גם הגאון הגדול רבי יוסף אלי' הענקין זצ"ל, הי' מגדולי התומכים והפעילים למען תיקון העירוב במאנהעטען.[99]
ברם הגאון בעל אגרות משה זצ"ל, כאמור, לא הצטרף לדעת הרבנים הגדולים הנ"ל, מחמת חומרותיו המבוססים על חידושיו[100] בהלכות עירובין, שהם נגד פשטות השו"ע[101] וכל הפוסקים.[102]
אשר לכן פשוט, שכל אלו אשר לא קבלו עליהם את חומרותיו הנ"ל, והמה סרים למשמעתם של הרבנים הנוקטים כדעת רוב הפוסקים מאז ומקדם, לא שייך להעלות על הדעת כלל לדוןאותם כמחללי שבת ר"ל,[103] וכדחזינן מפורש בתשובתיו לגבי מאנהאטען דאף שלא הסכים לצרף עצמו להרבנים המתירים,[104] ברם הקפיד להדגיש שהוא מכיר בדעתם והרשות בידם[105] לתקן העירוב "כי טעמי ההיתר הם מרובים ויש להם על מה שיסמוכו", ואינו מוחה בהמתירים,[106] וכן כתב מפורש בתשובתו לגבי ברוקלין, ואדרבה כל הסיבה שנזדקק לברר דעתו בחידושיו להחמיר, הוא רק מחמת זה שפרסמו בשמו שהוא ג"כ סובר כהרבנים המתירין, לכן הי' מוכרח לבא בזה לברר מה שהוא בעצמו סובר.[107] וגם לאחר זאת לא רצה להחשיב סברתו לפס"ד ברור.[108]
מה עוד, שכבר נתברר בשנים האחרונות ע"י ג' כתות של רבנים חשובים,[109] אשר טרחו לסובב סביב העיר ברוקלין מג' צדדיו, ומצאו שיותר מ-99 אחוז מהעיר מוקף בג' מחיצות גמורות, והחלק הפרוץ הוא פחות מאחוז אחד, ואף שם ה"עומד מרובה על הפרוץ", וא"כ הוי רשות היחיד מן התורה,[110] אף לדעת בעל אגרות משה זצ"ל.[111]
____________________________
[99] כמבואר במכתבו האחרון מיום כ"ח תמוז תשכ"א וז"ל: "גלוי הוא שיש יסוד גדול ודעת גדולים, לתקן עירובין במנהטן, שלא גריעה בזה מכמה כרכים בעולם שתקנו שם עירוב, ועדיפא מזה. הועד לתיקון עירובין מנהטן כולל מספר רבנים חשובים, אדמורי"ם, ובע"ב חשובים וכו', והם משתדלים לקבל הסכמת עוד רבנים מובהקים ואח"כ לקרוא לאסיפת רבנים גדולה להחליט על התיקון, לאחר שיעשו כל התיקונים הצריכים. לדעתי לא ימתינו עד שיתקבץ כינוס רבנים בגלל זה, כי מנסיון יודעים אנו שזה יקח הרבה זמן, וחבל על הזמן שבינתיים, אלא יעשו תיכף מה שאפשר ומה שנחוץ לעשות, ואחר התיקון יפרסמו שהתיקון נעשה ושממונים עליו רבנים משגיחים... הועד צריך להשיג קרן קבוע כדי שיוכלו לשלם שכר של שני משגיחים ת"ח מפורסמים שישגיחו על העירוב, ולזרז רבנים שיעשו מחיצות כדי לעשות עירובי חצרות בהבאראס ברוקלין, בראנקס וקווינס וכו' שאין שם עירוב כללי" (כתבי הגרי"א הענקין, סימן כ"ה).
