "משום דלפי שיטת המשכנות יעקב יש הוצאת לעז על כמה גיטין בישראל, דהמנהג פשוט שלא כדבריו"). ובחזון איש (זבחים סימן כ [השני] אות י"ב בד"ה בהא דכתבנו) "ראיתי במשכנות יעקב שכתב לפרש... אין לנו לנטות מדברי הראשונים אפילו במקום הקשה לנו".
[36] עי' שו"ת פני יהושע ח"ב סימן נ"א להגאון בעל מגיני שלמה וז"ל: לפי מנהג בני מדינתינו יצ"ו בדבר המודפס בשו"ע אין לשנות ח"ו שום דבר וכתורת משה, ואפילו בדברים המוכרחים מחוייבין אנו לעייל פילא בקופא זעירא דמחטא. ובשו"ת צ"צ (הראשון) סוף סימן ט, ובשו"ת חתנו הגאון בעל עבוה"ג סמ"ח שכתב דכל הפורש ממנו כפורש מן החיים. ובשו"ת שער אפרים סימן קי"ג. ובשו"ת חו"י בהשמטות. ובקיצור תקפו כהן סימן קכ"ג וקכ"ד וז"ל: קיימו וקבלו חכמי הדור לשמור ולעשות ככל האמור במטבע הקצר השו"ע והרמ"א ז"ל, ולדעתי אין ספק כי הכל בכתב מיד ה' עליהם השכיל ורוח ה' נוססה בם להיות לשונם מכוון להלכה וחפץ ה' בידם הצליח". וה"בית אפרים" עצמו כבר כתב (ביו"ד סימן ע"ו) "חלילה לזוז זיז כל שהוא מדברי השו"ע אשר קיימו וקיבלו עליהם כל ישראל, וכמ"ש הרמב"ן שאעפ"י שאנו מדמין, אנו נותנין ראשינו תחת כפות רגלי הראשונים ז"ל".