כאמור לעיל, שגם אלו שנגררו אחר הוראת המשכנ"י,[69] לא ביטלו את העירובין שהיו בערי איירופא, משום ד"אין בנו כח למחות",[70] וכדנימק הגאון בעל ערוך השלחן[71] ד"אם באנו לעכב, לא לבד שלא יצייתו אלא נראה כמשתגעים". משא"כ בגלות החדשה - אמעריקא - ארץ לא זרועה, שעדיין לא נתפשט בה "מנהג העולם" לתקן עירובין, סברו יוצאי בית מדרשה של וואלוז'ין שכאן המקום לקיים את הוראת המשכנ"י, כי כאן יש בנו כח למחות ולעכב תיקון עירובין - מבלי שנראה כמשתגעים.
ואכן כך נקטו כמה מראשי הישיבות, וכמודפס ב"הפרדס"[72] וז"ל: "הגאון הנודע הרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון הצהיר: "אני מתנגד לתיקון עירובין, ועירוב באמריקה - משמעותו: ביטול איסור ההוצאה בשבת. מלבד סיבות שונות יש לי גם טעמים שבהלכה שבגללם אינני יכול לתת הסכמתי לתיקון עירובין".[73]
וכמו כן נקט הגאון הגדול הגר"א קוטלר זצ"ל, כאשר סיפר[74] הגאון רבי טובי' גאלדשטיין (שליט"א) [זצ"ל] אב"ד ור"מ דישיבת "עמק הלכה",[75] שלאחר ששלח הרה"ג ר' יוסף דוד מאסקאוויטש זצ"ל מכתב לכל רבני ניו יארק, שהיות והוא זכה בחסדי ה' להיות מהשרידים שניצולו מכבשן האש באירופא, וכדי להשיב לה' על כל תגמולוהי עליו, רצונו עז לזכות את הרבים ע"י תיקון עירוב בעיר. לאור זאת נתקיימה אסיפה ע"י אגודת הרבנים. למחרת שאל הגר"ט גאלדשטיין את הגר"ם פיינשטיין מה נתחדש באסיפה ההיא, והשיב לו, שהוא הי' מאד נסער ונרגז. ולשאלתו מדוע, השיב הגרמ"פ, שכאשר נשא הגר"א קוטלר את דבריו, פתח ספר משכנות יעקב והקריא מתוכו את מנין הראשונים שלדעתם יהי' אסור לעשות עירוב. ועל זה כבר לא הי' ביכולתי להתאפק - סיפר הגרמ"פ - והשיב לרבי אהרן, "מה אתם מביאים פה משכנ"י, הלוא הבית יוסף והמג"א ידעו את שיטות הראשונים הללו ועכ"ז לא הכריעו להלכה כדעתם. והרי כולנו יודעים שפסק המשכנ"י לא נתקבל להלכה בקרב כלל ישראל".[76]
ואכן, גם מתשובות "אגרות משה" מוכח בעליל, שהגאון האדיר רבי משה פיינשטיין זצ"ל לא נקט כלל כראשי הישיבות הגדולים הנ"ל שסברו שהטעם שהמשכנ"י לא נתקבל באיירופא הוא מחמת דלא הי' להם ה"כח למחות", אלא מטעם ששיטת המשכנ"י הוא נגד "מנהגן של ישראל" מאז ומקדם, וכדכתב מפורש בתשובתו (או"ח ח"ה סימן כ"ד) דבמקומותינו נהגו בדין ודאי כשיטת רש"י דבעינן ס' ריבוא,[77] וחזר ע"ז כמה וכמה פעמים בתשובותיו.[78]
מאידך גיסא, השתדלו כ"ק האדמורי"ם להמשיך את מנהגי יהדות איירופא לגולת אמריקא, ובראשם הרבה פעלים למען תיקון עירובין כ"ק האדמו"ר רבי שמעון מאמשינוב זצ"ל.[79] במשך הזמן נצטרפו אליו אדמו"רים גאונים צדיקים שאף הם השתדלו במצוה רבה זו, ה"ה כ"ק האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל מקאפיטשניץ זצ"ל,[80] כ"ק האדמו"ר רבי מרדכי שלמה פריעדמאן מבויאן זצ"ל,[81] כ"ק האדמו"ר רבי ירוחם ליינער מראדזין זצ"ל, כ"ק האדמו"ר רבי נחום פערלאוו מנאוואמינסק זצ"ל.
בהשפעת כ"ק הגה"ק רבי שמעון מאמשינוב זצ"ל נזדקק לענין תיקון עירובין הגאון הגדולרבי יונתן שטייף זצ"ל,[82] ואתו עמו התעסקו הרבנים הגאונים המפורסמיםובראשם רבי מנחם צבי אייזנשטאט זצ"ל,[83] רבי מיכאל דוב ווייסמאנדל זצ"ל,[84] רבי מנחם סג"ל פאללאק זצ"ל,[85] רבי יוסף דוד מאסקאוויטש זצ"ל,[86] ועוד.