[100] כפי שכתב בעצמו וז"ל בתחילת ענף ה' (או"ח ח"א סימן קל"ט): בענין הס' רבוא נלע"ד דבר חדש. ואכן כמה מחידושי האג"מ לחומרא הם נגד מה שנקטו להלכה שאר הפוסקים שלפניו. ולדוגמא בדין ס' רבוא שנקטו הפוסקים להצריך את הס"ר להיות בוקעין ב"רחוב" עצמו (עי' רשימת הפוסקים להלן בהערה 102), ואילו בשו"ת אג"מ חידש (להחמיר) שמצרפין ס"ר מכל הרחובות יחדיו, שהם על שטח של י"ב על י"ב מיל (כגודל שטח מחנה ישראל במדבר), ובאמת הוא עצמו פסק קודם כדעת רוב הפוסקים הנ"ל, כמוכח מתשובתו (שם סימן ק"ט) שכתב ג' חדשים קודם, וז"ל: "וגם הא דנוא יארק וברוקלין יש אולי מקומות שהם רשות-הרבים-דאורייתא, שהולכין שם ס' רבוא, ואם בנוא יארק אפשר שאינו דאורייתא מצד היקף המחיצות לבד הגשרים, מ"מ בברוקלין אפשר יש מקומות שהם רשות-הרבים".
והנה לאחר חידושיו הנ"ל, נזקק האג"מ להוסיף עוד דבר חידוש, שאת הס"ר שברחובות העיר מחשבין עפ"י אומדנא שרק א' מתוך ה' מתושבי העיר נמצאים ברחובות, וכדי שיהיו ס"ר ברחובות צריך שיהיו פי ה' פעמים אוכלוסין בכלליות העיר, דהיינו כג' מיליון תושבים (או"ח ה' סימן כ"ח או"ק ה ובסימן כ"ט). הכרחו של האג"מ לחדש שיעורו זה של ג' מיליאן, הוא היו ערים גדולות באיירופא, כמו ווארשא, שתיקנו בה צורת-הפתח אע"פ שהיו בה ששים רבוא תושבים, וכדנימק זאת בתשובתו (או"ח ד' סימן פ"ז) וז"ל: "ואף שנסתפקתי שם דאולי סגי ביש בעיר ס' ריבוא ביחד עם הנמצאים בבתים, יותר מסתבר דאין להחשיב בכלל הס"ר אלא אלו הנמצאים בחוצות, דהרי במדבר היו שם בהמחנה יחד עם אלו שבבתים פי ארבע או חמש מס"ר, שלכן מכיון שנמצאו כרכים גדולים דתיקנו בהן עירובין, משמע שהקלו בזה" (ראה להלן הערה 182). ודברי אג"מ אלו הם פירכא עצומה לאלו הטוענים דמחמת שמתגוררים בעיר ס"ר תושבים כבר הוי רשות-הרבים דאורייתא ולא יהני צורת-הפתח, וזהו ודאי נגד מנהגן של ישראל.
[101] וכפי שהגר"מ פיינשטיין עצמו מודה שאין זה פשטות לשון השו"ע (באג"מ או"ח ח"א סימן קל"ט ענף ה ד"ה ולכן אני אומר) וז"ל: "ומה שנקט הש"ע לשון כזה שיותר משמע שיהיו עוברין בו באותו מקום לבדו כל הס' רבוא, הוא בשביל דרכים שמחוץ לעיר ששם צריך שיהיו עוברין בו באותו הדרך, לכן לא חש למינקט לשון זה, כיון שיש לפרש לשון זה ברחובות העיר על העיר, אף שהוא בדוחק, כיון שהוא לשון מרווח על הדרכים".
[102] כפשטות השו"ע דכל שהס"ר אינו ברחוב אחד, אלא בהצטרפות מכל העיר אינו נחשב לרשות הרבים כמבואר בשו"ת בית אפרים (סימן כ"ו ד"ה ואמנם בדף מה:) כמוכח ממה שהביא מתשו' הח"צ לענין אינגלטיריא שהס' רבוא דשו בסרטיות ופלטיות, וכן ממה שכתב לעיל דף מד: ד"ה הנה ערכתי, דהס"ר של שיירות הולכי המדבריות צריכין להיות מצויין שם כל שעה), וכן מבואר גם בשו"ת משכנות יעקב בדעת המחבר (סימן קכ"א דף קכה), ובאשל אברהם (סימן שמ"ה) ובשו"ת מהרש"ם (ח"ג סימן קפ"ה) ובשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סימן ג') ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סימן ד') כפי שנתבאר בארוכה בתשובת נכדו כ"ק אדמו"ר ממונקאטש שליט"א). וכן מדוקדק בלשון המשנה ברורה (בשער הציון סימן שמ"ה או"ק כה בדין דס' רבוא עוברין בכל יום) שכתב, דבעינן "שיעברו דרך המבוי המפולש". וכן כתב בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סימן כ"ה), ובחזו"א (סימן ק"ז ס"ק ו', וראה להלן סוף הערה 185), ובשו"ת תירוש ויצהר (סימן ע"ג), ובשו"ת בית אב (ח"ב סימן ה' או"ק ב), ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סימן ל"ב), ובשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן ל"ו). ובשו"ת אבן ישראל או"ח (ח"ח סימן ל"ו). ועי"ע בס' תפארת יעקב (ח"ב פרק ל"ט או"ק ל"ג) שהוכיח מפורש כן משו"ע הרב עי"ש.
(ואגב, ישנם הרוצים לדקדק מלשון הבי"א דלא בעינן ס"ר ממש ברחוב, אלא סגי שהרחוב עלול ואפשר שיעברו בו ס"ר, אע"פ שבמציאות אין עוברים בו ס"ר כלל. זה אינו, דהרי כתב הבי"א מפורש (שם דף מד:) וז"ל: "אם [אין] שם במקומו וסביב לה כמספר הזה וגם אינה רוכלת העמים אשר אלי' יבואו מאפסי ארץ ס"ר, אף שהוא לרבים הוכן לעבור שמה כשיבואו, השתא מיהא ליתנייהו כו' אף שהוא דרך סלולה ומעבר לרבים מ"מ הזמנה לאו מילתא". וכן כתב להלן (דף מו.) "ופשיטא דמצויין ממש בעינן, והיינו שיהא עלול לכך שיבואו לשם אלה מפה ואלה מפה, דוגמת דגלי מדבר דאמרינן דמחנה לוי' רה"ר לפי שהי' הכל מצויין אצל משה רבינו כו', שיהא דרך סלולה לס"ר המצויין שם בקירוב מקום ועוברים ושבים שם בכל עת עד שאפשר שביום אחד יעברו כולם בדרך ההוא", עכ"ל הבי"א. ועי"ע במהרש"ם, ובמנח"א ובמנח"י (המוזכרים לעיל) שהבינו כן בפשטות בדברי הבי"א דמצויין ממש בעינן, ועכ"פ לפרקים).
[103] וכבר פרסם תלמידו הגר"א בלומענקראנץ (שליט"א) [זצ"ל] מכתב מחאה נגד הצועקים "חילול שבת" על המטלטלין בעירוב, וז"ל: "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך... ותדעו שבדורות שלפנינו כגון בעיר ווילנא, שהעירוב נעשה בפקודת האחיעזר, הקורות של הצורת-הפתח היו מן הצד והאחיעזר התיר צורת-הפתח כזה אף שרוב גדולי ישראל לא התירו והרבה לא נשאו בתוך העירוב, אבל ח"ו אף אחד לא הוציא המילים מחלל שבת על אף אחד מישראל. וכן אף שהמשנה ברורה כתב (בסימן שמ"ה) שיש להחמיר כהמשכנות יעקב בנוגע לס' ריבוא, מ"מ בראדין היה עירוב מטעם הרב, והפץ חיים לא מחה ולא קרא לאף אחד מחלל שבת. (וטוב לדעת שהמשכנות יעקב הוא חומרא, אבל למעשה עמא דבר שבכל התקופות לא החמירו כהמשכנ"י). וכן בטאראנטא קאנאדא הי' ויש שם עירוב אף בשעה שהגר"י קאמענעצקי זצ"ל היה שם רב, ואף שהיה ידוע שלו לא היה ניחא לי' בהקמת עירובין בעיירות גדולות, ומ"מ לא יצא ח"ו בגידופין נגד עם ד' שכן השתמשו בהעירוב. וכן היה במאנסי שהעמידו עירוב בהסכמת מרן מורי ורבי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, ואף שם הגר"י קאמענעצקי זצ"ל לא היה ניחא ליה בעירוב ואמר לידידיו שלא להשתמש בהעירוב, ומ"מ לא שמענו מאף אחד שום זלזול או התדברות לא נכונה על אף אחד שכן השתמש בעירוב" - וסיים מכתבו - "שאנו אין לנו אלא לציית כל אחד ואחד להוראת מרא דאתרא שלו או להוראת חכם שאצלו הוא שואל את שאר שאלותיו הקלות והחמורות. וע"ז באתי על החתום היום יום חמישי בשבת י"ג יום לחדש שבט לסדר 'פקד יפקד אלקים אתכם' שנת ה'תש"ס פה פאר-ראקאוויי נ.י. נאום אברהם בן הרב חיים מנחם בן ציון בלומנקראנץ".