[69] עי' בביאו"ה סימן שמ"ה ד"ה וי"א.
[70] מ"ב סימן שמ"ה ס"ק כ"ג.
[71] או"ח סימן שמ"ח סעי' י"ח.
[72] חוברת ג' שנה נג.
[73] "לא הי' ניחא לי' [להרי"ד סולובייציק מבוסטון] מענין עשיית עירובין לעיירות, כי אמר, שבשעה שנחלקו הגאון בעל משכנות יעקב עם הגאון בעל בית אפרים אם נכון הדבר לסמוך על דעת הסוברים דבעינן ס' רבוא לשוויא רשות הרבים דאורייתא, היתה דעת הגר"ח מוואלאז'ין ז"ל נוטה לדעת המשכנות יעקב, שאינו מן הנכון לסמוך על זה" ("נפש הרב" להרה"ג צבי שכטר עמו' ק"ע). ועי"ע בהערה 35 דלעיל.
[74] בעת אסיפת הרבנים לחיזוק תיקון העירוב דבארא פארק ביום ד' ויגש תש"ס, בה השתתפו כשלושים רבנים ומו"צ חשובים דבארא פארק.
[75] תלמידו המובהק של הגאון רבי אלחנן וואסערמאן זצ"ל, ותלמיד-חבר להגר"מ פיינשטיין זצ"ל.
[76] עדות נאמנה נוספת שמענו מפי הרב י"ב שליט"א מראשי העסקנים החשובים של היהדות החרדית, שגם הוא הי' נוכח באסיפה הרבנים הלזו, וז"ל: "לאחר האסיפה נגשתי לרבי אהרן (הגר"א קוטלער זצ"ל) ושאלתי: הרי בפולין הבית-אפרים הי' הפוסק, וכי מי פסק אצלינו כהמשכנ"י? והשיב לי רבי אהרן בארשת חיוך על שפתיו: "הרי אנחנו נכדי ה'קרן אורה' (אחיו של המשכנ"י, ראה לעיל הערה 57) ...". על כך השבתי בתמיה: הרי רוב כלל ישראל אינם צאצאיו, והאיך יכולים לכופם לנהוג עפ"י פסקו. ולא ענה לי על זה דבר".
[77] וז"ל האג"מ שם: "דבמקומותינו נוהגין בהחלט כרש"י, שליכא דין רשות-הרבים כשאין בוקעין ס' רבוא, שהרי נוהגין להתיר לטלטל בצורת-הפתח, שאין מועיל להתיר רשות-הרבים בצורת-הפתח דבעינן דלתות. והוא משום, דבכל מקומותינו נוהגין כרש"י בדין וודאי, ורק שאיכא יחידים מת"ח שמחמירין לעצמן, ולאחרים הן עצמן עוסקין לתקן כל צורות הפתח שהיו בכל העיירות, כדי להתיר הטלטול וכו', ונעשה כן בכל בעיירות, אף שהיו הרחובות רחבות הרבה יותר מט"ז אמה. הרי שנוהגין כרש"י בהחלט אף לקולא".
[78] באו"ח ח"א סימן קל"ט ד"ה אבל למעשה. ושם ד"ה ולכאורה מוכח. ושם ד"ה ענף ו'. ובאו"ח ח"א סימן פ"ז ד"ה הנה כשהיו. וביו"ד ח"ב סימן ג' ד"ה הנה בדבר.
[79] בכל ערב שבת אחה"צ נהג לצלצל אל הגאון רבי מנחם צבי אייזנשטאט זצ"ל להתעניין על התקדמות הענינים, ומאז לא נח ולא שקט מלעורר על תיקון העירוב.
[80] בשנת תשט"ז שלח כ"ק הגה"צ האדמו"ר מקאפיטשניץ זצ"ל מכתב אל הגאון הגדול רבי משולם ראט אב"ד טשערנאוויץ, בו כותב לו "מדוע לא השיב לי כתה"ר בדבר העירובין בפה מאנהעטין ניו יארק. שלחתי עוד בהיותי בתל אביב בקיץ העל"ט ע"י ציר נאמן לכת"ר כל התשובות בדבר זה, לפי דעתי נראה, אשר כל ת"ח שיזדקק לברר עפ"י דין תורה"ק היתר להוציא בש"ק מרשות לרשות בפה ניו יארק, יהא בטוח ממזכי הרבים שאין חטא בא על ידו" (נדפס בקובץ "שפתי צדיקים" ט', שבט תשנ"ז).