[104] ה"ה הרבנים הגאונים ראשי "ועד העירוב דמאנהעטען" לאחר שהתייעצו עם שני גאוני התורה וגדולי ההוראה הגרים במאנהעטען, הגר"מ פיינשטיין זצ"ל והגרי"א הענקין זצ"ל ע"פ התנאים המפורטים בקונטרסיהם, ע"כ באו לידי החלטה לתקן העירוב בפועל ע"י אותם התנאים (ראה דברי מנחם או"ח ב עמודים טז-יז), ובאו על החתום ביום כ"ט אייר תשכ"ב. תאריך זה היה י"ח ימים קודם יציאת הכרוז שכנגד מטעם אגודת הרבנים המוזכר להלן בהערה 106.
[105] "ביארתי באורך שודאי יש טעמים גדולים להתיר לתקן במאנהעטען, אבל כיון שיש גם טעמים להחמיר כפי שביארתי שלא מבורר מנהג נגדם ומצד החשש שלא יתירו במקומות שא"א לתקן כדהוכחתי מירושלים, איני רוצה להצטרף להמתירים, אף שאיני מוחה בהמתירים, מאחר שהטעמים להתיר מרובים. ומצד החשש שהוכחתי מירושלים, בדיעבד בשיערבו הרי יהי' מותר. וכיון שהם סוברים להתיר אף אחר שראו מה שכתבתי באג"מ סימן קל"ט, בודאי הרשות בידם לעשות כמו שהם סוברים, ובעלי נפש יראי ה' שיחושו להטעמים להחמיר שכתבתי לא יטלטלו" (הפרדס, שנה ל"ג חוברת ט', תשי"ט).
"כבר אמרתי שאין בידינו למחות ביד המקילין, וכשיתקנו הרי יהי' מותר לאיזה שיטות. גם הם רבנים גדולים ומי ימחה בהם מכיון שסוברים לפי הכרעתם שיכולין לתקן, והם ראויים להוראה. אבל אני בעצמי איני יכול לסייע בזה... אבל רבנים הסוברים שיש לתקן, רשאים לעשות כמו שהם סוברים" (אג"מ או"ח ד' סימן פ"ט).
"...שכתבתי שאני אוסר, כדביארתי באריכות בספרי (אג"מ ח"א דאו"ח סימן קל"ט) אבל אין בידי למחות כשנמצאו רבנים שראויים להוראה שאף שראו מה שכתבתי אם מ"מ הם מקילין" (אג"מ יו"ד ג' סימן קס"ב).
[106] וע"כ רבים תמהים על הסתירה שבין שיטתו לבין חתימתו המופיעה על הכרוז שנתפרסם ע"י אגודת הרבנים וזו לשונה: "במושב אגודת הרבנים שהתקיים ביום ד' פ' בהעלותך ח"י סיון תשכ"ב, הוחלט להודיע ברבים את ההוראה שיצאה מאגוה"ר זה כבר, שאי אפשר בשום אופן לתקן עירוב במאנהאטען, ואסור לטלטל במאנהאטען אף אחר התיקונים שעשו, או שיעשו, איזה רבנים. וכל מי שיסמוך על עירוב במאנהאטען יחשב למחלל שבת" עכ"ל. כרוז זה נתפרסם בחתימת הגר"א קוטלר והגר"מ פיינשטיין זצ"ל ועוד. ועל כך מקשין העולם, הרי תוכן כרוז הנ"ל סותר את שיטתו שחזר עליה האג"מ בכמה מתשובותיו. דבשלמא חתימת הגר"א קוטלר זצ"ל תואמת עם שיטתו המבוססת על ה"חוששני לחטאת" של המשכנ"י, אך הגר"מ פיינשטיין הרי כתב מפורש שדעתו אינו כן. ובאמת הגר"מ פיינשטיין מתייחס באגרות משה לכרוז זה באופן המעורר תשומת לב, וז"ל תשובתו (באג"מ ח"ו בהשמטה על יו"ד ח"ג סימן קס"ב ד"ה הנה התשובה): "בי"ח סיון תשכ"ב נתאספו הרבנים באגוה"ר בראשותו של הגאון הגר"א קוטלר ז"ל וראשי הישיבות והודיעו ברבים שא"א בשו"א לתקן עירוב במאנהעטען ואסור לטלטל אף אחר כל תיקונים שעשו ושיעשו איזה רבנים", עכ"ל. הרי שהעתיק מילה במילה את נוסח הכרוז הנ"ל מבלי שום זכר להמילים ד"המטלטל יחשב למחלל שבת"...
[107] "כשהיו אצלי הרבנים החשובים הרה"ג מוהרש"ז שארפמאן שליט"א והרה"ג מוהר"נ שרייער שליט"א בדבר תיקון עירוב בפלעטבוש, ואמרתי שאיני רוצה להתערב בזה, כי הרי כמה שיטות איכא בפירוש מה זה רשות הרבים ובפירוש דלתות נעולות וספרי הש"ע מצויים. אבל מאחר שיצא קול שאני מתיר בעצם מצד לשון זה שאמרתי, מוכרח אני לבא בזה לברר בקיצור מה שאני בעצמי סובר" (אג"מ או"ח ד' סימן פ"ז).
[108] "עכ"פ אני סובר לדינא כדכתבתי, אבל לא רציתי לומר זה לפס"ד ברור, מאחר שלא הוזכר זה בפירוש בדברי רבותינו האחרונים, ובערוך השלחן משמע שודאי לא נחית לזה... אבל בזה טעם שלא אמרתי למה שאני סובר לרבנים חשובים לפס"ד ברור. אבל מאחר שיצא קול שאני הוא המתיר, שהוא בעצם נגד מה שכתבתי ונגד מה שאני סובר כן לדינא, הוכרחתי לכתוב מכתבי זה" (אג"מ שם). הנה דבריו הברורים המפורשים הללו שנכתבו בעצם כי"ק, הרי הם סתירה משוועת לדברי הכרוז משנת תשל"ט בו הדפיסו: "וכן כבר פרסם מרן הגאון ר' משה פיינשטיין שליט"א פס"ד להלכה למעשה בספרו הגדול אגרות משה, ובמכתבים לשואלים בנידון הנ"ל, לאסור תיקון עירובין בניו יארק וברוקלין, ולכן באנו להודיע בשער בת רבים שאסור לתקו עירוב באיזו שכונה בניו יארק וברוקלין בלי שום הוראת היתר כלל, ואפילו אם יתקנו בה עירוב, ג"כ אסור לטלטל בו". הרי דעל כרחך כרוז הנ"ל מזוייף מתוכו. וה"ה לגבי הכרוז משנת תשמ"א. גם מה שכללו בכרוז של שנת תשל"ט את לשון הכרוז משנת תשכ"ב, שכאילו ברוקלין הוא חלק מהאיסור על ניו יארק, הוא זיוף מוחלט, כי בהכרוז המקורי הנ"ל (תשכ"ב) מפורש דקאי על העיר מאנהעטען, ולא על ניו יארק רבתי. הזיוף השלישי בכרוז של תשל"ט היא השתלת שמו של הגרי"א הענקין כאילו גם הוא הי' בין החותמים על הכרוז של תשכ"ב, בזמן שעל הכרוז המקורי אין זכר לחתימתו, ולא עוד, אלא ד' שנים אח"כ כאשר חזרו לפרסם לשון כרוז תשכ"ב בתאריך כ"ג ניסן תשכ"ו ב"הפרדס" (שנה מ' חוברת ח') גם שם לא מופיע שמו בין שאר החותמים, וכאמור לעיל (בהערה 99) שהגרי"א הענקין זצ"ל היה מגדולי תומכי ומזרזי תיקון העירוב כמפורש בכתביו.