[81] בשנת תשכ"ב, כשהתאספו בביתו רבני אגוה"ר לטכס עצה לתיקון עירוב במאנהאטען, העיר כ"ק האדמו"ר מבויאן זצ"ל: "זהו ענין של שבת. שבת הוא בחינת נפש העולם, הרי שזהו ענין של פיקוח נפש, ובדיני נפשות מתחילין מן הצד, כי מחפשים כל טצדקי כדי להקל" (מתוך רשימת חתנו הרב מנחם ברייאר שליט"א, אביו של כ"ק האדמו"ר מבויאן שליט"א).
[82] כפי שהזכיר זאת בתחילת תשובתו (כת"י) משנת תש"י. בתשובתו הנ"ל וכן בהנדפס בשו"ת מהר"י שטייף (סימן ס"ח) פסק רבינו להדיא דלכו"ע מהני צוה"פ (אף לדעת הרשב"א המחמיר ביותר) הואיל דסגנון מציאות בנייני הבתים בעירנו, העומד מרובה על הפרוץ, ומוקפים אנו במחיצות גמורות דהוי רה"י מה"ת. והנה לפני איזה שנים ניסו מנגדי תיקון עירובין לסלף בשם רבינו שחזר בו מהוראתו, הואיל ובדרשתו בליל כל-נדרי שחל בשבת בשנת תשי"ד, עורר נגד נשיאת תכשיטי נשים בש"ק ברשות הרבים, ומזה הסיקו שחזר בו רבינו מהוראתו וסבר דברוקלין הוי רה"ר דאורייתא. ואדרבה ההיפך הוא הנכון, רבינו רצה לזרז שיתקנו צוה"פ למען יוכלו הנשים לישא התכשיטין ללא פקפוק. ובר מן דין, היכן נשמע עוולה כזאת לפרסם אחר פטירתו של גדול ופוסק מפורסם שחזר בו ממה שפסק בתשובתו, מבלי שהגדול עצמו הודיע זאת בכתב שחוזר מהוראתו. הרי טענות אפיקורסיות כאלו יכולים לטעון על כל הוראות הנדפסים בספרי השו"ת והפוסקים, רחמנא לישזבן מדיעות נפסדות כאלו. ועי' מש"כ הגאון רבי שמואל לנדא ז"ל בן הנודע ביהודא (בשו"ת נוב"י תניינא יו"ד סי' כ"ט) וז"ל: "ותמה אני שכתב מעלתו שאאמ"ו הגאון ז"ל הדר בו מהוראה זאת...ימחול לי מעלתו שדבר זה הוא שקר מוחלט, וידוע לכל גודל צדקתו של אאמ"ו הגאון ז"ל והיה מהיר וזריז במלאכת הכתיבה ולמה לא כתב בעצמו....להודיע לו שחוזר מהוראתו... ולא היה נח ולא שקט מלשלוח אגרות ע"י גמלא פרחא לפרסם הדבר... וחזקה לחבר שאינו מניח דבר שאינו מתוקן, ואיך הניח התשובה להיתר בספרו ולא חש לתקלה למוחקו או לכתוב בצדו שחזר בו", עכ"ל ודי בזה לעניננו.
[83] ראה קונטרסו "הצעה לתיקון עירובין במאנהעטען" הנספח לספרו שו"ת "מנחת צבי" סימן ד', וב"דברי מנחם" ח"ב סימן כ"א.
[84] ראה תשובתיו בספרו 'תורת חמ"ד' סימן א – ה, וכן מכתבו הנדיר המובא להלן ושם בהערות 123- 124.
[85] אבד"ק סערענטש בעמח"ס שו"ת חיי הלוי. ראה ב' תשובותיו השלימים בקובץ "קול צבי" (ז), וב"דברי מנחם" ח"ב סימן ט'.
[86] ראה ספרו "תיקון עירובין בעיר מאנהעטען". יש לציין שעל ספרו הנ"ל נתן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל הסכמה נלהבת (מקצת מלשונו ראה להלן בהערה 98). גם הרבנים הגאונים מהר"י שטייף ומהרי"א הענקין זצ"ל כתבו הסכמותיהם בצירוף הערותיהם על ספרו זה. וכדאי להעתיק מלשון מכתבו של הגרי"א הענקין לבעל דברי-מנחם (משנת תשכ"א) וז"ל: "כבר גיליתי דעתי...אם יהיו כל הפרצות גדורות, כמו שאומרים בשם הנהלת העיר, יש לסמוך על בעלי ההיתר ובראשם על מחבר ס' תקון עירובין הגרי"ד מאשקאוויץ שליט"א, שהרחיב הדבור וצלל במים אדירים של ראשונים ואחרונים למצוא תרף להגשרים ולמנהרות, ואין עוול במי שירצה לסמוך עליו".