[109] ה"ה בית דינו של הגר"י ראטה שליט"א אבד"ק קארלסבורג, רבני כולל "עמק הלכה" בשליחות הגאון רבי טוביה גאלדשטיין זצ"ל, הגר"ש הכהן גראס שליט"א דומ"ץ דק"ק בעלזא.
[110] ואף שהמשכנ"י והגר"א קוטלר ס"ל דפירצה יותר מי' אמות מבטל דין מחיצה, הרי דעת רוב הפוסקים דזה רק מדרבנן, ובזה גם הגר"מ פיינשטיין קאי כרוב הפוסקים (עי' אג"מ או"ח ח"ב סימן פ"ט-צ') וע"כ מהני תיקון צורת-הפתח על פירצות שהם יותר מי' אמות.
[111] הגם שהגאון בעל אג"מ זצ"ל אסר את מאנהעטען אע"פ שהיא מוקפת במחיצות, הנה ג' חידושי יסודותיו להחמיר אינם נוגעים לעירוב של צוה"פ בברוקלין, וכדלהלן:
א. מה שהצריך האג"מ דלתות בגשרים של מאנהעטען, לא הצריכם אלא לצורך סתימת הפרצות בגשרים, הואיל והפירצות נמצאו מחוץ למחיצות, משא"כ במקום שצוה"פ נמצא בתוך שטח המוקף מחיצות, לא בעי דלתות כי הוא רה"י מה"ת דסגי צוה"פ כמבואר בתשובתו (או"ח ח"א סימן קל"ט סוף ענף ג בד"ה אבל להר"י) וז"ל: "אין להצריך דלתות אף שבקעי שם רבים דס' רבוא, כיון דהוא רק תקון הרה"י... אבל כשהוא כבר רה"י אף שבקעי רבים רק שנאסר בפרצה, אין למילף שגם בזה החמירו שלא יועיל צוה"פ לתקן הפרצה, וממילא יש לנו לומר דמועיל צוה"פ כדינו, ככל מקום שהיא מחיצה",עכ"ל. ולפי"ז שכונות ברוקלין שנתברר שהם נמצאים בשטח המוקף במחיצות, ודאי דמהני בהו תיקון צוה"פ.
ב. גם מה שחשש האג"מ לשיטת הרשב"א דלפלטיא לא מהני מחיצות, הרי לדעת האג"מ במקום שחסר אחד מתנאי רה"ר, אין לחוש יותר לשיטת הרשב"א, כדמוכח מדבריו בתשובתו להגאון מוהר"צ אייזנשטאט (או"ח ח"א סי' ק"מ) דאף דלשיטתו (של הגאון מוהר"צ א"ש) יש למאנהעטען דין רה"י מחמת שרחובותיה אינם מפולשין, מ"מ לדעתו (של האג"מ) עדיין צריך דלתות בגשרים אע"פ שיש להם דין כרמלית. והנה בחלק ה (או"ח סי' כ"ח או"ק ז) הסיק האג"מ דהתנאי של מפולשין ומכוונין הוא דין בעיר שיש לה חומה, דאם רחובותיה אינם מפולשים ומכוונים הוי רה"י. א"כ עתה דנתברר דברוקלין מוקפת חומה במחיצותיה, הואיל ורחובות העיר ברוקלין אינם מפולשין ומכוונין, הוי ברוקלין רה"י לדעת האג"מ, ומחיצותיה יועילו לפלטיא אף לשיטת הרשב"א.
ואף אם ירצה מאן דהו לדחות אחד מסברתינו אלה בפירוש דבריו, הרי האג"מ עצמו כתב (בסוף סימן קל"ט ד"ה היוצא מזה לדינא) שהחמיר רק בצירוף קיום ב' חששות הנ"ל יחדיו.
ג. ומה שחשש האג"מ מהא דלא עירבו בירושלים, כבר הוכחנו בבירור שאינו נוגע לברוקלין (ראה לעיל סוף הערה 94).
